שמונה דברים שהחיים תחת משבר החשמל בעזה לימדו אותי
להתעורר באמצע הלילה כדי לעשות כביסה, לקחת פנס לחתונות ולבקר חברים רק לפי השעה בה יש אצלם אור. איך זה לחיות עם ארבע שעות חשמל ביום? סטודנטית צעירה כותבת על משבר החשמל בעזה
1. מתמטיקה
אני בת 24 עכשיו. הייתי בת 13 כשהמצור על עזה החל, אז הפסקות החשמל מלוות אותי מאז הילדות. כדי להבין את האופן שבו החשמל מחולק בעזה יש לדעת קודם כל שיש כמה לוחות זמנים שכל אחד מהם קובע במדויק את שעות החשמל בכל אזור ברצועה. יש, למשל, לוח זמנים שמכונה "8 שעות זרם ו־8 שעות ניתוק" (אף על פי שזה לא בדיוק כך). בלוח הזמנים הזה יש חשמל בין השעה 7:00 ל־15:00, ואז יש הפסקת חשמל עד 22:00, ואחריה חוזר החשמל עד 7:00 בבוקר ביום המחרת. באזורים אחרים זה הפוך. כשאצלנו בבתים יש חשמל – אצלם אין, וכשיש אצלם אז אין אצלנו.
لقراءة المقال بالعربيه
Read this article in English
2, 4, 6, 8 שעות חשמל – חייבים להתרגל לשעות האלה כדי לשרוד בעזה. צריך להצטיין במתמטיקה כדי לחיות בעזה וכדי לחשב נכון את שעות החשמל בכל אזור. קחו לדוגמה יום אחד במהלך חודש יולי השנה. בעיר עזה, במרכז הרצועה, אפשר להתעורר בשמחה וברוגע, כי יש חשמל מהבוקר עד 15:00. כמה קילומטרים משם התושבים של ג'באליה – עיר שנמצאת מצפון לעיר עזה – מתעוררים לבוקר ללא חשמל, ומצב זה יימשך עד 15:00.
לוח זמנים שני הוא "6 שעות זרם, 12 שעות ניתוק". לפי הלו"ז הזה, יהיה חשמל מ־6:00 עד הצהריים באזורים מסוימים, ואז צריך לחכות עד 6:00 בבוקר למחרת לשובו. באזורים אחרים יהיה חשמל מ־18:00 עד חצות, ואז יחכו התושבים לצהרי היום הבא שיחזור, וכך שעות החשמל נעות על פני היום במשך כל השבוע.
לוח הזמנים השלישי, "2, 4", הוא הגרוע מכל. זה אומר שלפעמים יש חשמל בבוקר, אחר הצהריים, בערב או בלילה. זה לוח הזמנים המסוכן ביותר לפרויקטים ולשגרת החיים.
2. האורחים פה בשביל החשמל
מה שמצחיק ושימושי בו בזמן, סוג של הסתגלות, הוא שההחלטה מתי לבקר חברים ומשפחה עברה מהשאלה "מתי תוכלו לקבל אותנו?" לשאלה "מתי יש לכם חשמל?". אם אנחנו מגלים שהחברים ואנחנו נמצאים באותם לוחות זמנים של חשמל, אנחנו בדרך כלל מחליטים לא לבקר אותם, מהסיבה הפשוטה שעדיף להיות בבית כשיהיה חשמל, כדי שנוכל לעשות את עבודות הבית, לראות טלוויזיה, ולהטעין את המחשבים הניידים ואת הטלפונים… מי האידיוט שירצה לראות אנשים אחרים כשיש לו חשמל בבית?
כאן אני יכולה להעיד שהחשמל הפך להיות הבוס ששולט בחיינו, בביקורים שלנו, בלימודים, בילדות, במסיבות, בפגישות העסקים, בחתונות, בעתיד שלנו, או בקיצור בכל צעד שלנו. אתה לא יכול לעשות כלום אם אתה לא יודע את לוח הזמנים של החשמל. אתה מסתכן בכך שלא תצליח לשמור את קובץ עבודת המחקר שלך במחשב הנייד, אתה מסתכן בכך שתפסיד קורס או שתפסיד מבחן. סטודנט ללא חשמל לא יכול להתרכז, במיוחד אם הוא צריך להיבחן במהלך הקיץ. זה באמת אסון בלי מאוורר. ומורה שאין לו גישה לחשמל לא יכול לצלם עותקים של המבחן לסטודנטים. גם זה קרה לנו כמה פעמים.
אם אינך מתחשב בשעות החשמל, אתה גם מסתכן בכך שארוחה חגיגית תהפוך לקטסטרופה, כי לא יהיה אוורור, לא תהיה מוזיקה ואולי לא יהיה אוכל.
