>> בשבוע שעבר הלך לעולמו יאיר ורדי ז"ל, מאנשי החזון הגדולים של המחול הישראלי, רקדן וכוריאוגרף שהפך למנכ"ל של מרכז סוזן דלל במשך יותר מ-30 שנה. תחת ניהולו הפך מרכז סוזן דלל למוסד תרבות מרכזי בעיר ולמוקד של עשייה איכותית בתחום המחול. ב-2022, שנתיים אחרי שפרש מתפקידו, הוא העלה כמנהל אמנותי סדרת מופעי מחול בהיכל התרבות, ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות כדי לשמוע ממנו על המקומות האהובים עליו בתל אביב, בראשית ימיו של המדור "העיר שלי". אנחנו מביאים כאן את המדור כפי שפורסם. הוא יחסר לעיר מאוד.

>>

1. שדרות ההשכלה 9, ביצרון // תחילת חיי המקצועיים

לעולם אזכור את יומי הראשון בתל אביב בו הגעתי, היישר מביתי בגליל ועודני בתיכון כפר בלום, לשדרות ההשכלה 9 בשכונת ביצרון במזרחה של העיר. מי הכיר ומי ידע ששם בין המוסכים, הפיח וריחות השמנים והגריז החזקים, עובדת להקת המחול בת שבע, שרק נוסדה ארבע שנים קודם על ידי הברונית דה-רוטשילד וכינסה תחת כנפיה את מיטב רקדני ישראל דאז לבנות, בחלוציות מדהימה, את אחת הלהקות המעניינות, החזקות והטובות שיידע העולם. להקה שלישראל יהיה הכבוד ליהנות מאיכותה שנים רבות לאחר מכן.

ואיזו להקה, ואיזה רפרטואר ורקדנים, אש ותימרות עשן מדי יום ושעה יצאו מאולפנות המחול בשדרות ההשכלה 9. מקום אהוב, אך לעתים גם שנוא. מקום עם כל כך הרבה כתרים וכל כך הרבה תהומות, עם כל כך הרבה אהבה אך גם לא מעט שליליות, עם לחנים מרקיעי שחקים ביופיין אך גם עם נאצות וכעס. ומי לא הגיע לשם? כולם! מלחינים, מעצבים, מורים והעיקר – כוריאוגרפים מהעולם. וכולם הגיעו, אחד אחד, ועמדו בתור כדי לעבוד עם רקדני ישראל, וכדי ליצור ולתת מכישרונם ללהקה הצעירה שכבר אז שמה יצא למרחקים.

זה היה האולפן בשדרות ההשכלה. תמיד אזכור כתובת זו והיא תהה חרוטה על קיר ליבי כל חיי. שם התחלתי ומשם רק צמחתי לגבהים, אך תמיד אזכור את מרק הבשר של בעל המסעדה, בליבו של מוסך קובלנץ לרכבי פיאט שידע את טעמו של כל רקדן. בית. ממש. בית חם נעים מתוק ואנושי. ומשם הפלגתי לעולם הרחב ומשם נשאתי את אשר אספתי וינקתי שם למקומות חדשים ואחרים אך תמיד עם טעם המוסך, המרק והאולפנות שבשדרות ההשכלה 9. אחר כך בשתי קומות האולפנות של להקת בת שבע ולהקת בת דור התמקמה חברת מוטורולה.

2. תיאטראות אהל שם ונחמני

ומהאולפנות בשדרות ההשכלה היינו יוצאים למופעי הלהקה במרכז תל אביב בעוגני התרבות של העיר אז, אולמות אהל שם ברחוב בלפור ואולם נחמני ברחוב נחמני. כל פעם וכל מופע – חגיגה אמיתית. ולעיתים היינו יושבים שבוע ויותר באולמות ומופעים עם מיטב רפרטואר הלהקה וברוך השם ללהקה היה רפרטואר מיוחד, עשיר, משתנה, של מספר יוצרים מבכירי היוצרים בעולם. והיו שבועות של פסטיבלים והיו גם מופעים בודדים אבל תמיד היה מלא ותמיד זו הייתה חגיגה. ולאחר כל מופע היו נשארים אוהדים בחוץ להמתין לנו הרקדנים לשוחח, לטפוח על שכמנו ולעודד. שנים מופלאות של תחילת דבר ותחילה נפלאה ומיטבית של מחול ישראלי במיטבו.

