לאורך השנים כתבתי והתראיינתי לא מעט, אבל הטור הזה שונה עבורי ברמה האישית, כי הוא הזדמנות לשתף בגאווה ובהערכה אינסופית שיש לי כלפי היצרנים המקומיים שלנו. השנה החלטנו לא רק לדבר על זה אלא גם לעשות מעשה: לארח במערבה אתDRINK.IL– אירוע שמפגיש תחת קורת גג אחת את הקהל הרחב עם ייננים, מזקקות ומבשלות ישראליות. לא עוד שוליים, לא עוד נישה. מרכז הבמה.

>> "הצלחת של הארץ המובטחת": עוד לא ראיתם תוכנית אוכל כזו
>> הכוס המלאה: עיריית תל אביב-יפו נגד חד"פ בבתי הקפה

החיבור שלי אליהם אינו רק מקצועי, הוא ביוגרפי. עברנו מסעות מקבילים כדי להגיע לימים שבהם יש הרבה מה לחגוג. אני זוכר היטב את תחילת הדרך, שנים שבהן מסעדות לא היו חלק משגרת החיים אלא אירוע מיוחד, כמעט חגיגה חד- פעמית. כמעט ולא אכלנו בחוץ. יום הולדת במסעדה היה שיא. מאז 1989 אני חי קולינריה ואירוח כמעט יום-יום וכשאני מביט סביבי, קשה להאמין למה שנוצר כאן. זו מהפכה של ממש.

הייתי בין ברי המזל שזכו לראות רעיונות וחלומות הופכים לתעשייה שלמה, חיה ובועטת. כשהתחלנו – לא היה כאן כמעט כלום – בשדות גידלו את רק את הבסיס, ואת השאר היה צריך להביא מחו"ל. חקלאות וגינון תמיד היו אהבה גדולה שלי, ממש אחרי הבישול. הדור שלי גדל על עונתיות, לא אכלנו עגבניות בחורף, חיכינו לביס הראשון של אבטיח בקיץ. זו לא הייתה אופנה, זו הייתה דרך חיים. כשהקמנו את הקייטרינג, השקענו כל שקל שהרווחנו וטסנו בעולם כדי ללמוד מאחרים, חזרנו עמוסים בידע ובהשראה והבנו שאם אנחנו רוצים חומרי גלם חדשים – האחריות היא עלינו. לא להמתין שמישהו אחר יגדל עבורנו, אלא ליזום.

במקביל למהפכה הקולינרית, התחוללה כאן מהפכה נוספת, שקטה בהתחלה, נוכחת מאוד היום: מהפכת היין והאלכוהול הישראלי. כשהתחלנו היו כאן בעיקר יקבים ותיקים עם יינות לא מרשימים. היום, אחרי 37 שנות עשייה, אני רואה תעשייה פורחת, נועזת, איכותית

מה זה אומר? להביא בעצמנו זרעים. למצוא חקלאי אמיץ שיסכים להתנסות. והכי חשוב: להתחייב מראש לקנות את כל היבול, גם אם הוא לא מושלם. זו ברית. זה דו- קיום אמיתי בין מטבח לשדה. וכך עשינו. הבחירה לעבוד עם חומרי גלם מקומיים לפי העונה איננה רק אידיאולוגיה; היא טעם. היא טריות. היא חיבור לאדמה שעליה אנחנו עומדים. במערבה יש לנו גינת ירק שופעת לצד עולם שלם של נוי וצמחייה, והשאר מגיע מספקים מקומיים או ישירות מחקלאים. כשאתה מכיר את האדם שזרע, שגידל, שהשקה – אתה מבשל אחרת. יש בזה יראת כבוד.

