Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

דליה אלחדף

כתבות
אירועים
עסקאות
שומרות על השפיות. צילום: איליה מלניקוב

אישה, למטבח: 13 שפיות ששברו את תקרת הזכוכית של עולם הקולינריה

אישה, למטבח: 13 שפיות ששברו את תקרת הזכוכית של עולם הקולינריה

השנה נשים כבשו את העיר עם מקבץ גדול במיוחד של מסעדות שבהן הן ניצבות בחזית. 13 שפיות שניפצו את תקרת הזכוכית מספרות למה הן עושות את זה, ואיזה חותם קולינרי הן רוצות להשאיר כאן

שומרות על השפיות. צילום: איליה מלניקוב
שומרות על השפיות. צילום: איליה מלניקוב
29 בספטמבר 2016

בסוף שנות ה־90 נראה היה שיש אצלנו כמעט ורק אישה אחת שהצליחה למצב את עצמה כשפית ממותגת וייצגה את הפנים של המסעדה שלה. הייתה זאת מיקה שרון, והיא הגיעה לכאן מניו יורק, עטורה בתהילה השמורה אצלנו למצליחים בחו"ל. אמנם פעלו כבר אז לא מעט נשים במסעדות בארץ, אלא שהיו אלה מסעדות עדתיות יותר – מקפה בתיה שבה הוגש אוכל אשכנזי, ועד מרגרט תייר שייצגה את הבישול הצפון אפריקאי – והנשים נחשבו באותם ימים לבשלניות, ל"מאמות", מקסימום לטבחיות, להבדיל מהשפים.

עד תחילת שנות האלפיים עוד כמה נשים נאבקו כדי למצב את עצמן באותה עמדה, חלקן אף הפכו לקונצנזוס קולינרי בקרב העוסקים בתחום, והן אומצו על ידי התקשורת בחיבה: דיטה בורנשטיין שהחלה את דרכה בבישול בברים והיתה לממציאת הקבבונים; תמר בליי שהייתה שותפה של עזרא קדם להקמת ארקדיה; איילת לטוביץ' שעבדה במטבחי קרן ולילית וכיכבה לצד גיל חובב בתוכנית הטלוויזיה "שום, פלפל ושמן זית", תמר סגרי שעבדה עבור מסעדת פסטלינה האיטלקייה של האחים ירזין, ושתי הסטודנטיות לפסיכולוגיה אלה שיין ואורנה אגמון שהקימו בית קפה שבהדרגה התגבש לכדי ביסטרו בשינקין. במבט לאחור אומרת איילת לטוביץ': "האווירה במטבחים תמיד הייתה של טריטוריה גברית. כל כך הרבה פעמים אמרו לי 'עזבי, את לא תעמדי בזה'. בסך הכל כולנו מתנהלים תרבותית באופן גזעני וממוגדר, ובמטבח זה היה בולט במיוחד".

אלא שהשנה האחרונה הייתה לשנת מפנה, כששפיות כבשו את העיר עם מקבץ גדול במיוחד של מסעדות חדשות ומעניינות, או פשוט התקדמו לתפקיד מנהלות מטבחי מסעדות מהשורה הראשונה. לא מדובר בטבחיות אנונימיות שהפכו לסינדרלות. חלק מהשפיות האלה עבדו כאן עוד קודם, אבל רק עכשיו הן מקבלות את הזרקור המגיע לעבודתן. חלק נוסף מורכב מטבחיות צעירות ששועטות למעלה בכל העוצמה.

כמו בכל תקרת זכוכית, בעבודות שבהן עמדת היוקרה ממוקמת בפסגה אחרי המון עבודה קשה וזיעה, כך גם במטבחים קשה להגיע לעמדה בכירה המעניקה חותמת של הכרה. מכיוון שלא קיימת אקדמיה שמחלקת תארי שף מוסמך, התואר שף נובע טכנית מעמדת הניהול, שכן שף פירושו בצרפתית מנהל, ובמטבח מדובר בניהול תחת אש, כלומר עבודה בלוקיישן רותח, צפוף ולחוץ, מה שלפעמים כרוך בשאגות בחלל העבודה.

נוסף על כך, שעות העבודה במטבחים לחלוטין לא מתאימות להורים. כשבדרך לפסגה הניהולית צריך להתייצב בעבודה משעות הבוקר המאוחרות ועד שעות הלילה, כולל שבתות וחגים, אפשר להבין למה שפיות שהגיעו בעבר להישגים מרשימים במיוחד מעדיפות לצמצם את עבודתן בשנים שלאחר הלידה (כמו עדי לוי שניהלה בכישרון את המטבח של ז'אז'ו וכיום, הם הפיכתה לאם, מסתפקת במשרת הוראה; או תמר כהן צדק, שהייתה במשך עשור הבעלים והשפית של קוצ'ינה תמר והיום, בהיותה אם לשניים, היא מנהלת בית קפה קטן ואינטימי).

השפית עינב ברמן טוענת שהורות ועבודה במטבח לא יכולים להשתלב יחד: "אני מכירה גם גברים, הורים לפעוטות, שבוחרים להתבזבז במטבח של חברת היי־טק ובלבד שיגיעו בחמש הביתה לפגוש את ילדיהם". אבל ללא ספק התופעה משמעותית יותר אצל נשים, כפי שמעידה כהן־צדק: "לפני שהפכתי לאימא, תמיד כששאלו אותי בריאיונות ליום האישה למה יש כל כך מעט נשים במטבח הייתי עונה שאין לי מושג. עכשיו, כשיש לי ילד כבן שנתיים, אני יודעת שהתשובה היא מפני שאני רוצה להשכיב את הילד שלי לישון בערב".

לטוביץ' מוסיפה שלא רק ההורות מדירה נשים ממטבחים, אלא גם סביבת העבודה: "זו סביבת עבודה שלפעמים הופכת לאלימה מילולית בסגנון צבאי. יש נשים שיכולות להתמודד איתה, אבל זה בטח לא עוזר להביא נשים לתחום".

איך את מסבירה את העובדה שיש עכשיו כל כך הרבה נשים בתחום?

"הנתון הזה מעיד על כך שנשים כבר לא מחכות שגברים יגידו להן מה הן יכולות ומה לא, והן לא ממתינות שגברים יקדמו אותן. הן באות ומוכיחות את עצמן, ואם לא יקדמו אותן הן ימצאו מקום אחר, אולי אפילו משל עצמן".

הרשימה שלפניכם היא של שפיות שעשו השנה שינוי משמעותי, פריצת דרך, חוו צמיחה או טרנספורמציה כלשהי. יש עוד רבות מוכשרות ומשמעותיות בסצנה הקולינרית שלא נכנסו אליה מכיוון שלא חלו אצלן שינויים מיוחדים. לא הוכנסו אליה גם קונדיטוריות מדהימות שפועלות בעיר בהצלחה, פשוט כי קונדיטוריה היא סיפור אחר שראוי לספר אותו בנפרד – ועם כמות השפיות שמילאו לנו את העמודים, באמת שלא נשאר לנו מקום.

יהלומה לוי

בת 48

יהלומה בנמל (וביסטרו נוח)

יהלומה לוי. צילום: אליה מלניקוב
יהלומה לוי. צילום: אליה מלניקוב

אחרי שצברה לעצמה קהל של אוהדים בביסטרון בשוק לוינסקי, הגיעה לפני כשמונה חודשים יהלומה לככב בנמל תל אביב במסעדה עם המון כיסאות על קו המים. לאחרונה נוספה למסעדה עמדת טייק אוויי של כמה מנות בגרסת אוכל רחוב, שנפתחת בסופי שבוע. לוי עובדת פה בסיוע השפית עינב ברמן, ומצד שני היא מסייעת לברמן במסעדת נוח.

רקע קולינרי: אוטודידקטית. למדה לבשל מסיורים קולינריים שערכה בחו"ל ובשווקים, ומהיכרות אישית עם שפים – קודם כלקוחה – כמו ישראל אהרוני, אייל שני, שאול אברון ז"ל, ובעיקר משרי אנסקי, שהבילוי הקבוע במטבחה היה לה להשראה. לטענתה, דווקא העובדה שלא למדה פורמלית מאפשרת לה לחשוב על חומרי גלם באופן לא קונבנציונלי.

