את הסיפור המטורף של שיין אולי שווה להתחיל בסוף, דווקא במקום הטוב אליו הגיע. כיום מוזס בארו (או משה לוי, אבל חכו) הוא ראש האופוזיציה בבליז, מדינה קטנה עם פחות מ-420 אלף איש, אבל לפני 25 שנים שיין היה צמוד לפסגת תעשיית הבידור, עם עתיד מזהיר לפניו שנקטע ברגע אחד במסיבה ב-27 בדצמבר 1999, על ידי ירייה מאקדח. שיין נעצר, הורשע בתקיפה ונשלח ל-9 שנים בכלא, שהחלו ממש אחרי שאלבום הבכורה שלו הגיע למקום החמישי במצעד הבילבורד.

>>טלוויזיה מהעתיד: "ארקיין" היא הנציגה הראשונה של טלוויזיית המחר

העניין הוא שלאורך השנים שיין התעקש שהוא ננטש על ידי מי שהיה אז מנהל חברת התקליטים שלו, האדם שגילה אותו, האדם שהיה איתו כשנורתה אותה ירייה במועדון ואולי גם האדם שאחז באקדח – פאף דאדי. היום, כמובן, פאפי הוא אסיר שנמצא בדרך למשפט, וכנראה יבלה את שארית חייו במאסר. אז הוא היה גדול מדי מכדי ליפול, ושיין היה זה שספג את ההאשמות המשפטיות, ובילה את שיא הקריירה שלו בכלא.

את הקריירה ההיא הוא ניסה להמשיך, אבל להקליט אלבום מהכלא עבד לו פחות טוב, ועד שהוא יצא דור הראפרים כבר התחלף, ושיין סולק מארה"ב לבליז, המדינה שממנה היגר לניו יורק בגיל 8 עם אימו. אבל במהלך שהותו בכלא משהו השתנה בו, והוא כבר לא חיפש את הזוהר ההוליוודי. במהלך שהותו בכלא שיין גילה שסבתו אתיופית, מה שעורר את סקרנותו ליהודות וגרם לו ללמוד תורה אצל רבנים בכלא. ב-2010 הוא התגייר, שינה את שמו למוזס מייקל לוי בארו (או משה לוי) ועבר לשכונת מאה שערים כדי לקיים אורך חיים חרדי מלא. שם הפך מהר מאוד לשם ודבר – בכל זאת, לא בכל יום ראפר שהיה על הבמות הכי גדולות לומד לידך בכולל – ואפילו עשה כמה שיתופי פעולה עם מוזיקאים מקומיים בתקופתו כאן.

לאחר שלוש שנות חרדות, שיין חזר לארץ מולדתו וזכה למעמד של כבוד ככוכב חוזר, והחל לפתח את תעשיית המוזיקה המקומית, והחל לפעול כדמות ציבורית עד שנבחר בשנת 2020 לראשות המפלגה הדמוקרטית המאוחדת, מפלגת האופוזיציה. יש האומרים שב-2025 יש לו סיכוי להפוך לראש ממשלת המדינה – היהודי הראשון שעושה זאת במדינה ממרכז אמריקה. ועם כזה גלגול חיים, לא פלא שהוא זכה לסרט דוקומנטרי על סיפור עלייתו, נפילתו ועלייתו מחדש.

הסרט "The Honorable Shyne", בהפקת הולו (בהמשך בדיסני+) מגולל את סיפור החיים המטורף הזה, כולל ריאיון עם שיין המאוד מיושב ואדיב – תדמית הפוכה לגמרי מימיו כראפר – שמספר על כל האמת ורק האמת, ובמיוחד פותח את כל הסיפור על דידי בישירות ופשטות. נראה שרק עכשיו, כשדידי מאחורי סוגר ובריח, שיין מרגיש בנוח לספר הכל על הערב בו נקטע עם דידי למועדון (וגם ג'ניפר לופז, אגב) שהרס לו את החיים – רק עוד פרט קטן בסיפורי המעשייה המזעזעים של המפיק הארור. שיין, בכל אופן, נראה הוא סיפור הצלחה מתוק במיוחד, שגם בדרך יספר לכם על התקופה ההזויה שבה הוא היה הראפר הכי טוב בכל מאה שערים.
The Honorable Shyne, עכשיו ב-Hulu

