Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
זוגות זוגות: בר היין כריסטוף יארח צמדי שפים מאוהבים לאורך פברואר
שנינו יחד. נווה וייס ונבו שלח על רקע הקיר של כריסטוף. צילום: אופיר לייבוביץ
בר היין המתוק בשוק לוינסקי משיק את חודש הפאוור קאפלס, במהלכו ישתלטו מדי שבוע על המקום בני זוג שעובדים בתחומי הקולינריה המקומית, ויציגו את החזון הרומנטי שלהם לארוחה באמת זוגית. האם יס סיכוי לאהבה? לא אכפת לנו, העיקר שיש אוכל טעים
עמרי לייבוביץ', בעלי בר היין כריסטוף שבשוק לוינסקי, אף פעם לא שוקט על השמרים. בר היין המתוק שפתח כבר לפני כשנתיים מהווה מזה זמן מה במה קולינרית לשפים צעירים, שמגיעים לבשל בו אחת לחודש בפופ-אפים יחודיים. לייבוביץ' מספר שלרוב ערבים שמרגישים מחויבים לחגוג בהם, דוגמת ולנטיין, מרגישים לו מאולצים, ככאלה שלא נולדו מתוך חשק אלא מתוך תאריך. אבל השנה, כשנשאל על התוכניות שלו לוולנטיין הקרב ובא, עלה לו רעיון מקסים ורומנטי (אחרי הזעפת הפנים) – חודש פאוור קאפלס, במסגרתו יתארחו זוגות אוהבים לפופ-אפ קולינרי, ויכירו לקהל את הדינמיות הזוגית הדביקה, או העצבנית, שלהם.
"זה אולי קצת מציצני, אבל מי מאיתנו לא סקרן לגבי הזוגיות של זוג אחר?", אומר לייבוביץ', ומסביר שמדובר בזוגות שכל אחד מהם עובד בתחום הקולינריה בנפרד, אך לערב אחד (או שניים) הם ירכיבו את תפריט האוכל, היין ויהיו אמונים על הסרוויס בעצמם. "אם הסרוויס יזרום על מי מנוחות נזכה לראות את ההרמוניה בעיצומה, ואם יהיו מתחים – כיאה לסרוויס – גם זה יהיה מעניין, בטוח בשביל מי שיגיע", הוא מוסיף. "חוץ מזה, אני חושב שזה מרתק לראות שלאחרונה הגבולות בין האישי למקצועי מיטשטשים, שפים מוכרים כבר מארחים ארוחות בסלון ביתם הפרטי, והערבים שנעשה כאן הם ביטוי נוסף לתופעה הזו".
מה עם קצת רמנטיקה? כריסטוף. צילום: הגר זיוון
החודש הזוגי הזה יפתח ביום ראשון ושני הקרובים (2-3.2) עם הקונדיטורית טל יניב ובן זוגה אבי ביטון, שאחראי על תחום היין בפורט סעיד. את הזוגיות שלהם השניים החלו בחופשה רומנטית בת 3 שבועות בפריז, אז אנחנו מרוויחים את המנות שהם הכי אהבו בחופשה, וכאלו שמזכירות להם את פריז, לצד יינות צרפתיים וארטיזנלייםמבורגון, סבוואה וז'ורה. בתפריט תמצאו בריוש, חמאה מוקצפת ושום קונפי (40 ש"ח); Deviled eggs עם קוויאר שחור (46 ש"ח); סלט ירוק עם ריבת שרי, בושה עיזים מקורמל וקראמבל מלוח (48 ש"ח); כרישה ושומר, חמאה, פרמזן ואגוזי לוז (52 ש"ח); קרוק מסייה (65 ש"ח); Pig in a blanket עם כרוב כבוש, חרדל, אמנטל וקורנישונים (65 ש"ח); טרטר בקר כמו של הקצב מפריז עם תפוחי אדמה (65 ש"ח) ולקינוח טארט טאטן (איך לא) עם קצפת רכה (48 ש"ח) ובאבא או רום עם מזקל ותפוז דם (48 ש"ח).
טל יניב ואבי ביטון מתחת לקופידון. צילום: אופיר לייבוביץ
שבוע אחר כך הרומנטיקה תמשיך לראשון ושני (9-10.2) עם נווה וייס, הסומלייה של תרצה של רז רהב, ונבו שלח, מנהל R&D בקבוצת טאיזו, שזה עתה שבו ממסע קולינרי ארוך ביפן, ולכן יהפכו את הכריסטוף לאיזקייה למשך שני לילות. התפריט יכלול לחם עם חמאת מיסו מוקצפת, סחוג ובצל ירוק (26 ש"ח), סלט תפוחי אדמה יפני עם בייקון ביטס (38 ש"ח), צלחת חמוצים וקימצ'י (16 ש"ח), סשימי טונה בלופין, אבוקדו וריבת נורי (78 ש"ח), סלט ירקות פריכים, פוריקקה וויניגרט טופו משי (54 ש"ח), צ'יראשי טונה בלופין עם נורי ואיקורה (72 ש"ח), גיוזה עוף מיסו-פרמזן פלפל שחור (56 ש"ח), מזאמן אנטריקוט (82 ש"ח) ועוגה באסקית מיסו לקינוח. אל התפריט היפני שיבשל נבו הוסיפה נווה יינות מעקצצים וחדים מהאיים הקנריים, כך שיהיה קצת טאץ' אחר בכוס.