3. לא לעשות תוכניות לסוף השבוע
כולם מחכים לסוף השבוע. אין מי ששונא את הסיום המלכותי הזה לשבוע, שבו אנחנו הופכים למלכים ליום אחד. גם אנשי עזה, כמו אנשים נורמליים, מחכים לסוף השבוע בקוצר רוח, אבל אצלנו זה שונה. לכאורה סוף השבוע מייצג עבורנו את היום שבו לא צריך ללכת לישון מוקדם, כי אין שום דבר מתוכנן למחרת. וזה היופי של היום הזה: עובדים, סטודנטים ואפילו ילדים מחכים לו. אבל הציפייה היא חסרת ערך אם אתה לא מחשב מראש.
מה ואיך צריך לחשב? נסו להתרכז היטב כדי להבין את המשוואה: סוף שבוע = להיות ער בלילה = לקרוא ספר אהוב, לרקוד, לראות סרט, לשחק במחשב הנייד, לדבר עם חברים… כל זה שווה חשמל. המשמעות היא שכדי ליהנות מסוף השבוע שלך, אתה חייב לחשב באילו שעות יהיה חשמל, וזה מה שאחי ואני עושים.
אנחנו מתחילים לספור את שעות החשמל כל יום – לפי התוכנית המוכרת לכל אנשי עזה, כמובן. אנחנו מתחילים ביום שבת, שבו החשמל מתחיל ב־7:00 בבוקר, יש עד 15:00, ואז הוא מפסיק עד 23:00, ואז יש חשמל כל הלילה. ביום ראשון זה הפוך, אין חשמל בבוקר ובלילה, אבל יש חשמל באמצע היום. אחי ואני סופרים את הימים עד ליום חמישי, ו… אוי לא, החשמל נפסק ב־23:00, אז כל התוכניות שלנו לסוף השבוע מבוטלות ואנחנו צריכים לדחות אותן לסוף השבוע הבא.
אתם יודעים מה, החשמל אפילו שולט בזמני השינה וההשכמה שלנו, כי כשאנחנו יודעים שיהיה חשמל בלילה אנחנו הולכים לישון מוקדם, כדי להיות פעילים בלילה. כולנו עושים זאת בעזה, הולכים לישון מוקדם וקמים בלילה, כמו ערפדים! אחי מנסה לעשות מחקר באינטרנט עבור לימודי התואר השני שלו, אחי השני לומד למבחנים, אחותי סורגת, ואני מנסה לקרוא ספר שאני אוהבת… כי למחרת אנחנו יודעים שיהיה חשמל רק אחר הצהריים, כשכולנו בעבודה. יום שבו יש חשמל אחר הצהריים הוא יום אבוד.
האסון עבורי הוא שאני מעדיפה לקרוא ספרים בלילה. אבל בחיים האלה שנשלטים על ידי החשמל אני צריכה לקרוא מעט, כי הקריאה לאור פנס מכאיבה לעיניי. לפעמים החיים הלא הוגנים האלה מכריחים אותנו להתרחק ממה שאנחנו אוהבים, אבל אנחנו מתעקשים, ולקרוא מעט זה עדיף מאשר לא לקרוא בכלל.
4. ילדים מסתגלים להכל
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה האחיין שלי צעק בקולי קולות, כשהוא קופץ בכל הבית: "זה חזר, זה חזר, החשמל חזר!", והמשיך מיד: "בואו נראה את הסרט המצויר שאני אוהב". הילד המסכן נאלץ לראות את הסרט המצויר הזה בחלקים, כי הוא נאלץ לחכות לחשמל שיחזור כדי לראות את ההמשך. הוא למד להיות סבלני בגיל צעיר מאוד.
(Photo by Ali Jadallah/Anadolu Agency/Getty Images)
חייכתי, כי ראיתי בו מישהו שמבין היטב את המצב שבו אנחנו חיים, אולי טוב יותר מאיתנו (המבוגרים). אבל בלבי הצטערתי על כך שהוא צריך לגדול ולהתרגל למציאות כזאת.
5. מכשירי חשמל מעדיפים רצף
בעזה צריך ללמוד לעבוד, לכבס, לנקות, ולגהץ בלילה. צריך ללמוד להיות ערפד. אני האחות הצעירה שאחראית על כל עבודות הבית עם אימא שלי, וכשאני שומעת אותה קוראת לי "הודאאאא…." אני מבינה שהחשמל חזר. "מהר, תטעינו מחשבים ניידים וטלפונים, ובואי לעזור לי לעשות כביסה", היא ממשיכה. לפעמים אנחנו עושות כביסה ב־3:00 בבוקר, וזה אותו הדבר עם מקלחות, כי בעזה המים קשורים לחשמל. כשאין חשמל, אין מים.