• מה רואים הלילה
• גנגסטה ראפ
• דוקומנטרי
• Hulu

נמרוד דוויק, 42, נשוי +2, הוא יזם חברתי ועסקי, מנכ"ל תנועת דרכנו, מעצב משחקים ויועץ עסקי, סופר פנטזיה ומרצה באוניברסיטת רייכמן לשיווק וחדשנות. בשנות ה-20 לחייו היה ראפר, ושימש כמנהל להקת ההיפ הופפרברים רפיוג'יז. בנוסף, הוא הקים את חברת התקליטים "היי פייבר", במסגרתה יצאו לא מעט אלבומי היפ הופ משמעותיים (פלד ואורטגה, רביד פלוטניק ואחרים). ביום חמישי (19.9) הוא ישוחח על ימי הלהקה ההיא במסגרת פסטיבל סאונדטראק, שם תתקיים הקרנה של הסרט הדוקומנטרי "יו, לטס ראפ", אשר עדיין בעבודה. אחריה יתקיים פאנל בהנחיית סגן עורך טיים אאוט (היי, זה אנחנו!) מתן שרון בהשתתפות דוויק, בימאי הסרט וחברי להקה נוספים.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

>>בית קפה של קוסמת וחנות פרחים לרקוד בה. זאת העיר של צליל דנין

1. שדרות ההשכלה

מצד אחד הסיטי החדש והמתהווה לאורך ציר יגאל אלון, מצד שני ביצרון ורמת ישראל, אולי השכונות הכי מתוקות שיש לעיר. השדרה מציעה תמהיל של הורים, ילדים, צעירים, זוגות, ומבוגרים, שנהנים מהשקט. אני מגיע לשם הרבה, בעיקר מאז שהפכתי להורה. המיקום האסטרטגי של קפה גרציאני על השדרה, ואם צריך יש את לחמנינה, הופכים את המקום לאידיאלי במהלך השבוע. בשבתות הוא מציע שלווה יוצאת דופן והליכה בצל שחסר בגוש דן.

2. חוף העלייה השניה

אם כבר ים בתל אביב, אז שיהיה ביפו, ואם ביפו, בחוף העלייה השניה. התמהיל האנושי שמגיע למקום הוא תזכורת לחיים עצמם. זו ארץ של תושביה, שמחפשים שקט ומרגוע. שרוצים לגדל את הילדים שלהם בבטחה. הים של יפו מקבל את כולם, מתחת לצוק כל אחד והחול שלו, כל אחת והגל שלה. הים מול החוף הוכרז כשמורת טבע ימית קטנה, והאושר של הילדה צועקת בהתלהבות כשהיא רואה דג במים שווה את הכול.

3. מערות אפקה

הייתה לי תקופה שניסיתי לאתר כמה שיותר אירוסים. ככה הגעתי במקרה אל מערות אפקה. הכרתי את המאבק החשוב של התושבים בכותרת, אבל הבנתי אותו באת רק כשהגעתי לשמורה עם המשפחה בשיא פריחת האירוסים. השמורה מציעה מפלט מהעיר במקום הכי לא צפוי שיש, לצידך איילון מאחוריך רמת אביב, מלפניך גלילות. הוא תזכורת חשובה שמאבק אזרחי של קבוצה קטנה, יכול לתת פירות שיהנו ממנו מאות אלפים בהמשך.