הבכורות היו תמיד חגיגיות לקהל הנוכחים ולקהל שוחרי התרבות ובמיוחד המחול – בעיר תל אביב ובארץ. זכור לי מופע אחד במיוחד: במהלך מלחמת יום הכיפורים הגעתי הביתה ליומיים, ומיד רצתי ללהקה שהופיעה באוהל שם והצטרפתי למחול "מדבריות" של אנה סוקולוב. איזו תחושת ניצחון, איזה סיפוק מדהים, מחולות סיני לבימת האולם עם הלהקה שאהבתי והתגעגעתי, ולאחר שבועות של ירי, אש ועשן ואז לרקוד, לדבר בגופי את אשר אהבתי. מרגש.

3. נווה צדק, התקופה הארוכה והיפה בחיי

לאחר 6 שנים כרקדן סולן בבלט רמבר בלונדון בתפקידים מובילים ומופעים לצד רודולף נורייב ואמני צמרת נוספים מהעולם, ולאחר 6 שנים נוספות בצפון אנגליה, בניוקאסל בה הקמתי מרכז מחול גדול, שבתי לישראל עם אשתי סטלה לנסות ולהמשיך את עולמי ופועלי כאן בביתי. קליטה לא קלה עם הרבה חששות ופחדים. הגשתי את בקשתי לניהול מרכז תרבות על שם סוזן דלל בשכונת נווה צדק ששכנה בין תל אביב ליפו. הגעתי לשם בפעם הראשונה בחיי, למרות שחייתי בעיר שנים רבות קודם. מי היה בכלל נכנס לשכונה. תמיד היינו נוסעים ליפו דרך כביש הים, לא חשבנו אפילו לעבור בשכונה המרוטה שרק רעות ניבאו למי שחשב לעבור בה ולבטח לגור בה. והנה היישר מאנגליה לנווה צדק. 'איך מגיעים לנווה צדק?' שאלנו בדרך עוברים ושבים ותשובות כמעט שלא קיבלנו. הלכנו לאיבוד.

למרות הנאמר בלילה הראשון הלכנו לאכול במסעדת "הקיוסק", ליד מה שהיום בניין ירושלמי. אז נעמדנו מול שלט גדול המודיע על הקמתו של מרכז תרבות על שם סוזן דלל. חומה עדיין הפרידה בין הבניין לבין רחוב יחיאלי, שמצידו הצפוני עמד בשיממונו הקיר היחיד שנותר מבית הספר אליאנס ובינו לרחוב רחבה מוזנחת שליד בית הספר, עם חבורת כלבים וסוסים שעליהם שמרה אישה באה בימים. לא המראה המעודד בלילה ראשון בעיר תל אביב. הארוחה במסעדת הקיוסק טעימה ועמה הביקור המעניין שייזכר עמוק בליבי וכנראה לעד. והרי ניתן לספר בשבחה של השכונה ומרכז התרבות שהוקם בה, "מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון", אותו הקמתי וניהלתי ב-31 השנים האחרונות ששינה את פני השכונה ואת פני המחול בארץ לעולמים.

מפעל חיים בשכונת חיים שלעד אזכור כל רגע וכל שעל וכל מטר בשכונה ובמרכז. נס יצירתי ונס ארכיטקטוני של יופי והדר ששולבו יחדיו עם יצירתיות וכישרונות של מיטב היוצרים בתחום המחול בארץ, ואבן שואבת ליוצרים ורקדנים מרחבי העולם שעמדו בתור לבוא ולעבוד עמנו במרכז. והשכונה הציורית עם סמטאותיה ורחובותיה הצרים והיפים כמו ציורים על קנבס, שאבה ושואבת לתוכה אמנים, יוצרים ובעלי ממון וששונתה ללא הכר, עושר ואושר והיא היא היקרה ביותר בתל אביב. כמו הברווזון המכוער שגדל והיה לנאה שבברבורים, כך השכונה שעם כל יום שעובר מתייפה ומתעשרת ומביאה כל כך הרבה גאווה ונועם לגרים בה ולמבקרים בה. השכונה היפה בעיר.

