• Facebook
• Twitter
• Email

הייתי מוכנה להסתער על 2015 כמו לביאה על שולחן ערוך ליום העצמאות. כמה שבועות לפני הגעתה הכנתי לי לוח השראה ובו תמונות ואימג'ים של כל הדברים שחשובים לי ומה שאני רוצה להשיג השנה. ניו אייג'י, אבל עובד.

כשגמרתי לנעוץ את התמונות והלכתי כמה צעדים אחורה, נפרש לפניי, כמו במטריקס, הקונפליקט של חיי: רגעים מחופשות משפחתיות (כולנו בשדה פורח באיטליה) ננעצו לצד רגעי שיא בקריירה (על הבמה בפרימיירה של הסדרה שלי); הבמביני ואני מחייכים (בפיקניק הממתקים החודשי שלנו) לצד רגעי גאווה שאני רוצה לשכפל (תמונת מחזור של כל הסדנאות שלי). משפחה וקריירה, קריירה ומשפחה. הקונפליקט התמידי שנולד דקה לאחר הוצאת השליה.

כשהבמבינו נולד, נתנה לי חברתי איידי טיפ מעולה לאימהות עצמאיות: לא לנסות לעבוד כל היום כשהוא עליי, אלא להקדיש שעתיים לעבודה ובכל שאר הזמן להיות איתו נטו. היום הבמבינו בן 6 ופיקולינו בן 4, ואני באמת מנסה, אבל העולם לא יודע את זה והוא מתקשר. כשהנייד מצלצל, אני עונה מאחורי גבם המתנדנד על נדנדה, בודקת אם זה דחוף או יכול לחכות. לרוב זה יכול לחכות ואני מצטערת שעניתי. בשבתות אני מנסה לא להתקרב למחשב, אבל לא עומדת בפיתוי ונכנסת איתו לשירותים, מחביאה אותו מהר כששוב אחד מהבמביני נכנס פנימה. ולפעמים זה הפוך – אני מבטלת פגישת עריכת תסריט שנקבעה אחר הצהריים ואחר כך מסתכלת על הבמביני רבים על עוגייה כאילו הייתה האחרונה בעולם, ותוהה למה לא מצאתי מבוגר אחראי אחר שיצפה בהם עושים את זה בזמן שאני מרוויחה כסף לעוד עוגיות.

השיא היה ביום המשפחה של פיקולינו שנפל בדיוק על מפגש סיום של הסדנה שלי. למזלי היה אפשר להביא רק הורה אחד מטעמי חוסר מקום, אך לטיפשותי הבעתי בפניו קנאה על כך שהבנזוג יבוא איתו ולא אני, רק כדי להוכיח את רצוני התיאורטי. התוצאה הייתה הפוכה: פיקולינו הסתכל עליי בעיניו הגדולות והכריז שאני היא זאת שתבוא איתו! נדרשו כישורי משחק מאומצים של הבנזוג שהתחנן בפני פיקולינו שיבחר דווקא בו. מובן שאחר כך הסתרתי בבית כל רמז לקיום הסדנה כדי לא לחשוף את השקר. אני אימא שאוהבת את הילדים שלה ואוהבת את העבודה שלה, לכן אני אכולת רגשות אשם ומנסה להתנהל במהלך 24 שעות ביממה בלי שאף אחד ייפגע.

לא עוד. 2015, כך החלטתי, תהיה נטולת ייסורים ועתירת התפתחויות בקריירה ועם הבמביני. אני אתכנן את הדברים טוב כל כך, ששום דבר לא יבוא על חשבון דבר אחר.

בשביל זה תליתי (לצד לוח ההשראה) לוח שנה מחיק גדול ומילאתי אותו בכל מחזורי הסדנאות שאני מתעתדת להעביר, כל הפרויקטים שאני מתכוונת לפתח כולל שעות עבודה על כל אחד מהם (בזמן שהבמביני בגן כמובן). ביניהם שזרתי את זמן האיכות האישי עם כל ילד (בוקר חופש בחודש לכל אחד) ואת הנופשים שאני מתכננת לכולנו. כן, 5102 עומדת להיות שנת שילוב אופטימלי של משפחה וקריירה. רק חיכיתי שהיא תתחיל.

בבוקר הסילבסטר הייתי באמבולנס עם אבא שלי בדרך לבית החולים. מאז הוא שם ואני לפעמים ישנה לידו ותמיד באה בבקרים. את ה"קריירה" שלי אני דוחסת בתקתוקי מחשב ליד המיטה שלו ובשיחות טלפון מהמונית, בדרך לקחת את הבמביני מהגן. הכל התחרבן. הכל קיבל פרופורציות.

יום אחד, כשפיקולינו חזר מהגן עם ציור משפחתי ובו הוא צמוד לאבא, אני עומדת חיוורת בצד, ובאמצע – סבא (במקום אחיו הבמבינו). הבנתי שאין מנוס – לעד אהיה אכולת רגשות אשם, אם כי הנושאים ילכו וישתנו.

• קריירה
• אשת קריירה
• אמהות
• משפחה
• עבודה
• עם הילדים
• הורות

• Facebook
• Twitter
• Email

העוקבים באדיקות אחר התצוגות בשבועות האופנה, הבחינו אולי בכך שחודש התצוגות הנוכחי החל באיחור. בשנה שעברה איים שבוע האופנה הלונדוני בהתנגשות עם זה של מילאנו, ולפיכך נדחה שבוע האופנה הפותח – של ניו יורק – בשבוע ימים, ובאפקט דומינו נדחו גם שבועות האופנה העוקבים. כך קרה ששבוע האופנה של פריז – הסוגר את חודש התצוגות הצפוף, נמשך הפעם עד לאמצע חודש מרץ, ובאופן יוצא דופן התמזג עם התאריך 8 במרץ, שבו נחגג יום האישה הבינלאומי.