4. לה קטרינה בנחלת יצחק

עברו הימים בהם המסקל היה בר קטן בויטל, והעיר גילתה את המטבח המקסיקני. יש שפע של מקומות, מהם נושקים לגורמה, מהם סוג של פאסט פוד מדויק. לה קטרינה הוא פנינה אמיתית של טעמים, מטבח מקסיקני עם מנות שלא מצאתי במקומות אחרים. חוגג את הטעמים של המטבח העממי המקסיקני. לא מנסה להתחכם, אלא לתת פשוט אוכל טוב במחירים הוגנים. כשהם פתחו ניהלתי חממת חדשנות בבניין ליד, והמקום נתן פייט רציני לבן של הסורי על יגאל אלון בתשומת הלב הקולינרית. אני עדיין עוצר שם לפעמים, ואם מישהו מחפש נחמה המרק מושלם.
נחלת יצחק 4

5. רמת ישראל

בימי הסגר הראשון של הקורונה, כדי להתאוורר, זוגתי ואני שוטטנו ברמת ישראל וזכינו בחזרה בשפיות שהתקופה הזו לקחה מאיתנו. זה היה הריון ראשון, התכנסנו לתוך עצמנו, ורמת ישראל עטפה אותנו בנעימות. חלק מהבתים שומרים על האופי הישן של השכונה, חלק עברו ג'נטרפיקציה ושופצו. בית הכנסת במרכז השכונה מיוחד בעיצוב שלו. הוא מקום חי שקולות התפילה שעולים ממנו משתלבים בשקט של הרחובות. המרכז הקהילתי ע"ש יוסי בנאי הוא אחד היפים לדעתי והספריה בו מקסימה. גינת ריקליס מציעה גם דשא, גם צל, גם מתקנים, ואת בית הקפה השובך, הממוקם בשולי הגינה. בית קפה שכונתי נעים וטעים שתמיד כיף לשבת בו. חבל שהמרכז המסחרי שם לא מציע יותר אפשרויות, אבל עוד חזון למועד.

מקום לא אהוב בעיר

עיריית תל אביב מסיבות השמורות עימה מאמינה שהולכי רגל בעיר צריכים לסבול. תל אביב היא מצבור של איי חום, דווקא על צירי התחבורה המרכזיים. הויה דה לה רוזה של הצירים המרכזיים – דרך השלום, יגאל אלון, נמיר, הן סיוט לכל הולך רגל. אין צל, אין נחמה ואתה הולך, תוך שאתה מנסה לא למות מרוכבי קורקינט ואופניים חשמליים, וחייך נוזלים אל האדמה. קראתי פעם מאמר על ערד, שבתכנון שלה המחשבה הייתה על כמה שיותר צל כדי להנגיש את העיר להולכי רגל. אז נכון, אנחנו לא אמצע הנגב, אבל העולם מתחמם, אנחנו אחרי אחד קיצים החמים אי פעם. חודשי החורף מצטמצמים. מה כואב לעשות הצללות מעל נתיבי הליכה מרכזיים?

