Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

גירושים

כתבות
אירועים
עסקאות
דניאל הרוש (צילום: סלפי)

ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי. העיר של דניאל הרוש

ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי. העיר של דניאל הרוש

דניאל הרוש (צילום: סלפי)
דניאל הרוש (צילום: סלפי)

דניאל הרוש היה יועץ תקשורת לפוליטיקאים בכירים, ואז חתך משם לטובת קריירה משגשגת כמגשר גירושין. בקרוב הוא יעלה עם זוגתו ערב על זוגיות ומוזיקה ישראלית, אז סחטנו ממנו המלצות על קפה שכונתי כמו שצריך, על גבעה להשקיף ממנה אל האופק ועל האוכל של רון כחלילי. בונוס: בסוף נשנה כאן את המציאות

>> דניאלהרוש (למה שלא תעקבו)גר בצפון הישן של תל אביב, הוא אבא של עלמה (14) ושקד (12), והוא מגיע מעולם התקשורת והפוליטיקה, שם שימש כדובר מפלגת העבודה ויועץ תקשורת לפוליטיקאים בכירים. בשבע השנים האחרונות ולאחר שחווה גירושין בעצמו, הוא מגשר שמתמחה בגישור גירושין וליווה מאות זוגות בתהליכי פרידה. במקביל הוא כותב טורי דעה פוליטיים בעיתון "הארץ" כבר יותר מעשור, מכהן כיו"ר עמותת "כולנו משפחה" שמקדמת איזון בית-עבודה בישראל ובקרוב יעלה עם ערב של שיחות על זוגיות ומוזיקה ישראלית עם זוגתו, היועצת הזוגית זיו ברקוביץ'.

>>

1. גבעת הדשא שצופה לים בפאתי גן העצמאות

כמגשר גירושין אני נמצא בחלקים גדולים של היום בחדרים בהם האנרגיה יכולה להיות קשה וסוגרת לפרקים. בשנתיים האחרונות מאז התחילה המלחמה נראה שהאוויר כולו נהיה דחוס ורווי בצער, כאב וחרדה. אלה מצבים בהם הפריים שלנו כבני אדם מצטמצם מאוד וקשה לראות רחוק או רחב ובטח שקשה לראות אופטימי. כשאני מרגיש שהתמונה שלי הולכת ומצטמצמת, אני תופס את עצמי לקראת סוף היום, יוצא מדירתי שברחוב פנקס וצועד על שדרות נורדאו לעבר הים. זו שעה בה מתחילה השקיעה ובראש ובלב תמיד מתנגן לי השיר "ערב עירוני" של אלתרמן. באחת מהגיחות שלי, בעודי צועד בשדרה נתקלתי מחוץ לאחד הבניינים שלט עליו כתוב "כאן חי המשורר נתן אלתרמן". הרגשתי שהשקיעה הוורודה בין הגגות שאני רואה היא אותה השקיעה שהוא ראה מאותה נקודה. היה בזה משהו מרגיע, כי המציאות יכולה להשתגע בכל מיני צורות ולייצר חוסר ודאות, אבל יש דברים שאף פעם לא ישתנו. בסןף הדרך הזו אני מגיע לגן העצמאות, חוצה אותו ומגיע אל גבעת דשא קטנה שמולה נפרש הים במלוא תפארתו. אני מתיישב, באופן אוטומטי גם הפריים שלי נפתח ביחד עם כל הכחול הזה, ופתאום אפשר לראות אופק.

רואים את האופק. מבט מהגבעה בגן העצמאות (צילום: דניאל הרוש)
רואים את האופק. מבט מהגבעה בגן העצמאות (צילום: דניאל הרוש)

