שנת תשפ"ה כנראה לא במקרה מתחרזת עם אשפה. וגם עבור סצנת האוכל בתל אביב, זו הייתה שנה מטלטלת. משבר כלכלי, ביטחוני וחברתי מהעמוקים והכואבים בתולדות המדינה מכתיב אקלים ציבורי שפוף במיוחד, ומכאן קצרה הדרך לקריסה. מסעדות אהובות, ברים ובתי קפה – חלקם מוסדות ותיקים, אחרים יוזמות טריות ונועזות – נאלצו לסגור את שעריהם, לעתים בלי התרעה מוקדמת. חלקם עזבו בשקט, אחרים עוררו גל של תגובות נוסטלגיות ברשתות, אבל לכולם היה מקום של כבוד בהיסטוריה הקולינרית והתרבותית של העיר. אנו נפרדים מהטעמים והזיכרונות, ומציינים את אלה שהיו ואינם לתמיד, או חזרו בגלגול אופטימי אחר.

1. אדמתי

תואר הסגירה המבאסת של השנה שייך חד משמעית לאדמתי, מסעדת שף פואטית שכנראה הקדימה את זמנה. הבעלים עמרי אייזנשרייבר, נכדו של המשורר אלכסנדר פן (שם המסעדה נלקח משירו "על גבעות שייח' אבריק", ובשמו המוכר יותר "אדמה אדמתי") ושף אביב אטינגר יצרו מקום צנוע שלא הצליח להתבלט בשדרות רוטשילד הצפופות, והשאיר אחריו טארט טאטן סלרי פנומנלי שנחרט בזיכרון.

2. נחמה וחצי

הסגירה הפתאומית של בית הקפה האייקוני ומעוז הברנז'ה הותירה את תושבי השכונה של מרכז העיר המומים, ואת התסריטאים בפוטנציה ללא מקום להניח בו את הלפטופ ולהרהר באוסקר, לא שיהיה להם סיכוי רב עם כל החרם הזה. לקוחה קבועה ניסתה להרים מיזם גיוס המונים להצלת נחמה וחצי, אך הבור הכלכלי היה עמוק מדי ולא הותיר לבעלים ברירה אלא לסגור. מאז הלוקיישן האיקוני נותר מיותם, עד שיבוא יזם בעל ממון וימחה עוד פיסה מהזיכרון הקולקטיבי של תל אביב.

3. גלבי (המקום של ענת)

כך העיר מתפרקת מנכסיה התרבותיים ומבתי אוכל שהם הכול חוץ מאשר גנריים, ולנו נשאר חור בלב בצורת קובנה. ענת שבו ניסתה בכל כוחה להחזיק את מסעדת הבישול הביתי שלה, אבל גם 15 שנים בשוק לא עזרו מול השינויים של העיר. "העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות. יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם" היא אמרה לנו עם הסגירה, ונשאר רק למחות דמעה וגעגוע למרק רגל.

4. קונתאי

מבלי להיכנס לביף המתוקשר, קונתאי נסגר מהר מדי. הגסטרו־בר התאילנדי, שנולד בעקבות פלירטוט קולינרי בין השפים תומאס זוהר ויוסי שטרית, לא הצליח להפוך ללהיט המקווה, והתפייד לאחר שבעה חודשים אל תהום הנשייה של המסעדנות בעיר. בינתיים שטרית כבר פתח באותו חלל אתבנדיט, בר שבו הוא מגשים את חלומות הקז'ואל שלו, והקהל מצביע ברגליים. ומה עם תומאס זוהר? זו לא פעם אחרונה שתשמעו עליו, בוודאות.

5. פרדס

שמונה חודשים בלבד החזיקה המסעדה היפה לפני שהדלתות נסגרו בגלל "אתגרים בגיוס כוח אדם". שף ברק אהרוני עזב, מנת הקובה בלאבן הנהדרת נכנסה להקפאה עמוקה ובמלון דה ג'ורג' החלו לחשב מסלול מחדש. ומכיוון שביקום ובתל אביב אין ואקום, בקרוב תיפתח באותו חלל מסעדה בהובלת שף תומר טל (לשעבר ג'ורג' וג'ון). יש למה לחכות.

6. קפה מרסנד

קפה מרסנד, ממוסדות הקולינריה הוותיקים בעיר, הוקם לפני יותר מ-70 שנה על ידי יוצאי העלייה היקית וולטר מרסנד ורעייתו חנה, שבהמשך העבירו אותו לבנם מייק. בתחילת המילניום נמכר המקום לבועז טרגרמן, בעלי קפה באצ'י, שהקפיד לשמור על אווירת בית קפה באירופה שקסמה גם לקהל חדש שהתרפק על גלי הנוסטלגיה ועל עוגות מבית סבתא. אלא שבדיוק כשנראה היה שעתידו של המקום מובטח פרצה הקורונה, שסללה מדרון תלול ותזזיתי, עד לסגירה סופית בחודש פברואר השנה. תל אביב הקטנה שנעלמה.

