פרטי פרטים על סוגי סוגות: על ז'אנרים קולנועיים

תיאוריית הז'אנרים היא אחד מהנושאים הבסיסיים והחשובים ביותר שנלמדים במסגרת לימודי תקשורת וקולנוע, ולא בכדי. ההבנה של הז'אנרים השונים ומגנוני הפעולה שלהם מאפשרת ליוצרים לדייק את הכוונות שלהם במהלך העבודה על הסרט, ולספק לקהל הצופים יצירה שלמה שמדברת בשפה אחידה.

החשיבות של הז'אנר היא לא רק ביצירת הסרט עצמו, אלא גם ביצירת השיח על קולנוע. סרטי אימה לא נמדדים באותם קריטריונים כמו סרטי דרמה, וטוב שכך. ההגדרה של סוגה משפיעה על התסריט, העיצוב של התפאורה והתלבושות, על החלטות בימוי וצילום, סגנון המשחק והעריכה. הסיווג לז'אנרים מאפשר לנו להבין איזה סוג של סרט אנחנו הולכים לראות, מה החוויה שאנחנו אמורים לקבל ובאיזה שפה קולנועית הולכים לדבר איתנו.

מאיפה הגיעו הז'אנרים?

כשאנחנו חושבים על ז'אנרים קולנועיים, הראשונים שעולים לראש הם כנראה אימה, פעולה, קומדיה, מלודרמה, מדע בדיוני ופנטזיה, ומתח. אך כמות הז'אנרים הקולנועיים שלהם סגנון מובחן היא גדולה בהרבה, ובתוכה ניתן למנות סוגים שונים של דרמות, כמו דרמות משפחה, נעורים, בתי משפט ובתי סוהר, וגם אפוסים היסטוריים, סרטים תיעודיים, מערבונים וסרטי בלשים.

החלוקה לז'אנרים החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20, כשהקולנוע עוד היה בחיתוליו כמדיום אמנותי. מאחר ובאותה תקופה השיח על קולנוע רק התחיל להתפתח, היוצרים של אותה תקופה השתמשו במושגים שמגיעים מעולם הספרות והתיאטרון כדי לתת מסגרת ליצירה שלהם. ההשראה מעולמות הספרות והקולנוע לא התבטאה רק בחלוקה לקטגוריות, אלא גם בנושאים של הסרטים, באמצעים האמנותיים ובבניית העלילות והדמויות.

הקשר בין הז'אנר לסרט

מאוחר יותר, ככל שהקולנוע פיתח שפה ייחודית משלו, התפתחו סוגות שהיו ייחודיות לאמנות השביעית. לז'אנרים הקולנועיים היו מאפיינים משותפים, שאפשרו להגדיר אותם תחת אותה קטגוריה, ובמאים השתמשו בכלים קולנועיים כדי להתאים את הסרט לסוגה. לדוגמה, במאי של סרטי פעולה ישתמש בעריכה מהירה וקצבית, וילהק שחקנים שמתאימים במראה החיצוני ובסגנון המשחק שלהם לסרט פעולה. במאי דרמה, לעומת זאת, ישתמש בעריכה איטית ובצילום שכולל קלוז-אפים שמעבירים את מצבן הרגשי של הדמויות בצורה מיטבית.

כחלק מהלימודים במסגרת לימודי תקשורת וקולנוע, הסטודנטים לומדים כיצד ליישם את הכלים האופייניים לכל ז'אנר, כדי לחדד את הרעיונות שלהם ולהעביר אותם לצופים בדרך שתהיה ברורה מצד אחד אבל מעניינת מצד שני. הבנה של סוגות קולנועיות מסייעת בכך כי היא מאפשרת לבמאים לעשות סוג של "תיאום ציפיות" עם הצופה עוד לפני שהסרט מתחיל, ובכך לפנות מקום להתעסקות בנושאים שהסרט מביא בלי להתעכב על פרשנות של השפה הקולנועית מאפס.

מה הופך סרט לחלק מז'אנר?

כל סטודנט במסגרת לימודי תקשורת יודע שגם אם לא תמיד זה נראה ככה, כל הסרטים שואבים את ההשראה שלהם ממקור אחד עיקרי – המציאות. הסיבה לכך שאנחנו מזדהים עם דמויות בסרטים היא שהן עומדות בפני קונפליקטים שאנחנו יכולים להבין, וחוות רגשות שחווינו בעצמנו. ההפרדה לז'אנרים תלויה באופן שבו הדמויות בוחרות להתמודד עם הקונפליקט האנושי שניצב בפניהן. לדוגמה, אם מדובר בעלילה במסגרתה הבת של הדמות הראשית נחטפה, הבחירה של הדמות תגדיר את הסוגה: אם מדובר באמא שבוחרת ללכת להציל את הבת בעצמה ולהילחם במי שחטף אותה, אנחנו צופים בסרט פעולה. אם אנחנו עוקבים אחרי המסע הרגשי של האם נוכח האובדן של הבת – כנראה שזו דרמה.