שוק הכרמל לא מפסיק להתחדש ולהשתנות – רק לאחרונה עדכנו את רשימת31 מסעדות וברים לשתות ולאכול בהם טוב בשוק, והנה נוסף עוד מקום חדש, ולא סתם ספוט גנרי – אלא דוכן חדש של חינאווי. לא, הכוונה אינה לדוכן של הולשטיין בורגר המשובח, שכבר העתיק את פעילותו לאבן גבירול, אלא לבשרים בפיתה שמגיעים באדיבות ענף אחר של משפחת הקצבים המהוללת.
>>גסטרו מכניקו: מסעדה כמותה לא ראינו זמן רב מצאה בית בצ'לנוב

על "חינאווי – פיתה בשוק" חתומים אב ובנו, ג'וני וכריסטיאן חינאווי, דור שלישי ורביעי לשבט היפואי. כזכיינים לשעבר של הולשטיין בשוק, הקשר העסקי למשפחה המורחבת קיים, "אבל לא התחברתי להמבורגר, ורציתי להגשים את החלום שלנו", מסביר האב. ומהו החלום הזה? להביא את הבשר הטוב ביותר – כי בכל זאת, השם מחייב – להניח אותו על פלנצ'ה לוהטת, להוסיף קצת רטבים וירקות בגריל ולדחוס הכול לתוך פיתה רכה ואוורירית. באמת שלא צריך יותר מזה.

במבחן התוצאה נראה שהצליח להם, כי ניחוחות הבשר הצלוי פשוט מטריפים את פינת השוק ורחוב רמב"ם: קבבים שמנמנים, פרגיות מתובלות ונקניקיות מרגז חריפות מתוצרת בית מוגשים עם עגבניות, פלפלים ובצל על האש, ומלמעלה טחינה ועמבה. כמה פשוט ככה טעים, וגם המחיר מהנמוכים בסביבה – 35 ש"ח לכל אחד מהם, ו-40 ש"ח למיקס שני סוגי בשר לבחירתכם. שיפוד סוכריות עראייס, שהם עיגולי קבב עטוף בטורטיה עם טחינה ועמבה, מתומחר ב-25 ש"ח, מושלם לזלול על הדרך ולהמשיך הלאה. בימי שישי מגישים כאן ספיישל אנטריקוט בפיתה, וכעיקרון מי שמקפיד על תזונה דלת פחמימות יוכל לקבל את המנות בצלחת גם.

למודי ניסיון העבר, החינאווים החליטו לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב ולהתרכז בבשר. בכל בוקר ג'וני מביא נתחים טריים מהאטליז שבבעלותו ביפו (יפת 77, למקרה שתרצו לדעת), בזמן שכריסטיאן פותח את הדוכן, מחמם את הפלנצ'ה ומתחיל להכין סלטים, רטבים ותוספות. כשהבשר נגמר הם סוגרים והולכים, ובדרך כלל זה קורה לפני תום שעות הפעילות – אז רצוי מאוד שתזדרזו להגיע עד הצהריים, לפני שיפתח עוד דוכן של מישהו ממשפחת חינאווי לפני שנשים לב. יש לנו תחושה שטבעוני הוא לא יהיה.
רמב"ם 1, ראשון-רביעי 10:30-17:30, חמישי 10:30-19:00, שישי 10:30-17:30, שבת סגור

• אוכלים שותים
• חינאווי
• שוק הכרמל
• פיתה

כל מי שחוטא באוכל רחוב מדי פעם (ומי לא?) וודאי שם לב שהתענוג הפך לתענוג יקר. כמו הרבה דברים בישראל של קיץ 2025, אכילה על הדרך הפכה מפתרון מהיר וזול למותרות, וההתייקרות ניכרת במיוחד בשווארמה ופיתות בשר, שמחיריהן כבר מתחרים במחירי מנות במסעדה. לכן כשנתקלנו בגוגי'ס גריל בר נשמטה לנו הלסת: ספק שיפודייה ספק מסעדת אוכל רחוב שנראית מהוגנת לגמרי, פרט למחירים בממוקמים בטווח הנמוך של שתי ספרות. וכל זה באלנבי, במרחק דקות הליכה ספורות מג'סמינו. "לא באנו להתחרות באף אחד, רק לתת עוד אלטרנטיבה. הכול נורא יקר ואנחנו רוצים לנסות לשבור את השוק", אומרים הבעלים. ועם כזו הצהרה, אי אפשר שלא להיות בעדם.