הבחירה במטבח: בישול הוא לא מקצוע, זה הייעוד שלי. מה שעשיתי עד לאותו רגע היה המקצוע האמיתי שלי, משרת ניהול בתקשורת. עזבתי הכל והלכתי לבשל במקום של ארבעה שולחנות כי לא הייתה לי אפשרות אחרת מבחינה אישית.

אג'נדה:אני מבשלת את מה שזורם לי בדם מדורי דורות. אני מאוד לבנטינית, גינאולוגית (מצרים, יוון, טורקיה ולבנון), ובשוליי מבשלת גם איטליה וצרפת. ה־DNA שלי מהאזור. המון ירקות טריים ובשר מקומי.

חותם:דווקא בתהליכים פשוטים אפשר להגיע למקסימום טעם.
המנה הזאת היא אני: פלאפל מצרי (38 ש"ח).
האנגר 12 נמל תל אביב, 5565887־077

לילך רווה

בת 33

האסייתית החדשה של השאפה (הפתיחה בקרוב)

לילך רווה. צילום: אליה מלניקוב
לילך רווה. צילום: אליה מלניקוב

בחזית המסעדה האסייתית המדוברת של חבורת השאפה שתיפתח בקרוב ביפו ניצבת לילך רווה, שהייתה סו שף במסעדת כתית.

רקע קולינרי: למדה בישול בתדמור, חזרה לירושלים ועבדה ב־1858 ובאדום. עבדה אצל מאיר אדוני כסו שף במשך שנתיים. לפני שלוש שנים נסעה לארבעה חדשים לתאילנד, שם למדה בישול תאילנדי והתמחתה אצל דיוויד תומפסון במסעדת נאם. לאחרונה חזרה מחודש וחצי של סיורים קולינריים בווייטנאם ובהונג קונג, כולל לימודים אצל הנומאן אספלר. עושה סדנאות וארוחות פרטיות קטנות.

הבחירה במטבח: תמיד המטבח ליווה אותי; בדיוק כמו הקלישאה על שפים, אני חיה את המטבח מאז הילדות. הגעתי למטבח בהשראת אנשים שאני אוהבת והשאירו עליי המון רושם, כמו הדודות שלי. המטבח תמיד היה הפנאי שלי, השקט שלי, הבריחה שלי וההתעסקות שלי. אני מכורה לחיי המטבח.

אג'נדה:מאמינה בחקר מטבחים, בניסיון להבין את המקורות, את התנודות התרבותיות, את הטעמים, את הטכניקות ואת השפה, ומתוך ההבנה הזאת אני שואפת להביא את המנות לכאן: לעונתיות שלנו ולמקום שבו אני נמצאת.

חותם:להעביר אנשים חוויה, כמו טיול במקומות אחרים, כזה שנאמן לשפה ולמקורות של המטבחים שהוא מספר. אני רוצה לעשות אוכל מתוך מחקר וכבוד לתרבות.

המנה הזאת היא אני: תאי נודלס סופ לארוחת בוקר, זה מה שאני אוכלת כשאני זקוקה לנחמה. יהיה לזה גרסה בתפריט של המסעדה החדשה.

נחלת בנימין 57 תל אביב, 03-5107001

אידית פדידה

בת 31

כתית

אידית פדידה. צילום: איליה מלניקוב
אידית פדידה. צילום: איליה מלניקוב

האישה שאחראית על הווירטואוזיות הקיצונית לביצועים שמתווה מאיר אדוני בכתית.

רקע קולינרי:קורס בישול במכללת הדסה ירושלים, סטאז' ועבודה במול ים, ועבודה במסעדות רבות כמו כתית, הוטל מונטפיורי, פרונטו, ז'אז'ו בר יין וזוביזו. עשתה סטאז' אצל Martin Berasategui בסן סבסטיאן וב־FRANtzen בסטוקהולם. בחודשיים האחרונים היא השפית בפועל בכתית.

הבחירה במטבח:בגיל 11 הבנתי שכיף לי להתעסק במטבח והחלטתי שברגע שזה ייתאפשר אעבוד במטבחים.

אג'נדה: אני הכי אוהבת אוכל חכם: לא פשוט מדי ולא מסובך מדי. נכון בעיני לעשות דה קונסטרוקציה לאוכל, להסתכל על קלאסיקות של אוכל, לפרק ולבנות אותן מחדש. רובנו לא ממציאים כלום, לפחות נעשה את הקלאסיקות מעניינות, לפעמים עם הומור.

חותם:אני אוהבת ללמד את הטבחים שעובדים איתי. כשאני בתפקידים ניהוליים אני רוצה לדעת שתרמתי לטבחים שעבדו תחתי עוד טכניקה או עוד זווית ראייה על אוכל. בסופו של דבר אוכל פשוט צריך לגרום הנאה ללקוח.

המנה הזאת היא אני: אני עדיין עובדת על המנות של אדוני, אבל מקווה שתהיה לי הזדמנות להגיש מנות משלי.

נחלת בנימין 57 תל אביב, 5107001־03

אביבית פריאל

בת 50

אוזריה ואוזריה נקסט דור

אביבית פריאל. צילום: איליה מלניקוב
אביבית פריאל. צילום: איליה מלניקוב

אחרי שהוכיחה את עצמה בעקביות באוזריה, פריאל הרחיבה לאחרונה את בית האוכל הלוהט שלה והוסיפה לו בר נקסט דור.

רקע קולינרי:עבדה במטבחים בקריות ובמסעדה בפלורידה ארצות הברית במשך שנה, שם גם למדה בבית ספר לברמנים. למדה בתדמור לימודי קונדיטוריה ועבדה כקונדיטורית במשך שלוש שנים. משם עברה ללמוד בבית הספר לאמנות הבישול של מלונות דן, עבדה בטברנה על החוף בהרצליה וקודמה לתפקיד השפית במקום. אחר כך פתחה את וינונה בית יין וסגרה כעבור ארבע שנים בגלל שותפות שלא עלתה יפה. במשך עשור עבדה בטפאו מרגע ההקמה. ב־2012 פתחה את אוזריה.

אג'נדה:לקחת חומרי גלם מעולים ולתת להם את הבמה. לא להעמיס עליהם רטבים או קרמים.

הבחירה במטבח: המקצוע בחר אותי והוא ממכר.

חותם: נשים יכולות.

והמנה הזאת היא אני:פרוסות שייטל מוקפצות במחבת עם פפריקה מעושנת ואחו בלנקו (58 ש"ח).

מטלון 44/זבולון 25 תל אביב, 5330899־03

עינב ברמן

בת 45

ביסטרו נוח (ויהלומה בנמל)

עינב ברמן. צילום: איליה מלניקוב
עינב ברמן. צילום: איליה מלניקוב

אחרי שנראה היה שהיא כבר נעלמה מן הרדאר התקשורתי־קולינרי, חזרה השנה עינב ברמן למרכז העשייה עם ביסטרו נוח שנחנך בחודש שעבר ועם יהלומה בנמל שהיא שותפה להצלחתה.

רקע קולינרי: צמחה במטבח של אורנה ואלה וניהלה אותו, ופתחה את מסעדת אסיף שהיתה בבעלותה. בהמשך עבדה בקבוצת נואר, ולאורך הדרך עשתה שני סטאז'ים בג'ויה הצמחונית במילאנו (כוכב מישלן), ובדרום איטליה בקוואטרו פסי (ארבעה צעדים מהים) ליד אמלפי.

הבחירה במטבח: לא בחרתי בו. אני פועלת בנשמתי, עבודת כפיים היא ערך בעיניי. אני אוהבת עבודות שהמפגש האנושי שבהן הוא לא חד גוני. אנשים מגוונים שהגיעו לעסוק במקצוע מכל מיני סיבות, לא בהכרח מתוך בחירה. אני אוהבת את זה, אחרת זה היה גיהינום עלי אדמות, אבל יש רגעים שאני תוהה מה אני עושה פה, מה לי ולזה.