7. אורבי

בית הקפה הסובייטי שעשה את רביעיית פלורנטין למגניבה (וזו לא היתה משימה קלה) התחיל ברגל שמאל עם פתיחה בספטמבר 2023, ומאז לא היה לו אפילו חודש אחד פשוט, והמלחמה ועבודות הבנייה הכריעו לבסוף. עוד נתגעגע ללביבות הגבינה התפוחות סירנקי, ועוד יותר למנות הוופל המוגזמות שהצליחו לגרום לנו לקום בבוקר לפחמימה.

8. בוטרגה

התאהבנו כמעט בן רגע באוכל של פריאל שבו, שכבר בשנות ה-20 שלה למדה לבשל כמו מאמא בת 80, והפכה את הפינה העמוסה בשוק הכרמל לקצת יותר שמחה. אבל עכשיו אם נרצה מרק סולת מרוקאי נאלץ לטוס ללונדון (למרות שבטח יש גם במרוקו). כואב לראות כשרונות צעירים נוטשים.

9. סאלוף ובניו

הבן הקטן והפרוע של "הסאלוף" מסיים עשור של פעילות, והגיש בחודש מאי את הקובנה האחרונה שלו, כנראה בליווי ערק כמיטב המסורת. עוד לא הצלחנו להבין איך הם קשורים לזה, אבל אנחנו מאשימים את החות'ים בכך ששוק לוינסקי הפך בן רגע לפחות מהנה, ועם פחות לחוח. לא בסדר, חות'ים. לא בסדר.

10. בתה וגריגה

אחד מנזקי הצד של המלחמה הזו היא סגירתם של רוב בתי האוכל הלהט"בים בעיר, לרבות הריסת הגיי-בר האחרון בעיר מ.א.ש מטיל איראני. בית הקפה האהוב על הקהילה הלסבית, וגם אם הוחלף באחר על פינת אלנבי-לבונטין, האווירה פשוט לא אותו הדבר.

11. הדיינר של גוצ'ה

אחד הגורמים הבולטים לסגירת מסעדות בעיר בשנים האחרונות, למעט שנתיים של מלחמה ללא עתיד, הם עבודות הרכבת הקלה שלעיתים מרגישות כמו מלחמה ללא עתיד. הדיינר הוותיק של גוצ'ה הוא אחד מהנפגעים האלו, אחרי שנתקע על עבודות אבן גבירול שהפכו את הגישה למסעדה למערבולת של אבק ורעש. הם עוד ניסו נואשות להחלים פורמט לדיינר איטלקי, אבל אין דבר העומד בפני ההרס של תל אביב. איפה עוד אנחנו אמורים לאכול המבורגר בסופגנייה בחנוכה הקרוב?!

12. ויקי כריסטינה

המאבק המתמשך של מתחם התחנה להפוך את עצמו למקום שאליו תל אביבים ותיירים מבחוץ נמשך כבר שנים לא מעטות, אבל עם היעלמותם של תיירים מחו"ל כל מה שנותר זה תיירים מהפריפריה, וזה לא מספיק כדי להחזיק את המסעדה הספרדית הוותיקה שהיתה שם כבר לפני 15 שנה, ולתקופה היתה המקום להיות בו. המקום עוד ניסה לשרוד בתור מסעדה עונתית, ואז עם השף ברק אביטל – עד שהמלחמה הכריעה. ביי טאפאס.

13. בלאדי שיק

שף ארז קומרובסקי נאלץ לסגור השנה את המסעדה שהקים עם האחים ירזין, וכנגזרת מכך גם את השווארמה בפיתה הצהובה שלו, שווארמה וייסברג. אל תדאגו לשף, הוא כבר הספיק לעבור לדברים הבאים, והזיכרון מהשווארמה שסבא שלו נהג לקחת אותו אליו וודאי יחזור בגלגול חיים אחר.

14. סופר פיצה

זה מרגיש כאילו נחתך לנו סלייס מהלב, והוא בצורת מרובע: הפיצרייה שהאכילה אותנו במי יודע כמה חתיכות של פיצה רומאית נסגרה, ונתגעגע במיוחד לבצק האוורירי ולאשליה שיש גיבור על בשם סופר פיצה. האופה יובל שניר (מאפיית בר לחם לשעבר) נעזר בשף דיוויד פרנקל כיועץ, ולקח את הפיצה למחוזות השף. סלייסים נדיבים בגודל ובתוספות כנראה לא הספיקו להחזיק מעמד יותר מ-5 שנים.

15. הקסבה

נדמה שאין תושב פלורנטין – או כל תל אביבי שביקר בשכונה – שלא מכיר את הקסבה. גם עם הסיכון של ליפול לקלישאות, באמת שמדובר במקום שהיה יותר מסתם עוד קפה-מסעדה-בר, אלא מקום שהפך ב-15 שנות פעילותו למוסד של ממש, כזה שנוצרה סביבו קהילה ותחושת בית גם אם זו הפעם הראשונה שלכם. הפופ-אפים של קאלו באבא הזכירו שהמקום נולד באווירת יוצאי הודו, אבל כנראה שאין יותר בעיר לרוח הזו, ונשאר רק פנקייקים יפנים תפוחים ורוטטים.