מקום טוב לכולם. כריסטוף. (צילום: אייל היילברונר)
בשבוע שלאחר מכן, רגע אחרי יום הולנטיין עצמו (16.2) יגיעו לערב שכולו על טהרת היין זוג הסומליירים מהמסעדות הכי יוקרתיות בארץ – קורל דביר, מנהלת תחום היין במסעדת היבה של יוסי שטרית, ואביתר ברעם, מנהל תחום היין במסעדת פרדס של ברק אהרוני, שיציגו תפריט יין כפול – הצד שלו הצד שלה, אם תרצו – שיכיל יינות משמעותיים שמסמלים אבני דרך בזוגיות שלהם. ואנחנו ממש מחכים להשתכר, ולא בוחרים צד בינתיים. מי שיחתמו את החודש הרומנטי עם שני ערבים ב-23.2 וה-24.2 הם דניה דובסון, מנהלת לשעבר במסעדת יפו-תל אביב שגם ניהלה את תחום היין, ודור ברזילי, השף של הלנה בר יין בבית הלנה רובינשטיין, שנוהג אחרי הסרוויס מאוחר בלילה להגיש בבית טאפאסים ספרדיים כסוג של ארוחת מאנצ' מנצחת ממה שנשאר במקרר. לכן התפריט לערב עוד לא יודע, אבל הוא יהיה באווירה הזו, ורק נרמוז שיהיו נקניקיות, שיש למה לחכות ושיהיה רוח רומנטית באוויר. חודש פאוור קאפלס, ימים א'-ב' במהלך פברואר. כריסטוף, השוק 28.יש להזמין מראש
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תפיסת האמן המתבודד הושרשה בתרבות המערבית לאורך מאות שנים, אך בעשרות השנים האחרונות החלו לצוץ יותר ויותר זוגות אמנים, המעדיפים את הפעולה המשותפת על פני הפעולה היחידאית. בעוד שחלקם חולקים מערכות יחסים אמנותיות בלבד, אחרים ממשיכים את הזוגיות גם בחייהם האישיים. דריה אלופי יצאה לבחון איך נראית זוגיות אמנותית
הפאוור קאפל של אמנות הרחוב הישראלית - ניצן מינץ ודדה (צילום: לירון אראל)
בעבודות של דדה (Dede) וניצן מינץ, הפאואר-קאפל של עולם אמנות הרחוב הישראלי, בוודאי כבר נתקלתם בעבר. הפלסטרים של דדה נמצאים בכל חלקה טובה בעיר והשירים של המשוררת הפלסטית ניצן מינץ, שמעטרים בין היתר את הכניסה לבר הכולי עלמא, הפכו כבר מזמן לחלק אינהרנטי מהנוף התל אביבי. אבל מעבר להצלחה של כל אחד מהאמנים בנפרד, השניים נמצאים בזוגיות כבר שש שנים, במהלכה התחילו ליצור יחד עבודות שמשלבות את היצירות הפיגורטיביות של דדה עם הטקסטים של מינץ. הפרשנות השונה של כל אחד מהם לנושאים זהים, שאותה הם מבטאים בעבודות המשותפות, מאפשרת דיאלוג פורה ורב גוני, שהוביל את בני הזוג להציג את יצירותיהם גם בחללי אמנות רשמיים. בשנתיים האחרונות ההצלחה של דדה ומינץ המריאה גם אל מעבר לים, וכיום עבודות אמנות של הזוג מעטרות את קירות ברלין, פראג וניו יורק.
ניצן מינץ ודדה (צילום: לירון אראל)
מרינה אברמוביץ' ואולי
אחת מאמניות הפרפורמנס הידועות בעולם, מרינה אברמוביץ, הייתה במשך שנים חלק מצמד אמנותי-רומנטי שתוצריו האמנותיים נבעו, בין היתר, גם מן האופי הסוער של מערכת היחסים הרומנטית שניהלו האמנים. מרינה ובן זוגה דאז, אולי (Ulay), חיו ועבדו יחד למעלה מעשור בשנות ה-70 וה-80, שבמהלכו יצרו עבודות פורצות דרך באמנות גוף ומיצג. בעבודות שונות, הם עמדו עירומים זה מול זה במעבר דלת צר בגלריה בבולוניה כשהקהל עובר ביניהם, סתרו זה לזו במשך עשרים דקות רצופות, ואחזו בחץ ובקשת כאשר החץ מכוון לליבה של האמנית. ב-1988, לאחר פרפורמנס שבו הם צעדו על החומה הסינית מכיוונים מנוגדים ונפגשו באמצע הדרך, החליטו השניים להיפרד. מערכת היחסים האמוציונאלית של אברמוביץ ואולי המשיכה גם לאחר הפרידה והשנאה ביניהם החריפה עם השנים, דבר שהפך את הווידאו מהמפגש המרגש שלהם בתערוכה של אברמוביץ' במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) בשנת 2010 לוויראלי.