אג'נדה: אני משנה את האג'נדה שלי כל יום מכיוון שאני מגלה את התחום כל יום מחדש. כרגע אני על הקו של ביסטרו, שוחה בטריטוריות של האזור והמקומיות, ומבחינתי כל ירק וכל מה שחי הוא פוטנציאל לארוחה. יש לי יחס פשוט מאוג לתחום הזה: אוכל נועד כדי לאכול אותו. הבחירה שלי בבישול נובעת מכך שאוכל הוא בסיסי, פשוט, יום יומי, לא נצחי, ארעי, זמני לגמרי, נאכל. אני ניגשת לאוכל בשקט ובענווה. כנראה יש לי בעיקר א־אג'נדה.

חותם:אני לא רוצה להשאיר חותם. לא מנסה לעצב אמירה שיש בה שינוי. סך העשייה של כולנו יחד תטביע חותם על תקופה מסוימת בתרבות האוכל הישראלית.

המנה הזאת היא אני: ריזוטו שורשים (48 ש"ח ביהלומה בנמל).

רוקח 73 תל אביב, 7448844־03

חן שמגר

בת 49

סנטה רוזה

חן שמגר. צילום: איליה מלניקוב
חן שמגר. צילום: איליה מלניקוב

אחרי שנים של עבודה כשפית הקימה חן שמגר לפני כחודש מסעדה קליפורנית משל עצמה בנאות אפקה.

רקע קולינרי: לימודי בישול צרפתי בפרנץ' קולינר אינסטיטוט במנהטן. עבדה במאפיית Bouley Bakery של דיוויד בוליי וכשפית פרטית. בישראל עבדה כטבחית בארקדיה של עזרא קדם, ופתחה קייטרינג של אוכל כפרי צרפתי. לאחרונה פתחה את סנטה רוזה – ביסטרו קליפורני, שעל המטבח אמון השף בפועל אלון גטה.

הבחירה במטבח: כילדה נחשבתי לבעלת ידיים שמאליות וחוסר מסוגלות לבשל. במהלך המגורים בניו יורק החשיפה למסעדות הייתה עצומה והעניין המקצועי שלי התעצם. עם הלימודים זה הפך למקצוע. החינוך הקולינרי, הצרפתי, הקלאסי, המסורתי ביי דה בוק, בלי אלתורים והפתעות, פיתח אותי, והחשיפה למטבח הקליפורני התחברה לי לתפישות ולחומרי הגלם.

אג'נדה: חומרי גלם איכותיים ורענניים בשיטות הכנה שמגישות אותם במיטבם.

חותם: אני לא מתיימרת להיות שפית של מטבח עילי ולהשאיר חותם קולינרי יוצא דופן. אני מקווה שהמסעדה תיקלט כ"מוסד" שכונתי, שיתקיים שנים רבות ויהפוך למקום בילוי תדיר של תושבי המקום.

והמנה הזאת היא אני:קראב קייק (49 ש"ח).

קהילת סלוניקי 11 נאות אפקה, 9401011־0

דליה אלחדף

בת 57

טוטומה

דליה אלחדף. צילום: איליה מלניקוב
דליה אלחדף. צילום: איליה מלניקוב

הייתה מהראשונות להפוך את החשיפה הטלוויזיונית שלה ב"מאסטר שף" לבית אוכל שוקק המפגין ידע קולינרי רב.

רקע קולינרי: הייתה בשלנית ביתית מוכשרת ומיומנת עד שעשתה ארוחת ערב שאחת המשתתפות בה הייתה רביבה אפל, שבנה של אלחדף עבד אצלה. אפל החליטה ששנים לא אכלה גורמה כזה בבית והמליצה על אלחדף ל"מאסטר שף". בהמשך עשתה חודש התמחות בסושי סמבה, וכל השאר השלימה בלמידה אוטודידקטית, למעט קורס אפייה בדנון.

הבחירה במטבח:לא ידעתי שהמטבח המקצועי קשה כל כך, אבל בחרתי נכון. יש במקצוע הרבה נתינה שמדברת אליי.

אג'נדה: טרי, טרי וטרי. הכל נעשה במקום מחומרי גלם טריים. דגים, ירקות, בשר, עוף – הכל בניחוח רענן, מגיע באותו יום ולעולם לא קפוא. לגרום לאנשים להנאה.

חותם: אני רוצה שהישראלים יכירו את הקולינריה הלטינית ולא דווקא את מקסיקו, אלא גם הקאריביים, ונצואלה, פרו ועוד. שיבינו שיש שם גסטרונומיה מדהימה ויחוו את החומרים והטעמים משם.

והמנה הזאת היא אני: קאצ'אפה – פנקייק תירס ממולא בגבינה רכה ומלוחה בתוספת שמנת חמוצה (35 ש"ח).

דיזינגוף 265 תל אביב, 5168963־03

תמר כהן צדק

בת 43

הס4

תמר כהן־צדק. צילום: איליה מלניקוב
תמר כהן־צדק. צילום: איליה מלניקוב

אחרי שהקימה את המסעדה המצליחה וינס ותמר לפני יותר מעשור (שהפכה להיות קוצ'ינה תמר), כהן־צדק החליטה שהיא רוצה לצמצם את שעות והיקף הפעילות שלה, אך עדיין להקפיד ולשמור על האיכות של עבודתה. היא בנתה מודל חדש של בית אוכל הנע בין ביסטרו איטלקי אינטימי לבית קפה סימפטי.

רקע הקולינרי: חיה חמש שנים באיטליה, שבמהלכן עבדה במספר מסעדות מקומיות. חזרה לארץ, עבדה בקייטרינג והקימה את מסעדת וינס ותמר עם בן זוגה דאז. לאחר שלוש שנים הפכה המסעדה לקוצ'ינה תמר, שפעלה עד לפני כשנה.

הבחירה במטבח: בחרתי לבשל כשגרתי באיטליה. נדבקתי בחיידק הבישול והאירוח והחלטתי שזה יהיה מרכז חיי המקצועיים.

חותם: אין לי שאיפות יומרניות, אבל זה יהיה נחמד אם השם תמר יזכיר לאנשים פסטה ואוכל טוב.

והמנה הזאת היא אני:בודינו פרמזנו – סופלה של גבינת פרמזן ושמנת (38 ש"ח).

הס4תל אביב, 5551038־03

סבינה ולדמן

בת 39

שפית יועצת, מורה ב"דנון"

סבינה ולדמן. צילום: איליה מלניקוב
סבינה ולדמן. צילום: איליה מלניקוב

סבינה ולדמן הייתה שפית מקצועית ומיומנת עוד לפני שהופיעה בעונה השנייה של "משחקי השף", אבל היא השכילה למנף את הפרסום שבחשיפה ולהפוך לפנים של המסעדות שלהן היא בונה את התפריטים.

רקע קולינרי: בוגרת בישולים 1999, סטז' בכפות תמרים שבה גם עבדה עד סגירת המסעדה. בהמשך עבדה כשפית וכסו־שפית במסעדות תמוז, ברברסקו, ג'ויה הרצליה, לילית, ננה בר, ומאז עברה לעבוד בייעוץ. נוסף על כך היא מלמדת ומפתחת מתכונים. כרגע היא מזוהה עם הבר ליצמן, דאבל סטנדרט רסטרו בר ובקרוב עם המסעדה שבמלון הבוטיק A23, שייפתח בארלוזרוב 23.

הבחירה במטבח: מה שהוביל אותי למקצוע זה רומנטיקה, יצירתיות והכיף שבמגע עם האוכל. אבל לפני טבחית אני פודי שרוצה לטעום, להכיר, לראות ואחר כך ליצור ולבשל.

אג'נדה: אני חיה את העבודה כקונפליקט. אני לא שמה את עצמי על הצלחת אלא מתאימה את עצמי לחזון של הלקוח, לקהל היעד ולתוכנית העסקית של המסעדה. תפריט למסעדה הוא לא רומנטי. זהו ענף עם סיכון גבוה וזה מחייב התחשבות. צריך לבנות מנות שהן בסט סלרים מבלי לשכוח את הפודיז. כשפית הייתי מאוד רוצה לעודד צרכנות מקומית.