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"הדונם של סבתא" של ירמי שיק בלום. את ירמי הכרתי דרך סדנת הסברה וסטוריטלינג למדיה חברתית בזמן מלחמה עבור סטודנטים בספיר, שיזמתי עם יורם הוניג. ירמי הוא איש מדהים, מצחיק, מוכשר, שרואה סיפורים ותופס אותם. "הדונם של סבתא" הוא סיפור ש מרוב שהוא טרגי ועצוב, אתה חייב לצחוק. האופן בו ירמי מתאר איך הפכו קבוצות קצה את המדינה למכשיר למימוש סיפוח יהודה ושומרון נגד האינטרס הציוני, הוא מבריק. הסרט גרם לי לצחוק, ובעיקר נתן לי כוחות להמשיך לפעול, גם במלחמה הקשה הזו, כדי שהעתיד הטוב של כולנו יובטח.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בינואר התחלתי לקרוא את סדרת גנזך האור של ברנדן סנדרסון. ביולי סיימתי את כל ארבעת הכרכים שפורסמו, ועוד ספרי המשנה שסנדרסון כתב. מעל ל-6000 עמודים של פנטזיה אפית. פוסט טראומה, דיכאון, השלמה, התמכרויות, דרמת הורים/ילדים, תסמונת מתחזה, ארוזים במעטפת של אבירים נושאי חרבות ענק, שריונות קסומים וקסם שחוזר לעולם. היקום העשיר של סנדרסון נתן לי בריחה מבורכת מהחדשות. האם אני מחכה לספר החמישי שיצא בדצמבר בקוצר רוח? בוודאי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דמוקרטTV או דרכנו, שזה בעצם אותו בית. גילוי נאות, הקמתי את שניהם, אני המנכ"ל, ואת ימי אני משקיע במאבק של הציבור הישראלי המתון, שמאמין שמדינת ישראל היא הבית הלאומי לעם היהודי, וצריכה להבטיח את הדמוקרטיה הליברלית שהיא נשמתה למען כל אזרחיה. מאז שהקמתי את דרכנו, יחד עם שותפים רבים, היינו שם בכל הצמתים המשמעותיים. ארגנו, הנענו והפעלנו מתנדבים מתוך החובה לפעול למען ההסכמות הערכיות של ישראל, מול כל גורמי השוליים הקיצוניים. בשנתיים האחרונות התנענו את המאבק בהפיכה המשטרית, הגשנו את הבג"צ שעצר את ביטול עילת הסבירות, סייענו למטה החטופים, אנו שותפים לקריאה לוועדת חקירה ממלכתית והגשנו בג"צ על כך ביחד עם משפחות שכולות ומשפחות חטופים.כיום אנו פועלים לקידום ברית הביטחון האזורית, שהיא הדרך הטובה ביותר להבטיח את הניצחון. אחרי מלחמה, עושים שלום ומגיעים להסדרים.

לצד זאת, בדמוקרטTV סיקרנו את כל ההפגנות והמחאות. עשינו סדרות עומק על הזרמים המשיחיים והקיצוניים, נתנו קול לעמותות, הארנו סוגיות שלא זוכות למענה. כיום דמוקרטTV מופעלת על ידי צוות יהודי וערבי. פעולות אלו ממומנות בעיקר על ידי הציבור הישראלי במימון המונים של אלפי הוראות קבע. אנחנו זקוקים לעוד תמיכה כדי שנוכל לעשות יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לפני שנה, ביחד עם האוצרת טלי בן סירא (שהיא נכס בפני עצמו) והמפיקה תמר אור-דן, הרמנו בדרכנו תערוכה בשם "אור גדול", שגייסה כרבע מיליון ₪ למען אמני העוטף. הגלריות שם נשרפו, ואיפה שאין תרבות, אין תקומה. נמל יפו התגייס להיות האכסניה לתערוכה, ובהובלתו של קובי ירדני מנכ"ל הנמל קיבלנו תמיכה יוצאת מן הכלל לכך. קובי מוביל את הנמל ביד רמה תוך שהוא מנווט בין הצרכים של תושבי יפו, מוביל חזון תרבותי, עסקי ואמנותי, ומבצע שיפוץ רחב היקף שהופך את הנמל לפנינה שמגיע שיהיה. בנמל עשו תערוכות שונות, ופעולות חברתיות רבות. כולנו זכינו שאיש כזה מוביל את הנמל ושיש סביבו צוות מוכשר כל כך.

מה יהיה?
אני בחור אופטימי, תמיד נהיה טוב.

• העיר שלי
• פסטיבל סאונדטרק
• גנגסטה ראפ
• ראפ ישראלי
• מערות אפקה

מבין כל הראפרים שהיו ועזבו, אין אחד שזוכה להילת מסתורין והערצה כמו טופאק. זה לא רק המוות הלא פתור, הדמות המתריסה או השמועות העיקשות על היותו עדיין בחיים, אלא בעיקר אייקוניזציה. טופאק הפך את עצמו לסמל עוד בחייו, ולכן נשאר כזה גם במותו. והסמל הזה הוא מאתגר במיוחד, כי לצד אדם מבריק, רהוט, מצחיק ומוכשר כמו שד, הוא גם היה גם נוטה להתפרצויות אלימות, והורשע בתקיפה מינית. ומול כל המורכבות הזו, או בעצם מעל, ריחפה דמות אם דומיננטית מאין כמוהה – אפני שאקור.