2. קפה איזי

יש המון בתי קפה אטרקטיביים בעיר ובאמת שבדקתי הרבה מהם, אבל מהרגע הראשון שבו התיישבתי באיזי הרגשתי שזה המקום שלי. מאז עברו 7 שנים בהן הפכתי אותו למשרד שלי בימים בהם אני לא נמצא בקליניקה, לנקודה אליה אני מגיע כשאני צריך להרגיש תנועה מול העיניים כדי לשחרר איזה מחסום של כתיבה, לבסיס שלי לפגישות וללוקיישן המועדף עליי לקפה ומאפה בשישי-שבת. למה דווקא האיזי? זה לא רק הקפה המעולה או ריחות האפייה שמקשים עליי בכל פעם שאני מרגיש שהגיע הזמן לדיאטה – זה קודם כל הצוות. למרות שהדמויות התחלפו במהלך השנים, האנרגיה של הצוות נשארה תמיד כזאת שמייצרת אווירה מזמינה של קפה שכונתי כמו שקפה שכונתי אמור להיות – כזה שאתה מגיע בבוקר ומקבל את הקפה שלך בדיוק כמו שאתה אוהב אותו מבלי שהיית צריך להגיד מילה.
ארלוזרוב 76 תל אביב

שכונתי כמו ששכונתי צריך להיות. קפה איזי (צילום: דניאל הרוש)
שכונתי כמו ששכונתי צריך להיות. קפה איזי (צילום: דניאל הרוש)

3. המספרה של ניסים וחיים

התקשיתי למצוא בעיר ספר שהצליח להבין עד הסוף מה אני מבקש. אני לא בטוח שהצלחתי להבין בעצמי. בשלב מסוים כשכמעט השלמתי עם זה שלעולם לא אצא מרוצה ממספרה, זיו בת הזוג שלי עשתה מעשה שמעטות הנשים שמוכנות לעשות וחיברה אותי לניסים, הספר שלה. הגעתי למקום די קטן ברחוב בן יהודה בו שתי עמדות תספורת – אחת של חיים בעל המקום ואחת של ניסים. יצאתי משם אחרי חצי שעה לא רק עם התספורת המדויקת לה חיכיתי כל השנים אלא עם הרגשה שפגשתי פסיכולוג, מטפל זוגי ויועץ עסקי. מאז אני חוזר לפחות פעם בחודש (לפעמים פחות, תלוי כמה יש לי לפרוק), מתקבל באמירה "הנה השמאלני שאנחנו הכי אוהבים" ויוצא אחרי חצי שעה כמו אדם חדש.
בן יהודה 196 תל אביב

פסיכולוג, מטפל זוגי ויועץ עסקי. המספרה של ניסים וחיים (צילום: דניאל הרוש)
פסיכולוג, מטפל זוגי ויועץ עסקי. המספרה של ניסים וחיים (צילום: דניאל הרוש)

4. בית אריאלה

מאז שאני זוכר את עצמי, להיות בסביבת ספרים תמיד נסך בי רוגע. מגיל מאוד צעיר אהבתי לקרוא ולכתוב וללכת לאיבוד בין המילים ולתת לדמיון לשוט עליהן הרחק מהמציאות המוגבלת והמגבילה. כשאני נכנס לספריה בבית אריאלה אני מאבד את תחושת הזמן. כמו ילד בחנות ממתקים אני שולף ספרים, צולל אל איזה טקסט שתופס לי את העין ומאבד תחושת זמן. יצא לי גם להשתתף בשתי סדנאות כתיבה שנערכו בבית אריאלה אותן הנחו הסופרות המעולות אדוה בולה ונועה ידלין.

סדנת הכתיבה בבית אריאלה (צילום: אוסף פרטי)
סדנת הכתיבה בבית אריאלה (צילום: אוסף פרטי)

בזמנים מסוימים היה קשה לי להסביר לעצמי את הפער העצום בין המציאות הגסה שכולנו חיים בה בשנתיים האחרונות לשקט ולעדינות שחוויתי כשנכנסתי לבית אריאלה למפגשים של הסדנה. ואז צפיתי בראיון עם דויד גרוסמן בו הוא נשאל איך הוא מצליח לכתוב בתוך המלחמה הקשה הזאת. התשובה שלו, "אני מצייר קווים דקים במציאות עבה", ענתה לי באופן הכי מדויק שיש על הדיסוננס שחשתי. ספרים, מילים ובכלל כל דבר שקשור ליצירה ולתרבות הם הרפואה המונעת הטובה ביותר מפני ההשחתה של הנפש בימים בהם היא עלולה להיאטם ולהתקשות.
שאול המלך 27 תל אביב