חותם: לפתוח מוסדות קולינריים שעובדים לאורך עשורים ומייצרים מקומות עבודה.

והמנה הזאת היא אני: ניוקי שחור עם קלמרי ממולא בבייקון (64 ש"ח בדאבל סטנדרט).

ליצמן, נמל תל אביב, 2601000־050; דאבל סטנדרט דיזנגוף 247 תל אביב, כל יום

18:00־3:00, 03-5550966

יפעת תבואה

בת 31

FIFI

יפעת תבואה. צילום: איליה מלניקוב
יפעת תבואה. צילום: איליה מלניקוב

פתחה לאחרונה מסעדה אסיייתית קטנטונת שהצליחה תוך זמן קצר להפוך לדיבור עצום בתחום.

רקע קולינרי: עבדה במשך 15 שנים במסעדות, בהתחלה בפרונט במחניודה ואחר כך ברפאל במטבח, ניהלה את המטבח של האנוי בשנתיים הראשונות ונסעה למסעות קולינריים בהודו, וייטנאם, תאילנד וסין. לומדת המון באופן עצמאי מתוך התבוננות, קריאה בספרים וצפייה ביוטיוב.

הבחירה במטבח: המטבח תמיד היה בקו האופק של החיים שלי. למדתי דברים אחרים, כמו אמנות בבצלאל, והחלטתי בסוף לעבוד רק במטבח.

אג'נדה: בחיים אני מאמינה ב־Be Nice Work Hard; ובעבודה – בוויתור על מטבחים גדולים; לעבוד בקטן כך שיהיה אפשר להתעסק באוכל עצמו.

חותם: לבודד את המשוואה של טוב שווה יקר ולהביא דברים טובים מאוד ממקומות אישיים וטובים. אוכל צריך ללכת לשם, בחו"ל זה כבר קורה.

והמנה הזאת היא אני:פורק סטיקרס: דים סאם חצי מטוגן חצי מאודה עם רשת קריספית מסביב, חזיר עם פלפל לבן, בצל ירוק וציר בקר (26 ש"ח).

זבולון 5 תל אביב, 6476363־03

שיראל ברגר

בת 25

מיס קפלן

שיראל ברגר. צילום: איליה מלניקוב
שיראל ברגר. צילום: איליה מלניקוב

השפית המעניינת של השנה, שהפכה ירקות לשיחת היום, מתוך גישה שונה ורעננה ושיטות עבודה מעוררות מחשבה.

רקע קולינרי:עבדה כשנה בצ'אקרה בירושלים, ומשם עברה לניו יורק: למדה CIA ועשתה סטז' ב־ABC Kitchen. חזרה לארץ, הפכה לטבעונית והקימה את קייטרינג The Art of Vegetables שממשיך לעבוד גם עכשיו. בדצמבר פתחה את מיס קפלן בשרונה (שכעת מחפשת כתובת חדשה), ואף את בר הקיץ מיקס קפלן.

הבחירה במטבח:כי אני משוגעת. באמת.

אג'נדה:במילה אחת: ירקות. אמנות עם ירקות. למצות כל ירק בטכניקות קולינריות שונות ולהפיק ממנו הכי הרבה טעמים. וגם כמה שפחות לבזבז וכמה שיותר למצות – זה חשוב מסיבות אקולוגיות.

חותם: לגרום לאנשים להבין שאפשר לאכול ארוחה טובה ומעניינת קולינרית שעשויה מירקות באינסוף אפשרויות.

והמנה הזאת היא אני:קוביות סלק מעושן עם תפוח אדמה ראטה קריספי, איולי אספרסו וקטשופ סלק (48 ש"ח).

נופר זהר

בת 29

צפון אברקסס

נופר זהר. צילום: איליה מלניקוב
נופר זהר. צילום: איליה מלניקוב

בתוך מפעלות אייל שני אפשר לזהות לא מעט נשים מוכשרות בתפקידים בכירים במטבח. זוהר היא מהבולטות שבהן ועובדת כסו־שפית בצפון אברקסס.

רקע קולינרי: לימודים במכללת רימונים בטבריה, משם עבודה במסעדת שוקה בצפון, המזללה וכתית של מאיר אדוני, קייטרינג פול אסנהיים, ושוב בחזרה לכתית, מזללה ולומינה.

אג'נדה: לבשל את האמת האישית ולא להיות מושפע ממה שנחשב או מועתק.

הבחירה במטבח: אימא שלי עבדה במטבחים בצפון ויש לה כישרון נדיר. כל אחד חושב שאימא שלו מבשלת הכי טוב אבל אימא שלי באמת עילוי. היא לא הצליחה לפרוץ בגלל ענייני משפחה, אני ממשיכה את החלום שלה. כבר בצבא, כשהייתי פקידת לשכה, הקצינים הבכירים היו מכורים לשקשוקה שהכנתי להם לצהריים.

חותם: אמנם אני כבר תשע שנים בתחום אבל בדרך למצוא את עצמי אני משתדלת לקחת כל מה שאני יכולה משפים שגדלתי אצלם. איל שני שינה לי את תפיסת החיים. אין אצלו מקפיאים ותבלינים, לא עושים דברים מבעוד מועד – הכל א־לה מינוט. הכל בלאדי, טרי ובעונתו.

והמנה הזאת היא אני: זאת המנה שבגללה באתי לעבוד אצל שני, ואני פשוט אוהבת לבצע אותה: תינוקות קישואים מלוטשים במלח ים עם קולפניות של פרמזן (42 ש"ח).

לילנבלום 40, 5166660־03

נרקיס אלפי

בת 29

סנטה קתרינה

נרקיס אלפי. צילום: איליה מלניקוב
נרקיס אלפי. צילום: איליה מלניקוב

סנטה קתרינה של השף תומר אגאי התרחבה השנה והפכה לאחת המסעדות המשמעותיות בעיר – קולינרית ובליינית. אלפי הפכה בשבועות האחרונים לשפית התפעולית שאשכרה מנהלת את המפעל המרשים והקשוח הזה בפועל, אחרי שניהלה במשך שנתיים את המזללה.

רקע קולינרי: עבדה אצל אבי ביטון באדורה, במסעדת שקוף של אלדד שם טוב ושף תפעולי אלדד שמואלי, המשיכה לפושקין במונטיפיורי ואחר כך עבדה שלוש שנים אצל אייל שני כסו שף. עבדה ארבעה חדשים בהקמה של סמהוד אנד פלייסס של מושיק רוט, עבדה בכתית כסו שף של יוני דנון ומאיר אדוני, ומשם עברה להיות סו שף של המזללה, במשך שנתיים וחצי.

הבחירה במטבח:כיתה א', יום שישי בבוקר, אני יוצאת לבית הספר ובדרך מרחרחת מה סבתא שגרה בקומה מתחתינו מבשלת. בדרך חזרה הביתה מבית ספר אני נכנסת לראות מה עושים שם. חגיגה של מטבח עירקי: עלי גפן, תבשילים, קובות. זה השפה של האוכל שלי עד היום.

אג'נדה:כל מה שצריך זה חומרי גלם נכונים ושימוש נכון בהם.

חותם: שמחה, אהבה ואוכל טוב. אני באה לעבודה כדי ליהנות. הייתה לי הפריבילגיה לבחור אם אני רוצה להיות טבחית או לא. תשע שנים במקצוע ואין לי שנייה של חרטה.

והמנה הזאת היא אני: סלט שקדי עגל צרובים, בתחתית הצלחת יוגורט, עלי תרד ורוקט רעננים, הרבה לימון, קליפת לימון, קצת שום, קצת עלי זעתר (58 ש"ח).

הר סיני 2 תל אביב, 7820292־058

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

השנה נשים כבשו את העיר עם מקבץ גדול במיוחד של מסעדות שבהן הן ניצבות בחזית. 13 שפיות שניפצו את תקרת הזכוכית...

