חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל
שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי
משרד החוץ הישראלי החל בשנת 2005 קמפיין מיתוג בשם "Brand Israel", שמטרתו לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. בתגובה לקמפיין צמח ה־BDS – קריאה להחרים את ישראל, להטיל עליה סנקציות ולהימנע מהשקעות בה – במטרה להעלות את המודעות לכיבוש ולהפרת זכויות האדם על ידי המדינה.
"כשאני בחו"ל, החרם התרבותי הוא הדבר היחיד ששואלים אותי עליו והוא נושא השיחה העיקרי. לכולם יש דעות, אבל רק מעט באמת מבינים את החרם", אומרת אוצרת האמנות חן תמיר. העיסוק האינטנסיבי בחרם הוביל את תמיר לכתוב בספטמבר האחרון דוח המבקש לבחון את הנושא. השבוע היא תקיים כנס שיעסוק בו – "דלות החרם".
מאחורי הכנס, ששמו מרפרר לזרם האמנות הישראלי "דלות החומר", עומדים שבעה אוצרים ישראלים, אנשי מוערכים בתחום, חלקם עצמאיים וחלקם עובדים במוסדות אמנות שונים: לאה אביר, אודי אדלמן, הילה כהן-שניידרמן, אבי לובין, יהושע סימון, עומר קריגר ותמיר. יחד ינסו השבעה לנתח את השלכותיו של החרם על שדה האמנות בארץ ולהבינן.
"הרבה פעמים החרם מתבטא בכך שאמנים לא יבואו לארץ ולא יציגו בה. הם עלולים לסרב בצורה מנומסת, למחות או פשוט לא לענות למיילים. לעתים גם אמנים ישראלים לא מזומנים לתערוכות בחו״ל, כדי לא לעורר שיח פוליטי", מסבירה תמיר.
היא סבורה כי הדוח שכתבה הוא: "נייטרלי ככל האפשר, מגובה במידע שנגיש באינטרנט לכל מי שמעוניין לראותו ומהווה בעצם סקירה של חומרים שמוכרים לאנשי התחום ולא נייר-עמדה. אני לא בעד או נגד החרם, אבל זה גם לא משנה מה דעתי. אני מאמינה שאמנות היא שדה שאפשר לקיים בו דיאלוג ולחשוב בצורה אחרת, להרחיב לאנשים את האופקים. מצד שני, אמנות יכולה להיות מקום של מכבסה אידיאולוגית של השלטון ושל כוחות אחרים. יש אצלנו כאלה שמתנגדים לחרם, כאלה שהם בעדו וכאלה שהם באמצע – אין קונצנזוס. חשוב להבהיר שאנחנו גם לא מייצגים את המוסדות שאנחנו עובדים בהם, אלא מדובר בכנס עצמאי לחלוטין".
דלות החרם, חמישי, 8.1.15, בית לייוויק (דוב הוז 30)