בואו נדבר רגע על המקרר שלנו, המקרר הקטן והמסכן שלנו, שכבר לא מקפיא. בעזה שאני חיה בה צריך לקנות את ארוחת הצהריים, ובכלל את האוכל לבית, כל יום מחדש. המקרר הפך לחסר תועלת, כי הפסקות החשמל התכופות גורמות לכל האוכל להתקלקל. לפעמים המשאלה היחידה שלי היא לשתות מים קרים.
בעזה לא רק התושבים מתלוננים על הפסקות החשמל. גם מכשירי החשמל מתלוננים – בדרכם. אנחנו בדרך כלל מנתקים את כל המכשירים מהחשמל, כי כל הפסקות החשמל הורסות אותם. נאלצנו לתקן כבר כמה פעמים את המקרר, את מכונת הכביסה ואת הטלוויזיה, וזה קורה אצל כל שני מיליון התושבים שחיים בכלא הקטנטן הזה.
באופן אישי נאלצתי להחליף חמש סוללות במחשב הנייד שלי, וזה קרה גם לאחים ולאחיות שלי, לקרובי המשפחה שלי, ולמען האמת לכל תושב של רצועת עזה. זרם החשמל כל כך לא רציף שהמכשירים נהרסים.
רבים מתושבי עזה למדו להשתמש בחשמל בעבודה. אני, למשל, עובדת בארגון שיש בו גנרטור ענקי, אז אני מנצלת את היתרון הזה ומביאה איתי כל יום את המחשב הנייד ואת הטלפון לעבודה ומטעינה אותם שם, בזמן שאני עובדת. אני לא היחידה שעושה זאת, כל העמיתים שלי נוהגים כך. אחי עובד בארגון אחר, שגם בו יש גנרטור ענקי. הוא מטעין שם את המחשב הנייד שלו, את הטלפון ואת הסוללה שמאירה את הבית שלנו. כל העובדים בעזה עושים זאת.
ומה עם אלה שאין להם עבודה? הם נותנים את המכשירים שלהם לחברים או לשכנים, כדי שיטעינו עבורם בעבודה.
6. לכל משפחה יש חייל לילה
חייל הלילה הוא תפקיד חדש, שעובר בין בני המשפחה ואסור שזה יהיה אותו אדם כל הזמן. האדם הזה צריך להתעורר בלילה כשיש חשמל כדי להטעין את כל המכשירים בזמן שכל המשפחה ישנה. במשפחה שלנו בדרך כלל אחי הצעיר, בן ה־17, מקבל את התפקיד הזה. הוא נשאר ער ומחכה לחשמל עד חצות, או אפילו אחרי חצות. ברגע שיש חשמל, הוא הופך להיות ה"ברק": הוא מחבר הכל לחשמל, ומעיר כמה מבני המשפחה שזקוקים לחשמל כדי לעבוד. לפעמים גם אני לוקחת את התפקיד הזה.
7. מה להביא לחתונה? פנס!
בעזה אנחנו אוהבים מסיבות, אנחנו מעריכים שמחה ויוצרים אותה בתוך הסבל שלנו. אבל קשה להתאהב, להתארס ולהתחתן בעזה, כי כאן הרגשות מאבדים את הזכות האוניברסלית שלהם. הבעיות הגדולות של עזה הורסות את האהבה.
כל עזתי הולך לכל מקום עם פנס. זה מזכיר לי את היום שבו החשמל כבה באמצע החתונה של קרובי משפחה שלנו. בתוך רגע האורחים קפאו במקומם, החתן והכלה חיכו למוזיקה שלא הגיעה, והאורחים הביטו בסצנה בעזרת הפנסים של הטלפונים שלהם. כשהחשמל חזר, האיפור של הכלה כבר נהרס מהחום והיא נאלצה לרוץ לתקן אותו.
8. אם אתה רוצה לשרוד, תיצור (או: בטריות הן החיים)
היצירתיות היא הכישרון של כל תושבי עזה, שנעשים יצירתיים יותר ויותר ככל שהצרות נמשכות. הרי לא ניתן שהמחסור והפסקות החשמל ימנעו מאתנו חיים בעלי משמעות ומלאי הרפתקאות. היצירתיות הזו מתבטאת באינסוף תחומים, אבל אחד החשובים שבהם הוא הפיכת מוצרי חשמל למכשירים שפועלים על סוללות. אנחנו משתמשים כעת אפילו במאווררים ביתיים שעובדים על סוללות שנטענות בזמן שיש חשמל. משפחות שלא יכולות אפילו לקנות מאוורר מבלות את מרבית ימי הקיץ במרפסות או ברחובות. האוויר הצח הוא בחינם, ואין איך לעצור אותו.