למה פתאום יש הרבה יותר צואת כלבים על המדרכה?
אחרי כמה שנים נקיות, בתקופה האחרונה שוב מתמלאות מדרכות העיר בצואת כלבים שלא נאספה, ובימים גשומים המצב חמור פי כמה. מצוקקה
בשנות ה-90 היו המדרכות בתל אביב שדה מוקשים של ממש. רבים מבעלי הכלבים לא טרחו לאסוף את שהשאירו חבריהם על המדרכה, וגוון חום ומסריח השתלט על הדרכים ועל סוליות הנעליים. אכיפה נמרצת של העירייה הצליחה במשך כמה שנים לצמצם את התופעה, אבל בחודשים האחרונים רבים מתלוננם שהיא חוזרת, וביתר שאת. בחורף ובעיקר בימים גשומים, היא גוברת עוד יותר, כשלבעלי הכלבים יש עוד פחות חשק לאסוף את הקקי. האם הפתרון מעבר לפינת הרחוב, או שנמשיך לחיות בחרא?
"הבעיה היא בעיקר ברחובות צדדים שבהם אפשר להסתתר, אבל לאחרונה גם ברחובות ראשיים זה קורה לא מעט", מציינת חגית אוריין, פעילה עירונית שמפעילה פנסיון כלבים ביתי ואף מגדלת ארבע כלבות בעצמה. "מדובר במיעוט מבין בעלי הכלבים שדואג לחרבן לכולנו את הרחובות. מספיק שיש עשרה שלא יאספו, כפול שלוש יציאות ביום, והרחוב מטונף". מבט בקבוצות החברתיות בעיר מגלה שהבעיה לא קיימת רק במרכז העיר וגם לא רק באזור הדרום, שתושביו מתלוננים שוב ושוב על הלכלוך בסביבת מגוריהם, אלא גם במזרח העיר ובעבר הירקון.
את גרה בעיר 40 שנה, זה תמיד היה ככה?
"בעבר המצב היה חמור מאוד, ממש כל כמה מטרים, אבל האכיפה הוגברה, המודעות עלתה והמצב השתפר לאין ערוך. מאז גדלה כמות הכלבים ונכנסו תושבים חדשים. בחורף זה חמור במיוחד כי אנחנו חושבים שהגשם ישטוף את זה. ההפך – הוא הופך את זה לממרח". האחריות על אכיפה הנושא נתונה לפקחי הסיירת הירוקה של העירייה. שם מספרים שכיום 25 פקחים אחראים על אכיפת הנושא ברחבי העיר (לעומת 14 בשנה שעברה), והם מחלקים קנסות בגובה 475 ש"ח למי שנתפס על אי איסוף (עברה שאכיפתה לא פשוטה). בקרוב, אגב, הסכום צפוי לעלות ל-730 ש"ח. בצד התחושה ברחובות שהגושים החומים מתרבים, בעירייה מספרים שהאכיפה דווקא גוברת. אם ב-2009 וב-2010 חולקו מדי שנה כמה מאות דוחות, ב-2011 עלתה הכמות ל-1,657 וב-2016 כבר חולקו 2,206 דוחות לחארות שלא אספו את החרא.
ואם גם זה לא עזר, מה עושים?
בעיריית תל אביב-יפו יתחילו בקרוב פיילוט בפלורנטין, שיבחן את המרת הקנס בסנקציות אחרות, למשל התנדבות בכלבייה העירונית או הדרכה בנושא. בעיריות אחרות בחנו פתרונות אחרים. בירושלים, בבאר שבע ובבת ים אף נשקלה אפשרות הקמת מאגר DNA שאליו יושוו דגימות הצואה שיימצאו ברחובות, וכך יאותרו המסריחים. אוריין מציינת כי עם כל היצירתיות, האכיפה היא הבסיס: "יש לקרוא לתושבים להזמין את פקחי הסיירת הירוקה לאכיפה ממוקדת ברחובות בעייתיים במיוחד וכן לספק היענות מיידית לפניות. הפקחים לא מסתובבים ברחובות הצדדים אלא בעיקר בגינות הציבוריות. חשוב לזכור שהשארת צואה חוזרת אלינו כבומרנג – מעוררת אנטגוניזם כלפי כלבים תמימים ועלולה לגרום לזיהומים אצל הכלבים שמריחים אותה. זה גם מקום מרבץ לחיפושיות הזבל, שכלבים אוכלים אותה ובלעים את ביצי תולעת הפארק שעלולה להוביל לפטירתם".
מכאן אנו יוצאים בקריאה נרגשת לקהל קוראינו: אל תהיו כלבים. תרימו.