מי שמכיר את הקריירה של טופאק שרוב הצדדים החיוביים באישיות שלו הושפעו מאימו, שהיתה חברה בפנתרים השחורים, ואף נשלחה לכלא בהאשמת קשירת קשר נגד ממשלת ארה"ב (זו היתה דרכם לבצע מעצרים פוליטיים) בזמן שהיתה בהיריון עם הראפר העתידי. לכן הבחירה לקרוא לסדרה הדוקומנטרית החדשה על חייו "אמא יקרה" (Dear Mama: The Saga of Afeni & Tupac Shakur) לא רק מרפררת לשיר המצוין, אלא מציבה את העדשה מזווית ברורה – זו הולכת להיות קריאה של חייו של טופאק, כפי שנקראו מנקודת מבטה של אימו (שאכן, מתראיינת באריכות לסדרה).

ישנם אינספור דוקומנטרים על טופאק, בעיקר כאלה שמנסים לפענח את תעלומת מותו, אבל אף אחד מהם לא הרגיש אולטימטיבי כמו הסדרה הזו של Hulu – שנחתה היום בדיסני+ – שאמורה לכסות באופן יסודי את פרטי חייו (ולא רק להתמקד ברצח). וזה לא מעט בזכות אדם שכבר הביא לנו מאסטרפיס דוקומנטרי על ז'אנר ההיפ הופ – אלן יוז, שהחל את יחד עם אחיו ביצירת הקליפ ל-"Brenda's Got a baby", המשיך ביצירת הסרט "סכנה לציבור" ולבסוף יצר את סדרת הדוקו הנפלאה "המתריסים", על הקריירה של ד"ר דרה וג'ימי אייבין. אם כך, גם עבור מומחי הטופאק וגם אם סתם הסתקרנתם מהרצח, זו סדרה שאתם חייבים לראות.
"אמא יקרה", 5 פרקים, זמין בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• גנגסטה ראפ
• טופאק
• היפ הופ

רק לפני רגע הוא עוד נתלה עם הראש למטה מהפיגומים בהופעת המחצית המטורפת של הסופרבול, ועכשיו הוא עומד להגיע להיכל מנורה ביום העצמאות האמריקאי, 04.07. הכרטיסים נחטפים במהירות והמחירים – כיאה להופעה מחו"ל – לא פשוטים. אבל היי, פססט… יש לנו עבורכם הנחה באפליקציה של פועלים וונדר.

>> הופעות, מתנות, ארוחות בוקר ועוד הטבות כיפיות שמצאנו לכם

אז מה הדיבור? פשוט מאוד. באפליקציה של פועלים וונדר תוכלו לאסוף הנחה של 80 ש"ח תמורת 30 נקודות לכרטיס יחיד (אבל היי, מותר לכם להזמין שני שוברים פר לקוח, אז מוזמנים לפרגן לחבר). פיפטי כבר מתחמם, במנורה כבר מחזקים את הבמה והבוטי שלכם לא יזיז את עצמו. קדימה,לאפליקציה של פועלים וונדר

פיפטי סנט, או קרטיס ג'קסון השלישי אם אתם רוצים להיות רשמיים בנוגע לזה, הוא ראפר, יזם, שחקן, מפיק טלוויזיה ואחד מהראפרים המצליחים ביותר בעשרים השנים האחרונות. יחד עם סיפור רקע צבעוני ודרמטי במיוחד (בראשית הקריירה הוא נורה בפניו, וחשב שלא יוכל לחזור לראפרפ) וחסות מצד אמינם וד"ר דרה, פיפטי פרץ בסערה עם אלבום הבכורה "Get Rich or Die Tryin" ב-2003. אחר כך הגיעו עוד 6 אלבומי אולפן, 89 פרסי מוסיקה, 5 ספרים ו-29 סרטים, כולל אחד על חייו. כיום הוא נחשב לאחד הראפרים העשירים בעולם, לא מעט בזכות החוש העסקי המבריק שלו, וסדרת הלהיט "פאוור", אותה הוא מפיק.