החקלאים והיצרנים הקטנים מתקשים מאוד. הציבור לא תמיד מבין את המורכבות, את העלויות, את הסיכונים. הייתי רוצה לראות יותר תמיכה מהמדינה, אבל עד שזה יקרה – האחריות היא גם שלנו. אנחנו יוצרים קשר אישי, מתחברים, מתכננים יחד מה אפשר לזרוע ולגדל, ולעיתים מתחייבים לקנות את כל הסחורה גם אם זה מעבר לצרכים שלנו. זהו נדבך חשוב בקולינריה הישראלית, והוא יוצר יחס אחר של טבחים למצרכים. מעבר לטריות, מדובר ביראת כבוד. שכחנו כבר מה הטעם של ירק שנקטף בבוקר. "טרי" עבור רבים הוא מלפפון שישב שבוע במקרר. עבורי טריות היא לא מילה, היא חוויה, היא ריח של שדה. היא פריכות שנשמעת בביס.

במקביל למהפכה הקולינרית, התחוללה כאן מהפכה נוספת, שקטה בהתחלה, נוכחת מאוד היום: מהפכת היין והאלכוהול הישראלי. כשהתחלנו היו כאן בעיקר יקבים ותיקים עם יינות לא מרשימים. היום, אחרי 37 שנות עשייה, אני רואה תעשייה פורחת, נועזת, איכותית. כך נולדו גם שיתופי פעולה מרגשים: לפני 13 שנה יצרנו עם עדו לוינסון את יין הבית של קלארו, לאחר מכן שיתפנו פעולה עם היינן יעקוב אוריה, ובשנים האחרונות עם קובי ארביב מיקב רקנאטי. דוגמא נוספת היא הג'ין של קלארו שנולד משיתוף פעולה עם אבי שלו "האלכימיסט". אלו חיבורים שנולדים מתוך אמון הדדי ויצירה משותפת. מה שמיוצר בישראל וברמה גבוהה כדאי שנצרוך כאן. אנחנו אולי מצפים למחירים נגישים יותר, אך שוכחים שבישראל הייצור קטן, הרגולציה כבדה והעלויות עצומות. בפועל, רבים מהמוצרים האלה נטולי תחרות.

כשמתחילים לייצר משהו נוצרת מסורת. נצבר ידע. נבנית זהות. אמנם אנחנו יחסית בתחילת הדרך, אבל זו התחלה מבטיחה מאוד. מספיק להסתכל על מזקקות כמו מילק אנד האני, רוח, פאפא, יוליוס, האגס 1, גולני, ירושלמי, שבט ואחרות, עולם שלם שקם כאן בעשור האחרון ומביא כבוד בינלאומי. אוכל הוא מרכז חיי, אבל הוא אף פעם לא עומד לבד. הוא חלק מחוויה שלמה של מקום, אנשים, טבע ותרבות.

במערבה, פינה ירוקה במרכז הארץ, אנחנו מחברים בין בישול, גינון, אירוח ואהבה לאדמה. האירוע הזה הוא המשך ישיר של הדרך הזו. ב 28-29 בינואר, נארח עשרות יצרנים אשר יציגו יצירה ישראלית איכותית, עטורת פרסים. אם נגיע כולנו, נתמוך, נקנה – הכמויות יגדלו, הידע יתרחב והמחירים בסוף גם יתאזנו. זה ישפיע על מה שנשתה, על מה שנאכל ועל העתיד של כולנו. יש כאן רצון פשוט, עמוק ואמיתי לומר תודה – לאנשים שמגדלים, מייצרים, מזקקים ומאמינים שכאן, בארץ הזאת, אפשר ליצור דברים גדולים באמת. ולהרים להם כוס. כאן. בבית.
>> רן שמואלי הוא שף ובעלים-שותף בקבוצת קלארו (קלארו תל-אביב, קלארו לונדון, מערבה אירועים)