מאתשירי כץ19 באפריל 2017
פיצה פביאנה אצל Pizza (צילום: דן פרץ)

הזמן הצהוב: התירס משתלט על המטבח ועומד להחליף צבעים

הזמן הצהוב: התירס משתלט על המטבח ועומד להחליף צבעים

הזנים הסופר מתוקים שלו החלו להציף את השוק (וזנים צבעוניים נמצאים בפיתוח), אז לא פלא שהתירס הפך לכוכב העולה בשמי הקולינריה המקומית

פיצה פביאנה אצל Pizza (צילום: דן פרץ)
פיצה פביאנה אצל Pizza (צילום: דן פרץ)
2 ביוני 2016

אם צריך לשים הקיץ את הכסף על מניות של ירק אחד, הבחירה היא בתירס – כוכב עולה בשמי הקולינריה המקומית, שרק מתחיל לקבל את הכבוד הראוי לו בצלחת. אין פה כוונה לתבואת התירס האמריקאי, המהונדס גנטית, שמגיע אלינו במארזי אוכל תעשייתי בדמות שמן מוקשה וסירופ תירס מתוק, וגם לא לתירס היבשושי המשמש כמספוא לבהמות, אלא לקלחי העל הגדלים במחוזותינו, הסופר סוויט. בעוד שבמרכז ובדרום אמריקה, ערש הולדתו של התירס, מוצאים כ־400 זנים שונים של תירס שמתפקדים במופע טרי, מבושל, מותסס לאלכוהול או כקמח, בארץ עד לא מזמן נמכר כמעט רק סוג אחד של תירס ברשתות השיווק ובשווקים: התירס הזה, שמכונה מתוק, מגיע הביתה במצב סיבי, עמילני, דל בטעם ונדבק לשיניים.

אתם חייבים לטעום: 11 מנות תירס מתוק בתל אביב

בזמן ששפים כמו גסטון אקוריו (Gastón Acurio) הפרואני ממסעדת אסטריד וגסטון בלימה (הנחשבת לאחת מ־15 המסעדות הטובות בעולם) הפכו את התירס לחומר גלם ורסטילי ומפתיע שעושים ממנו גם מעדנים מתוקים כמו מרמלדת תירס סגולה, בארץ שפים עדיין ממתינים בדריכות לחקלאים שיביאו אליהם זנים נוספים.

מלצר, יש תירס בגלידה שלי. בוזה (צילום: אנטולי מיכאלו)
מלצר, יש תירס בגלידה שלי. בוזה (צילום: אנטולי מיכאלו)

גילי, גילה וגלידה

החקלאי יואב סונינו מגדל זה 40 שנה קבוצת זני מכלוא של תירס סופר סוויט במשך 11 חדשים בשנה. “30 שנה בהולנד אכלו כמעט רק את התירס שלי", הוא נזכר. אלא שבעקבות התמוטטות גופי היצוא הישראליים, סונינו הפסיק בשנים האחרונות לייצא את התירס שלו לאירופה, וכולנו הרווחנו את התירס המתוק במיוחד שהתחיל לזרום לשוק המקומי. מדובר בכמה זנים מתוקים במיוחד, שסונינו, כמחווה לאשתו גילה, מיתג אותם בשם גילי. בניגוד לתירס מתוק, שמכיל אחוזים בודדים של סוכר שהופך במהירות לעמילן, “הסופר סוויט", אומר סונינו, “מכיל 13־16 אחוזי סוכר שתהליך הפיכתו לעמילן אטי יותר, במיוחד אם מקפידים על אפסון בקירור".

הקונדיטורית המוכשרת מיכל בוטון לא מצליחה להבין למה הסופר סוויט, בעל אחוזי הסוכר הגבוהים כל כך, עדיין לא נטמע בקונדיטוריות. “ירקות הם חלק מהקונדיטוריה הגסטרונומית שמשלבת את חומרי המטבח באפייה", היא אומרת. “אנחנו רואים שגזר, סלק ודלעת הפכו לחומרי גלם מאוד מקובלים באפייה של עוגות, אז למה התירס, שהוא כל כך מתוק ויכול להוסיף למאפים פצפוצים נעימים, עדיין לא זכה לשימוש קבוע?".

בוטון לא נותרה חייבת והיא משלבת תירס בקינוחים, למשל בקינוח שהכינה לערב ברביקיו מיוחד שערך השף מתן אברהמסון במסעדתברוט: קרם אנגלייז במיצוי טעמים של וניל ותירס. מעל לקרם היא הניחה עוגיית סבלה שחורה שקיבלה את צבעה מעלי תירס מפוחמים. “פולנטה מסוננת יכולה להיתפס לגמרי כממתק, לא רק בגלל רמת הסוכר שבה, אלא גם בגלל הקרמיות", היא פוסקת ומתכננת להכין גביעי גלידה מקמח תירס לאדם זיו מגלידרייתבוזה. זיו עצמו הכין גלידת תירס בעבר. השיחה הנוכחית על הסופר סוויט מעוררת בו צורך דחוף להכין אותה שוב: “14 אחוזי סוכר זה המון. בתות שדה יש רק שמונה אחוזים והפרי מתוק", הוא אומר.

לא רק צהוב

השפים בעיר מחפשים עוד זני תירס שאפשר יהיה לרגש איתם, והחקלאי גדעון בלינסקי מעלה עלה מספר שלאור הביקוש הוא והשותף שלו הצליחו בשנה שעברה לגדל תירס סגול. בלינסקי היה בטוח שהתירס שגידל הוא פלופ שלא יתאים גם לבהמות מפני שהוא קשה כל כך. מה שהוא לא ידע זה שהתירס הסגול אמור להיות קשה ושהוא מתרכך בתהליך בישול מיוחד. זאת הסיבה שהשפים יקבלו תירס סגול רק בשנה הבאה. בינתיים השפית דליה אלחדף (מסעדתטוטומה), שעלתה לארץ מוונצואלה, מספרת שבמרכז ובדרום אמריקה נוהגים לבשל את התירס הסגול באפר של גחלים כדי להסיר את הקליפה ורק אז מבשלים במים. אלחדף מכינה מתירס פנקייק קצ׳פה מסורתי, ומשתדלת לשם כך לשים את ידה על סופר סוויט.

במקור תירס הוא גידול של קיץ שנזקק לחום ולשעות אור ארוכות. מכיוון שהסופר סוויט כמעט לא נמכר ברשתות השיווק ומגיע לשוקי איכרים, לדוכנים אחדים בשווקים (כמו שוק הכרמל) ולחנויות קטנות, הרבה פעמים הוא לא מופשט מהגלומות שלו (כסות העלים), ולכן קל יחסית לאתר אותו (מחירו: 20־30 ש"ח ל־5־7 קלחים). מה שמדהים הוא, שאפשר פשוט לנגוס בו טרי או לבשל אותו במשך לא יותר מדקה. התירס יפליא גם בצריבה קצרצרה על הגריל, וכמובן בסלטים, באמפנדס, בלביבות ובמרקים סיניים. אם לא הצלחתם להשיג סופר סוויט, השף איתן ואנונוממסעדת החלוצים 3ממליץ להתעקש על תירס מתוק באמת, טרי ואיכותי. הפולנטה שלו מוכיחה שבעיבוד נכון התוצאה היא אושר קייצי צרוף.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הזנים הסופר מתוקים שלו החלו להציף את השוק (וזנים צבעוניים נמצאים בפיתוח), אז לא פלא שהתירס הפך לכוכב העולה בשמי הקולינריה המקומית

מאתשירי כץ24 בדצמבר 2018
סביצ'ה פרואני בטוטומה. צילום: אנטולי מיכאלו

אל תסתכל בקנקון: עלייתו של המטבח הלטיני

אל תסתכל בקנקון: עלייתו של המטבח הלטיני

הסלסה שזולגת בשפע מפיות הסועדים בעיר היא אמנם פרי הסכמי סחר בינלאומיים, אבל מי זוכר אחרי כמה שוטים של טקילה. שירי כץ בדקה מה עומד מאחורי ההצלחה של המזללות הלטיניות בתל אביב וכמה רחוק ילך הריקוד המושחת־חריף הזה

