בעוד יומיים יוארך אוטומטית החוזה להפעלת התחנה המרכזית, והאפשרות לפנות את המפגע האורבני הנורא תידחה בחמש שנים לפחות. עיריית תל אביב-יפו מתבצרת בשתיקתה החשודה, השרות מרב מיכאלי ותמר זנדברג מהססות לבצע צעד חד צדדי, ולתושבי השכונות הסמוכות נשאר רק הייאוש. תמונת מצב
בסוף השבוע, עם סגירת השנה האזרחית, יסגר גם חלון הזמנים להודעה מטעם משרד התחבורה על אי חידוש החוזה עם חברת נצבא לניהול התחנה המרכזית. אם לא תימסר הודעה כזאת – החוזה יתחדש אוטומטית ויקשה מאוד על פינויה של התחנה מאוטובוסים ובכלל עד לשנת 2028. עיריית תל אביב-יפו ומשרד התחבורה כבר סיכמו את כל הפרטים לפינויה מאוטובוסים במהלך 2023, אבל השיחות התפוצצו והעירייה מסרבת לאשר את ההסכמים, לטענתה עקב שלולית חורף שיש לשמר באחד משלושת המסופים הגדולים אליהם יועדה התחנה להתפנות – מסוף פנורמה.
הארגונים הירוקים והשרה לאיכות הסביבה תמר זנדברג, מצדם, דווקא מתנגדים לעיכוב הפינוי ותומכים בהעברת התחנה למסופים שנקבעו, אבל עיריית תל אביב-יפו בשלה.
בואו נעצור ונתעכב רגע על המילים הבלתי יאמנו הללו: פינוי התחנה המרכזית – מפגע בריאותי וסביבתי שהוביל לפי שניים יותר מקרי סרטן ולב פר נפש בשכונות הדרום הסמוכות לתחנה לעומת יתר חלקי העיר – לא תפונה עקב שלולית חורף מעשה ידי אדם שכלל ארגוני הסביבה טוענים שאין לה חשיבות רבה.
דאנה איבגי, שחקנית ומהפעילות הבולטות במאבק לפינוי התחנה אומרת ש"נגמרו המילים. צעקנו, ביקשנו, כתבנו את כל מה שרצינו לומר בלופ – אבל השורה התחתונה היא שזה הלם מאוד מאוד עמוק. עבור משרד התחבורה ועיריית תל אביב-יפו – חיי אדם לא במקום הראשון, השני או אפילו השלישי". עוד אומרת איבגי ש"כשראיתי בפעם הראשונה את הנתונים על התחלואה בדרום העיר לא האמנתי. התחנה וזיהום האוויר שהיא מייצרת משפיעה כמובן בעיקר על תושבי השכונות, אבל גם על כל אדם שעומד לחכות לאוטובוס, על בעלי חנויות, על הנהגים – כולם נפגעים מהזיהום. ההזנחה הזאת היא פשע ואת הפשע הזה העירייה והמדינה מבצעות כבר 30 שנה – יש הרי נתונים – יש אנשים שגרים ממש על התחנה והם חולים. ליד התחנה יש שלושה בתי ספר, ובכל פעם שאני עוברת שם ורואה את השלטים היפים של העירייה מברכים את הילדים לשלום אני חושבת על מי אתם עובדים? אתם מסכנים את הילדים והילדות האלה ברמה יומיומית".
גדי טונס, גם הוא ממובילי המאבק של השכונות הסמוכות מסביר ש"עיריית תל אביב שכחה מה תפקידה. עירייה היא לא חברת נדל"ן וגם לא קיסרות של איש אחד. עירייה מופקדת על רווחתם של תושביה ופה עיריית תל אביב מועלת בתפקידה בכך שהיא מכשילה פתרון שכבר הסכימה עליו ותוכנן במהלך שנה שלמה. אם מר חולדאי מעדיף בור באדמה שאיש לא שמע עליו על פני חיי אדם ובריאותם של ילדים קטנים, אז עולות פה שאלות קשות על כשירותו להמשיך ולכהן כראש עיר. מסתבר שלאחר 23 שנים הקשר עם התושבים/נתינים הולך ומתרחק".
בעירייה טענו בשבועות האחרונים כי האחריות לפינוי התחנה נופלת על משרד התחבורה, אבל ניסיון ההתנערות הזה עומד בסתירה לכך שמאז כניסתה של השרה מרב מיכאלי למשרד התחבורה ניכר כי פינוי התחנה קיבל עדיפות גבוה והפרויקט נדחף חזק קדימה על ידי אנשי המשרד. נסיגת העירייה מההסכמים מעלה מספר שאלות כבדות שאין להן מענה בשלב זה:
- מדוע השרה מיכאלי לא בוחרת להודיע לנצבא על הפסקת הסכם ניהול התחנה באופן חד צדדי, דבר שיאפשר לצדדים כשנתיים למציאת פתרון (עד לתאריך הפינוי המוסכם בסוף 2023)?
- מדוע השרה זנדברג, שהייתה קולנית מאוד בתמיכתה לפינוי התחנה, לא מכריזה עליה כאזור מוכה זיהום אוויר וסוגרת אותה בצו?
- מדוע משרד התחבורה מאפשר לעירית תל אביב-יפו לקבוע את התנאים בשטח ובעיקר – מה מתרחש מאחורי הקלעים ומניע את חולדאי והעירייה בראשותו – לשבור את הכלים?
- האם מראש לא הייתה כוונה לפנות את התחנה והסיכומים נועדו להשתיק ולהרגיע את קולות הפעילים עד שיהיה מאוחר מדי?
גורם במשרד התחבורה ששוחחנו עמו אמר כי כל עוד אין למשרד יכולת להבטיח מערך תחבורתי תקין הוא לא יבצע מהלכים חד צדדיים, וכי במשרד מאמינים שמהלך בסדר גודל כזה חייב להתנהל בשיתוף פעולה עם העירייה ובהסכמתה. לשאלתנו האם מתבצעים מגעים מאחורי הקלעים, אישר הגורם כי היחסים בין המשרד לעירייה מצוינים, הקשר מתבצע ברמה השוטפת וכי הם עובדים כל הזמן כדי להגיע לפתרון ומקווים שהעיריה תבין את גודל האירוע ההיסטורי ותירתם אליו בזמן המועט שנותר.
אותן שאלות מעיקות רובצות גם על הפעילים, חלקם מלווים כבר שלושים שנה את המאבק לפינוי התחנה. "ראינו שמיכאלי הייתה מאוד נחושה לפנות", מסכמת איבגי. "משרד התחבורה בראשותה הרים את הכפפה וקידם מאוד את העניינים, אבל לא מובן לנו למה מיכאלי וזנדברג לא משתמשות בכוח שיש להן כדי להפסיק את הדבר הזה. אנשים מתים – מה מתועדף יותר גבוה מזה? זה לא נתפס. ניסינו לדבר עם כל המעורבים בדבר בחודש האחרון – שלחנו עשרות מכתבים, תחינות לפגישות, אף אחד לא חזר אלינו. אני מתפללת שהם מחכים לרגע האחרון ומנסים בכל זאת לפתור את זה".
בעיריית תל אביב-יפו בחרו באופן חריג שלא להגיב כלל לפנייתנו.
