קל וגם מתבקש לזעום על השחרור המוקדם של עבריין המין הסדרתי אלון קסטיאל, אבל האמת היא שלא השלטון, לא המשטרה, לא הפרקליטות ולא בתי המשפט יכולים להוביל את המהפכה בזירות הפשע - רק בתל אביב יכולה להיוולד מהפיכה אמיתית בחיי הלילה. ויש לכם מה לעשות
פחות מארבע שנים אחרי שנשות תל אביב נשמו לרווחה – ועדת השחרורים שולחת את אלון קסטיאל בחזרה הביתה. במהלך החקירה בעניינו כ-17 נשים אמיצות הגיעו למשטרה להתלונן, אך רובן לא נכנסו לכתב האישום שנסגר עם שש תלונות בלבד מפאת התיישנות העבירות. קסטיאל, דמות דומיננטית ומוכרת בחיי הלילה של תל אביב ושותף (אחד מני רבים) במועדון הבלוק, הורשע לבסוף בעסקת טיעון בסעיפים של נסיון לאונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית.
קל וגם מתבקש לזעום על השחרור של קסטיאל, למעלה משנה לפני הזמן שנקבע בגזר הדין, אבל האמת המרה שיודעת כל מי שיוצאת למועדונים וברים היא שקסטיאל הוא בסך הכל פרזנטור מוצלח של עברייני מין רבים בעיר. רובם פועלים ללא מפריע בחסות חוסר האמון העמוק שיש בציבור למוסדות האמונים על הטיפול בהם ואוזלת היד בפועל של המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ומקומות הבילוי.
את הבעיות המובילות לשישה אחוזי דיווח ממוצעים בלבד על עבירות מין – תל אביב כנראה לא תפתור. יש אחרי הכל סייגים מסוימים גם לכוחה של עיר מובילת שיח. אבל גבולות האחריות של העוסקים במרקם חיי הלילה דווקא כן בידיים שלנו ולא צריך להתבייש לומר שאנחנו לא דורשים מהם מספיק. הנתונים מספרים סיפור עגום: המשרד לביטחון הפנים מדווח כי בשנים 2018–2020 נפתחו 366 תיקים בגין שימוש בסמי אונס. לאור אחוזי הדיווח העגומים יש לשער שהמספר האמיתי גבוה בהרבה. במקומות הבילוי מכירים את הסכנות ולמרות זאת עושים מעט מדי כדי לטפל בהן.
>> הנפגעות מדברות: הנשים האמיצות שהסכימו להתלונן נגד קסטיאל בפנים גלויות
>> התקשורת מוגבלת: ריאיון עם שרון שפורר, העיתונאית שחשפה את פרשת קסטיאל
יש שיאמרו שלא מדובר באחריות שצריכה להיות מונחת לפתחם, ובכל זאת יש לקוות שזאת אחריות שהם יבחרו לקחת. מי שלא הבין עד עכשיו שמוסדות השלטון כשלו בטיפול במגיפת עברייני המין כנראה לא יהיו שותפים לתחושה, אבל מי שמסתכלים על הנתונים במיאוס ושואלים את עצמם מה עוד ניתן לעשות, צריכים להיזכר בנתון פשוט – כאן תל אביב. לא השלטון, לא המשטרה, לא הפרקליטות ולא בתי המשפט או מוסדות מנותקים אחרים יכולים להוביל את המהפכה בזירות הפשע – רק בעיר הזאת, בנקודת הזמן הזאת, 2022 בישראל פוסט #MeToo, יכולה להיוולד מהפיכה אמיתית בחיי הלילה. הנה כמה דברים שאנחנו יכולים וצריכים לעשות:
1. אל תכניסו עברייני מין:קבלתם עליהם תלונות? אתם מזהים אותם כעברייני מין מורשעים? אל תתנו להם להכנס ותדע כל בליינית תל אביבית שהיא בטוחה במוסד שלכם (זה תקף גם לגברים).
2. תשמרו לנו על הכוס:הגיע הזמן שבמועדונים וברים תהיה אפשרות להחזיר את הכוס באורח זמני לצוות כשאנחנו הולכות לשירותים כי להשאיר אותה זה מסוכן ולקחת אותה איתנו – נו באמת, יש גבול.
3. תרחיבו את היוזמות:קבוצת לילה טוב שהשיקה אמנה חברתית למניעת אלימות עליה חתמו בעלי ברים ומועדונים שהתחייבו לפעול אקטיבית למען מרחבים בטוחים, קוקטייל קראש במסיבות גייז באדיבות מיזם "תורנו" החשוב של עומרי פיינשטיין – כולן יוזמות מצוינות אבל לא כל המקומות בעיר שותפים להן ואם לא היה ברור עד עכשיו שאין כיום הצדקה וסיבה לא להיות חלק מיוזמות כאלו – אז הנה, אנחנו אומרות.
4. אל תעמדו מנגד:אין בעל מועדון או בר בעיר שלא נתקל במראה של בחורה כושלת שיוצאת עם בחור שלא ברור אם הוא איתה או אם החליק לה משהו לכוס. יש מעט מדי מקומות בעיר בהם הצוות ניגש, מברר, מדבר ומנסה להבין את המצב. אל תתנו לאף אישה או גבר לצאת החוצה לטראומה אופציונלית מתמשכת. זה באמת בידיים שלכם.
5. ציפוף שורות – אאוט:במקרה של קסטיאל המשטרה ניסתה לבחון האם התקיים קשר של שתיקה בינו לבין בעלי המועדונים, האם מעשיו תועדו במצלמות האבטחה והאם המידע לא הועבר למשטרה בזמן אמת. בזמנו זה הסתיים בלי כלום, אבל ציפוף השורות סביב קסטיאל היה ידוע לאנשים רבים בעיר. ללכת בפועל ולהתלונן במשטרה על תוקף או מטריד סדרתי זה משהו שכמעט כל בעל בר, מועדון, או מפיק מסיבות בעיר יכול לעשות ממש עכשיו – הם יודעים מי הם, מכירים אותם ומקבלים עליהם תלונות בשוטף. במקום להשתמש בסיפור כנורת אזהרה לציבור המבלות – האנשים המובילים את חיי הלילה של העיר השמחה הזאת יכולים להשתמש בו כאבוקה שתצית את המהפכה הבאה.