5. הסילון

בשנים האחרונות נראה שכל בר שנפתח בעיר בונה את עצמו כך שישרת את המציאות האינסטגרמית שאנחנו חיים בה. זה נראה טוב ומצטלם טוב, אבל לי זה מרגיש מתאמץ ומזיע מדי. אולי אני אשמע בומר, אבל לצלם כוסות עם אלכוהול, מעוצבות ומעוטרות בשמשיות ככל שיהיו, נראה לי כמו אינסטינקט לא בריא. כשמניחים כוס עם אלכוהול על השולחן שלי האינסטינקט הראשוני שלי הוא לשתות אותה. אני גם מאמין ששגרת חייו של הציבור לא תושפע באופן דרמטי אם לא ייחשף למרגריטה שלי. הסילון הוא בר שכונתי שמתקיים מחוץ ליקום האינסטגרמי. הכל פשוט, מהשולחנות והכסאות ועד המשקאות והמזון. פשוט במובן הכי טוב של המילה. אחרי שתי מרגריטות וטוסט שממחיש בכל ביס את האימרה שטבעו חז"ל, "אין דבר כזה יותר מדי חמאה", לאף אחד אין צורך להוציא את הטלפון ולצלם, וכל מה שבא לך הוא פשוט להיות.
קינג ג'ורג' 89 תל אביב

הסילון (צילום: עמוד האינסטגרם @silonbar)
הסילון (צילום: עמוד האינסטגרם @silonbar)

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית ה"חדשה" היא ללא ספק המפגע הויזואלי/סביבתי הגדול ביותר שקיים בעיר. נאלצתי להגיע אליה מדיי פעם בימי שישי בלילה כשמועדון הבלוק האגדי ז"ל פעל בו. בזמן העמידה בתור והציפייה לתדרוך המפורסם שכל מי שהגיע לבלוק הכיר בעל פה, נפרשה מול עיני המבלים תמונה שכללה מזרקים של נרקומנים, דרי רחוב זרוקים על המדרכה, ריחות של שתן והזנחה. כבר שנים שמדברים על הריסת המתחם המקולל הזה ואין לי מושג איפה התהליך הזה עומד, אבל אני מקווה בשביל העיר, בשביל אלו שגורלם לא שפר עליהם וגורלם נקשר בגורל התחנה הזאת ובשביל תושבי תל אביב ואלו שמגיעים אליה מבחוץ – שהמבנה הזה יהפוך לאפר ואבק ודרי הרחוב יקבלו את העזרה והסיוע שהם כל כך זקוקים לו. ושיחזור הבלוק לאלתר!

צריך להחריב. התחנה המרכזית (צילום: מערכת טיים אאוט)
צריך להחריב. התחנה המרכזית (צילום: מערכת טיים אאוט)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ציפורלה לילדים".אני מאוד אוהב את ההרכב של ציפורלה. הייתי בהמון הופעות של האנשים המוכשרים האלה ובכל פעם נפעמתי מהיכולת שלהם לשלב בין הומור ונונסנס לאמירה נוקבת על מציאות חיינו בארץ הזאת. כשהם יצאו במופע לילדים ידעתי שזו הזדמנו לחשוף את בנותיי (בנות 14 ו-12) לחבורה הזאת. קצת חששתי שבתרגום החומרים שלהם לשפת ילדים משהו מהעוקץ הייחודי שלהם ילך לאיבוד. החשש הזה התפוגג מהר כשראיתי את בנותיי צוחקות מאותן הבדיחות שגרמו גם לי לצחוק ולהתעכב על המקומות שדרשו מחשבה. המופע הזה, ובכלל העשייה של ציפורלה, מוכיחה שגם באקלים של השתקה ורידוד השיח – אפשר להגיד המון, בלי להתחנף, בלי להתפשר על איכות אמנותית ובלי שום פחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כמה חודשים מפרוץ המלחמה חזרתי אל הספר"האדם מחפש משמעות"של ויקטור פרנקל. קראתי אותו לאט ובעדינות. בדיעבד אני יודע שחיפשתי תשובות אצל מי שחווה את הגדולה שבטראומות, השואה, וידע איך לזקק ממנה את הנוסחה להתמודדות עם קושי שסוגר עליך מכל כיוון: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". מאוחר יותר סיפר שורד השבי אלי שרעבי שזה בדיוק המשפט שאמר לו הירש פולין-גולדברג ז"ל בשבי, משפט שעזר לו לשמור על עצמו עד ששוחרר. חשתי צמרמורת בכל הגוף.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושב שצריך לסייע, בכסף או בהתנדבות, לכל ארגון שמסייע לאזרחים ולחיילים להתמודד עם המעמסה הנפשית שיצרה המלחמה, עם הטראומה ועם הפוסט טראומה. כשהמלחמה תסתיים זו תהיה המשימה הגדולה ביותר של כולנו, להחלים ולשקם את הנפש הפצועה שלנו על מנת שנוכל לחזור לשמוח, לצחוק ולאהוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון כחלילי. דווקא במלחמה הוא החליט לפתוח אתקפה תת-תרבות בפאתי שוק הכרמל(רחוב הכרמל 12 תל אביב). מעבר לעובדה שכל המאכלים והמאפים שמכין שם רון בעצמו נעשים מתוך אהבה וטעימים עד מאוד, הוא הפך את המקום לבית לדעות שמאוד קשה להשמיע היום באווירת החרבו-דרבו הכללית. הדוקומנטריסט המוכשר הזה והכותב המחונן הוא גם איש אמיץ מאוד שמתעקש לדבר על דו-קיום, על חזון אחר לאזור המדמם הזה ועל תקווה. בין אם מסכימים איתו או לא, אי אפשר שלא להעריך אדם שבוחר להעז ולדמיין עתיד אחר ולהדליק אור במקום בו החושך מתפשט מדי יום.

