פסטיבל סאונדטראק יגשים הרבה חלומות. זה החלום הג'מייקני שלנו

כבר שנים שאנחנו אוצרים ועורכים הקרנות של סרטי מוזיקה. ברגע שפסטיבל "סאונדטראק תל אביב" למוזיקה בקולנוע ובטלוויזיה יצא לדרך, ואנחנו התמננו להיות מנהליו האמנותיים, הבנו שזאת הזדמנות להגשים לעצמנו כמה חלומות פרטיים. תקוותנו שהפסטיבל – שיתקיים בסינמטק תל אביב ב-15-19 בנובמבר – יגשים הרבה חלומות להרבה אנשים. מה שבטוח זה שלנו הוא יגשים כמה, כמו למשל לראות סוף סוף על מסך גדול את "The Harder They Come" (או "וכאשר יענו אותו", כפי שבחרנו לקרוא לו בעברית כי עד כמה שהצלחנו לגלות, מעולם לא ניתן לו שם בעברית) – משהו שטרם זכינו לו.

סרט הפשע הג'מייקני הזה מ-1972 יצא בסך הכל עשור לאחר שג'מייקה קיבלה את עצמאותה מהממלכה המאוחדת. הוא נחשב לסרט הג'מייקני הראשון באורך מלא, לסרט הג'מייקני שהכי הצליח מחוץ לארצו וכנראה שלסרט הקאריבי המוערך, החשוב והמשפיע ביותר בכל הזמנים. ואם היינו צריכים ליצור רשימה של עשרת הסרטים שאנחנו הכי אוהבים באופן אישי, הוא בטוח היה מככב בה. הסרט הג'מייקני הריאליסטי והמוזיקלי הזה הפך לקאלט בכל העולם, סרט חובה לכל חובב רגאיי ותרבות ג'מייקנית. זה באמת סרט גדול ולא איזוטרי בשום צורה, אבל היות ומדובר בסרט ג'מייקני מלפני 50 שנה, לא היה קל להשיג אותו לפסטיבל. בלשון המעטה.

כשאתה קונה סרטים להקרנה בפסטיבל, הרבה פעמים זה נסגר בתכתובת פשוטה של כמה מיילים. זה לא היה המצב עם הסרט הזה. היות והוא היה הסרט הג'מייקני הראשון באורך מלא, אתם יכולים לתאר לעצמכם שהוא לא יצא לתוך תעשיית קולנוע פעילה ומסודרת. במילים אחרות – לך תמצא את חברת ההפקה או בעלי הזכויות, ואלוהים יודע שחיפשנו. וחיפשנו וחיפשנו וחיפשנו. אחרי שהגענו לכמה מקומות לא נכונים ולמבוי סתום או שניים, מצאנו את חברת ההפצה בלוס אנג'לס, אבל הם לא ענו למיילים שלנו. היינו צריכים להתקשר בטלפון למשרדים, וגם שם לא ענו. אחרי שהפעלנו איש קשר מסתורי בניו ג'רזי הצלחנו בסופו של דבר לתקשר עם חברת ההפצה שמחזיקה בזכויות.

בסופו של דבר הגענו גם לקולנוענית הג'מייקנית ג'סטין הנזל, בתו של פרי הנזל המנוח, הבמאי/תסריטאי/מפיק של "וכאשר יענו אותו" – איש החזון שעורר את תעשיית הקולנוע של ג'מייקה במו ידיו. גם היא, בתו, תצטרף למסיבת יום ההולדת ה-50 לסרט שנקיים בסינמטק בשיחת וידאו הישר מג'מייקה, אותה ינחה האיש שלנו לענייני תרבות ג'מייקנית – רון לוי ארייה. הוא גם יתן הרצאה מקדימה קצרה לפני ההקרנה, כי אנחנו מאמינים שכל חגיגה תרבותית יכולה רק להרוויח מקונטקסט.

הנזל בחר ללהק לסרט שלו מוזיקאי מוכר – כוכב הרגאיי ג'ימי קליף, שגילם את אייוונהו "איוון" מרטין, בחור ג'מייקני שעוזב את הכפר שלו לאחר מות סבתו ועובר לגור עם אימו הענייה בקינגסטון, בירת ג'מייקה. איוון כותב ומבצע את השיר "The Harder They Come", שנגנב על ידי מפיק מוזיקלי מושחת שמשלם לו עליו 20 דולר בלבד, למרות שהוא הופך ללהיט. משם הוא מסתבך עם סוחרי סמים ואנשי העולם התחתון.