• אוכלים שותים
• אלכוהול
• בירה בוטיק
• יקב
• רן שמואלי

מי שיזדמן לכיכר גבעון בסוף יום עבודה באמצע השבוע עלול להתבלבל ולחשוב שלוח השנה מתקדם לאחור והנה הגענו שוב לאוקטוברפסט. בפינה הצפון־מערבית הקרובה לסינמטק מסודרים בשורות שולחנות וספסלי עץ ארוכים, כמעט כמו בחג הבירה בגרמניה. ככל שהשעות נוקפות מתחילים לזרום למקום עובדי הייטק מהמשרדים הסמוכים, שלא צריכים לשלוף את הסיבוס כדי לנצל את הההפי האוור השווה מאוד – 50 אחוזי הנחה על כל הבירה. לאט לאט השולחנות מתמלאים, כוס רודפת כוס והאורחים צחקניים ושמחים יותר. הכי בירגארדן מקומי שאפשר לבקש, מינוס המעלות הנמוכות.

>> איי איי איי: יובל בן נריה חוגג 3 שנים ל-a ופסימי לעתיד הפיין דיינינג
>> 27 ארוחות סילבסטר ונובי גוד שתוכלו לחגוג בהן עד השנה הבאה

למעשה, הפינה הזו בכיכר גבעון מוקדשת כולה לבירה בלא פחות משלושה עסקים שונים: האב המייסד פורטר אנד סאנס, בר הבירה שניט ולאוטר, שילוב של בר וחנות לבירות, מוזרות ומשוגעות בעיקר. שניט יפו, שלוחה נפרדת ומרוחקת, מביאה את הבשורה יחד עם פיצה נהדרת לבאי בלומפילד ולתושבי הסביבה, שנחסך מהם להתגלגל למרכז.

לבעלים יש רומן ארוך עם המשקה האלכוהולי המסורתי: יואב עלון ואמיר נוימן החלו את דרכם בנורמן בשוק הכרמל ומשם התגלגלו לנורמה ג'ין זצ"ל. מאוחר יותר הצטרף אליהם איתי לייפר וכך נולדה לה קבוצה חדשה בעיר, שמונעת מתשוקה לבירה. "לא היינו יכולים לעשות זאת אם העולם הזה לא היה מרתק אותנו ומתפתח כל הזמן. כשרק פתחנו אנשים ביקשו בעיקר גולדסטאר. היום מתעניינים גם בבירות שלנו", אומר לייפר.

בישראל של סוף 2024, בירה היא כבר מזמן הרבה יותר מאשר מכבי או גינס. כל שתיין ממוצע יודע לגלגל על הלשון מונחים כמו סטאוט ו-IPA ולהבדיל בין בלגית לצ'כית. בשניט/לאוטר/פורטר (למען הנוחות נכניס את הקומפלקס מעכשיו תחת כותרת אחת) לא באים לחנך, רק לעשות לכם שמח בבטן ולא כואב מדי בכיס. איך? על ידי ייצור בירה טרייה במבשלה שבמקום (חמישה סוגים בכל פעם מתוך בך הכל כ-200 סוגי בירה), מבחר גדול של בירות ישראליות ומיובאות למי שמוכן לפתוח את הראש לנושא, תמחור נגיש, אווירת איזי גואינג והמון חמידות מצד כל הנוגעים בדבר.

פריצת הדרך אירעה לפני שלוש שנים בסוקטוברפסט, פסטיבל בירה המוני שמתרחש במקום במקביל לחג סוכות. מה שהחל כאירוע מחתרתי הפך לנהר של אנשים, שבעקבות משחק שהושק השנה נדדו בין הסניפים, החתימו כרטיסייה וגרפו צ'ופרים (וגם כוסות בירה כמובן). בשבעה באוקטובר עסקי הקבוצה נסגרו. כדי לא לעצור את קו הייצור בישול הבירה נמשך, ובעזרת לקוחות שהתגייסו למשימה נשלחו מארזי בירה למפונים. בתוך זמן קצר השותפים התעשתו והחליטו לפתוח במתכונת מצומצמת. "לבר יש חובה להיות פתוח גם ברגעים קשים. בסוף יש מישהו לבד בבית שהוא לקוח והבר הוא המפלט שלו, לפגוש אנשים ולשבת לקשקש על כוס בירה. האורחים חיבקו אותנו ותמכו בנו, וכיום אנחנו כבר במספרים שלפני המלחמה".