רון כחלילי בקפה תת תרבות (צילום: דניאל הרוש)
רון כחלילי בקפה תת תרבות (צילום: דניאל הרוש)

אם אפשר להוסיף דמות תל אביבית נוספת, הייתי מרים גם ליהודית כץ. אני מאזין קבוע לפודקאסט המעולה שלה "חושבים טוב" ובמלחמה הוא הפך להיות עבורי מקור לידע ולכלים מאוד חשובים להתמודד עם התקופה הזאת וכל המשברים שהיא הביאה איתה. אני בטוח שיש עוד הרבה אנשים שמאזינים לו ויזדהו עם מה שאני כותב פה ולכן מרגיש צורך לשלוח לה מכאן תודה גדולה על זה בשמי ובשמם.

מה יהיה?
התמונה הגדולה כל כך כאוטית שכל ניסיון לחזות מה יהיה משול לקריאה בקפה. אני מאמין בלב שלם שאם כל אחד ואחת מאיתנו יתאמץ לייצר תקווה עבור עצמו ועבור הסביבה שלו, יושיט יד לאלו שמתקשים לעשות את זה, לא ייפול למלכודת האדישות והייאוש שמשרתת את אלו שמבטיחים לנו ולילדינו עתיד רווי בדם ובכאב – נצליח לייצר עוד ועוד מעגלים שיתרחבו ויהפכו לתנועה עצומה שבסוף תשנה כאן את המציאות. גם את המציאות הפוליטית. אנחנו חייבים להיאבק על עצם היכולת להיות אופטימיים ולהחזיק תקווה – כי בלי אלה באמת שאין לנו מה לחפש כאן.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

דניאל הרוש היה יועץ תקשורת לפוליטיקאים בכירים, ואז חתך משם לטובת קריירה משגשגת כמגשר גירושין. בקרוב הוא יעלה עם זוגתו ערב...

דניאל הרוש15 באוקטובר 2025
רות דיין וולפנר (צילום: איליה מלניקוב)

"העניין הזה של זוגות שלא נשארים בכוח חד יותר בתל אביב"

רות דיין וופלנר, 47, נשואה בשנית + 2, עורכת דין שמתמחה בדיני משפחה. מאמינה שכיום אנשים מתגרשים יותר כי התחלנו לשים...

מאתנועם כהן1 באוקטובר 2017
שרה ג'סיקה פרקר ב"גירושים"

שרה ג'סיקה פרקר רוצה שתשכחו מקארי בראדשו. ריאיון

שרה ג'סיקה פרקר רוצה שתשכחו מקארי בראדשו. ריאיון

שרה ג'סיקה פרקר חוזרת לטלוויזיה עם סדרה חדשה, "גירושים". והיא מתכוונת לעשות כל מה שביכולתה בשביל שתפסיקו סוף סוף לבלבל בינה לבין הדמות שהיא שיחקה בסדרה ההיא, מהניינטיז, עם ארבע החברות מניו יורק. זוכרים משהו כזה?