16. צ'נה

אחרי ארבע שנים, מתוכן שנה וחצי בניצוחו של השף המוכשר גיל דהאן, אחת מהמסעדות עם הבאזז הכי טוב בעיר נסגרה. במקור נפתחה כמסעדה של השף תומר אגאי, והפכה באוגוסט 2023 לספינת הדגל של השף גיל דהאן והשף קונדיטורית מיכל גולדברגר, שהגיעו יחד ממסעדת וייס. יחדיו הם יצרו מסעדה מחוננת, שהתאפיינה בקו חכם אך לא מתחכם, עם אוכל יצירתי שיוצא מחוץ לקופסא ובראנץ' שהעמיד חצי עיר בתור. אבל כנראה שהייפ זה לא מספיק, ובראשית השנה העברית נאלצו לסגור. דהאן עבר מאז למשייה, אבל הייחוד של צ'נה יזכר בתולדות העיר.

17. מנסורה

לא כל הסגירות עצובות, כי למרות שנתגעגע למסעדת מנסורה המצוינת מיפו, שמחנו עבור השפים אלעד דגן וטל סוחמי שגוייסו למסעדת ג'ורג' וג'ון. במשך שבע שנות פעילותה הצליחה מנסורה להתבלט במטבח המקומי שלה, והפתיעה את המבקרים בה במתח שבין חלל צנוע למראה, לרמה קולינרית גבוהה. תוצרת חקלאית מקומית, במיוחד דגים ופירות ים טריים, זכו לטיפול ביד אוהבת והוגשו כמנות חדשניות, או כפרשנות מקורית וטעימה למנות מוכרות. ולמרות שנתגעגע, יש עוד ברכה בסגירה הזו, שכן במקומה נפתחה המסעדה החדשה הכי מעניינת של השנה – סטודיו גורשה.

18. אלגריה

המסעדה/מעדנייה נסגרה בסוף שנת 2024 לאחר תריסר שנים של אוכל טבעוני מצוין, עשוי ברובו בעבודת יד מחומרי גלם איכותיים, שהפך אותו למוקד עלייה לרגל לפודיז, בין אם הם נמנעים מאכילת חיות או לא. במשך זמן לא קצר אלגריה זכתה להיות אחת מהמדורגות הגבוהות בוולט, וכשבחנו את זהגילינו שבצדק גמור– מנות טבעוניות שהצליחו לסחרר אותנו בטעמן, ונתגעגע אליהן מכאן והלאה.

19. בנדיקט רוטשילד

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה, אך המשמעות הסמלית של סגירת הסניף המרכזי, שפעל 24/7 וסיפק מוצא לכל בילוי, לא חמקה מאיתנו. מבחינות רבות, הרבה יותר משזה סימל את סוף ארוחות הבוקר של בנדיקט, הסגירה הזו הצביעה לנו עלסוף חיי הלילהכפי שהכרנו אותם.

20. בית הפנקייק בנמל ת"א

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה (מוכר לנו מאיפשהו), אך ללא הסניף המיתולוגי הנמל כבר אינו מתוק כשהיה. המוסד הוותיק לא הצליח לשרוד את המלחמה וסגר סופית את הדלתות, עוד מכה קטנה ומבאסת בכנף של הקולינריה בעיר ומקום שיישאר זיכרון נוסטלגי לזמנים תמימים ומתוקים יותר.

• אוכלים שותים
• סגירה
• בנדיקט
• צ'נה
• קסבה
• ויקי כריסטינה
• הדיינר של גוצ'ה
• הסאלוף
• בתה וגריגה
• בוטרגה
• אורבי

לא עברו יותר משבועיים מאז שהתגאינו בעלייתם של עסקי אוכל שנפתחו בתל אביב על ידי עולים מרוסיה ואוקראינה, וכבר הרשימה חוטפת מכה ראשונה – וזו מכה לא קלה. בית הקפה המהמם אורבי, שהיתה הסנונית הראשונה מהז'אנר, הצליח להחזיק מעמד רק שנתיים לפני שהודיעה על סגירתו. לא שאי פעם היה פשוט לחיות פה, אבל כנראה שלהגיע ממלחמה אחת למלחמה אחרת זה אתגר אחר. "המלחמה והבנייה מסביב לא אפשרה לנו להתקיים ולהרוויח, והחלטנו לסגור", מספר יורי פוגלסון, אחד משלושת הבעלים. ולנו רק נותר להתגעגע ללביבות הגבינה התפוחות סירנקי, שטעמנו שם לראשונה. בימים הקרובים עוד תוכלו להגיע ולטעום ממגוון המטעמים היפהפיים של המקום, שכן את הדלתות יסגרו סופית רק ביום שני הבא, ה-21.7.
>>פלורה: בנקסט-דור של לונל אין אף מנה שחוצה את קו ה-50 ש"ח
>>הסדרה החדשה של לינה דנהאם מתחילה טוב. אבל אז היא ממשיכה