גיל ומוטי
צמד האמנים הישראלי גיל ומוטי לקח את המילה "צמד" לשלב הבא. גיל נאדר ומוטי פורת הכירו בתחילת שנות ה-90 כששניהם היו סטודנטים בבצלאל. לאחר תקופה בה הזוגיות שלהם הייתה רומנטית בלבד, החליטו בני הזוג לאחד כוחות גם בפן האמנותי. עבודות המיצב שלהם כוללות לעיתים קרובות את נוכחות האמנים עצמם בסיטואציות אינטימיות ויומיומיות וכך מאפשרות דיון על הגבול בין הפרטי לציבורי. הקשר בין החיים האישיים לבין הפעולה האמנותית נוכח בכל פעם שהשניים יוצאים מהבית – גיל ומוטי מתלבשים באופן זהה לחלוטין כשהם נמצאים בפומבי (כולל תסרוקת תואמת!), נמנעים מלהיראות בנפרד ואפילו טקס חתונתם הפך לפעולה אמנותית לכל דבר. בני הזוג העידו שהם נמצאים יחד 24 שעות ביממה וחולקים זה עם זה כל חוויה בחייהם. אם זו לא זוגיות במלוא מובן המילה, אז מה כן?
גיל ומוטי. מתוך עמוד הפייסבוק של האמנים
ג'ייק ודינוס צ'פמן
זוג האחים הבריטים ג'ייק ודינוס צ'פמן פועלים יחד מתחילת שנות ה-90 וידועים (לעיתים לשמצה) בתכני יצירות האמנות שלהם. לאורך השנים עסקו האחים בנושאים שנחשבים לטאבו גמור והצליחו לעצבן לא מעט צופים ומבקרי אמנות. הצ'פמנים יצרו מיניאטורות של חיילים נאצים, תיארו בפרוטרוט סצנות עינוי וגיהנום, הפכו את רונאלד מקדונלד לישו הצלוב והוסיפו "קישוטים" ליצירות אמנות שצייר היטלר. אין זה מפתיע שהתגובות לאמנות שלהם נעות בין הרמת גבה לזעזוע עמוק. את העבודות של האחים צ'פמן אפשר לאהוב או לא, אבל מה שבטוח – קשה להתעלם מהן.
האחים ג'ייק ודינוס צ'פמן. מתוך עמוד הפייסבוק של האמנים
אווה & אדל
זוגיות אמנותית נוספת הכוללת הופעה בבגדים זהים היא זו של אווה & אדל, החולקות גם קרחת בוהקת ואיפור כבד זהה. למעשה, השתיים חיות כעבודת אמנות מהלכת,אך מעבר למראה החיצוני, הייחוד של הצמד מתבטא בסיפור שלהן. אווה & אדל (כן, רק כך הן מוכנות ששמן המשותף ייכתב) טוענות שהן תאומות חייזריות שנחתו בברלין עם מכונת הזמן שלהן כשנפלה החומה. מאז הנחיתה השתיים מגיעות יחד לכל פתיחת תערוכה, ורואות את הקיום שלהן כמופע אמנותי תמידי. החייזריות מהעתיד מסרבות לגלות את שמן או את גילן האמיתיים, ועל אף שהתעקשו להינשא כצמד נשים, הן חולקות מגדר חייזרי היברידי שאינו גברי או נשי. העבודות שלהן מוצגות ברחבי העולם, אבל הפרפורמנס האמיתי הוא לגמרי המפגש עם האמניות עצמן.
תום יער ורתם איזק במלחמה – מה עדיף, רווקות או זוגיות?
מימין: תום יער, בת 28, 3.5 שנים בזוגיות. מן העבר השני: רתם איזק, 29, עם ותק של שנה ברווקות. לרגל פרוץ עונת הכרבולים אספנו עדויות נוקבות משני צדי המיטה וניסינו להכריע מי לוקחת ומה עדיף בחיים האלה – לבד או ביחד?
איפור ושיער: איילת שמעוני במוצרי איב סן לורן חצאית: Petite pois לנומרו 13 בגד גוף: גנדורה ל בנקר עגילים: אפרת קסוטו חולצה: בל אנד סו צולם ב־ ,TLV Urban Hotel Brown קלישר browntlv.com ,25. צילום: איליה מלניקוב
בערב הפתיחה של שבוע האופנה הייתי מהממת. בשמלה אדומה של גדי אלימלך הסתובבתי בחלל התת קרקעי בתחושה שאני על פסגת העולם, שפיצחתי את הנוסחה, שאני יודעת להיות גם סינגל וגם פאביולס, וכולם – גברים ונשים – נתנו לי את המבט הזה שאומר "אח, איך הייתי רוצה לפתוח לך את הריצ'רץ'". כעבור כמה שעות חזרתי לדירת החדר וחצי שלי שמעוצבת בדיוק כמו שאני אוהבת – בלי כלים בכיור, בלי שערות ביצים במקלחת, ועם ארונית שלמה שכולה מוקדשת לנעלי הספורט שלי, רק שלי – ואז זה הכה בי: אין מי שיפתח לי את הריצ'רץ'.