*ללקוחות בנק הפועלים המחזיקים בכרטיס אשראי של בנק הפועלים ומצורפים לערוץ "פועלים באינטרנט".
בכפוף לתקנון התכנית באתר הבנק, לתנאים בעמוד ההטבה ולתנאי השימוש באפליקציית Poalim Wonder. עד גמר המלאי

• פועלים וונדר
• הופעות
• היפ הופ
• הופעות חו"ל
• גנגסטה ראפ

הרשימה פורסמה במקור באתר"הספוילר", אתר המסכים החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

הטובים:

וויל סמית'

כנראה הרארפר-שחקן הכי מוכר ומצליח, ובצדק. כשסמית' התחיל את דרכו הוא עוד נהג למלמל מתחת לשפם את השורות של שותפיו לסצינה מול המצלמה (בחיי. תציצו בפרקים הראשונים של הנסיך המדליק, בחיי), ובחירת הסרטים שלו בהחלט ראויה לביקורת, אבל סמית' הוא עדיין אחד השחקנים הכריזמטיים, המעניינים והמהנים בדורו. הראפר-לכל-המשפחה הפך לשחקן-לכל-המשפחה שמועמד ללא מעט פרסים (בהצלחה באוסקר חביבי), נחשב עדיין שם משמעותי והצליח לייצר קריירה מרשימה בשני התחומים.

דונלד גלובר

צמד הקריירות של גלובר צמחו כמעט בנפרד – יש תקופות שראו אותו בתור השחקן שגם עושה ראפ, אחר כך הראפר שגם משחק – עד שלבסוף נהיה אחד הוא. עוד כשגילם את טרוי ב-"קומיוניטי" הוא ניסה להניע את הקריירה כצ'יילדיש גמבינו, ודווקא כשיצא את "אטלנטה" הנהדרת הוא הפיל את האלבום הענק "Awaken, My Love!". בקיצור, תמיד פעל בשני האפיקים, ותמיד הצטיין בשניהם. אז נכון, "האן סולו" שלו וגם האלום המקושקש "3.15.20" לא בדיוק קלעו לרף שהציב, אבל היי, עוד רגע יש עונה נוספת של אטלנטה ואפשר להיות רגועים.

https://www.youtube.com/watch?v=t72Pbqrkb28

פרדי גיבס

האחרון להצטרף לרשימת הראפרים-שחקנים וכנראה אחד המפתיעים מכולם הוא פרדי גיבס, שהפציע ב-"Bust Down", הקומדייה החדשה של שירות הסטרימינג Peacock של NBC, שם הוא מגלם בוס בלתי נסבל ופשוט גונב את ההצגה. מי ידע שלקוקיין קיין יש טיימינג קומי כל כך מופלא? וזה רק תפקיד המשחק השני שלו, אחרי הסרט "Down With The King", ונראה שכוכב חדש נולד.

