זה הקיו שלנו: הסדרה הזאת היא אחד הדברים המפחידים שראינו

ישנם שני רגעים משמעותיים מאוד במהלך סדרת הדוקו "Q: לתוך הסערה" של HBO, בהם צץ לפתע שיר הקאלט הפסיכודלי "White Rabbit" של ג'פרסון איירפליין. הוא צץ לראשונה בביצוע רובוטי (כנראה בעזרת טוקבוקס, למי שמתעניין) עם סיומו של הפרק הראשון, בדיוק ברגע שבו יוצר הסדרה קולין הובאק בוחר לצלול לעומקו של חור הארנב שהוא קונספירציית QAnon, אי אז לפני כשלוש שנים. הפעם השניה שהארנב הלבן צץ מתרחשת חמש דקות לסופו של הפרק האחרון, עם גרסת מקהלה מצמררת לשיר שמלווה את הצילומים המזעזעים מהפריצה לקפיטול שהתרחשה בינואר האחרון – הסוף ההיגיוני היחיד של מחילת חור הארנב הזה.

השיר, שעוד מרגע יציאתו הפך לקאנון סמלי לעולם הסמים ובאופן ספציפי LSD, הוא סמל של המהפיכה התודעתית של שנות ה-60, אבל בהקשר האפל של קיואנון הסימבליזם מתהפך – המהפכה התודעתית של השנים האחרונות הרבה יותר צינית מכמה היפים וטריפים, הגלולה שאליס לוקחת היא האינטרנט וחור הארנב האינסופי ששהיא צוללת לתוכו הוא עולם הקונספירציות. הביטו סביבכם: הקונספירציות הפכו לסכנה הגדולה ביותר למין האנושי, החל ממנהיגים שבטוחים שהדיפ סטייט מפליל אותם ועד לגאון הפייסבוק התורן שמשתף הוכחות שביל גייטס המציא את הקורונה. חוסר האמון במערכות העולם יצר סדקים עמוקים במרקם החברתי שיקח עשרות אם לא מאות שנים לתקן. 

"Q: לתוך הסערה" אמנם צולל רק לחלק מהקונספירציות, עם דגש משמעותי על קיואנון, אבל עושה עבודה מצוינת בשרטוט המקום שבו חצאי אמיתות ושקרים בוטים פוגשים כת מאמינים אדוקה, מקום שמכיל גם את הפינות האפלות ביותר בכל האינטרנט ולא במקרה. על פניו, הובאק יוצא למסע בניסיון לאתר את Q, האדם שעל פי האמונה של חסידיו עמד לצד טראמפ במאבקו הסודי כנגד כת קניבליסטים פדופילית שמורכבת מכוכבי הוליווד והשמאל העולמי, והפיץ באופן אנונימי רמזים רבים בנוגע ל"סערה" שתגיע ברגע שטראמפ יחשוף את תוכניתו ויעצור את הילארי על כל הילדים שהיא אכלה.

המקום שבו חצאי אמיתות ושקרים בוטים פוגשים כת מאמינים אדוקה. "Q: לתוך הסערה" (צילום: HBO)

בפועל, המרדף אחרי הארנב המסתורי שואב אותו לעולם הזייתי עם טיפוסים משוגעים יותר מהכובען, מסוכנים יותר ממלכת הלבבות ואמיתיים יותר מלואיס קרול עצמו. מבחינות רבות, הסדרה פועלת במסגרת של דוקו פשע שמצטלם במקביל למעשה הפשע, במסגרתו הקולנוען מנסה לפתור את התעלומה, חמוש רק במצלמה, חיוך ויותר מדי זמן באינטרנט. כיאה לסדרה שעוסקת בקונספירציות, היוצר משתמש בעצמו בכלים קונספירטיביים, כולל עומס מידע, פיתולי עלילה, הטעיות וחשודים. הוא נוגע בחטא, ולרגעים אפילו צולל יותר מדי לעומק רעיונותיו, אבל דואג לחזור תמיד למציאות ואני מבטיח שעד סיומו תרגישו שלפחות לפי דעתו (הדי מבוססת) של היוצר, ברור מי עומד מאחורי קיו.

גם אם התאוריה שלו שגויה, הסדרה משרטטת באופן יסודי במיוחד את הקרקע שממנה צמח קיו, סדרת אנשים שאפשר לתאר רק עם צמד המילים המיושן "המוזרים מהאינטרנט". החל מנאצים שמתחבאים מאחורי מלחמה על חופש הדיבור, דרך מתכנתים אובססיביים לפורנו שנוהגים בעולם כאילו הוא משחק מחשב ועד לבחור שובה הלב שיצר פלטפורמה לדברים הכי מחליאים באינטרנט ודן את עצמו לחיים של יסורי אשמה. היוצר מסתכן ביצירת אמפתיה לחלק מהטיפוסים האלו, לא בשונה מדוקו בסגנון "חיות רעות", אבל חוזר ומדגיש את תפקידם בהפצת השקרים, השנאה והכאוס שיוצר Q.

יש אנשים, בין אם הם קיו או לא, שרואים בכל הדבר הזה בדיחה גם אחרי שאנשים נהרגו (צילום: אנדרו ליכטנשטיין\גטי אימג'ס)

לאורך ששת פרקיו, בני שעה כל אחד, ישנה הפרעת קשב וריכוז קלה שמזגזגת בין קונספירציות רבות, אבל הקו שמסמן היוצר בין אנונימוס, גיימרגייט, פיצהגייט, קיואנון ואפילו קונספירציות על קורונה מציג תמונה רחבה ויסודית של הסכנות שנולדות באינטרנט ונשפכות לעבר העולם האמיתי. 

ובסוף, רגע לפני שהבחור עם כובע הפרווה והקרניים פורץ לקפיטול לצלילי ג'פרסון איירפליין, כל המציאות ההזויה הזו מתפרקת בצחוק משחרר של היוצר והחשוד המרכזי. זה רגע מוזר, סוריאליסטי יותר מכל הטיפוסים שהוצגו עד כה ומלחיץ יותר מכל איום. ההבנה שיש אנשים, בין אם הם קיו או לא, שרואים בכל הדבר הזה בדיחה גם אחרי שאנשים נהרגו, מרמז על מציאות צינית אפילו יותר משחששנו. סדרת הדוקו המוזרה, המעניינת והמצחיקה לפרקים הזו היא אחד הדברים המפחידים ביותר שראינו בשנים האחרונות, כולל הווירוס הארור הזה. לשקרים שנולדים בטחב האינטרנטי כנראה עדיין אין חיסון.