במרבית הלילות זה ממש בסדר, הרי אישה עצמאית יודעת בדרך כלל גם להלביש וגם להפשיט את עצמה, אבל הלילה הזה כולו קוטור. הרוכסן לא נפתח ביד אחת, הוא מצריך לפחות שתי ידיים חסונות. אולי עם שיער, אולי אחרי לייזר. מה שבטוח – זו לא הייתה שמלה לנשים שהולכות לישון עם חתולה. שעה ארוכה נלחמתי. פחד הציף אותי. לא רק הפחד מלקרוע את השמלה מרוב עצבים, אלא בעיקר הפחד לספר למעצב שזה קרה כי לא היה מי שיפתח לי אותה. בשלב מסוים, עלוב במיוחד, החלטתי לוותר, וכבר ראיתי את עצמי ישנה בשמלה יקרה שלא באמת מאפשרת לי לנשום. אבל אז נפתח הרוכסן ואני נותרתי על הפרקט. מזיעה, מתנשפת, מבוהלת. ברגע ההוא הבנתי שהעולם לא באמת מכוון אותך לחיות לבד. שמותר ליהנות, אבל לא יותר מדי; שיש מחיר לבחירה להתייחס לבחורים כמו לשמלות, למדוד אותם, להוריד, להתלבט, לחפש את זה שהכי מחמיא לך, לזרוק לכביסה ולהתבאס כשזה מתכווץ.
אני רתם איזק וטרם מצאתי את השמלה השחורה הקטנה שלי, גרסת הניאנדרטל. בשנה האחרונה אין לי בויפרנד, אחרי שבמשך שנים תחזקתי מערכות יחסים רציניות. אני יודעת לחיות בזוג, אבל אוי, כמה שאני יודעת לחיות עם עצמי. לאוויר יש ריח אחר כשאת רווקה. יש שיגידו חמוץ, אבל אני תמיד שאפתי אותו עמוק לריאות והסנפתי את האופציות; ריח של יין אדום, של בושם מהול בוויסקי, של שפתיים שנכרכו סביב ג'וינט רגע לפני שהן הסתערו על שלי, של אסור, של מותר, של שדות זרים ושל סכנת מוקשים. ובכל זאת, משהו בגיל העגול שמתקרב מרמז שהגיע הזמן לקנן; לחזור לימים שבהם הורדתי למישהו קבוע את המכנסיים, ובתמורה קיבלתי ודאות, שלווה, חום, חיבור, חיבוק. עד שזה יקרה שוב, אני עם רוכסנים גמרתי.
הזוגית// תום יער
נתבקשתי לדבר בשם הבנות שנמצאות בזוגיות ולהיות שגרירה של טרנינג מעופש ושערות פרמנטטיות ברגליים – באמת כבוד גדול. עם הכבוד הזה מגיעה אחריות, ואני חשה שעליי להיות כנה אבל גם לא לבאס. בזמן כתיבת שורות אלו הבית שלנו שקט ואני נשבעת בכל היקר לי שבן הזוג שלי נמצא מולי ואני לא בטוחה אם הוא ישן או בוכה. אני חושבת שהוא קרא עיתון וקרס. בכל מקרה, הוא פה, וזו בדיוק ההגדרה הנכונה למה מדובר בזוגיות ארוכת שנים. הוא פה לידי. לידי. עברנו מלהיות רומנטיים, מרוגשים ומאוהבים לצמד ישויות שמתקיימות זה סמוך לזו. אורגניזמים משועממים שנמצאים קרוב.
אני מנסה לחשוב מתי בפעם האחרונה הסתמסנו, ואני נחרדת שאין לנו על מה להסתמס כל כך. כדי לנסות להוכיח משהו אני פותחת את הווטסאפ העמוס שלי, זה שאני חיה ומתקיימת דרכו עם 30 אנשים במקביל ומתפעלת חברים, עבודה וקבוצות. את בן זוגי אני מוצאת בשורה 15. ההודעה האחרונה היא ממנו אליי והיא: "ביצים". הוא צריך שאני אביא ביצים הביתה. כמה סמלי. לפניה יש הודעה מלפני שלושה ימים ממני והיא: "את הצ'קים לשים בארון הנעול ולהשאיר מזומן ומפתח". דברים שאמורים להתבצע. לשים. לקחת. להביא. אלו ההוראות שלי אליו כיצד להיערך למנקה שאמור להגיע. הוא השיב בלקוניות במילה האהובה עליו: "סבבה".
באמת?! כלום לא סבבה. מעניין שאתה אומר סבבה. סבבה אומר מישהו עם משקפי שמש ששותה קוקוס בתאילנד. לשים בשבילי כמו עבד את המפתחות בארון חשמל בשביל מנקה הודי שרק אני יודעת איך קוראים לו – פחות סבבה. יותר נשמע כמו "מקובל". אבל סבבה? טוב, בואו נתקדם. בחלק שלי בכתבה הזאת שבה אני מתחרה בנציגת הרווקות רתם – אנסה להיות לבבית וכנה כמה שאוכל כדי להבטיח: חבר בחורף זה לא מעניין. לא צריך את זה. גם לא בקיץ, גם לא בסתיו. גם לא אף פעם. לחורף הייתי מצטיידת בחתול חביב, במעיל עור מדליק, בתה, במגפיים, במרק. חבר מלא בוץ שחוזר הביתה בדיוק כשבא לך לראות סרטונים מוזרים לבד במחשב, לא שם לב שהסתפרת, משאיר תחתונים על הרצפה ומטנף את סביבתך? לא, לא. אז חורף נעים. ומסר לבן זוגי שקורא את הכתבה: היי חמוד, מה נשמע? נא לשים את הכביסה במייבש, סבבה? סבבה.לחופש יש מחיר, והוא גבוה. בעוד בזוגיות אפשר להתחלק בשכר הדירה ובחשבונות, רווקים נאלצים לשלם על סינגליותם ביוקר. דירת חדר וחצי בעיר חצתה את גבול ה־4,000 ש"ח, והמחיר ממשיך לנסוק, לא כולל חשבונות חשמל, ארנונה, גז ומים. במקרה החמור ודל התקציב הם ייאלצו לשכור חדר בדירת שותפים המאוכלסת על ידי נשים וגברים שחצו את גיל ה־30 וממשיכים לחיות בעל כורחם בקומונה. דוחה.