סביצ'ה פרואני בטוטומה. צילום: אנטולי מיכאלו
סביצ'ה פרואני בטוטומה. צילום: אנטולי מיכאלו
18 בנובמבר 2015

לא כל כך סקסי לדבר על המאהב הלטיני כפרשה של מדיניות פיסקלית, אבל הסלסה שזולגת עכשיו מפיות הסועדים בעיר כמו ריקוד מושחת היא פרי הסכמי סחר בינלאומיים. כשיבוא מוצרים ממרכז אמריקה נעשה קל ולא יקר התחילו לזרום הסודות האצטקיים לאירופה – ומה שפציח ומתובל היטב וטוב ללונדון טוב גם לנו. האוכל המקסיקני בפרט והאוכל הלטיני בכלל כובש את המערב, ואנחנו כרגיל נגררים מאחור בהתלהבות. השף המקסיקני אנריקו אוליברה, שמסעדת Pujol שלו הוצבה במקום ה־16 בדירוג של סן פלגרינו, התארח החודש בכתית אצל מאיר אדוני והוכיח שהלטינים מכתיבים כיום את הסצנה הקולינרית.

מה מביא להתעוררות הלטינית הנוכחית בתל אביב? ובכן, בוגרת "מאסטר שף" ובעלת מסעדת טוטומה, דליה אלחדף, מסבירה שהסיבה היא אוצרות קולינריים שטרם נחשפו למערב ומתחבאים במרכז ובדרום אמריקה: "קיימים שם 500 זנים של תפוחי אדמה, 800 סוגים של תירס, בננות מזנים שונים לבישול כמו פלנטיין, מיץ של קנה סוכר שעובר כמה תהליכי חימום עד שהוא מתגבש לעיסה, ועוד המון חומרי גלם מדהימים שרק עכשיו המערב לומד להכיר.

"עד היום הכירו את האוכל האסייתי והאירופי, עכשיו תורה של דרום אמריקה – ממקסיקו עד פרו. יש כל כך הרבה טעמים חדשים, תבלינים מדהימים ושיטות הכנה של אוכל שהגיעו לאורך ההיסטוריה לדרום אמריקה עם מהגרים מהעולם. אני מייבאת במיוחד חומרי גלם שלא ניתן להשיג פה כמו זן של אורגנו שיש לו טעם מתוק ומבושם, עדין יותר מהאורגנו האיטלקי. כיום קל יותר לאקלם את הטעמים האלה, לא רק כי הישראלים הפתיעו אותי בפתיחות שלהם, אלא כי יש דרך להציג את התרבויות האלה בפני הקהל. ברור שכשרושפלד טועם את האוכל הזה בפריים טיים ואומר שזה נפלא, כולם רוצים לנסות".

ארפת המבורגר בטוטומה. צילום: אנטולי מיכאלו
ארפת המבורגר בטוטומה. צילום: אנטולי מיכאלו

ביי דה בוק

מיכאל גורביץ' ואיתמר לבינסון הקימו את לוס ברנינג טאקוס בהתחלה כמסעדת פופ אפ, ולנוכח הביקושים הגבוהים פתחו מסעדה קבועה באלנבי. גורביץ' מסביר שמעולם לא ביקר במקסיקו ואין לו מושג אם האוכל שלהם דומה לזה המוגש שם. "אחרי שנים ארוכות של מגורים בארצות הברית יצרנו בתל אביב מקום ניו יורקי. בארצות הברית האוכל המקסיקני תופס חלק משמעותי בשוק המזללות והמסעדות המתמחות באוכל רחוב. כמו שבארץ יוצאים לנגב חומוס, בארצות הברית יוצאים למקסיקניות על בסיס יומיומי. שם גם מוצאים חלוקה לטקס מקס, כלומר גרסה צפון אמריקאית של האוכל הזה; לסנטה פיי – השראה של האוכל המקסיקני על המטבח הצפון אמריקאי; ולאוכל מקסיקני אותנטי, שזה מה שבחרנו לעשות.

"בהתאם לכך אנחנו עובדים עם טורטיות מקמח תירס בלבד, ויש לנו מנות של שרימפס, דג, בקר, עוף וחזיר ומנות צמחוניות – ממש כמו במטבח המקסיקני. אני יודע מתגובות של תיירים שרמת האותנטיות שלנו גבוהה".

לוס ברנינג טאקוס
לוס ברנינג טאקוס

רענן סולומון פתח את אל טאקו לפני כשנה וחצי, אבל שותף עם השף איתמר דוידוב בחברת טרז פזוס, מפעל לייצור, ייבוא ושיווק מוצרי מזון מקסיקניים, זה 18 שנים. במשך השנים ביקר סולומון יותר מעשר פעמים במקסיקו וסייר בערים, בכפרים קטנים, במסעדות, בברים, במזללות ובבתי ספר לבישול. לטענתו האוכל שהוא מכין באל טאקו זהה למה שפגש במקסיקו.

"אין אדפטציות, הלכנו על המנות הכי קלאסיות מהרחוב. העדות לכך היא שאוכלים אצלנו אינספור מקסיקנים – עולים חדשים, תיירים ואנשי היי־טק שנמצאים פה לרילוקיישן – וכולם אומרים שזה ממש אותנטי. את הטורטייה מקמח תירס אנחנו פותחים במקום, כמו במקסיקו. הבוריטו מקמח חיטה הוא המצאה אמריקאית של מטבח הטקס מקס ורק שני אחוזים מהמנות שלנו הן בוריטו ומיועדות בעיקר לילדים. כל השאר מקסיקני ביי דה בוק, כולל תבלינים וקמח מיובאים ממקסיקו. זה אוכל מדהים ואין פלא שהישראלים עפים עליו. עד לפני כמה שנים לא ידעו להכין כאן את הטורטייה נכון, והייתה מתקבלת תוצאה שדומה לפיתה שעברה הפשרה. כיום, כשבעיר עלו ברמה ומכינים את המנה באופן נכון, זה תענוג, והישראלים טעמו והתאהבו".

איפה לדעתך יש בכל זאת הבדל בין מה שאתה מכין לבין המטבח המקסיקני האותנטי?

"במקסיקו מכינים הרבה מאכלי חזיר שישראלים רבים נרתעים ממנו ובאל טאקו אין חזיר. במקסיקו אוכלים חגבים ולא נראה לי שזה ייקלט כאן. לישראלים קשה לקבל את הנופאלס (Nopales) – קקטוס נפוץ מאוד במקסיקו שדומה במרקם הרירי שלו לבמיה. ברגע שהקקטוס הזה כבוש כמו מלפפון – הישראלים מתחברים אליו, כך שאני מאמין שבעתיד זה ייקלט פה. במקסיקו צורבים את הנופאלס כמו סטייק על הגריל, אולי גם זה יצליח לצבור קהל. מה שבטוח, השנה הבאה תהיה שנת האראפס והטמלה שיקלטו בעיר".

אל טאקו
אל טאקו

אוכל של שיכורים

השף שחר שטרן הוא האח של טל שטרן, השותף של האחים ירזין בטאקריה. מאחורי הקלעים של המוסד התל אביבי הזה מסתתר עסק משפחתי במיוחד. אבא של האחים שטרן מגיע מדי בוקר כדי להכין את עיסת הבצק לטורטיות הנפתחות כאן לאורך כל שעות היום, ושחר שטרן הקים את המטבח במקום ואחראי לו. שחר חזר לארץ לפני שלוש שנים כדי להקים את הטאקריה אחרי שהות ממושכת בחו"ל, מהן חצי שנה בסן פרנסיסקו, ארבעה חדשים במקסיקו ועוד עשר שנים בוונקובר, קנדה. כך הכיר את האוכל המקסיקני מכל זווית אפשרית, והוא מבחין בין הגרסה הצפון אמריקאית לאוכל המקסיקני המקורי.