הסגירה של בית הקפה מפתיעה למדי, משום שלרוב המקום נראה מלא תנועה, ורק בחודש ינואר האחרון אף נפתח הפופ-אפ "אורבי קיוסק" בשדרות רוטשילד לתקופה של שלושה חודשים, אבל כמו שכבר למדנו יותר מדי טוב על בשרנו – המראה לא תמיד משקף את המציאות. האתגרים נערמו, ואחרי כמעט שנתיים של בנייה, שיפוצים מסביב ומלחמה, המלחמה מול איראן הכריעה את הכף, וההחלטה לנסות ולמכור את המקום. אורבי, למי שבמקרה פספס, היתה בית קפה עם טוויסט סובייטי שהציע גם סירינקי עם פטל ושמנת חמוצה, גם לימונדת חמציצים מרעננת וגם משקה שטלטל, ריגש וגילה לנו את סוד השילוב בין אספרסו למיץ תפוזים. הוא הפך במהרה לנקודת ייחוס משמעותית ברביעיית פלורנטין, עם כיסאות מבוקשים ותור ארוך, שכעת מגיע לסופו.

״התחלנו את אורבי עם הרבה אהבה, ממש מאפס", נכתב מטעם אורבי בפוסט אינסטגרם לפני מספר ימים. "הצלחנו לבנות מקום עם נשמה ודאגה לכל פרט קטן. שלב אחרי שלב, זה הפך למקום שאנשים מכירים, נהנים ממנו, וחוזרים אליו שוב. בנינו צוות חזק, יצרנו מקום עם זהות אמיתית, ואנחנו גאים במה שעשינו. אבל מההתחלה חטפנו מכה אחר מכה – מלחמות ותקופות ארוכות של עבודות בנייה בסביבה, ואפילו שאורבי נראה כמו הצלחה – מקום עמוס, מוכר ואהוב – זו הייתה דרך מאתגרת. אנחנו באמת מאמינים שימים טובים יותר עוד יבואו, אבל פשוט הגענו לנקודה שבה כבר אין לנו את הכוח להמשיך לדחוף. אז קיבלנו את ההחלטה למכור״. מעבר לבשורות המבאסות האלו, בשיחה עם פוגלסון גילינו שהוא בחר לעזוב את הארץ, ואם זו לא תעודת עניות נוספת למדינת ישראל, אנחנו לא יודעים מה כן. אבל קשה להאשים אותו. ובנתיים, רביעיית פלורנטין תאלץ לחיות בלי חביתה ברוטב קאצ'ו א פפה, ולשים את האספרסו במיץ תפוזים בעצמנו. יאק.

• אוכלים שותים
• אורבי
• סגירה
• רביעיית פלורנטין

שדרות רוטשילד היו מרכז עירוני שמושך אינספור תיירים ותושבי ערי לוויין לעיר מאז שאנחנו זוכרים את תל אביב. אבל גם עבור תושבי העיר, שיותר טסים על שבילי האופניים מאשר יוצאים לשדרות בחמישי בערב, מדובר בנקדה תל אביבית קרובה ללב – גם ברמה פרקטית, וגם ברמה הסמלית. השדרות המוריקות, שמתחילות בהרצל ונגמרות בהבימה, מציגות גרסה נגישה לכל מה שעושה את תל אביב – מסעדות גורמה לצד אוכל רחוב סליזי, מקומות בילוי שנשארים טרוטי עיניים עד השעות הקטנות של הלילה שפוגשים מוסדות אוכל ותיקים שמשכימים קום. יצאנו למפות את השדרות הכי נודעות לשמצה בעיר, ומכיוון שיש כל כך הרבה עסקי אוכל – עשינו זאת בשני חלקים (וכאן תמצאו את השני). התחלנו בראשית הרחוב והמשכנו לצפון-מזרח כדי לסקור את כל העסקים ששווה להכיר ברוטשילד, על חשבון הברון.

>>מה שיותר ירוק: דירוג הפארקים שאנחנו הכי אוהבים בתל אביב

פרונטו

עוד מימים ימימה המסעדה הזו התקיימה בכל מיני גלגולים ומיקומים, עד אשר נחתה סופית בפינת רוטשילד והרצל, כבר 15 שנה ליד החניון. שף דיוויד פרנקל הוביל אותה עד לאחרונה, ובימים אלהנכנס לנעליו הגדולות עידו סמואל כהן. בעוד במירוץ השנים יצא קצת פרנקל מגבולות ארץ המגף והגיש אוכל שהוא לא איטלקי למהדרין, סמואל מבקש להחזיר עטרה ליושנה ואת פרונטו למחוזות הריזוטו והפסטה. ברור שכמו בפרונטו, התוצאה מצוינת.
הרצל 4 פינת רוטשילד

מייזון קייזר

המאפיה הצרפתית שהגיעה מפריז העניקה לנו משב רוח רענן כשהתמקמה בלוקיישן מפתח, בתחילת השדרות התל אביביות ביותר. הויטרינה הגדולה מציעה מבחר מאפים מפתים בנוסח פטיסרי צרפתי החל מפחזניות סנט אונורה מלכותיות וכלה בקרואסונים, כשבדרך יש כמובן מון בלאן אלגנטי כמו שאוכלים בצרפת. יש גם לחמים מצוינים שנאפים במקום, דוגמת לחם תאנים או סלק משגעים, כריכים טובים ורעננים בבגט טרי, סלטים ועוגות מרשימות.
רוטשילד 7