עולם הדייטים דווקא מיטיב עם הארנק הנשי. אולי מדובר בכללים מימי הביניים, אך מכיוון שנשים עדיין מרוויחות פחות מגברים במשק, דייטים ראשונים (ולעתים גם שניים, שלישיים ורביעיים) ממומנים על ידי המחזר הזכרי. זה חסכוני ומאפשר לרווקה לחלע את תפריטי הברים והמסעדות ולתת לאשראי לנוח עמוק בתוך התיק. תגידו לא פמיניסטי, תגידו לא פייר, אבל כל עוד אין שוויון כלכלי גם אין סיבה להתנצל.
כן כן, אני יודעת מה אתם חושבים. כמה משתלם לגור בשניים. אפשר לקחת דירה יפה ויקרה ולהתחלק, אפשר להגיד "מאמי, תשלם אתה. הייתי רעבה ובלעתי פה ארבע פיצות ולא עוברת לי הוויזה. תגיע מהר, אני בפלורנטין". ובגדול תמיד איכשהו קל יותר להשיג אוטו. וגם יש לאן לנסוע. ובתכלס, זה נכון. קל יותר בזוג. אבל לכל פלוס יש מינוס: כשאת מרוויחה כסף נחמד מאוד בעצמך והוא נכנס לקופה המשותפת ואז מישהו מעצבן עושה לך פרצופים כשאת קונה בגדים יקרים לכלב, סט לקים מנצנצים, פסטה בטעם סלק או זוג נעליים – זה אולי הדבר היחיד בחיים שיותר מרתיח מהטיק הזה שיש לו בעין כשהוא מדבר בטלפון עם אימא שלו. סליחה אדוני, מי אתה שתגיד לי אם כן לקנות או לא לקנות, איך לחיות, מה ללבוש ומה לעשות עם הכסף שלי? מה, כשהכרנו הייתי בזבזנית חולת נפש והיום בזכותך אני בן אדם בוגר ואחראי? כן, אבל עדיין, אתה מעצבן. וזה היה בסייל.
כשאת רווקה את לא על תקן רעיה, את לא על תקן אם, את על תקן בייב. כלומר, עד הרגע שבו את ניצבת תחת החופה עם חבוב שלראשונה בחייו לובש חליפה, את על תקן האישה המפתה, אישה מקטלוג, הולוגרמה אנושית של סלפי אינסטגרמי. תרצו או לא, כולנו נמצאות בתוך הדיכוי הזה ולא משנה כמה מים יזרמו בנהר הפמיניזם. משיכה היא עדיין עניין מכריע במערכות יחסים – זמניות או קבועות.
אל תדברו איתי על אופי. אני יודעת שיש לי, אבל בדייטים הראשונים נראה שהוא ממוקם קצת מתחת לכתפיים שלי. הרבה אופי, אני יודעת. לכן רווקות היא הזמן שבו אישה נדרשת (או רוצה) להשקיע בחיצוניותה, גם אם העונה אינה עונת הביקיני. ובמילים אחרות: לא תתפסו אותי עם המכנסיים למטה וגם אם כן – זה יראה ממש מהמם. כמו בשיר של ביונסה, "התעוררתי כך", חוץ מהקטע של הלייזר והמריטות, הפדיקור והמניקור.
הנושא הרגיש ביותר בזוגיות עם גבר סטרייט הוא הניקיון. רוב היצורים הגבריים, ממש כמו בספר הקלישאות, לא טובים בתחום זה. הם מעולים בלנגב את התחת בעזרת התחתונים ואז להשאיר לך אותם מגולגלים בצורת רוגעלך בכניסה לחדר האמבטיה, מומחים בלא להתגלח ושהזקן שלהם יריח כמו נסורת של אוגר, ומצטיינים בלאפר סיגריות ולדחוס קליפות פיצוחים לתוך צדף נוי ענקי ויפהפה שגנבתם פעם באילת.