>>ליום אחד בלבד: מסעדת גווידו שולפת את הסנדוויצ'ים האיטלקיים מהשרוול

אחרי המחירים (שמיד ניגע בהם), הדבר הראשון בגוגי'ס גריל בר שתופס את העין זו הדיכוטומיה בין המקום לסביבה. מעבר לדלת נמצא רחוב אלנבי החפור עד אבק, אבל בפנים נעים ומטופח. רוק אולדסקול מתנגן ברקע (מתי בפעם האחרונה שמעתם ג'טרו טול במסעדה) ושלט גדול מזמין לעיין בתפריט שכאילו הועתק מהניינטיז, במובן הטוב של המילה: פיתה במילוי פרגית, קבב, מרגז, לבבות, כבדי עוף וחזה עוף ב-27 ש"ח, פיתה שניצל שעלותה 33 ש"ח ופיתה שיפוד אנטריקוט ב-36 ש"ח. יחד עם הבשר נדחקים לתוך הפיתה עגבניה, בצל ופלפל חריף על האש, טחינה, מעט עמבה וסלט ירקות קצוץ טרי, שמתמרכזים לביס עסיסי וכיפי.

אגף השיפודים מפתיע עוד יותר: שיפוד פרגית, קבב, לבבות, כבדי עוף או נקניקיית מרגז ב-19 ש"ח, ושיפוד אנטריקוט ב-26 ש"ח. עם יד על הלב, הגענו סקפטיים, אבל ברגע שהמנה נוחתת על השולחן הספקות מתחלפים בתחושה שכן – זה אפשרי. אפשר באמת לקבל שיפוד קבב טעים ועסיסי, ולצאת עם עודף משטר אדמדם. על הצלחת ליד השיפוד מונחות צלוחיות עם חומוס ממעדניית אמיגה המצוינת בתקווה, ירקות שרופים בגריל וסלטים מהוויטרינה על חשבון הבית, מחווה נדיבה שמשדרגת את החוויה. נמנעים מבשר ימצאו כאן חומוס וסלט ירקות ב-10 ש"ח כל אחד, שיפוד עגבנייה ובצל בגריל ב-8 ש"ח, וצלוחיות סלטים ב-6 ש"ח כל אחד. תמורת פיתה ושתייה תיפרדו מ-35 ש"ח, פיתה ושליש בירה יעלו 40 ש"ח, והמבורגר וצ'יפס מתומחרים ב-45 ש"ח – הפריט היקר ביותר בתפריט.

בקושי יומיים חלפו מאז הפתיחה, אבל השמועה על גוגי'ס גריל בר מתפשטת במהירות שיא. פוסט מפרגן בקבוצת סיקרט תל אביב ומחירים שוברי רצפה מושכים לקוחות חשדנים, שמנסים להבין אם לא עובדים עליהם. אחרי ביס אחד שמוכיח שזו אינה הנפצה מפלס הלחץ יורד, ואז עולה שאלת ההיתכנות – האם יש למקום כזה זול סיכוי לשרוד באקלים הנוכחי?

את הבעלים זה לא מפתיע ולא מלחיץ. כבעלי סלון ברלין, גוגי'ס ברחוב רמב"ם והפופיק בפלורנטין, הם מכירים את הרגלי הבילוי בעיר וחשים בטוחים מספיק לפתוח עסק בעל מתח רווחים נמוך ברחוב שמתישהו יחזור לעצמו. "אנחנו כאן לטווח ארוך ומאמינים שנגיע לנפח הנכון כדי להרוויח כסף וגם לייצר ללקוח אלטרנטיבה נורמלית. ואם זה עובד מספיק טוב, זה מספיק טוב בשבילנו". וגם בשבילנו כמובן.
גוגי'ס גריל בר, אלנבי 47. א'-ה' 12:00-01:00, ו'-ש' 12:00-02:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• פיתה
• זול
• רחוב אלנבי
• מסעדות בשר

בוצ'ר שופ היא קצביה ותיקה ועתירת ניסיון בשוק הכרמל, שמתמחה בבשר ישראלי, טרי ומשובח. הקצביה האיכותית פונה לרחוב יום טוב ולא רבים יודעים שמאחוריה, ברחוב חבשוש מסתתר כעת סוד חדש וטעים בהחלט. הסוד ממוקם בחלל השכן של הקצביה, שבעבר שכן בו פופ-אפ הקבבים הממושך מיטש. אבל עכשיו תוכלו למצוא בו את בוצ'ר בפיתה.