אסתר המלכה

ההמבורגר הכשר של אדל בספלוב ובעלה מאץ' עבד (מבית מיתוס) הוא הגורם מספר אחת בימים אלו לתור ברוטשילד. זה לא שהשדרות אי פעם היו ריקות מאדם, אבל מדובר בתור מכובד להמבורגר המלכותי, שגם כמה חודשים אחרי הפתיחה ממשיך להשתרך. האווירה בפנים המונית וכשרה משהו, עם מתקן נטילת ידיים מקושט ותפילה ממוסגרת שתלויה בגאון על הקירות. האם זה מה שנהיה מתל אביב? ובכן, אנחנו מקווים שלא, אבל גם מודים שההמבורגר טעים לאללה, בעזרת השם.
שדרות רוטשילד 8

קיוסק אורבי

קיוסק מתוק שהוא למעשה גרסת מיני לבית הקפה הסובייטי של רביעיית פלורנטין. הדגש במקום הוא על משקאות ייחודים ומקוריים ומיני נשנושים לקחת לדרך, דוגמת טאקוס של בוקר, זוג פנקייקים פלאפיים עם שמנת חמוצה ופירות העונה, פודינג בננה בנוסח אמריקאי, קינוח שוקולד דובאי בתוצרת ביתית, קפה מצוין (כולל קפה עם טוניק), מאצ'ה ושאר דרינקים שאנחנו יכולים להבטיח לכם שלא טעמתם בעבר. לאטה לוונדר מישהו?
על שדרות רוטשילד, פינת הרצל

קפה אירופה

מקום שכבר הפך למוסד, בזכות 13 שנות פעילות תוססות ומלאות עניין וחידושים. אם במרפסת שבחוץ, בחלל הפנימי או בחלל האפלולי העליון, אף פעם לא משעמם ותמיד כיף וטעים בקפה אירופה, וזה ממש לא עניין של מה בכך כשמדובר בזמן כזה מכובד. חידוש מעניין שרשמו לאחרונה הוא הצטרפותה של גלריה אירופה, החלל שצמוד למסעדה ומארח אירועים פרטיים, עסקים וגם תערוכות, פופ אפים קולינריים וערבי תרבות.
רוטשילד 9

ZO

מסעדה פאן אסייתית מבית סרפינה שנפתחה במהלך השנה האחרונה, המשלבת את המטבח התאילנדי, הוויאטנמי והיפני, עליה מנצח השף דון טרן שהגיע לישראל כפליט מוויאטנם. אתהדרמה מאחורי סיפורו האישיניתן בהחלט לראות גם במסעדה עצמה, שמעוצבת בדרמטיות שיא עם דרקון ענק לאורך כל התקרה, קירות שמחופים בקטיפה אדומה ותאורה עוצמתית. האוכל, נהדר ומשלב אוכל מסורתי עשוי היטב עם נגיעה חדשנית.
רוטשילד 11

רוסטיקו

אם כבר מדברים על מוסדות ברוטשילד, אז ברור שגם מסעדת רוסטיקו היא דוגמה מובהקת. המסעדה התחילה את פעילותה בשדרות רוטשילד לפני 20 שנה בדיוק כמסעדה איטלקית נעימה וטעימה שמתאימה לכולם, ומאז ועד היום בהחלט עומדת בהבטחה. פיצות גדולות וערבות לחיך עם שוליים פריכים, פסטות טריות ונהדרות, ריזוטו וקינוח אייקוני של קלצונה עם מסקרפונה ונוטלה. תמיד עובד, תמיד קולע.
רוטשילד 15

אדמתי

ביסטרו חדש ומסקרן שלא ציפינו למצוא על שדרות רוטשילד בהכרח, אבל נדמה שהוא משקף את מגמת ההתחדשות התמידית של השדרה. על המקום מנצח השף אביב אטינגר, והוא מבשל בו אוכל שמקורו באדמה ובשורשים שלנו. או במילים אחרות – אוכל מקומי שמבוסס על חומרי גלם עונתיים, שכולם גדלים ממש באדמתנו הישראלית. התוצאה מעניינת, מקורית, ערבה לחיך ובהחלט לא שגרתית, ולא בכדי הפך לאחד המקומות המדוברים ביותר בקבוצות הפודיז.
רוטשילד 15

תמרה

תכלס, אין על תמרה. בעיקר כי זו הדרך להתפנק ולהתקרר בקיץ הלוהט מבלי להרגיש אשמה, כי כל מה שדחפתם כרגע לפה הוא פרי ועל כן זה בריא. אל תכנסו איתנו לקטנות, אנחנו יודעים שגם בפירות יש מלא סוכר. אז בסדר, נכנענו – נתמקד בשלגוני הפרי המושלמים והמרעננים, צנצנות פודינג הצ׳יה או הטפיוקה שמכינים במקום, השייקים המפנקים והיוגורט המושלם שמגיע עם שלל תוספות בריאות ברובן. תצחקו על המקום כמה שאתם רוצים, יש סיבה שהוא עובד.
רוטשילד 19