4. היכל התרבות תל אביב – אולם צוקר

לעולם אזכור את היכל התרבות עם כל מופעי המחול של הלהקות המובילות בעולם. לבוא להיכל התרבות למופע היה תמיד אירוע ייחודי ואחר. את מי לא ראינו שם? את כולם! הגדולים ביותר, החזקים ביותר, המעניינים ביותר וגם את עצמנו. גדולי היוצרים עם להקותיהם הופיעו בהיכל מדי שנה. וגם אנחנו הופענו שם. את יצירתי הראשונה בישראל, "אשר אליו נכספתי", העליתי לראשונה ולאחרונה במסגרת פסטיבל ישראל בהיכל התרבות. איזו התרגשות ואיזה כבוד ליצירת ביכורים לצידם של ג'רום רובינס, דונאלד מק-קייל, ואלרי וגלינה פאנוב. לאחר מכן היישר ללונדון להצטרף לבלט רמבר. מקום מיוחד שמור בלבי להיכל התרבות שראה כל כך הרבה אמנים ויצירות מכל הקיים.

הקשר עם המקום מתחזק לאחרונה לאחר שהוזמנתי לקיים סדרת מופעי מחול עכשוויים וחדשים במסגרת האולם החדש, אולם צוקר המאפשר מופעי מחול ואחרים בתנאים מופלאים ועל זאת השמחה. זה אולם רב תכליתי המאפשר מופעים בצורות ישיבה ומופעים שלא מן הרגיל, ובכך מעשיר את יכולות האמנים ליצירתיות אחרת שאינה קונבנציונלית. מכאן האפשרויות הן רבות, מגוונות, שונות ומפתיעות. בחרתי להזמין 8 אמנים שונים המביאים כל אחד שפה ותנועה אחרת וכך נעשיר את הסדרה ונבנה משהו שטרם היה.

המופעים מאפשרים ליוצרים בישראל עוד מקום למופעים לאור ריבוי הדרישות למופעים כיום בתל אביב ואי יכולתם של המקומות הקיימים לאפשר זאת. עדי בוטרוס ומיכל נתן – שני אמנים משני קצוות היצירה והתנועה – מביאים כל אחד דרך חשיבה ותנועה שונה מהידוע ומהרגיל. רנה שינפלד חברה לאבי קייזר וסרג'יו אנטונינו לעלות מפגש מקורי בשם "פגישה". מעניין יהיה לראות לאן ילכו ראשים חושבים ויצירתיים אלו במפגש שלהם, לבטח תהה זו יצירה מקורית, מעניינת ואחרת.

רננה רז חברה לארבעה נגנים מהתזמורת הפילהרמונית "רביעיית טוסקניני" בערב מקורי וכל כך שונה מהקיים. בו היא מנגישה את טעמי המוזיקה ומחברת ביניהם ליצירה מחולית מוזיקלית אחת. במקבץ האחרון יעלו חברי קבוצת "שקטק" את "7 בום" בבכורה עולמית לציון 25 שנות הלהקה. ערב המביא עמו עצמה ומרץ שטרם נראו מעל בימת אולם צוקר. והערב שיחתום סידרה ראשונה זו "פקרוני" מאת היוצרת אורלי פורטל עם שלושה רקדנים והיא עצמה במשותף. ערב חם, פלסטי, החודר לתוך הנשמה עם מוזיקה של אום כולתום. סדרה ראשונה, עכשווית, דינמית, המביאה את שקורה בעולם המחול כיום בישראל והכל באולם צוקר בהיכל התרבות עם כל צפונותיו ויופיו המיוחד.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• בת שבע
• יאיר ורדי
• מחול
• סוזן דלל
• נווה צדק
• היכל התרבות

>> אייר אלעזרא היא מהאגדתיות שברקדניות בת שבע כבר כמעט שני עשורים, ובשבוע הבא היא תככב עם הלהקה ברימייק המבריק של "אנאפאזה" שעלה לראשונה ב-2023, בהפקה משותפת של להקת מחול בת שבע ו-toMix. כרטיסים אחרונים נותרו להופעות דצמבר (החל מחמישי הבא, 12.12)והם מחכים לכם כאן.