קפיצת מדרגה התרחשה כשסניף ג'פניקה כיכר גבעון נסגר. עלון, נוימן ולאופר קפצו על המציאה ופתחו צמוד לשניט את לאוטר, בית לבירות קראפט. בכך תל אביב מדביקה סוף סוף ערים ברחבי העולם שבהן מתקיימת סצנת בירות תוססת. "הלאוטר נולד כשילוב של חנות בירה עם הכי הרבה סוגים שאנחנו יכולים לגעת בהם וחושבים שהם מעניינים ושכדאי לטעום. הגשמנו בו פנטזיה לגעת בהרבה יותר בירות מכפי שאנחנו מסוגלים לייצר. יש סצנת בירות קראפט נהדרת שמגיעה אלינו מכל העולם, ואנחנו חלק קטן ממנה. היא מעניינת, צבעונית וחדשנית, ואלה דברים שאנחנו חווים כל הזמן ורוצים לחלוק עם הקהל".

כדי להרחיב עוד יותר את המנעד ולגעת בעולמות משיקים הוצבו על המדפים יינות טבעיים, מגוון נאה של סאקה, ויסקי ממזקקת מילק אנד האני שמתיישן במקום ("מי שיטעם לאורך החודש יוכל להרגיש אותו מתפתח בחבית"), תזקיקים ממזקקת יוליוס ועוד ועוד. אגף הבירות החמוצות מעניין במיוחד, טרנד למתקדמים בעלי חך מפלדה. אלו בירות שמיוצרות באזור ספציפי בבלגיה בתסיסה טבעית בעזרת שמרי בר, שמייצרים כמות גבוהה של חומצה לקטית. הן נשמרות במקרר בטמפרטורה גבוהה מהמקובל, ובטעימה ראשונה הראש הולך לכל מקום חוץ מאשר לבירה.

עוד תוכלו למצוא כאן "בירות מזוודה" מחתרתיות מחו"ל, ברז cask – בירה טרייה שנמזגת באמצעות משאבה ללא חנקן והיא מוגשת חמה יותר ומוגזת פחות, וברזים צ'כיים מסורתיים בזווית של 90 מעלות. בקיצור, לונה פארק לבירה שמטרתו לפתח סקרנות בקרב הלקוחות. "לאגר צ'כי הוא הפופולרי ביותר בישראל ובעולם כולו, וזוהי אחת הדרכים שנוח להנגיש דרכן מקצועיות וייחודיות. הקצף סמיך והברז נראה שונה ונוצרת סקרנות טבעית, שאנחנו מקווים שתלך ותתפתח, אבל מבלי לשנות ולהוכיח שום דבר לאף אחד. רק להראות עד כמה העולם הזה צבעוני, מעניין וכיפי, ואלה הדברים שגרמו לנו להימשך אליו ולהתאהב בו. בסוף אנחנו מוכרים בירה בכיכר גבעון כבר 15 שנה".

שניט, לאוטר ופורטר אנד סאנס מציעים חוויות בירה שונות ומשלימים זה את זה. פורטר אנד סאנס הוותיק מעט יותר פורמלי, בשעה ששניט ולאוטר יוצרים יחד את מה שלאוטר קורא לו "חצר בירה אורבנית. בילוי זול, פשוט ולא מחייב, אין צורך להזמין מקום ולאף אחד לא אכפת כמה זמן אתה תופס כיסא. אפשר לשבת על בירה וצ'יפס ואין צורך לחכות למלצר. הכל נורא קז'ואל, והאווירה המאפשרת הזאת עושה טוב לאנשים".