גולדה

אם אתם לא מכירים, סביר להניח שלא הייתם בישראל בחמש השנים האחרונות. גלידה במתיקות עזה וטעמים שמוסיפים להתחלף כל העת לצד קלאסיים (קוקימן לנצח), יוגורט עם תוספות ושאר ממתקים. שהקנאים יקנאו.
רוטשילד 22

בנדיקט

פנקייק, פרנץ' טוסט, בייגלים טריים ושאר מנות ארוחות בוקר. בנדיקט הפכו פורמט קטן ואמריקאי למוסד מקומי עם הברקה פשוטה – להישאר פתוחים בכל שעות היממה, כי ארוחת בוקר באחת בלילה טעימה לא פחות מארוחת בוקר בארבע אחרי הצהריים. מהמוסדות האחרונים של תרבות ה-24/7 שפעם שלטה בעיר, והיום בעיקר אוכלת קרוק מדאם ב-5 בבוקר.
רוטשילד 29

ארקפה

כולם מכירים את ארקפה. זהו, מה עוד צריך?
רוטשילד 31

Jome

ג'ומה היא לא בדיוק מסעדה ולא בדיוק מועדון. היא גם וגם, כמו חצי מהמקומות שנפתחו מאז המלחמה. או כפי שמכנה את המקום הבעלים, "בדינר פארטי". זה אומר שמתחילים בכמה ביסים טובים בנוסח אסייתי דוגמת סושי, פוקי בול ושלל דגים נאים, ממשיכים עם דרינק צונן או קוקטייל מכובד כדי להתחמם ומסיימים במסיבה שמתחילה בסביבות 22:30. במהלך השבוע מתארחות גם הופעות חיות, כך שאף פעם לא משעמם ואפשר להדחיק את המציאות המחרידה. כיף!
רושטילד 32

HIVE

מתחם ההייב מזכיר לנו שעוד שרדו כמה מקומות של נייט לייף בתל אביב. מלבד קלאב אנדרגראונד לבליינים אמיתיים, מהסוג שמפזז עד הבוקר שלמחרת, נפתח בימים אלה גם רופטופ בר חמוד ומדליק שנמצא על הגג ועונה לשם סטינג. הוא משקיף על העוברים ושבים מלמעלה ומציע קוקטיילים קלאסיים מופלאים, מנות נהדרות והופעות חיות אורחות של הרכבים שמנגנים ג'ז, סול ושאר ירקות.
רוטשילד 33

מקדונלדס

לא יודעים אם שמעתם על הרשת הארטיזנלית הקטנה שהגיעה ארצה מאמריקה, ומציעה המבורגר ייחודי וצ'יפס שהוא יצירת אמנות. עם שעות פתיחה נדיבות (עד 1 בלילה בימי חול, ועד 6 בבוקר בסופ"ש) זה עוד עשוי להפוך ללהיט. מבטיחים להמשיך לעדכן, אם נצליח לעקוף את ההומלס ההוא בתור.
רוטשילד 33

בית גולדברג

במבנה לשימור משנות השלושים של המאה הקודמת שעונה לשם בית גולדברג שוכן לו בר אוכל מהנה וקליל שנפתח לאחרונה, ומתאים לרוח התקופה כמו כפפה ליד. קליל, טעים, ולא מחייב. תמצאו בו מנות קטנות לחלוקה שלא עולות על מאה ש״ח למנה, קוקטיילים צוננים ומהנים והאפי אוור נדיב במיוחד שמציע 30% הנחה על כל התפריט כולל אלכוהול בין 17:00-20:00.
רוטשילד 35

• ❤ תל אביב
• הבועה
• שדרות רוטשילד
• מקדונלד'ס
• ארקפה
• בנדיקט
• גולדה
• רוסטיקו
• קפה אירופה
• אורבי
• פרונטו

בין כל הזוועות שחווינו והסיוטים שעודנו חווים, אנחנו כאן כדי לסמן נקודות נחמה משמחות. אחת מהן היא מגמה היחסית חדשה של בתי קפה חמודים, קטנים ושכונתיים שנפתחו כאן השנה, לכל אחד מהם אופי, ייחוד ודרך משלו להושיב אנשים ברחבי העיר. אנחנו מתים על התופעה המצמצמת, אז אספנו לכם 9 בתי קפה קטנים וחדשים שאפשר לבקר בהם, לאסוף קפה ומאפה ואולי לחפש מקום לשבת בספסל שם ליד הפארק. נו מה, אי אפשר הכל בעיר הזאת.

