הברבורים מהמפעל: בין מוצר ליצור, בין מכונה לגוף, בין יופי לתקלה

הכול התחיל מסיפור על מפעל בגואנגדונג שמייצר רובוטים למין עבור השוק הסיני והבינלאומי, שבו יום אחד התחילו הרובוטים לצאת מפס הייצור בצורה שונה מזו שתוכננה להם. הם שינו את האנטומיה, החליפו רכיבים, יצרו וריאציות חדשות, ובשלב מסוים כבר לא היה ברור אם העובדים מרכיבים את הרובוטים – או שהמפעל עצמו התחיל להרכיב משהו אחר. החברה, כמובן, לא קראה לזה מרד. היא הגדירה את האירוע כ"התאמה עצמית בלתי מורשית". אני אוהב את הביטוי הזה. הוא נשמע כמו ניסוח תאגידי שנועד להסתיר משהו הרבה יותר מעניין.
>> אית׳ן הוק יודע מה עושה אותו מאושר. וזה לא מה שחשבתם. ריאיון

מכאן התחיל Neon Swans Corporations Ltd. אני לא באמת יודע אם המפעל הזה קיים בדיוק כפי שאני מתאר אותו. בשלב מסוים גם הפסקתי להתעניין בשאלה הזאת. מה שעניין אותי היה הרגע שבו מערכת שנועדה לייצר מוצר מתחילה לייצר משהו שלא הוזמן ממנה. גוף שמתחיל לכתוב את עצמו. מכונה שמפתחת אסתטיקה. מפעל שמתחיל לייצר מיתולוגיה. זה גם משהו שמעסיק אותי כבר הרבה שנים כאמן.

אני עובד בין קול, תמונה, קולנוע, מוזיקה מיצב וציור. אף פעם לא הרגשתי צורך לבחור מדיום אחד ולהישאר בתוכו. להפך – מעניין אותי דווקא המקום שבו מדיום אחד מתחיל להתנהג כמו מדיום אחר. כשהסאונד הופך לחלל, כשהווידאו הופך לאדריכלות, כשהמוזיקה מפסיקה להיות רק משהו ששומעים ומתחילה לייצר סביבה. במובן הזה, מיצב מבחינתי הוא לא אוסף של מסכים שתלויים בחלל. הוא מערכת. אתה נכנס לתוכה, והיא מתחילה לעבוד עליך. את/ה יכול לעמוד מול הקרנה אחת, לשמוע משהו שמגיע ממקום אחר, לראות תנועה במסך שנמצא בזווית העין, ולרגע לא לדעת מה בעצם מושך את תשומת הלב שלך. אני אוהב את חוסר היציבות הזה. סך כל החלקים.

גם המוזיקה שלי משתנה מטבע הדברים, אבל עם הזמן היא נעשית יותר פתוחה ופחות נאמנה להגדרות של ז׳אנר. בפרוייקט הזה אני מתעניין יותר במה שקורה כאשר מוזיקת סאב-קלאב, פופ, UK ראפ, היפר-פופ, באס, אמביינט ונוייז נכנסים לאותו מקום ומפסיקים להתנצל על זה. Neon Swans הוא אולי אחת התוצאות הקיצוניות של התהליך הזה. זה אלבום של כמעט שעתיים ושלושים קטעים, שנבנה מתוך קולות שמצאתי ברשת, בהסכמת היוצרים, והפכתי אותם לחומר גלם. הקולות עוברים חיתוך, עיבוד, היברידיזציה ומתחברים למוזיקה אלקטרונית שהם לא אמורים להתחבר אליה.

ואז מגיע הווידאו. השפה החזותית של Neon Swans Corporations Ltd נשאבת מווירוסי מחשב, ממיילי פישינג סיניים, מהסיפור שמוזכר לעיל ומשרידים של תרבות דיגיטלית – טיפוגרפיה, גרפיקת רשת, לוגואים, ממשקים, גליצ׳ים ועקבות מידע. פחות סצנות שמספרות סיפור, יותר ראיות שנשלפו מתוך מערכת מדיה נגועה בשישה ערוצי וידאו שמתקיימים בו-זמנית. והברבור הופיע שוב ושוב.

בהתחלה הוא היה פשוט סימן. אחר כך הוא הפך ללוגו, ליצור, למותג, לחותמת, ולבסוף כמעט לדמות. ברבור הוא הרי דימוי של יופי, אלגנטיות וטוהר. אבל בתוך העולם הזה הוא הופך למשהו אחר: דבר אורגני שהפך למוצר, יצור שהפך ללוגו, משהו יפה שעבר מוטציה. אולי בגלל זה אני חוזר אליו. אני חושב שהמעניין ביותר בטכנולוגיה היום הוא לא שהיא יכולה לעשות דברים שנראים אנושיים. זה כבר כמעט מובן מאליו. השאלה המעניינת יותר היא מה קורה כשהמערכות שאנחנו בונים מתחילות לפתח שפה משלהן – לא בהכרח שפה חכמה, אלא שפה אסתטית, גופנית, התנהגותית.

מה הן רוצות לייצר כשהן כבר לא מקבלות מאיתנו הוראות? Neon Swans Corporations Ltd הוא ניסיון להיכנס בדיוק לרגע הזה – בין מוצר ליצור, בין מכונה לגוף, בין יופי לתקלה. העבודה נעה בין משיכה לאי-נוחות, בין יופי לנזק, בין ארוטיקה לפגיעוּת, בין החי לסינתטי ואף פעם לא מתייצבת. הפורמט הוא פתיחה פלוס לייב שנשאר כמיצב וידאו – סאונד לאחר מכן.
Neon Swans Corporations Ltd יפתח ב-15.10 בגלריית FOMA (שביל התנופה 6, קומה 2, קריית המלאכה תל אביב) ב-20:00. מופעים נוספים יתקיימו ב-22.10, 23.10, 26.10, 30.10 וה-31.10, אז גם יתקיים שיח גלריה. אפשר להתעדכן גם באינסטגרם של רן סלוין