>> אלנבי פינת ניו יורק: יש לכם מקדש בייגלים חדש בדרך אל הים
>> קפה חתולים ראשון נפתח בישראל? לא בדיוק, אבל קרוב מספיק

נגיד את זה במילים פשוטות: נתחי הקצביה הטריים והמובחרים של אותו היום עולים על הגריל, ומשם הישר לתוך פיתה. מה כבר יכול להשתבש? כלום ושום דבר. וזה עוד לא הכל: מדי פעם יתקיים בחלל אירוע בוצ'ר אנד סאנס, שבו יתארחו פופ אפים שווים ומתחלפים. גרטי כבר היה שם עם השווארמה המופתית שלו, סמנתה'ס כבר ביקרו עם טאקו ומרגריטות, יש למה לצפות.

מאחורי בוצ'ר שופ עומדים רוני גרזוזי ואופיר טוקר, שהחליטו שהם רוצים להביא רוח חדשה לקצביה שלהם, כי עם כמה שאין כמו להסביר לאנשים איך לתבל את הנתח בבית, להגיש להם את הנתח כפי שהם מאמינים שצריך לאכול אותו וכפי שהם אוהבים, זו כבר עלייה בדרגה. זו גם הזדמנות מבחינתם להכיר לאנשים נתחים פחות מוכרים, לשמור על עלויות הגונות ולעשות את כל זה בפיתה, דבר שאנחנו תמיד בעדו.

"היום כבר רואים מלא מקומות שמגישים קבב בפיתה, אבל אנטריקוט בפיתה לא ראינו כבר הרבה זמן", מסביר גרזוזי. "זה משחק עדין בין לגוון ולהביא מוצר טוב ואיכותי, לבין לא ליצור עוד שכפול ועוד מנה שכבר ראינו". להרפתקה הם צירפו את שף מאור בוגין (בר מימון) ששמח על ההזדמנות לחזור למקורות ולהתעסק בבשר, ככה פשוט, עם מידת עשייה מדויקת וללא פירוטכניקות ואינספור מרכיבים. העובדה שהנתחים יוצאים הישר מהקצביה מאפשרת גם תמחור הוגן בטווח מחירים רחב והרבה תמורה לכסף מבחינת כמות ואיכות.

בוצ'ר בפיתה פתוחים בשלב זה רק פעמיים בשבוע, במהלך חמישי ושישי, אך שעות הפעילות עשויות להתרחב לקראת הקיץ. כיף לשבת במקום הנעים והמרווח בפנים לצד רחשי הגריל ולאכול סטייק שעבר דרך ידיים מיומנות, או בחוץ על שפת הרחוב שדווקא מספק שקט יחסי לעומת המולת השוק.התפריט מתחלף לפי התוצרת היומיומית ועל כל מנה מפורטת גם כמות הבשר, שזה בונוס שלא רואים הרבה במחוזותינו, ויאפשר לכם לתכנן את מנת החלבון היומית אם אתם מהאנשים האלה.

מה שחשוב, אם אתם קרניבורים, זה שכל פיתה מכילה 180 גרם בשרים, אותם ניתן גם לקבל בפורמט מצולחת (וגם במשקל 270 גרם בחלק מהנתחים), עם תוספת צ׳יפס/באבגאנוש, ירקות בגריל, טחינה וצ׳ימיצ׳ורי. ואם כך, 180 גרם של אנטריקוט בפיתה או בצלחת יעמוד על 74 ש"ח לפיתה ו-84 ש"ח לצלחת, פיקניה (64 ש"ח/76 ש"ח), צ'וריסו (52 ש"ח/64 ש"ח), פרגית ומרגז (46 ש"ח//58 ש"ח), צלעות טלה (82 ש"ח/94 ש"ח).