אך היתרון הברור ביותר בתחום ההיגיינה בזוגיות הוא שכמו שהם דוחים ולא אכפתיים – כך גם את. את פשוט יכולה לשים קצוץ על כל מה שמטריד את חברותייך הרווקות. אין לי מושג מה זה לגלח רגליים, הבגד הכי סקסי שלי הוא טייץ עם חור, אני לא משתמשת בפינצטה, אפילו חזייה נורמלית אין לי. אני הולכת בלי ואם נופלים לי הציצים אני סוגרת עליהם קפוצ'ון. דבר חמוד אחד ברצינות: כיף להתקלח ביחד. וידוי: לא עשינו את זה לפחות חודש. או שנה. לא יודעת, הזמן מתערבב לי והכל מרגיש כמו יום אחד ארוך או כמו הנצח.
בעוד בזוגיות תחביבך העיקרי הוא אדם ששרוע על הספה עם שקית תפוצ’יפס, הרווקות היא תקופה שבה חייך הם מתנ"ס. חדר הכושר הופך למקום שבו אפשר לכווץ שרירים וגם למצוא מישהו שיעשה לך הרפיה, שלא לדבר על שיעור הביקראם יוגה וההוט פילאטיס – שבהם המתאמנים מזיעים, מתנשפים וגונחים בלבוש מינימלי – תחביב עם ערך מוסף גם למי שלא ניחן בדמיון מפותח.
מובן שגם תחום החברויות האפלטוניות בשיאו בתקופה זו. הנתונים ברווקות משקיעים בחברים – בעיקר כי משעמם להם תחת. אוכל, אלכוהול ושלל חומרים משני תודעה מתבלים יציאות ליליות ובילויים חברתיים, והתחושה היא תמיד שהכל פתוח, זמין, מזמין, מהמם ודי דוחה בו זמנית. לעתים הבילויים מסתיימים באדם זר אך חברותי שתלוי לך על הזרוע, לפעמים המגע האנושי היחיד מסתכם ברגל מוכת פסוריאזיס של הומלס, שעליה את מועדת אחרי מנת יתר של ערק.
כשיש לך חבר יש לך פחות זמן ויש לך תחביב מרכזי שהוא החבר שלך עצמו: מה הוא לבש, למה הוא צלצל לאבא שלך, מה הוא מתכנן לך (אה, כלום), מה הוא אוכל, למה הוא לא ניקה את הפיפי של הכלב מתחת לשולחן העבודה. עוד תחביב שאתם מפתחים בזוגיות ארוכת שנים הוא התחביב הידוע – לבדוק אם אנחנו עדיין בחיים. מדי שבוע וחצי בערך מתעורר הדחף המשונה שנקרא "לחיות" אצל אחד מבני הזוג.
חזרת מיום ארוך ואת מתקלחת ומצפה שביציאתך מן המקלחת תפגשי את בן זוגך נוחר על הספה עם חתול וכלב דבוקים אליו. בזמן המקלחת הווילון מוסט לפתע ומולך עומד בן הזוג שלך לבוש (כולל נעליים!) ומתריע בפנייך: "אני יוצא. לאוגנדה. יפה לך המסקרה המרוחה. מקלחת נעימה. ביי". "רגע!", את צועקת אבודה, "מתי אתה חוזר? מי אתה? מה תעשה שם? על מה תדבר איתם?", והבית ריק. מובן שתוך שעה ורבע בן זוגך חוזר הביתה עם ריח של טוסט נקניק ונשכב במיטה לידך. היה משעמם. וכך אנו חוזרים למצב הראשוני – שני אנשים נשארים בית שלהם ולא יוצאים ממנו.אם את משדרת לעולם שאת פנויה ומסוקרנת, זר של מילים יפות יושלך למרפסתך השכם וערב: בדרינק, ברחוב, ברשת. מנעד המחמאות הוא רחב וסובייקטיבי: יש נשים שסופרלטיבים פיזיים מקובלים עליהן, ולעומתן יש כאלו שחשות מחופצנות ומוטרדות (צרחת "איזה תחת" מהמכונית אינה לגיטימית. תפסיקו עם זה, אנחנו לא בספארי).
הודעות בוקר טוב מתוקות, ארוחה במרפסת או קאווה בכיכר ביאליק יכולים להחליף את הסרנדה ההיא בחלון, כי אנחנו לא באמת חומרניות, וחוץ מזה השכנים יתקשרו למשטרה איך שתתחיל לזייף את "אהבתיה". מתנות? תגידי תודה שלא קיבלת קנדידה עטופה בסרט.
ברוכים הבאים למציאות. שלב החיזור נגמר. תהליך ההידרדרות מתחיל מ"את יפה", עובר דרך "הריח שלך מזכיר לי אורז מתוק שהייתי אוכל בילדות" ונגמר ב"איזה מגניב שזכרת להדליק את הדוד". ככל שמערכת היחסים מעמיקה, כך כבר אין יכולת להחמיא. די, הכל נאמר. בשלב מסוים נגמרים הקומפלימנטים ומתחיל הג'יבריש.
אחרי שלוש וחצי שנים ביחד אני יכולה להעיד ששמעתי כמעט הכל: אני ראש צדפה, אני נראית כמו לטאה, אני דומה לסבתא שלו, כשאני עם קוקו אני תום הרעה, כשאני ישנה עמוק אני זקנה, כשאני מנמנמת אני תינוקת, ועוד ועוד שלל מחמאות הזויות. נחמד לקבל אותן? כן. מרגש לקבל אותן? לא. ובעניין המתנות: כשכל מתנה שאת מקבלת היא מהכסף שלך (כלומר, שלכם), זה לא שווה וזאת לא מתנה.