"אצלנו שיטת העבודה מקסיקנית, אבל המנה הכי נמכרת בתפריט, פיש טאקו, היא צפון אמריקאית מהחוף המערבי. הנאצ'וס נמכרים המון והם אמריקאים, ובכלל כל תוספת השמנת לאוכל המקסיקני היא אמריקאית. הבוריטו העשוי חיטה הומצא בסן פרנסיסקו וחזר עם התיירים האמריקאים לקנקון ולצפון מקסיקו. כך שאנחנו מייצגים פה כמה ז'אנרים, אבל גם ז'אנר מקסיקני אותנטי".

האם האוכל הלטיני ימשיך לצמוח בעיר?

"האוכל הלטיני משתלט על כל הארץ. כשהגעתי לארץ לפני שלוש שנים לא היו פה סלסה ורדה והיו חסרים פלפלי חלפניו ונאלצנו להביא מכולה. עכשיו גם פיצה דומינוס הוסיפה פלפלי צ'יפוטלה למבחר התוספות, ואוסם מוכרים רטבים מקסיקניים. הרשתות נכנסו לזה כי לא היה כאן כמעט כלום, וזה אוכל כל כך קולע. כשפתחנו אמרו לנו שזה לא ילך, גם מקסיקני וגם בגן החשמל. עכשיו אנחנו מחפשים עוד מקומות לפתוח בהם סניפים נוספים בתל אביב, ואולי גם נוסיף שירות משלוחים.

"אוכל מקסיקני הוא טעים שממלא את הבטן, והוא גם בריא ומתאים לטבעונים, לצמחונים ולמי שלא אוכל גלוטן. זה אוכל עם המון צבעים, בטעמים חזקים. מחזיקים את האוכל הזה בידיים והארוחה לא מקובעת על מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. זה אוכל שהולך מעולה עם אלכוהול, פשוט אוכל של שיכורים. כל זה הביא לכך שהשוק הזה בצמיחה ויש לו עוד הרבה מקום לגדול".

דייגו סאן. צילום: אנטולי מיכאלו
דייגו סאן. צילום: אנטולי מיכאלו

טל בן ברוך, השותף בדייגו סאן (וגם בקזינו סן רמו ובאיטלקיה בפשפשים), פותח זה שבע שנים מקומות בילוי בעיר. גם הוא מאמין בחזון של שטרן, שלפיו צפויה צמיחה גורפת של האוכל המקסיקני בעיר.

"תמיד יש מגמות בעולם המסעדות", הוא אומר, "בהתחלה היו טאפאס ברים, אחר כך סושי, וכיום שילובים של לטיני ואסייתי כמו הקונספט הזה שהבאנו מאל.איי. המון ישראלים מטיילים במרכז אמריקה ומחפשים אחר כך בארץ את האוכל הזה. אצלנו החלטנו לדבר לטינית, אבל ההשראה היא צפון אמריקאית. אנחנו מגישים טורטיות מקמח תירס מקסיקני, אבל אחרי הרבה מחשבה עידנו את החריפות בחלק מהמקרים. חוץ מזה הפחתנו את תמהיל החזיר בתפריט ובנינו תפריט גדול במיוחד לצמחונים ולטבעונים כי יש לזה ביקוש עצום בתל אביב.

"מה שלדעתי דוחף את האוכל המקסיקני קדימה בהשוואה למטבחים אחרים הם המשקאות; זה אוכל שהולך יד ביד עם אלכוהול. אנחנו מעיפים בדייגו סאן כמויות של מרגריטות, וטקילות נשפכות אצלנו בשפע. התופעה הזאת לא אופיינית רק לתל אביב – צריכת המסקל עלתה מאוד בלונדון ובצרפת. העובדה שהאוכל המקסיקני הולך כל כך טוב עם אלכוהול מחברת אותו עם בליינים צעירים שמובילים את דעת הקהל וסוחפים אחריהם סועדים נוספים".

אם נשמע לכם מכל התיאורים האלה שהתל אביבים התמכרו לאוכל הלטיני, מתברר שיש לנו עוד דרך לעשות. אבי אסולין, שפתח את מזללת צ'אנגוס בפלורנטין לפני שנה, התגורר קודם לכן 24 שנים בלוס אנג'לס ויצא לטיולים באופנוע במקסיקו על בסיס קבוע.

"נתקלתי שם באוכל המקסיקני של הכפרים, ומזה בא לי הרעיון לפתוח מקום של אוכל רחוב מקסיקני בתל אביב. רציתי לפתוח מקום אותנטי, אבל עדיין לא השגתי את כל המצרכים הנדרשים. למשל, אין בארץ עגבניות ירוקות בטעם חמצמץ, ואי אפשר להשיג חלפניו וליים טריים לאורך כל השנה. אבל אני חייב להודות שמה שהכי הפתיע אותי הם הסועדים הישראלים שלא בקיאים בכלל באוכל הזה ושאלו אותי שאלות בסיסיות כמו מה זה בוריטו ומה זה טאקו. בסופו של דבר, ברגע שהישראלים מתנסים באוכל הזה הם תמיד חוזרים אליו כי אלה טעמים שנפוצים גם אצלנו – כמון, כוסברה, פלפל חריף ובצל. זה אוכל כיפי שלא מעייף ולא נמאס ממנו".

אלחדף מסכימה עם אסולין: "כשפתחתי קצת חששתי, כי אני מביאה משהו לגמרי חדש. בגלל זה אני יוצאת אל השולחנות לשאול איך היה ולהבין איך ישראלים מרגישים לגבי הטעמים האלה. התגובות הדהימו אותי. כל כך הרבה התלהבות. בתוך חודשיים של עבודה כבר חזרו אלינו לקוחות ארבע וחמש פעמים. ההתלהבות הזאת לא מובנת מאליה, והיא גורמת גם לי להתרגש".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הסלסה שזולגת בשפע מפיות הסועדים בעיר היא אמנם פרי הסכמי סחר בינלאומיים, אבל מי זוכר אחרי כמה שוטים של טקילה. שירי...

מאתשירי כץ18 בנובמבר 2015
טראק דה לוקס. צילום: בן יוסטר

נס פך השמן: המנות המטוגנות הכי טובות בתל אביב

נס פך השמן: המנות המטוגנות הכי טובות בתל אביב

הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולצעוק בקול: מטוגן זה טעים. הכי טעים. בחרנו עבורכם את 12 המנות המטוגנות הטובות בתל אביב. ואף מילה על צ'יפס או על דיאטה

טראק דה לוקס. צילום: בן יוסטר
טראק דה לוקס. צילום: בן יוסטר
27 באוקטובר 2015

לפי כל המחקרים והטרנדים הבריאותיים, טיגון, במיוחד בשמן עמוק, הוא ביג נו נו. קלוריות ריקות, כולסטרול רע ושאר מונחים מרתיעים מעולם הרפואה הכתימו את הטכניקה הישנה והטובה עד שאפילו סופגנייה אחת בחנוכה גורמת ייסורי מצפון. ועדיין, מטוגנים הם כיף גדול. אין כמו בצק, ירקות, פירות ים או בשר, שנעטפו בבלילה ויצאו הרגע משמן רותח לוהטים ופריכים. השפים הבינו את הקרייבינג והחזירו את הטיגון העמוק לאופנה, ואם קוראים את האותיות הקטנות מתברר שכשעושים אותו נכון – בטמפרטורת שמן נכונה ולזמן קצר – הוא אפילו לא כזה מזיק. אספנו את תריסר המנות המטוגנות הכי טובות.

פאד טוד קאתייאם

טייגר לילי

מנה ראשונה מנצחת מנתחי אווז בטמפורה מוקפצים ברוטב צדפות, שאלוט, ברוקולי, רצועות ג'ינג'ר, בצל ירוק, זרעי כוסברה וקריספי שום. כבר ממבט ראשון עושה חשק בגלל שילוב צבעים בין פיסות האווז השחומות בגלייז מבהיק ופרחי ברוקולי בירוק עז. הטמפורה שומרת את נתחי האווז עסיסיים, והתיבול גורם לכך שכל ביס הוא הפתעה.