מיטיבי הלכת והלסת ישמחו לקבל גם חלקי פנים בפיתה דוגמת לב עגל\כבד עגל (38 ש"ח/50 ש"ח לצלחת 180 גרם/ 55 ש"ח לצלחת עם 270 גרם), כבד עוף (36 ש"ח/48 ש"ח/52 ש"ח), שקדי עגל בפיתה (80 ש"ח/92 ש"ח/118 ש"ח), וספיישלים מבטיחים של נתחי וואגיו שפיץ שייטל(76ש"ח/76 ש"ח/94 ש"ח), דלמוניקו (72 ש"ח/84 ש"ח/106 ש"ח) ודנוור קאט (74 ש"ח/86 ש"ח/109 ש"ח). עכשיו שקט, אנחנו צריכות להתרכז בחישוב כמה יעלה להזמין את כל התפריט.
>>בוצ'ר בפיתה, חבשוש 31, חמישי 17:00-12:00, שישי 17:00-11:00; לפרטים על פופ-אפים מיוחדים ושאר ספיישלים כדאי לעקוב אחרעמוד האינסטגרם של בוצ'ר אנד סאנס

• אוכלים שותים
• שוק הכרמל
• בוצ'ר שופ
• פיתה
• בשר
• מסעדות בשר

אוכל רחוב, כשהוא ממש במיטבו, עשוי להיות חוויה מסעירה ועוצמתית של סיפוק עמוק, התפוצצות של טעמים ומרקמים, כל הג'וסי והקריספי והאוממי שבעולם בכמה ביסים. כשנתקלים במנה שעושה בדיוק את זה, הטריק הוא להשאיר אותה חד-פעמית. אם תאכלו את אותה מנה שוב ושוב, אפקט התדהמה ילך וידעך באופן טבעי. והפיתה לב חריף של ג'סמינו הוא מנה שלגמרי מספיקה פעם אחת כדי להיווכח בגדולתה הנשגבת.

>> התאהבתי בשישברק פעמיים, וזה יקרה כל פעם מחדש // אוכל טוב ברחוב
>> הכריך של רחל בשדרה לא אמור לעבוד. זה פלא אמיתי // אוכל טוב ברחוב
>> אוכל טוב ברחוב: בורקס AM:PM תמיד יהיה שם בשבילי // יונתן עמירן

כמו הבוריטו לינגואה שאכלתי בסן פרנסיסקו, כמו הצלופח המעושן ישר מתוך חבית העישון בהולנד, כמו הפלאפל ממולא בשר שאכלתי בקהיר, כמו חביתת האויסטרים במיאג'ימה, כך גם הפיתה הזאת של ג'סמינו – זאת מנה שעוצרת אותך בחריקת בלמים ומכה את בלוטות הטעם בהפתעה, מציפה ומערפלת את החושים והופכת לחוויה טוטאלית ואף מטלטלת שנחרטת עמוק בזיכרון הקולינרי.

היה זה לילה אפל ופרוע כלשהו, אין לי שמץ של רקולקציה איך הגעתי לג'סמינו בשתיים בלילה במצב צבירה נוזלי, אבל אני זוכר בדייקנות כל רגע מהשנייה שקלטתי שהתור קצר מהרגיל ושאולי זה רעיון טוב להכניס לתוך הגוף גם משהו מוצק, דרך הרגע שבו הבנתי שאני הולך להזמין את המנה הקיצונית הזאת כי אם לא עכשיו אימתי, ועד לרגע שבו הביס הראשון המם אותי, כולל הנהמה העצמונית שליוותה אותו.

זה היה אחד הביסים הכי מספקים שאכלתי בחיים, ביס מסעיר שגורם למוח לחפש בפאניקה איזשהו בסיס נתונים קודם להשוואה וקטלוג, אבלי אין כזה.אני מפחית בשר כבר שנים בדרכי האיטית לצמחונות ולאורך הטקסט הזה קשה לי אפילו לכתוב את המילים "לב עגל חריף" – אבל דאם. הוט דאם. גם שנים אחרי אני מסוגל לשחזר את הטעם, את האלכימיה בין הצ'אנקים העסיסיים והמרקם הבשרני-קפיצי וטעמי הגריל כשהם פוגשים טחינה ובצל ועגבניה ופלפל חריף שירדו מהאש גם הם ומתלקחים בתבערה עם הפיתה הרכה. מנה פראית. פרועה. חד פעמית.