שרה ג'סיקה פרקר ב"גירושים"
שרה ג'סיקה פרקר ב"גירושים"

השיחה עם שרה ג'סיקה פרקר מתחילה במבוכה. נפגשנו כדי לדבר על החזרה שלה לטלוויזיה ב"גירושים". אם צריך למדוד את הסדרה החדשה ביחס ל"סקס והעיר הגדולה" – להיט הענק של HBO שבלתי אפשרי להפרידו מפרקר – אז אם "סקס והעיר" היא צבעים בהירים וחזקים, "גירושים" נמצאת יותר באזורים החומים־ירוקים של הפלטה. אבל לוקח לנו זמן להגיע לסדרה, כי פרקר נוגעת קודם במיליון נושאים אחרים. פעם היא וחברותיה לקאסט של "סקס והעיר" היו על השער של Time Out ניו יורק, היא אומרת. ב־2008 השער פרסם תמונה שלהן עם פוטושופ של סלוטייפ על הפיות שלהן.

"מעניין, לא?", היא אומרת. אלו המילים האהובות עליה. "בלי סקס!", נכתב אז על השער, זמן קצר לפני שיצא הסרט הראשון של "סקס והעיר הגדולה", "מספיק כבר. אנחנו אוהבים אותן, אבל זה כבר יותר מדי. בפנים: 1,965 דרכים ליהנות מניו יורק, בלי קארי". קארי זו קארי בראדשו, כמובן, האלטר אגו של פרקר שהפכה למותג בינלאומי.

"זה היה שער מאוד מסקרן, אף פעם לא הבנתי אותו. למה טום קרוז יכול לצאת לסיבוב יח"צ בעקבות תשעה מיליון סרטי 'משימה בלתי אפשרית', למה לג'יימס בונד מותר לפרסם מוצרים בכל הסרטים האלה? לגברים מותר. זה היה הסרט הראשון שלנו, והוא היה הצלחה ענקית. למה זה עורר כזאת התנגדות? מעניין, לא?".

שרה ג'סיקה פרקר ב"גירושים"
שרה ג'סיקה פרקר ב"גירושים"

זה מעניין וגם מדאיג, אבל זו הזדמנות טובה לשאול אותה על פמיניזם. לא מזמן, בריאיון ל"מארי קלייר", היא אמרה שהיא לא מחשיבה עצמה לפמיניסטית.

אני די בטוחה שאת כן.

"אני מרגישה שנולדתי פמיניסטית. אימא שלי לא דיברה על זה, לא היו לנו שיחות או שיעורים על העצמה, לא הייתה מודעות בבית. נולדתי וקצרתי את הפירות של התנועה, ואחרי שעבדתי עם וונדי ווסרשטיין (מחזאית אמריקאית. פרקר שיחקה במחזה שלה 'The Heidi Chronicles' בברודוויי בסוף שנות ה־80) התחלתי לחשוב על המשמעות של המילה הזאת בעולם".

היא מעדיפה את המונח "הומניסטית" ששאלה מווסרשטיין. "התחלתי להבין שיש קבוצות שלמות של אנשים אחרים שלא הרגשתי שאני מאוד שונה מהם מבחינת המאבק לשוויון, הרצון להישמע, תחושת ההדרה, ואני כבר לא חושבת שהנשים הן לבד בזה, אני חושבת שאנחנו צריכים לכלול את הקהילה הלהט"בית, המוגבלים פיזית, מהגרים, אימהות שעובדות בשלוש משרות. להגיד שאני פמיניסטית עלול להפריד אותי משיח רחב יותר".