מת'הוד מן

אחד הראפרים המוכשרים בתולדות הז'אנר, חבר הוו טאנג קלאן החלקלק התגלה כשחקן מצטיין יחסית מאוחר בקריירה. אולי זה כי את ראשית קריירת המשחק (זהירות, משחק מילים לפניכם) הוא שרף ב-"קיץ אחד של סוטול". אחרי הסרט הכיפי-דבילי הזה הוא התחיל לקחת ברצינות את המקצוע והפך לשחקן מצטיין בדרמות איכות על דמויות רחוב כמו "אוז", "הסמויה", "הצמד", לרוב בתפקידים מאיימים לא פחות מדמות הראפר שלו.

https://www.youtube.com/watch?v=OpH4GcaNAZg&t=26s

קווין לטיפה

המלכה הראשונה לכס הראפ שלחה זרועות גם לתחומי המשחק עוד בראשית שנות ה-90, ולמעשה הפכה בשלב הזה למוכרת יותר כשחקנית (ואפילו, כמדובבת) מאשר ראפרית. עם מנעד נאה בין תפקידים קומיים לדרמטיים והתמחות בסרטים מוזיקליים ("שיקגו", "היירספריי", "סיפורה של בסי סמית"), גם היא כבר כמעט ושכחה שפעם, אי אז, היא היתה ראפרית.

אייס קיוב

תגידו מה שתגידו על אייס קיוב האדם (ואוהו, במיוחד אחרי הקורונה, יש הרבה מה להגיד), היכולת שלו לגלם דמות מפחידה ומצחיקה כאחת בקולנוע היא אחת הנפלאות. אם סרטים קומיים כמו "יום שישי" (שגם יצר), "המספרה" או "רחוב ג'אמפ 21" לא משכנעים מספיק, רק צריך לחזור ל-"Boyz N Da Hood" של סינגלטון ולהיזכר איך הוא היה פעם שחקן שידע ללכוד באופן מושלם את רוח הרחוב, לפני שהפך לפארודיה על עצמו בקומדיות לכל המשפחה.

הרעים:

ג'ה רול

בתחילת שנות ה-2000, לא ברור איך, ג'ה רול היה אחד מכוכבי הראפ הגדולים בעולם, וכמו בכל שלב בקריירה שלו – גם בתחום הזה הוא העתיק מדי.אם.אקס זצ"ל ופנה לקריירה קולנועית בתור שחקן אקשן. רק שבניגוד לאקס, לג'ה רול אין כישרון. בין אם זה בתפקיד מאבטח הנשיא ב"מת לצעוק 3" או בתור הפרטנר של סטיבן סיגל בסרט האיום ונורא "חצי מת", קריירת המשחק שלו נותנת תחרות לקריירת המוזיקה ופסטיבל פאייר בתור הכישלון הגדול ביותר של ג'ה רול.

ונילה אייס

צריך להיות הוגנים – הסיבה העיקרית שונילה אייס נמצא ברשימה הזו היא סרט אחד בלבד, שהוא גם הסרט הראשון בו הוא שיחק. מאז הספיק אייס להפציע למסך במעט תפקידי אורח חביבים ביותר, וגם עשה בהם עבודה לא רעה. אבל הסרט ההוא כל כך גרוע עד שהוא גורר את כל השאר איתו למטה. "Cool as Ice" היה ניסיון מהיר לפדות את ההצלחה העצומה לה זכה הראפר הלבן לפני שתיעלם, והתוצאה כל כך גרועה עד שזה קאלט.

אייס קיוב

טוב, אי אפשר להתעלם גם מהצד הפחות מרשים – ויש לומר, גם עצלני – של יוצא N.W.A. הפרצופים הזועמים בלי סיבה, הנהימות הנמוכות, המימיקה המוגזמת. זה אולי עבד ב-"יום שישי" ו-"המספרה" הראשונים, אבל ככל שיצאו יותר המשכונים, ככה קיוב – אחד הראפרים הקשוחים ביותר על אמת – נראה דבילי יותר ויותר. וזה עוד מבלי לדבר על הסרט "אמא מאוהבת". בבקשה אל תכריחו אותנו לדבר על "אמא מאוהבת".

רוצים עוד ידיעות על קולנוע וטלוויזיה?בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר",ותראו תראו

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• וויל סמית
• אייס קיוב
• ראפרים
• גנגסטה ראפ
• טיים אאוט סופ"ש