לא ממש חשבתי עליה מאז הפעם האחת ההיא ועד הרגע שבו צפה בחלל המערכת השאלה "מהי מנת אוכל הרחוב שהכי אהבת בתל אביב", והיא זינקה בבת אחת ממעמקי התודעה כמנצחת הבלתי מעורערת.לא רק שלא אכלתי אותה מאז או אפילו שקלתי להזמין אותה בביקורים חוזרים, יתכן שממש הדחקתי אותה בכל הכוח, בוש ונכלם על פרץ הקרניבוריות החייתי (זה הזמן להודות שזכור לי שהזמנתי גם פיתה קבב ודי בטוח שאכלתי אותה לקינוח). אבל עכשיו בא לי שוב. לעזאזל.

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• ג'סמינו
• פיתה
• אוכל חריף

אם תשאלו אותנו מה ישראלי, קרוב לוודאי שמתישהו נגיד: "פתיתים". סביר להניח שרק מעטים יגידו: "אייל שני". אבל איך שלא תסתכלו על זה, אין יותר ישראלי מהשף שלימד אותנו שאת הכל אפשר ואף רצוי וכדאי לאכול בפיתה, גרם לנו להעריץ עגבניות מגידול מקומי וגם שכנע אותנו לאכול שמנת חמוצה מתוך הגביע ולשלם על זה מלא כסף. יצירתיות היא שם המשחק וגם תכונה (חיובית, לשם שינוי) שמיוחסת לעם הישראלי ושני אכן מצטיין בה. עד כדי כך שהוא מכניס עכשיו פתיתים לתוך פיתה, ואנחנו יכולים רק לתהות איך זה קורה רק עכשיו.

>> המון אוכל למחשבה: דירוג כל המסעדות של אייל שני בתל אביב
>> רומנו מהפכה: פחות אייל שני קלאסי, יותר קלאסיקות בהשראתו

ובכן, החל מהיום, השף הכי ישראלי שיש לנו מכניס לתוך פיתה את המאכל הכי ישראלי בנמצא, הלוא הוא אורז בן גוריון (שגם אותו בעצם הרמנו מפסטת הריזי האיטלקית ומהשיערייה הפלסטינית,אבל זה כבר לסיפור אחר). ביוזמתו של איש הקולינריה נדב בורנשטיין, הפתיתים של אוסם נכנסים עכשיו לפיתה של איל שני בפופ-אפ מיוחד שיימשך עד סוף החודש, ואנחנו כבר מחכים לתת ביס. והדבר החשוב, למי שעדיין כועס על הפיתה בולונז ומרגיש את הסעיף עולה לו כשהוא שומע את הצירוף "פיתה פתיתים" – כל ההכנסות מפיתות הפתיתים (איזה כיף להגיד "פיתות פתיתים"?) הן קודש לעמותת "עטופים באהבה" שמסייעת לצעירים וצעירות שאיבדו הורה במלחמת חרבות ברזל.

בורנשטיין חשב על הרעיון כשכמו כל הורה ישראלי כמעט, הוא הכין לבנותיו פתיתים לארוחת ערב וראה שאחת מהן מכניסה את תבשיל הפלא לתוך הפיתה שבצלחתה. נורה נדלקה מעל ראשו: יש פה רגע בינגו וחייבים להזעיק את אייל שני. וכך עשה. שני מיד נענה לאתגר המדובר, יצא לפעולה ופצח במספר שבועות של ניסיונות והינדוס הפיתה הראויה.

מאז עברו לא מעט פתיתים בצלחות ארוחת הערב של ילדי ישראל, ובמזנון של שני נולדה סופסוף המנה המיוחלת שנקראת כמובן "מלנזנה של פתיתים", בכל זאת מדובר בשף פייטן שצריך לשמור הסטריט-קרד. המנהמורכבתמפיתה שבתוכה חציל זהוב בפרפום עגבניות עז טעמים, פתיתים מבושלים, שמנת ,חריף, חמוצים ובצל סגול (35 ש"ח). שילוב מרכיבים מסקרן והרמוני עם מלא פתיתים, ולמעשה בצק בתוך בצק – מה כבר יכול להשתבש? ממש כלום. כאמור הפיתה תוגש בסניפי מזנון עד סוף פברואר, אז מהרו לנעוץ שיניים באחת וגם לעשות טוב על הדרך.
35 ש״ח, להשיג בסניפי מזנון אבן גבירול 23/ שרונה מרקט/ הנחושת 1 רמת החייל. החל מהיום ועד סוף החודש

• אוכלים שותים
• אייל שני
• פיתה
• המזנון