זהו מעבר טוב לנושא הפוליטיקה האישית של פרקר. היא מעולם לא הסתירה את נטייתה לשמאל – בבחירות ב־2012 היא אירחה בביתה אירוע התרמה עבור ברק אובמה. "מה שאני אומרת שוב ושוב, הוא שגם אם – בבקשה, אלוהים, בבקשה – טראמפ לא נבחר, אני מפחדת שכרגע יש אקלים שמאפשר לפגוע בכל אחד שאתה לא מסכים עם דעתו. זה לא משנה אם זה בגלל איך שהם נראים או בגלל אורח החיים שאתה חושב שהם מנהלים או בגלל צבע העור שלהם או כי אתה חושב שהם הגיעו לאמריקה בשביל לנצל אותה. אני מבועתת". את הזעם במדינה היא מרגישה באופן כמעט פיזי. "אמרתי למת'יו (ברודריק, בן זוגה): אני מרגישה שמישהו פשוט הולך להביא לנו מכות או לירות בנו או בחברים שלנו. אני לא סתם דרמטית, אני מזועזעת, אבל אני לא שונאת את אלו שמצביעים לטראמפ, פשוט הייתי רוצה להבין אותם".

הגיע הזמן לדבר על דברים שמחים יותר, כמו התוכנית החדשה שלה. כמי ששיחקה את אחת מהדמויות הכי איקוניות בתרבות הפופולרית (ודאי בתרבות הניו יורקית), ברור לה שאנשים לא כל כך מפרידים בין קארי בראדשו לשרה ג'סיקה פרקר, כך שאנשים אולי יופתעו לראות אותה בתפקיד פרנסס – אם לשניים שבוגדת בבעלה הטמבל, רוברט (תומס היידן צ'רץ'), לא תמיד נחמדה ולא תמיד חביבה. "אף אחד לא יתהה 'זאת קארי בראדשו בפרק אחר?'", אומרת פארקר. היא יכולה להיות "דוקרנית, רעה, קרה – כמו הרבה אנשים חכמים מאוד שעשו בחירות חיים גרועות מאוד".

"יש המון סדרות ממש טובות על נישואים, אבל הרגשתי שיש עוד סיפור שהיה צריך לספר. הייתי סקרנית לגבי איך רומנים משפיעים על נישואים. ראיתי הכל, אני בטוחה שכולם ראו: נישואים ששרדו רומנים, נישואים שהתפרקו בעקבות רומנים. אנשים יצאו מגירושים בתחושת ניצחון או כאילו בקושי שרדו מלחמה. נראה שהגיע הזמן לעשות סדרה כזאת, ורציתי שהרומן יהיה של האישה. רציתי שהיא תהיה בנקודה מסוימת בחיים שלה ובנישואים שלה שבה היא מרגישה כאילו היא כבר לא יכולה להציל את המצב".

בקושי נגענו ב"גירושים" וכבר ירדנו מהנושא: היא עוברת לדבר על ספרים, על הספר שהבן שלה קרא הקיץ, על מסעדה שנסגרה ועל הלחצים שבלהיות קארי עד קץ הזמנים. "באמת, החיסרון היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא שאין לי זמן להצטלם עם כל מי שמבקש".

"גירושים", ימי רביעי ב־22:00 ב־HOT Plus וב־HOT VOD

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שרה ג'סיקה פרקר חוזרת לטלוויזיה עם סדרה חדשה, "גירושים". והיא מתכוונת לעשות כל מה שביכולתה בשביל שתפסיקו סוף סוף לבלבל בינה...

הסדרות שיחממו לכם את החורף

חילופי עונות: 10 סדרות שאתם עומדים להתמכר אליהן בחורף

הסדרות החדשות שיארחו לכם לחברה ממש בקרוב, כשתפסיקו לסרב לצאת מהבית כי אין בחוץ מזגן ותתחילו לסרב לצאת מהבית כי אין...

מאתנעמה רק5 באוקטובר 2016
מתוך Intolerable Cruelty

לא מתרגשים: האם תל אביב היא בירת הגרושים של ישראל?

לא מתרגשים: האם תל אביב היא בירת הגרושים של ישראל?