השנה צוין יום האישה הבינלאומי ביום ראשון, שבו מציגה באופן קבוע פיבי פיילו את הקולקציה שהיא מעצבת לבית האופנה שברשותה, סלין – צירוף מקרים משמעותי: פיילו הבריטית היא אחת מהמעצבות הדומיננטיות ביותר בזירת האופנה הבינלאומית והמנהלת הקריאטיבית המשפיעה ביותר בשבוע האופנה הפריזאי, שבו מרבית ראשי בתי האופנה הגדולים הם גברים. היא אישה שמעצבת בשביל נשים ומכירה את המציאות שלהן: היא עצמה מתפקדת כראש בית יוקרה וכאימא לשלושה. בקיום התצוגה של סלין ביום האישה היה צדק קוסמי.

בתחילת השנה, חשפו במותג את קמפיין האביב בכיכובה של הסופרת האמריקאית ג׳ואן דידיון בת ה־80 – ליהוק שגרר תגובות נלהבות והפך בן לילה את המודעה שצילם יורגן טלר לתופעת רשת ויראלית. לא רק משום שדידיון מבוגרת בשישה עשורים מפרזנטוריות האופנה השגרתיות, או משום שסימני הגיל שלה לא טושטשו על ידי מברשת הפוטושופ, אלא כי הליהוק הזה היה אותנטי וחף מכל גימיק – דידיון, בשל אורח חייה, בשל כתיבתה הכנה ובשל סגנונה האישי היא באמת האישה שבשבילה פיבי פיילו מעצבת בסלין. אפשר היה לצפות (וכותבת שורות אלו ציפתה לכך) שפיילו תמשיך את קו הליהוקים הזה בתצוגה ותעלה על המסלול נשות סלין שאינן רק דוגמניות אופנה סטנדרטיות, אלא נשים שמביאות לבגדים מטען שאפשר לצבור רק בניסיון חיים ובשנות יצירה. במבט ראשון היה משהו מאכזב בבחירה השגרתית במודל יופי צעיר, רזה וחיוור להצגת הקולקציה, אך הבגדים עצמם, וגם האיפור של הדוגמניות, חדרו לוק אחר לוק תחת העור, באותנטיות וברוך.

דידיון אמרה בעבר בראיון למגזין "The Paris Review": "אני מודעת לקוראת תוך כדי הכתיבה שלי, אבל בסופו של דבר הקוראת היחידה שאני יכולה לשמוע את קולה היא אני עצמי, כך שאני תמיד כותבת קודם כל בשבילי. הכתיבה בשבילי היא אקט אגרסיבי אבל גם הוליסטי״. ניתן לומר שפיילו מעצבת באותו האופן. הבגדים שלה כבשו לבבות של נשים רבות כל כך, הרואות בעצמן חלק מנשות סלין גם אם לעולם לא ירכשו את הבגדים היקרים כל כך של המותג, בגלל תהליך יצירתם, שהוא כמעט אוטוביוגרפי, מהקרביים, לפי אינסטינקט וטעם אישי. זו הסיבה שבגללה היא מתקשה לענות על שאלות פוסט תצוגה בדבר מקור ההשראה לאוסף העונתי. גם העונה היא התקשתה בכך ופיזרה כמה מילים על כך שהיא וצוות העיצוב שלה החלו את העבודה לסתיו 2015 עם השאלות "מהי אותנטיות?", "מהו לבוש נשי?" ו"מה ההבדל בין סקסי לחושני?".

את התשובה לכל אלו ניתן לאתר כבר בבד שהוצג במראה הפתיחה והמשיך בכמה מראות מפתח בקולקציה – רקמה תחרתית עם פרחי לבד לבנים וכבדים על רקע שחור, שנראו מתפוררים, לעוסים כמעט. ההתפוררות הזו קידמה מראה משוחרר ורך יותר: חולצות מכופתרות למחצה, שמלות סריג אווריריות וסרטים שלא נקשרו והתבדרו לצד הבגדים בעת צעידת הדוגמניות על המסלול. את ההדפסים הגרפיים המזוהים עם המותג החליפו חדי קרן, שועלים וסמורים שאוירו בקווי עיפרון, בהשראת איורי ספרי ילדים. ההדפסים תמימים אך בהחלט לא חמודים.

אם רוצים לקשר את הקולקציה הזו לאורח החיים של פיילו, אפשר: הריכוך של המותג החל להתרחש כאשר ילדה פיילו את בנה השלישי בשנת 2012. בקולקציה שליוותה את האירוע הוצג לעולם טרנד הבירקנשטוק – הכפכף האורתופדי שחיפתה פיילו בפרווה בחודשי ההריון המתקדמים בסטודיו, בכמיהה לנוחות. את הקולקציה הנוכחית ליוו נעלי טניס גבוהות ולבנות, שיהפכו בוודאי לנעל המועתקת ביותר ברשתות המהירות בעונת הסתיו הבאה. פיילו ודאי סומכת עליהן כשהיא נועלת אותן בבוקר לליווי ילדיה לבית הספר ולעבודה בסטודיו הלונדוני שלה, שבו היא מעצבת בגדים לנשים שהן ממש כמותה – אימהות, נשות קריירה ומעריצות שיק שאינו מחביא או מתייחס באופן שטחי למורכבות של אורח החיים הזה.

• אשת קריירה
• אותנטי
• יורגן טלר
• אמהות
• פיבי פיילו
• פמיניזם
• סלין
• אופנה
• החיים היפים
• פריז
• עם הילדים