במקביל ממשיכים השותפים לחפש את הדבר הבא. הם יצרו תפריט אוכל ב-24 ש"ח ("מנות קטנות שאינן מיועדות להשביע, אבל אם אוכלים שלוש כן יוצאים שבעים והמחיר עדיין סביר. אנחנו מאמינים ברוח התקופה ובכמות אנשים שתפצה בהכנסות"), כמו גם פופ-אפים קולינריים (בסופ"ש שעבר בישל לייפר אוכל פרסי מילדותו) והחלו לייצר בירה בפחיות, שיטת אחסון נכונה יותר מאשר בבקבוק. בין לבין הם מנסים לעשות את את הכי טוב שאפשר ולהדביק את הלקוחות בהתלהבות. "אין לנו סוד, רק הפשטות שבה אפשר לשבת ולשתות בירה טרייה וטובה שמיוצרת במקום. האמנו שזה יכול להביא אנשים, ומרגש לראות את זה קורה".
>> לאוטר, גבעון 5 / שניט, הארבעה 12 / פורטר אנד סאנס, הארבעה 14

• אוכלים שותים
• לאוטר
• שניט
• פורטר אנד סאנס
• כיכר גבעון
• בירה בוטיק
• בירה ישראלית

מבשלת בירה חדשה בלב העיר היא אירוע משמח. מבשלת בירה שמוקמת צמוד לפורטר אנד סאנס זו כבר סיבה להרמת גבה. תהינו מי האמיץ – או הקלולס – שמנסה להתחרות באחד ממוסדות הבירה הוותיקים בעיר וכבר חיברנו כותרת סנסציונית. האמת פשוטה בהרבה: המבשלה היא מעין זרוע ביצועית משלימה לפורטר אנד סאנס. מצד אחד בירה שניט תימכר בפורטר ומצד שני המבשלה תשמש גם בר הפונה לחתך אוכלוסיה שונה.

>> בשבוע שעבר יצאנו לסיבוב בעקבות אמנות מזיגת השניט

מבשלת שניט עומדת על ארבע רגליים: הבעלים אמיר נוימן, יואב עלון ואיתי לייפר והברומאסטר אלון שוורץ. נוימן ועלון הם בעלי הפורטר ולייפר ניהל אותו במשך עשור. שוורץ עבד במבשלות שפירא, אלכסנדר וג'מס. המקום עדיין בשיפוצים אך בירה כבר מתבשלת בדודי נירוסטה נוצצים. "לרוב המבשלות בארץ יש פורטפוליו של שש בירות קבועות ועוד שתיים מתחלפות", הם מסבירים. "זה קצת חוזר על עצמו ולא מספק את הסקרנות הטבעית. אנחנו מתכננים כעשרה סוגי בירה לא קבועים. בשלב זה או אחר נבשל כמעט כל סוגי הבירה, למשל IPA, בירת סאוור, בירות מעולמות הלאגר, בירת חיטה ובירה בסגנון באלטיק פורטר עם אחוז אלכוהול גבוה יותר ומתיקות. תהיה לנו רגל אחת בבירות מעולם המיינסטרים ורגל בעולם של בירות מיוחדות. אנחנו רוצים לחדש, לא לעשות דברים שכבר קיימים".

הבירה בשניט אינה נמזגת מחביות שמאוחסנות מתחת לדלפק וגם לא מבקבוקים. במקום זאת היא מאוחסנת במיכלי מזיגה ענקיים בנפח 1,100 ליטרים כל אחד, ראשונים מסוגם בארץ. כל מיכל מרופד בשקית פלסטיק סטרילית המונעת מגע עם אוויר והתחמצנות הבירה. "כך גם קל יותר לנקות את המיכל. אנחנו מנסים להיות ירוקים ולכן מצאנו מפעל שמייצר שקיות שניתנות לשימוש חוזר ומפחיתות זיהום סביבתי". שקי הלתת מאוחסנים בחדר ייעודי. בכל בוקר, כשמתקבלת החלטה על סוג הבירה, הלתת נטחן טרי. הייצור תלוי בצריכה והשותפים מקווים לבשל בירה בכל יום, או לפחות שלוש-ארבע פעמים בשבוע. במסגרת חיפוש הזהות צפויה למשל בירת פייל אייל עם תבלינים משוק לוינסקי.