>> פסח שייך גם לחילונים: 17 מסעדות שמגישות חמץ לאורך כל החג

קפה בר

ליד קאנטרי העלייה – לא בדיוק פינה זוהרת בעיר, אבל בהחלט מתחדשת – נפתח בית קפה מקסים ושונה בנוף: בר של האחיות שירה ותמר בר. וייב ארטיזנלי שמתחיל כבר בספלי הקרמיקה בעבודת יד, אליהם מוזגים את הקפה של נעימה, או משקה שומשום שחור. זה ממשיך במאפים ועוגות נהדרות דוגמת גלט תפוחי עץ ונקניק שוקולד (כמו בילדות), ומסתיים בפרוסות מהלחם של חגי עם ממרחים מקוריים ותוספות ערבות לחיך. קטן וקולע.
וולפסון 42

קפה קאנה

בפינת פרנקל-החלוצים התמקם לאחרונה בית קפה מתוק ואינטימי שחרט על דגלו (ועל שמו) להיות דוג פרינדלי, שכן קאנה זה כלב באיטלקית. קפה משובח, המון ספרים שמשרים אווירה אינטלקטואלית ויוצרים סביבת עבודה נוחה ללפטופ, לצד צילומים על הקירות של כרמי כהן הבעלים. חוץ מזה יש מאפים נהדרים שאופה קונדיטורית תושבת השכונה, כריכים רעננים וכל מה שבית קפה קטן צריך.
פרנקל 56

קפה מרכז

באחד הרחובות הצדדיים של כרם התימנים, פגשנו בבית קפה קטן וארטיזנלי שלא פוגשים כל יום. הוא נפתח על ידי עולים מרוסיה ומציע אווירה קוסמופוליטית וקפה ספיישלטי מצוין לצד שלל משקאות מסקרנים – וגם עוגיית חמאת בוטנים ומרשמלו אחת שאנחנו חולמים עליה בלילות. חוץ מזה, זה כנראה המקום היחיד בתל אביב שתוכלו לשתות בו מאצ׳ה עם מרציפן ופטל מיובש, משקה מסקרן ומפתיע בטעמיו הענוגים.
מל״ן 23

קפה גת רימון

הפינה המתוקה בתחילת פארק המסילה הפכה להיות ביתקפה מתוק לא פחות, שתמיד כיף לבוא ולשתות בו משהו חם או קר בחיק הדשא שמסביב, או בפנים באווירה החייכנית והשכונתית. מלבד קפה מעולה במחיר נוח, יש מאפים מתוקים ומלוחים מהתוצרת של הקונדיטור אלון שבו, כך שתהיו בטוחים לסגירת פינה ראויה לצד הקפה. וכשאנחנו אומרים סגירת פינה אנחנו בהחלט מכוונים לשבלול מנצ׳גו ותרד.
גת רימון 13

קפה תשקם

בחלל תכול וקטן ברחוב זבולון נפתח לאחרונה קפה תשקם. השם הוא מתוך פסוק בתהילים, אבל אין פה אווירה מי-יודע-מה רוחנית, אלא יותר היפסטרית במידה המתאימה. יש מאפים מפתים כמו קווין אמאן חמאתי שאופים במקום, פיננפיסטוק, שזה פיננסייר פיסטוקי למהדרין, סקונס פריכים, בננה ברד וקרואסון שוקו-שוקו, שהוא מאה אחוז שוקולד. גם כריכים טריים ורעננים וקפה מצוין, והנה לכם להשכים קום וללכת בבוקר לתשקם.
זבולון 5

אורבי קיוסק

את אורבי שברביעיית פלורנטין כבר למדנו להכיר ולאהוב, ואנחנו ללא ספק גם מוקירים את הגרסה המוקטנת. בבוטקה האייקוני על שדרות רוטשילד התמקם קיוסק מבית אורבי עם כל החשודים המיידים: קפה מופלא, לאטה קוקוס או לאטה לבנדר, אספרסו עם מיץ תפוזים (כמו ששותים במוסקבה), מאצ׳ה תות חלומי וגם שלל מנות כיפיות לקחת לדרך, או לישיבה בספסלים שבשדרה מסביב.
רוטשילד 12

קפה 45/11

נקרא על שם פינת הרחובות שלו (לוינסקי-ומרחביה, את המספרים תנחשו לבד), יש כאן קפה ספיישלטי מעולה שלא מתפשר על איכות, מאצ׳ה מתוצרת יפנית, עוגיאדי – עוגיות שוקולד צ׳יפס עשירות ומפנקות לפי מתכון של בעלת המקום אדי – וגם כריכים מהנים בחלה רכה, קרואסונים ממולאים בכל טוב ואפילו אספרסו מרטיני, אם אתם בשעה הזו ביום שצריך קפה ממש מחוזק. שזו, למעשה, כל שעה ביום.
לוינסקי 45

טוני ואסתר

רגע רגע, גם לנו מוזר לשים ברשימה הזו את טוני ואסתר, אבלכבר סיפרנו לכםעל השינוי הרוחבי שחל שם בימים אלה, במסגרתו בית הקפה מתקיים בגבולות הבוטקה בלבד. אבל אל דאגה, הוא עדיין מציע את עוגת השמרים-שוקולד הכי טעימה שאכלנו (ואוהו, כמה שאכלנו), כמו גם עוגיית אוריאו הום מייד ושוקולד צ׳יפס חלומית, וגם כריכים מהנים, עוגת גזר מטריפה ועוד מאותו טעם פלורנטינאי שלמדנו לאהוב.
לוינסקי 39