פייסבוק, טינדר ושות' מספקים היום אופציות פיק אפ גם למי שלא מעוניין להוציא את האף מהבית ומתקמצן על בירה. זה כמו משלוח פיצה, רק בלי לחכות שעה ובלי לחם שום במתנה. סקס מזדמן אמנם יכול להיות מסחרר וחייתי, אך בהיעדר אינטימיות הוא גם יכול להיות די רע, לא מתחשב ואף מפגר. האם העובדה שבחורה מנכסת לעצמה את המיניות שלה וחוגגת אותה אומרת שאפשר לזרוק עליה את פנטזיות הפורנו שלכם? ממש לא. האם מין חד פעמי הוא בהכרח בלתי נשכח? לא זוכרת. האם לפעמים סתם בא לנו חיבוק? לחלוטין.
מה שמוביל לסוגיה המבאסת באמת – האם נשארים לישון או בורחים באישון ליל? לרוב הפחד לחוות יחד את התפוגגות האלכוהול והפנטזיות, את החלום המתוק ושברו עם הבל הפה – ישלח את הדייר הזמני בחזרה לביתו בבושת פנים, וגם אם דווקא רציתם לחלוק יחד חיבוק אינטימי עד אור הבוקר, הרומנטיקה מושלכת עם הקונדום לזבל.
נהוג לחשוב בעולם הרווקות, שבזוגיות עושים הרבה מין. אני כאן כדי להפריך תיאוריה שגויה זו. כלומר, עושים הרבה סקס, נכון, השאלה היא מה נחשב לסקס בזוגיות. האם גם גירוד הדדי עייף מתחת לשמיכה בלילה משעמם אחד שבין שני לשלישי נחשב סקס? מה עם הרגע שעשית בדיוק לק ואת צריכה מישהו שיוציא לך את התחתונים מהחריץ? נחשב? ברווקות סקס נמדד במספרים: למשל, עשיתי מין עם שני בנים החודש (ברווקות שלי? הלוואי). בזוגיות זה נמדד לפי תקופות, מתחילים לספור בסיטונאות: באביב של 2013 היה הרבה, בסתיו האחרון – פחות. בצוק איתן – בכלל לא. כזה.
כשמודדים סקס בתקופות נוטים להתאכזב פחות, כי יודעים שתקופות חולפות. חוץ מזה, כמובן שאין חששות כל פעם מהאם הוא חולה, מגעיל, יאכזב, לא יצלצל אחר כך, יניח שאם אני פרועה ומצחיקה אני בוודאי רוצה לנסות משהו "ממש מעניין", יגיד דברים מטומטמים וינסה לספר לי על המוזיקה שלו, יהיה לו ריח של ביצה, או של דגים, או של אוגר, או של עץ.
פנים המקרר שלי נראה כממתין לצילום סרט עלילתי על יהודי גטו ורשה. הייתי מנתקת אותו מהחשמל וחוסכת קצת בחשבונות, אם לא הייתי חייבת את הקולה זירו שלי קרה. מה לעשות, העובדה שאני לא צריכה לדאוג לאיש מלבד לעצמי מאפשרת לי להתנהל בחופשיות יתרה בתחום המזון, עם הרבה סעודות בחוץ. לא כיף לאכול לבד, לא כיף לבשל לאחד, ולכן בישול ביתי אצלי כולל משהו שאפשר להרתיח במים עד שהוא אכיל, קרי: קינואה, עדשים, ביצה. עלוב? כן. טעים? לא כזה. האם דרוש גבר שגם מבשל? ברור, אחרת שנינו נמות.
תחום הזמנת המשלוחים הוא בעייתי לסינגלים, והזמנת משלוח לאחד היא יקרה להחריד, עם סכום מינימום שמאלץ להזמין כמות גדולה יותר של אוכל, לפני שדיברנו על עלות המשלוח ועל טיפ. בקיצור, סושי פח ב־70 ש"ח. לפחות תוכלו לשלשל אותו בדלת פתוחה.
בילוי זה הופך להיות כל עולמכם. אתם או מדברים על מה תאכלו או אוכלים או מבשלים או מזמינים לאכול ולפעמים אתם מדברים בזמן הארוחה – על מה שתאכלו מחר. בקיצור, אנחנו אוכלים ברווקות כדי לשרוד עד הזוגיות ואז אנחנו מתחילים לאכול כדי למות ביחד משבץ כולסטרול קשה.
סעיף נוסף הוא הפינוקי הדוחה שיוצא מכל בת בזוגיות ארוכת שנים. אלמנט התביא לי, תכין לי, תקנה לי וכו' מייצר מצב שבו את במיטה והעבד שלך מכין לך לבקשתך כריך חמאת בוטנים ונקניק בקרואסון שהוא הלך לקנות לך. כשאת מסיימת לאכול אותו בשכיבה, את מזמינה ממנו גם מיץ. כשהוא ניגש למיטה מחויך עם המיץ זה הזמן לנבוח: עם קשית! אתה לא מכיר אותי? כלומר, את גם לא שורפת קלוריות ואת גם הופכת ללוויתן מתוסכל ואכזרי. לקינוח את מקבלת תחת חדש.