אתרי החדשות מיהרו בשבוע שעבר להכריז על תל אביב כבירת המתגרשים של ישראל, אבל האמת קצת אחרת. אז מה באמת קורה רגע לפני הסיבוב השני ולמה נשים הן שמחליטות? וגם: המדריך למתגרשים הטריים

מתוך Intolerable Cruelty
מתוך Intolerable Cruelty

בשבוע שעבר הכריזו אתרי החדשות הגדולים פה אחד: תל אביב היא שיאנית הגירושים של ישראל. עבודת העיתונאים כללה כנראה הצצה חטופה במייל, שטמן בחובו דוח לשנת 2015 המכיל את נתוני הגירושים בישראל לאותה שנה, בפילוח ארצי. כולם שמחו לחגוג את כישלונה של עיר הנהנתנות, הבגידות ו"האווירה המינית המשוחררת" במוסד הכי מעודכן בסביבה: מוסד הנישואים. אבל החגיגה שלהם הייתה מוקדמת.

מספר המתגרשים לכל אלף נפשות בשנת 2015. נתונים: בתי הדין הרבניים
מספר המתגרשים לכל אלף נפשות בשנת 2015. נתונים: בתי הדין הרבניים

גם אם נשים בצד את העובדה שמדובר בעלייה מינורית ביחס לשנת 2014 (פחות מאחוז) ואת העלייה במספר הנישואים האזרחיים, אפשר לראות שהאצבעות היו קלות על המקלדת. "לשיעורי גירושים אין שום משמעות אלא ביחס לנישואים, זה כמו להשוות בננות לתפוזים", אומר הסטטיסטיקאי דניאל ברטל. אם מסתכלים טוב טוב בנתונים, רואים שתל אביב היא במקום נחמד באמצע: באר שבע וצפת, לדוגמה, הן בעלות מספר מתגרשים גבוה יותר ביחס לאוכלוסייה מאשר בתל אביב (3.6, 4.1 ו־3.5 לכל אלף איש, בהתאמה). האם אנחנו צריכים להעביר את הכתר אחר כבוד לעיר אחרת? לא בדיוק. לא שיש לנו משהו נגד גירושים, חברינו הטובים ביותר הם גרושים וכו'.

ולסיום, פריט מידע מעניין: פרופ' סילביה ביז'אוי, סוציולוגית מהמסלול האקדמי במכללה למינהל, מספרת לנו על נתון שבתי הדין הרבניים לאו דווקא היו רוצים שנדע: רוב הגירושים הם ביוזמת בנות הזוג. "נשים צריכות שני דברים כדי להתגרש – להיות מסוגלות להתפרנס לבד ושהחברה שסובבת אותן תהיה תומכת. בתל אביב הזכות של הפרט מורגשת יותר. זה מסביר למה בירושלים קשה יותר להתגרש מבתל אביב, כי גבר מסורתי לא ייתן לאשתו ללכת, למרות שגם החילונים משתמשים בזה כשנוח להם".

המדריך למתגרשים הטרייים

טיפים לימים הקשים

1. צאו ותפגשו אנשים דלוקים

קחו את עצמכם ולכו לאחד המועדונים בתל אביב, שם תמצאו מאגר עצום של זרים דלוקים שישמחו לתת לכם חיבוק ולשמוע אתכם חופרים על הצרות שלכם.

2. חיו כאילו אתם בחו"ל

זה הזמן לעשות את הסטייקיישן הארוך בחייכם. הגדירו לעצמכם תקופה, בהתאם למצב חשבון הבנק, שבה אתם לא חושבים על כסף ושותים כאילו אתם חיים במחירי מזרח אירופה.

3. תגידו כן

סטנדרטים ושיקול דעת זה לאנשים שלא נמצאים בסחרור רגשי. תמשיכו לעוד דרינק, זרמו להרפתקה מינית. דעו להגיד כן לאנשים שמציעים לכם עזרה.

4. תגידו לא

זה הזמן להתחיל לבנות את עצמכם מחדש ולא הזמן לרצות אנשים. זו התקופה להיות טיפה אנוכיים ולהגיד לא כשצריך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אתרי החדשות מיהרו בשבוע שעבר להכריז על תל אביב כבירת המתגרשים של ישראל, אבל האמת קצת אחרת. אז מה באמת קורה רגע לפני הסיבוב...

טרנספרנט

"טרנספרנט" חוזרת: הטלוויזיה האמריקאית מתמודדת עם גירושים

הסדרה של אמזון, "טרנספרנט", שחוזרת בשבוע הבא לעונה שנייה, היא רק סנונית מוקדמת בגל העתיד לבוא של דרמות משפחתיות על תאים...

מאתמיכל ישראלי9 בדצמבר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!