בין כלי העבודה ואבק השיפוצים אפשר כבר להבחין בבר ובבמה פינתית מוגבהת, שתשמש להופעות רוקנ'רול וג'אז פיוזן ולאירוח אמנים צעירים. המקום יפעל בשירות עצמי ובתפריט האוכל צפויות מנות פשוטות שמתאימות להגשה ליד בירה. "כבר עשינו טעימות ובוודאות יהיו האש פאפיז, מעין לביבות מטוגנות מקמח תירס. בפורטר האוכל עשוי בדרכים הטובות ביותר ומחומרי הגלם הטובים ביותר. פה אנחנו לא רוצים להסתבך".

לא תהיה קניבליזציה בין שני המקומות?
"רוב הקהל שמגיע לפורטר בא למסעדה עם מלצרים ומארחת. בשניט החוויה תהיה סביב בירה, עם שירות עצמי באווירה קלילה. נמכור חצי ליטר בכ-30 ש"ח כדי שאנשים ירגישו נוח לסיים כוס ולשתות עוד שתיים מבלי להרגיש כבד, יקר או שיכור מדי. פשוט לקחת שלוק וליהנות מהטעם ומהשיחה עם חברים".

איך יתבטא שיתוף הפעולה?
"הייתה לנו פנטזיה על צינורות שמעבירים בירה משניט לפורטר. כשהבנו את העלות ויתרנו (צוחקים). הפורטר יהנה ממחיר טוב ולנו יהיה עוד ערוץ שיווק. כבר יש לנו רעיון איך אנחנו רואים את המקום אבל נחכה לפתיחה. אנחנו לא רוצים לחנך את הקהל אלא לזרום איתו".

>> שניט, הארבעה 14, הפתיחה בקרוב

• אוכלים שותים
• בירה
• בירה ישראלית
• בירה בוטיק
• מבשלת בירה
• פורטר אנד סאנס

• Facebook
• Twitter
• Email

אגדה מספרת שאבן שתיזרק רנדומלית בתל אביב תפגע לפחות בבר קוקטיילים אחד. רבות נכתב במדור על החוויה האינטנסיבית המלווה בילוי שכזה, שהוא הרבה מעבר לבילוי ומהווה חוויה שלמה (לטוב ולרע). לכן, היה זה לא פחות ממרענן להעביר ערב רגוע בבירבזאר שבכרם התימנים, בר על טהרת בירות בוטיק ישראליות.

לבירבזאר סניפים רבים: ביפו, בלוינסקי, ברוטשילד ובירושלים. לא אשקר, לא הגעתי אופטימית. הסניף שהכרתי עד כה של הבירבזאר הוא זה שממוקם ברוטשילד, והוא מזכיר מאהל מאולתר ובלתי חוקי. שפטתי את המקום לפי מראית עין, והוא מעולם לא משך אותי. זאת היתה הפעם הראשונה שהעברתי ערב בבר שבכרם. המשתנים המאתגרים של האקלים הים תיכוני שיחקו לטובת המקום, כך שנהנינו מערב סתיו נדיר ובין סמטאות הכרם התגנבה וליטפה בריזה נעימה. מזג האוויר הנוח איפשר ישיבה בכיסאות שמחוץ לבר, באוויר הפתוח. גם הפסקול, שמשום מה הפסיק להתנגן בשלב מוקדם יחסית, היה נעים. מוזיקה צרפתית מז׳אנר הפופ הרך. סביבנו ישבו זוגות מעורבים (אמריקאיות וישראלים) אך גם לא מעורבים (אמריקאיות ואמריקאים) שדיברו בקול.