אף שהשמועות אומרות שתכף 2016, הרווקות היא עדיין פסוריאזיס אנושי, או לפחות ככה זה מרגיש ככל שמתרחקים מגוש דן. אם אין מי שמפליץ עליכם בלילה באופן קבוע, משהו בטח קצת מסריח אצלכם.
מה חדש? אה, עבודה חדשה? יפה, לא לזה התכוונו. יש מישהו? אפשר להכיר לך? את לסבית? הם משפטים שנשמעים במגוון חוגים חברתיים – החל מארוחות משפחתיות וכלה באירועים משרדיים וחתונות המוניות. עם ישראל חי, והוא מאוד אוהב להצמיד לך פלוס אחד, לוודא שיש מי שיציל אתכם מהדבר האיום הזה שנקרא אתם.
אני יודעת שאתם מצפים שאספר לכם כמה פעמים בשבוע שואלים אותנו ”נו, מתי חתונה?”, אבל אני רוצה להתייחס להסברים מסוג אחר. איפה הוא? למה באת לבד? הוא בבית. הכל בסדר? כן, אנחנו עסוקים והוא היה עייף. הכול בסדר איתכם? כן אבא. אבל הנורא מכל הוא ההסבר שאני צריכה להסביר לעצמי.
למה אני מדברת ברבים? "אנחנו בדרך", "אנחנו ממש רעבים”, ”היה לנו שבוע קשה”, ”אנחנו לא אוהבים בשר” ועוד שלל משפטים דוחים שיוצאים לי מהפה. למה זה קורה לי? אני מנסה להסביר לעצמי וגם בזה לא מצליחה. אולי זה כי היה לנו שבוע קשה. איכס.
האדם הוא יצור אגואיסט במהותו. גם אם בתיבת נוח סידרו אותן זוגות זוגות, יש סיכוי שבשלב כלשהו הזברה אמרה לזברה השנייה "חבל שלא טבעת, יא ניג'ס". זוגיות דורשת ויתורים, בעיקר על הלבד. בניגוד לסרט אמריקאי, הרווקה היא לאו דווקא הבחורה הזו שמסתובבת עם משהו עצוב בעיניים וטישיו במגירה. יש לה אהבה: לעצמה. לפעמים החיים שלה הם כאוס, לפעמים ערמת קונפטי. מה שבטוח – כל אחד צריך קצת מהחמוץ מתוק הזה שנקרא לבד. אומרים שלכל סיר יש מכסה. אני אומרת שמה שחשוב הוא שיהיה בו פאקינג תבשיל מהמם.
הכל גרוע. להיות לבד זה גרוע, להיות בזוג זה גרוע, הכל גרוע בצורה הייחודית והגרועה שלו. אבל גם די טוב. טוב ביחד, טוב לבד. זוגיות מופיעה בחיים בדיוק בתקופה שבה זה הכי לא מתאים, אין לכם ראש לזה ולא ביקשתם את זה; והרווקות מגיעה בדיוק כשהתרגלת לחבר הקודם והמפגר, וכשהכי לא בא לך להיות לבד. כלום לא מגיע לפי הזמנה חוץ מפיצה. חבר, יזיז או כלב דלמטי – תיהנו ממה שיש לכם ותאהבו את עצמכם. הכי סקסי. מי שלא אוהב ומכבד את עצמו, איך מישהו אחר יכבד ויאהב אותו? חוץ ממני, החבר שלי אידיוט.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בערב הפתיחה של שבוע האופנה הייתי מהממת. בשמלה אדומה של גדי אלימלך הסתובבתי בחלל התת קרקעי בתחושה שאני על פסגת העולם, שפיצחתי את הנוסחה, שאני יודעת להיות גם סינגל וגם פאביולס, וכולם – גברים ונשים – נתנו לי את המבט הזה שאומר "אח, איך הייתי רוצה לפתוח לך את הריצ'רץ'". כעבור כמה שעות חזרתי לדירת החדר וחצי שלי שמעוצבת בדיוק כמו שאני אוהבת – בלי כלים בכיור, בלי שערות ביצים במקלחת, ועם ארונית שלמה שכולה מוקדשת לנעלי הספורט שלי, רק שלי – ואז זה הכה בי: אין מי שיפתח לי את הריצ'רץ'.
נתבקשתי לדבר בשם הבנות שנמצאות בזוגיות ולהיות שגרירה של טרנינג מעופש ושערות פרמנטטיות ברגליים – באמת כבוד גדול. עם הכבוד הזה מגיעה אחריות, ואני חשה שעליי להיות כנה אבל גם לא לבאס. בזמן כתיבת שורות אלו הבית שלנו שקט ואני נשבעת בכל היקר לי שבן הזוג שלי נמצא מולי ואני לא בטוחה אם הוא ישן או בוכה. אני חושבת שהוא קרא עיתון וקרס. בכל מקרה, הוא פה, וזו בדיוק ההגדרה הנכונה למה מדובר בזוגיות ארוכת שנים. הוא פה לידי. לידי. עברנו מלהיות רומנטיים, מרוגשים ומאוהבים לצמד ישויות שמתקיימות זה סמוך לזו. אורגניזמים משועממים שנמצאים קרוב.