>> העיר של ג'ולי שלז // עץ שעליו התנשקתי וקפה שהוא בית כנסת
>> העיר של אריק אבר // הגן שבו הפכתי לאבא ומקומות לשוטטות לילית

הפעם האחרונה שהופעתי עם "אנאפאזה" הייתה בשנת 2007 כשהייתי באנסמבל. ועכשיו, 20 שנה אחרי, הכל השתנה והכל אותו דבר. מתרגשת מאוד. אני בת מזל להמשיך להיות חלק מהלהקה, אני מאוהבת ברקדנים וממשיכה ללמוד המון מהמורה הכי טוב לחיים אוהד נהרין, להמשיך לחקור ולעבוד עם הגוף וכמובן להופיע.

1. הרחובות של תל אביב

הדבר שאני הכי אוהבת בעיר זה את הרחובות שלה. אני תמיד אוהבת לשוטט בה ולגלות בה צדדים ומקומות חדשים, ומצד שני גם להתקל בחברים ומכרים. בשבילי, סוד הקסם שלה זה שיש לה את האנרגיה והדינמיות של עיר אבל גם שלפעמים היא מרגישה פשוט כמו שכונה גדולה.

2. בוקה

יושבת שם כל בוקר, כמעט תמיד פוגשת חברים, שכנים, הורים ומכרים. המקום מלא באופטימיות ושירים שמחים, עושה לי טוב בלב. במיוחד בתקופה הזאת.
אחד העם 91

3. גרציאני

בית קפה אהוב מתקופת חופשת הלידה שלי עם בתי הבכורה. לוקחת קפה וישר לגינת קרית ספר.
יהודה הלוי 123

4. נילוס

המקום הכי סקסי, עם מוזיקה, תאורה, ואווירה מדהימה, וכמובן מורן, המארחת הכי טובה במזרח התיכון.
אלנבי 33

5. מגדל המים במזא"ה

אוהבים לקחת לשם את הילדים. לספר להם שיש שם מפלצת מים שכלואה בתוך המגדל ואם ממש נהיה שקטים נוכל לשמוע אותה שוחה. בסוף החודש אני ואחי היקר, האמן אדם אלעזרא, נציג שם עבודה שלנו – "שמתי עליך עין" – וזה מרגש אותי מאוד מאוד.
מזא"ה 36

6. פיקוק

בר שכונתי. משנת 2010 מתחת לבית.
מרמורק 14

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. מה קורה שם? מאוד אוהבת להסתובב שם, כרגע לא יכולה, לא עם אופניים ולא ברגל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז המלחמה, אם אני לא עם הילדים, או לא בסטודיו רוקדת ועובדת – אני שוקעת. מרגישה שאני יוצאת מדעתי ובא לי לצרוח. המון כאב, זעם, וכעס מהטרלול והמפלצתיות שיש פה. אבל יצא לי לראות את ההצגה "מלאכים באמריקה" א' וב' בקאמרי, הפקה מדהימה עם שחקנים פשוט מצויינים כמו יואב לוי ומיה לנדסמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "Stop Making Sense" של הלהקה Talking Heads. יום אחרי שחזרתי מהסרט רציתי לסטודיו והרגשתי מפוצצת בהשראה, זה לא קרה לי הרבה זמן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העמותה שאני תומכת בה היאמטה משפחות החטופים. כמעט בכל שבת אני שם, לצערי המצב לא משתנה ורק נהיה גרוע יותר. ללכת לשם ולהיות עם המשפחות זה המינימום שאני יכולה לעשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דנה קפלנסקי. היא מאמנת כושר, בעלת סטודיו ברוטשילד 3, מקצועית, מרימה, אהובה עם לב ענק.

מה יהיה?
אם יהיה פה טוב? צריך להיאבק על הטוב הזה.

• העיר שלי
• בת שבע
• בוקה
• רחובות בתל אביב
• גרציאני
• פיקוק
• מזא"ה