מקודם

הקפה מסביב לעולם: תרבות הקפה לאורך השנים סביב הגלובוס

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock
16 באפריל 2024

הכתבה בשיתוף נסקפה.

רובנו מתחילים את היום עם המשקה המהביל עם הארומה הנפלאה, ולאורך היום כולו לוגמים אותו שוב ושוב. עם חלב, בלי חלב בכוס קטנה וסולידית או בכוס גדולה בשילוב חלב וקצפת. הקפה הוא חלק בלתי נפרד מחיינו כיום, ומפתיע לגלות שבעבר הרחוק הוא היה גם חלק מחייהן של תרבויות רבות. במאמר זה תגלו איך הקפה נשזר במספר תרבויות בולטות סביב הגלובוס, ואת האגדות המקומיות המרתקות שליוו את הדרך לא־דרך שבה הופץ. 

מוצא הקפה – אתיופיה!

אם תציצו בכל אתר קפה כיום, תגלו כי יש ישנם מאות סוגים שונים פולי קפה, מהם אפשר לייצר אינספור טעמים וארומות שונות. אך כיצד בכלל התגלה הקפה, ואיך גילינו שמהפולים הללו אפשר ליצור את המשקה המופלא? אז הכל התחיל, לפי האגדה, לפני מאות רבות, כאשר רועה צאן באתיופיה שם לב לתופעה מוזרה. העיזים שאכלו באזור מסויים במרעה התחילו להיות אנרגטיות באופן בלתי רגיל. ממש כפי שאנו כיום. הוא בחן את פולי הקפה, ואט אט גילה את הסגולות הייחודיות שלהם. לא סתם דווקא אפריקה הייתה המקור של הקפה, האקלים הייחודי סייע לפולים לגדול ולהתפתח, ועד היום הקפה המגיע מאתיופיה והמדינות השכנות לה ידוע באיכותו.

הזדמנות עסקית לצד תירוץ לשבת בצוותא: הקפה מגיע לחצי האי ערב

השלב הבא בחייו של הקפה הייתה כאשר הגיע לחצי האי ערב. סוחרים מקומיים הבינו את הפוטנציאל שיש למשקה המהביל, שהפך עד מהרה להיות תירוץ טוב לשתייה בצוותא. ממש כמו הקפה התורכי שאנו מכירים היום, הקפה המקורי היה מבושל באיטיות רבה, ומחולק לקבוצה של אנשים ששתו בצוותא, בתימן, טורקיה, מצריים, סוריה והסביבה. מפתיע לגלות שבתי קפה בגרסה של המאות הקודמות התחילו לצוץ בכל פינה, ויחד איתם גם מוזיקה חיה שנוגנה על ידי נגנים מקומיים, באופן שמזכיר מאוד את בתי הקפה והפאבים של היום.

הקפה כחלק מהתרבות האירופית

הסוחרים המקומיים במדינות הסמוכות לחצי האי ערב שיווקו את מרכולתם בעיקר לאזור זה. אך, כעבור 200 שנים הגיעו ספינות מאירופה בחיפוש אחר סחורות חדשות שניתן לייבא למדינות מעבר לים. השמועה על המשקה המיוחד הגיע לאזניהם של משפחות אמידות רבות, שרצו לחוות את הטעם וההשפעה של הקפה שזכה אפילו לכינוי "היין של מכה".

אך, באותה התקופה מעמדו של הוותיקן והנצרות היו כסמכות שאין עליה עוררין. שמועות החלו לעבור בקרב המאמינים הנוצרים האדוקים שאותו "קאווה", המשקה הערבי, הוא לא פחות ממשקה שנוצר בידי השטן.

האפיפיור של אותה תקופה נדרש לקבל החלטה: לקבוע האם הקפה הוא משקה שמותר לנוצרים מאמינים לשתות או לאו. מה עשה? הוא הגיב לפחד של האוכלוסיה המקומית במעשה שהיום עשוי להראות לנו אווילי, אך אז דרש אומץ, הוא הכין לעצמו כוס קפה. 

הטעם הנפלא, הארומות וההשפעה של הקפה נכרו עליו. אך לא לשלילה. הוא אישר שאכן גם לנוצרים האדוקים ביותר מותר לשתות את אותו משקה. ומייד, הוא הפך להיות משקה הבוקר המועדף על האירופאים. כאשר התה כמובן לא איבד ולו מעט מערכו עבור האנגלים כמובן.

במהירות רבה עשה הקפה את דרכו מדינה אחר מדינה והמשיך להתפתח בעולם. אך כיצד הוא עשה את דרכו לאמריקה? גם כאן יש סיפור מעניין.

הפולים מגיעים לדרום אמריקה ולארה"ב

שתילי קפה הפכו להיות מתנה מעניינת לשליטים ששתלו את הקפה במקומות שונים בממלכתם. כך, בתחילת המאה ה-18 שתיל קפה הגיע למלך לואי ה-14 שהפך אותם לחורשת קפה שלמה ביער הבוטני בפריס. אחד מהשתילים מאותה חורשה עשה את דרכו לאי מרטיני, בדרך לא דרך.

על פי האגדה, הצרפתים לא היו מוכנים לחלוק ולא זרע אחד של קפה עם מדינות נוספות. אך, אשתו של המלך החביאה מספר זרעי קפה בזר פרחים שהעניקה לאורח מקומי שניסה למצוא דרך להעביר את הקפה לברזיל, כפי שנצטווה על ידי שליטו באותה תקופה. אותם שתילים מצרפת הפכו להיות ברבות הימים הקפה הברזילאי המשובח שאנו מכירים היום. מדרום אמריקה הקפה הועבר כמובן גם לצפונה. כך, אין כמעט מדינה בעולם שלא נהנית מטעמה המשובח של כוס קפה מהבילה.