קופי שופ 51

בבוטקה קטן בשדרות החי״ל של יד אליהו התמקם לו שכן חדש ומפתה במיוחד – קופי שופ 51 של דותן גרינברג, שהביא את בשורת הקפה מהגל השלישי לשכונה המזרחית, ועושה זאת בדיוק כפי שהוא יודע – עם קפה משובח, מאפים בהתאם שכיף לנשנש לצד הקפה, כריכים טריים ושלל הפתעות שעוד יגיעו בהמשך. את ניחוח הקפה כבר מריחים כבר לאורך כל השדרה, זה בטוח.
שדרות החי״ל 12

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• אורבי
• טוני ואסתר

כמה שכונת פלורנטין ספגה לאורך השנים – עלבונות, מי מזגנים, שתן כלבים והמון חוסר כבוד. אבל שנות הקורונה והמלחמה הפכו את השכונה הצעירה לאחרת, רגועה יותר, שקטה יותר. המוקד עבר ללוינסקי ונחלת בנימין ופארק המסילה, ובפלורנטין אמנם נשארו מרכזי בילוי, אך גם הם מתדלדלים אט אט. מה שכן צמח בעיר בשנים האלו היא הקולינריה, שהתקדמה מימי פיצת בזיליקום לעבר מסעדות של ממש, שמספקות אוכל מצוין לאורך כל היום, ולא רק כשהמוכר הסטלן מתעורר. היום אנחנו ממליצים לכם על 3 מקומות אוכל שמשנים את השכונה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>חתיכת דרמה: המועדון שהרים את נחלת בנימין לפני כולם ייסגר במאי

אורבי

למה כדאי:כי מה שהתחיל כקוריוז מפתיע שצץ ברביעיית פלורנטין רגע לפני המלחמה התפתח מהר מאוד למוסד שמפוצץ באנשים גם בשעות לא שעות, והם יודעים בדיוק למה להגיע – ארוחות בוקר שנמשכות לאורך כל היום, גישה אסתטית מבריקה ואינסטגרמית ומנעד טעמים סובייטי, בצד הטוב של הסירינקי.
מה טעים:יש הרבה הפתעות אסתטיות להפליא, כמו הפרנץ' טוסט בסגנון הונג קונג (שזה בריוש, חמאת בוטנים, חלב מרוכז, פיסטוק וחמאה) או הפאנקייק הפלאפי עם שמנת חמוצה וריבת פירות יער.
אווירה:אודסה, פשוט בחום המזרח תיכוני – כמו בחזון המקורי לת"א.
>> אורבי, מעון 5 (רביעיית פלורנטין)

ניבו גריל בר

למה כדאי:כי בין כל השיפודיות היוקרתיות שנפתחו לנו בעיר השנה, עדיין יש צורך במקומות שכונתיים עם בשר על האש במחירים שפויים, לא? בניבו, שנפתח על ידי אחד ממקימי מוטפאק, מבינים את האתגר מלמעלה היטב, ולכן עושים הכל בהקפדה יוצאת דופן שמובילה לבשר מצוין, עם כמה הפתעות טורקיות שעבורן באמת שווה להגיע אליו במיוחד.
מה טעים:הו, שמחים ששאלתם, כי לאחרונה צצה במקום מנה מוכרת ואהובה בגרסה משודרגת – האיסקנדר, מנת הדגל הטורקית שבעבר הפכה את מוטפאק לאגדה עירונית, ועכשיו תהפוך את ניבו לחובת ביקור. די יקר (80 ש"ח), אבל שווה כל שקל.
אווירה:כמו פעם, רק בסטייל.
>> ניבו גריל בר, ויטאל 2

לה טיגרה

למה כדאי:כי מעט מאוד מקומות בעיר הצליחו להקפיץ את הז'אנר הקולינרי שהם מתמחים בו כמו לה טיגרה, מקום שלקח את הפיצה הנפוליטנית למקומות שעד כה פגשנו רק בחיפה. מסעדה איכותית שבמקרה מתעסקת בפיצות עילית, ואחד הלוקיישנים הכי אהובים עלינו בשכונה כשבא לנו לטרוף משהו בגודל צלחת ובמחיר שפוי.
מה טעים:פיצה. סתם סתם, ברור שכל פיצה בלה טיגרה טעימה (בין היתר כי הן, ובכן, פיצה), אבל האהובה עלינו היא כנראה פיצת הפיסטצ'יו (82 ש"ח), שאולי נשמעת כמו גימיק אבל לוקחת בהליכה כל שוקולד דובאי בכל הנוגע לשילוב טעמי פיסטוק מפתיעים. עזבו אתכם מקדאיף, דברו איתנו על פרחי בשר מורטדלה.
אווירה:בועה קטנה ואיטלקית באמצע השכונה.
>> לה טיגרה, ידידיה פרנקל 9

• אוכלים שותים
• פלורנטין
• אורבי
• לה טיגרה
• ניבו גריל בר