דמותו של אייוונהו מרטין מבוססת על וינסנט אייוונהו מרטין, המכונה "רייג'ינג" – גיבור עממי ג'מייקני. אייוונהו האמיתי היה פושע מבוקש בשנות ה-40, בעודו נער. הוא התפרסם בארצו ב-1948 אחרי שהצליח לברוח מהכלא, אז ביצע סדרה של מעשי שוד ורצח לפני שהוא נלכד ונורה למוות על ידי המשטרה בגיל 24. אייונהו הפך לאנטי-גיבור נערץ על ידי תושביהם העניים של גטאות ג'מייקה, בדומה לפושעים אמריקאים מתקופת השפל הגדול, כמו ג'ון דילינג'ר או בוני וקלייד. אייוונהו האמיתי נתן להנזל השראה ביצירת גיבור סרטו, וזאת למרות שהוא לא היה לא מוזיקאי ולא סוחר סמים, והוא מת קרוב לרבע מאה לפני התרחשות העלילה. הנזל הסביר בראיון שאת הגיבור שלו יצר משילוב בין סיפורו של הפושע הג'מייקני המפורסם לבין סיפורו של ג'ימי קליף, שבעצמו הגיע לקינגסטון בגיל צעיר כדי להפוך לזמר. בניגוד לגיבור שהוא מגלם, קליף הצליח להוציא את הלהיט הראשון שלו בגיל 14, והוא מחזיק בקריירה מוזיקלית מצליחה עד עצם היום הזה.

"וכאשר יענו אותו" זכה להצלחה עצומה בארצו. זו הפעם הראשונה שהשחורים של ג'מייקה ראו את עצמם על המסך הגדול ושמעו דמויות מדברות בפטואה ג'מייקנית. הסרט משקף בצורה מרשימה את הזמן והמקום שבו הוא נעשה, את אופנת הרחוב ואת שפת הרחוב של קינגסטון בתחילת שנות ה-70. האימפקט של זה היה עצום. גם מחוץ לג'מייקה הסרט קיבל ביקורות טובות. מבקר אחד כתב שהוא "פי מיליון יותר אינטליגנטי מהטנגו האחרון בפריז" – סרטו של ברנרדו ברטולוצ'י בכיכובו של מרלון ברנדו שיצא באותה שנה.

מחוץ לארצו הסרט קיבל סטטוס של סרט קאלט והוא מוקרן תדיר בהקרנות חצות בקולנועי ארט-האוס בכל מיני מקומות בעולם. אך פסקול הסרט זכה להצלחה בינלאומית אדירה ואף מחזיק בקרדיט על הבאת הרגאיי לקהל אמריקאי ובינלאומי, עוד לפני הקאבר של אריק קלפטון ל”I Shot the Sheriff” ופריצתו הבינלאומית של בוב מארלי. שיר הנושא של הסרט, שכביכול נכתב על ידי גיבור הסרט (ובאמת נכתב על ידי כוכב הסרט), היה להיט ענק.

ג'ימי קליף כתב והקליט אותו במיוחד עבור הפסקול, ובמשך השנים השיר זכה לביצועים של אינספור אמנים בשלל ז'אנרים. בין היתר ביצעו אותו ג'רי גרסיה (איש הגרייטפול דד), להקת מדנס, ג'ו גקסון, וילי נלסון וקית ריצ'רדס. בנוסף אליו מכיל הפסקול כמה סינגלים מוקדמים יותר של קליף וכמה קלאסיקות רגאיי של אמנים אחרים, כמו המלודיאנס, דזמונד דקר, וטוטס אנד דה מייטלס. הפסקול נחשב עד היום לאחד מאוספי הרגאיי הטובים ביותר. הוא מככב ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון", וב-2003 הוא זכה להוצאה מחודשת גדולה ומפוארת.

"וכאשר יענו אותו" הוא הצצה נדירה לרחובות קינגסטון של הסבנטיז ודרך בטוחה להתאהב בג'מייקה ובמוזיקת הרגאיי. בנוסף לאירועי יום הולדתו ה-50 של הסרט, נחבר אותו בפסטיבל לעוד סרט שאנחנו מאוד אוהבים – "קוקו בן 19", שיוקרן בהמשך אותו היום. הסרט הישראלי הזה מ-1985 של הבמאי דני ורטה הוא דרמה על נער מזרחי משכונת מצוקה ירושלמית שמנגן בלהקה עם חבריו, והוא מחזיק בלא מעט דמיון ל"וכאשר יענו אותו". על הקווים המקבילים הללו נתעכב בהרצאה מקדימה לפני ההקרנה של "קוקו בן 19". מומלץ מאוד לראות את שני הסרטים ברצף.

"וכאשר יענו אותו" (The Harder They Come) בפסטיבל סאונדטראק תל אביב בסינמטק ת"א, יום ו' (18.11) כרטיסים ופרטים נוספים כאן. פרטים וכרטיסים להקרנת "קוקו בן 19", שתתקיים מיד אחר כך, ניתן למצוא כאן