39 ש"ח

לטייגר לילי

פאד טוד קאתייאם, טייגר לילי. צילום: יח"צ
פאד טוד קאתייאם, טייגר לילי. צילום: יח"צ

ארטישוק פריטו

מגזינו

מאחורי השם התמים באגף הפריטו (מטוגנים) בתפריט של המסעדה החדשה של האחים ירזין מסתתר ארטישוק רומי פרוס דק, מקומח ומטוגן בשמן עמוק. פעולה זו מעניקה לו לא רק פריכות כיפית אלא גם לוק שמזכיר ראשי קלמרי מטוגנים. איולי צ'ילי עשיר בצהוב עמוק משלים את החמצמצות המקורית של הארטישוק וכוסברה קצוצה מוסיפה רעננות וצבע.

36 ש"ח

למגזינו

פריטו ארטישוק, מגזינו. צילום: אורית פניני
פריטו ארטישוק, מגזינו. צילום: אורית פניני

פרח בצל

אמריקה בורגרס

האיט גירל של מסעדות ההמבורגר מביאה אותה במנת בצל מטוגן סקסית אש. תשכחו מהר טבעות מסמורטטות, כי במקומו מגיע בצל שלם שנחתך בטכניקה מיוחדת (חפשו ביוטיוב), נטבל בבלילה ומטוגן בשמן עמוק. עכשיו נותר רק לחכות שהמנה השחומה והפריכה תתקרר קצת, לקטוף את ה"עלים" ולהחליט שממחר דיאטה

14 ש"ח

לאמריקה בורגרס

קרוקטים תירס

זו ביזו

דיוויד פרנקל, השף של זו ביזו (ושל מסעדת פרונטו), עשה טייק אוף על הטאפאס הקלאסי ומשתמש בתירס גילי מתובל בפרמזן. הקרוקטים מצופים בפירורי לחם נכנסים לטיגון בשמן עמוק ויוצאים פריכים בחוץ ומתקתקים בפנים. בכל מנה יש ארבע יחידות, ובמקרה זה מותר ואף רצוי לנהוג באגואיזם ולא לחלוק.

28 ש"ח

קרוקטים תירס ופרמזן, זו ביזו. צילום: תמוז רחמן
קרוקטים תירס ופרמזן, זו ביזו. צילום: תמוז רחמן

לזו ביזו

סיגרים

רפאל

מנה שמוגשת ברפאל מיום פתיחת המסעדה והפכה עם הזמן למנת דגל, ובצדק. הגאונות טמונה בפשטות ובחומרים ללא פשרות: עלי בצק (בריק) בעבודת יד וחלקי פנים של עגל חלב מטוגנים בשומן כבש. הסיגרים פריכים והמילוי לוהט ומתובל בדיוק במידה הנכונה. טחינה אלארז שמוגשת ליד עושה שתי פעולות – מוסיפה טעם וקרירות ומונעת כוויות בלשון. קלאסיקה.

75 ש"ח

סיגרים ממולאים בחלקי פנים, רפאל
סיגרים ממולאים בחלקי פנים, רפאל

לרפאל

ביצה שניצל

שולחן

עוד כותרת תמימה שמחביאה מאחוריה עונג עילאי, כי אין הרבה דברים שיכולים להתחרות בשמחת שבירת חלמון של ביצה רכה. הטבחים של עומר מילר מבשלים את הביצה עם יד על הסטופר, קולפים בזהירות, מצפים כמו שניצל בביצה טרופה ופנקו ומטגנים בשמן רותח. אפשר לזהות את מזמיני המנה מרחוק לפי החיוך שמרוח להם על הפרצוף.

28 ש"ח

ביצה שניצל, שולחן. צילום: מתן כץ
ביצה שניצל, שולחן. צילום: מתן כץ

לשולחן

מאפה 12 האלים

גרקו

דמיינו מעטפה מבצק פילו דקיק מטוגן ובתוכה מילוי נדיב של גבינת פטה. עכשיו הוסיפו לתמונה רוטב דבש מנוקד בשומשום לבן ושחור שנשפך על המאפה ומקיף אותו מכל הצדדים. כשחותכים את הבצק המתפצח, הגבינה החמה והמעט מלוחה נמסה ומתערבבת בדבש בעונג שאין לתאר.

מאפה 12 האלים, גרקו. צילום: אנטולי מיכאלו
מאפה 12 האלים, גרקו. צילום: אנטולי מיכאלו

48 ש"ח

לגרקו

פריטו מיסטו מרווה ואנשובי

נורמן

המונח האיטלקי שפירושו "תערובת מטוגנת" מתורגם על ידי השף ברק אהרוני לצלחת פירות ים שכוללת בעיקר שרימפס קריסטל טרי וקלמרי. השוס הוא שהמנה עשויה כסנדוויץ' מעלי מרווה וביניהם פילה אנשובי אורטיז. הכריך המקורי נטבל בטמפורה ומטוגן בשמן עמוק, והתוצאה לא דומה לשום דבר שאכלתם.

76 ש"ח

פריטו מיסטו מרווה ואנשובי, נורמן. צילום: אנטולי מיכאל
פריטו מיסטו מרווה ואנשובי, נורמן. צילום: אנטולי מיכאל

לנורמן

>> מתגעגעים לצ'יפס? בואו לקרוא על מנות הצ'יפס הטובות בתל אביב

אוראו מטוגן

טאקריה

לכאורה אין כאן שום דבר מיוחד, אבל בפועל – היסטריה. בטאקריה לוקחים את העוגייה המעולה גם ככה, טובלים בבלילת בירה ומטגנים בשמן עמוק. האוראו נמסה קצת וכשלוקחים ביס הרכות שלה מתחברת מעולה עם הציפוי החם. כדי לא להתקמצן בקלוריות מונח בשולי הצלחת הר קטן של קצפת לא ממותקת. המינוס היחיד: במנה יש שלוש עוגיות, מתכון בטוח לחיכוכים אם מזמינים בזוג.

18 ש"ח

לטאקריה

במיה בטמפורה

קלארו

אם המנה הזו נמצאת בתפריט הספיישלים אל תפספסו אותה, כי במיה מטוגנת היא מעדן. השף רן שמואלי משתמש בבמיה תאילנדית עסיסית וארוכה, מצפה אותה בטמפורה ומטגן בשמן עמוק. הבמיה מתובלת בפפריקה מעושנת מתוצרת בית ומוגשת עם איולי מתוצרת בית גם הוא, בתוספת פלפל צ'ומה.

48 ש"ח

לקלארו

טקניוס

טוטומה

עד כמה שהאוכל הוונצואלי של דליה אלחדף נראה מעולה ב"מאסטר שף", בצלחת הוא הרבה יותר שווה. בזמן הקצר שהמסעדה פתוחה, הטקניוס – מקלות גבינה צפתית מלוחה עטופים בבצק קמח חיטה ומטוגנים בשמן עמוק – הפכו למנת דגל. הטקניוס רכים ופריכים, ובגלל טעמם העדין מומלץ לטבול אותם ברוטב פרואני שמוגש ליד.

32 ש"ח

לטוטומה

נאגטס לחי עגל

טראק דה לוקס

במחלקת ה־Snacks בתפריט של טראק דה לוקס מככבת מנת נאגטס לחי עגל מעושנת. הבשר, שעבר עישון חם בעץ טבעי, מקבל תיבול של רוטב ברביקיו, מעוצב כקוביות, מצופה בבלילה ובתערובת פירורים מתובלת ונכנס לשמן לטיגון עמוק. הנאגטס הלוהטים מוגשים עם ספייסי מיונז מתובל בלמון גראס וצ'ילי תוצרת בית, והם נשנוש מושלם ליד כוס בירה קרה.

39 ש"ח

לטראק דה לוקס

טראק דה לוקס. צילום: בן יוסטר
טראק דה לוקס. צילום: בן יוסטר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולצעוק בקול: מטוגן זה טעים. הכי טעים. בחרנו עבורכם את 12 המנות המטוגנות הטובות בתל אביב. ואף...

מאתשרון בן-דוד31 באוקטובר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!