די מהר קיבלנו לידינו תפריטים, וכשנראינו מבולבלים מה, הגיע לעזרתנו מלצר שפירט קצת יותר על כל בירה. לאחר לבטים קלים הזמנתי חצי ליטר מבירה הקרויה ״חתול שמן״ של מבשלת הבירבזאר (פייל איל, עם התחלה מתקתקה וסוף מעט מריר, 29 ש״ח), ואילו חברי הספרדי הזמין חצי בינדי, גם היא של המבשלה המקומית (IPA כשותי עם ארומות טרופיות, 29 ש״ח) – שתיהן עמדו בתיאור שהובטח בתפריט. המחירים הגיוניים יחסית לבירה תוצרת בית, ונעים לפי גודל הכוס הרצויה (שליש נמכר ב-24 ש״ח והמחיר לקנקן עומד על 95-99 ש״ח).

אם הבילוי המושלם מורכב מאווירה טובה, שתייה מרווה ובריזה – הרי שהבירבזאר, בתקופה הזאת של השנה, מגשים בקלות את השילוש הקדוש, בלי אווירה מתיימרת ומתאמצת.

הווייב:לא מתאמץ

מתנגן:פופ אקלקטי

מרים:בירות טעימות ואווירה נעימה

מוריד:אפשר רק לשער מה קורה כשהלחות עולה

מה חוגגים:ביקור מרגש של תייר יקר

ישכון 36

03-504-9537

פתוח עד 2:00

• ברים בתל אביב
• בירה
• בירה בוטיק
• ביקורת ברים

• Facebook
• Twitter
• Email

לקראת חג הבירה הלאומי, משווקת טובורג מארז חינני בן שמונה בקבוקי 330 מ"ל: שישה טובורג רד המוכרת והחביבה ושניים טובורג בלו – בירה במהדורה מיוחדת, על פי מתכון ייחודי ובעוצמה של 6.8 אחוזי אלכוהול (כמחווה ל־68 שנותיה של ישראל).

ברוח הסלוגן Rich Taste מתגאה טובורג ברכיביה האיכותיים – שלושה סוגי לתת, שמרי לאגר וזני כשות שונים. העושר של ריץ' טייסט מקורו ב״קארה אמבר״ – לתת משובח שנולד משעורה אביבית מובחרת מאזור בוואריה בגרמניה, ומתהליך ליתות עדין ומיוחד המתבצעבמלתתת הגורמה וויירמן.כאן העלילה מסתבכת, אבל לטובה. בהכנת הבלו נעשה שימוש גם בלתת שהופק במתקן הנבטה בצ'כיה, בשיטה מסורתית ששמה Floor Malting. בלי לאכול את הראש עוד לפני הבקבוק הראשון, נגיד רק שזו טכניקה ידנית ונדירה שבה ההנבטה נעשית על הרצפה, וככזו השפעתה על אופי הלתת וטעמיו משמעותית.

ואיך כל זה מתבטא בחך? הכחולה היא טובורג עם שרירים. לאגר חזק, כבד ועמוק יותר. כחובב בירות עוצמתיות, החוויה הייתה כיפית. יש אמנם בירות מעניינות ומורכבות יותר מהבלו, אבל אחרי הכל אתה לא מוכרח לדרוש כל כך הרבה מהשותפה שלך לבילוי לא מחייב.

טובורג, מהדורה חגיגית ליום העצמאות: 6 בקבוקי טובורג רד ו־2 בקבוקי טובורג בלו, 45 ש"ח

• אוכלים שותים
• קארה אמבר
• טובורג בלו
• טובורג
• לתת
• בירה
• בירה בוטיק
• חדשות האוכל
• יום העצמאות