לפני שנתיים נטפליקס לקחה על עצמה אתגר: להפוך את "וואן פיס", אחת מסדרות המנגה והאנימה האהובות, הפופולריות והארוכות בהיסטוריה, לסדרה בגרסת לייב אקשן הוליוודית. העונה הראשונה, שכיסתה בערך 95 פרקים מתוך המנגה, הוכתרה כהצלחה מסחררת – ובצדק. היא הצליחה לשמור על האופי של המקור ותוך כדי להתאים אותו לצופים שרוצים לדעת על מה ההייפ, אבל לא רוצים לבזבז ימים שלמים מחייהם רק כדי לצפות במאות הפרקים של המקור המונפש. העונה השנייה שעלתה בסוף השבוע עושה זאת שוב – והפעם גם מעלה הילוך.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות ומאצ'ו דוקו שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> "רוסטר" היא סדרה אופטימית עם הרבה לב. והיא לא עוד "טד לאסו"

אחרי סיום העונה הקודמת, גיבורנו מאנקי די. לופי וצוות הפיראטים שלו ממשיכים בחיפושים אחר האוצר, וכעת הם מגיעים לגרנד ליין, רצועת אוקיינוס מסוכנת במיוחד. למרות ההבטחות, היה קשה להתלהב מהפרק הראשון של העונה שהיה בנוי כמו פרק פילר, כלומר פרק שעוסק בהרפתקה צדדית כלשהי או בסיפור ללא השפעה אמיתית על התקדמות העלילה. האם נחמד לראות את לופי עומד במקום בו עמד הפיראט האגדי גול די. רוג'ר, וצועק שהוא יהיה מלך הפיראטים? כן, בטח, למה לא, אם אתם ממעריצי המקור. אבל האם אני צריך פרק שלם בשביל זה? כנראה שלא, גם אם אנחנו רואים מלא דמויות שיהיו חשובות יותר בהמשך.

העונה מלאה בדמויות חדשות כאלה, וכך אנחנו פוגשים מלא טיפוסים שאמורים להופיע רק בעוד אלף פרקי אנימה כבר בשלב נורא מוקדם בסיפור. מצד אחד – מעולה, ככה אנחנו כבר לומדים להכיר את חלקם ובהמשך נוכל לקשר אותם יותר לסיפור. מצד שני – מתי בכלל נגיע אליהם? בעונה הבאה? בעוד ארבע עונות? האם בכלל נקשר בין דמות שתופיע בעונה 6 לדמות שהופיעה בעונה 2? וכמה עונות הם בכלל מתכננים שם?

את ההשוואה לאנימה ערכתי בביקורת לעונה הראשונה, אני לא מתכוון לחזור עליה שוב, אבל יש בעייתיות קלה עם לוח הזמנים של הסדרה. מחישוב מהיר, כדי להגיע לנקודה שבה האנימה נמצאת כעת, נדרשות לפחות 10 עונות. בשלב הזה אנחנו רואים כבר איך הגיל משפיע על איניאקי גודוי, השחקן שמגלם את לופי, שנתיים לאחר צילום העונה הראשונה. הוא כבר נראה פחות כמו הילד שהיה בצילומי העונה הקודמת, וכשנגיע לעונה העשירית ספק רב אם המראה שלו יתאים בכלל ללופי. עם זאת, גם בעונה הזאת הוא עושה עבודה נהדרת בתפקיד. וזה לא רק הוא. אלה גם הכותבים של הסדרה וכוכב אחד חמוד שגנב את העונה.

במהלך העונה הזאת לופי והחברים פוגשים מלכים, ענקים, דינוזאורים, לווייתן נרקומן וכנופיית שכירי חרב שעובדת עבור מר 0 המסתורי, והאמת? אם כבר אסקפיזם, לפחות שזה יהיה בעולם שיש בו את כל הדברים הנ"ל. הכוכב האמיתי של העונה הזאת הוא דמות אחת קטנה וחמודה בשם טוני טוני צ'ופר, אייל מקסים עם פה מלוכלך שאכל מפרי השטן וכעת הוא חצי אדם. המזל שלנו כצופים הוא שאודה, יוצר האנימה, מנע מנטפליקס לתת לו מראה ריאליסטי ודרש שהוא ייראה כמו בובת פרווה. כך קיבלנו את אחת הדמויות המגניבות ביותר ב"וואן פיס". יפה גםשעד כה לא ניסו לדחוף ללופי שום מושא אהבה, דבר שהוליווד מאוד אוהבת. במקום זאת, אנחנו רואים ניצוצות בין חברי צוות הספינה שטרם התגבשו לכדי רומנטיקה של ממש ונכון לעכשיו זה מספיק, במיוחד אם בונים את העלילה לטווח הרחוק.

צריך להגיד: העונה השנייה של "וואן פיס" ממשיכה להיות כיפית באופן יוצא דופן, מעניינת ומטופשת לחלוטין, עם המון דמויות חדשות ומקומות חדשים שעושים חשק לצאת בעצמנו לגרנד ליין כדי לרכב על דינוזאור עם בליטל גארדן או לשתות בירה באי הקקטוס. עם זאת, היא גם מעלה תהיות בנוגע ללו"ז שמתכננים לה בנטפליקס. בסופו של דבר, סדרה נשפטת גם על נקודת הסיום, ואי אפשר לומר כרגע אם נקודת הסיום תהיה שווה את המסע הארוך. בינתיים הצפייה ב"וואן פיס" היא כנראה אחד הדברים הכי כיפים שאתם יכולים לעשות בתקופה כזאת מחורבנת. אפשר ליהנות מההרפתקה החדשה של הפיראט בעל כובע הקש ששואף להיות מלך הפיראטים, ובדיוק כמוהו לא לדאוג יותר מדי מהעתיד.
>> "וואן פיס" // One Piece // עונה 2 עשרה פרקים // עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• פנטזיה

אחרי כל האכזבות שחווינו לאורך יותר מעשור, למדנו לגשת לתכנים מעולמות "משחקי הכס" בזהירות יתרה. החל מעונה 4 של סדרת המקור החלה הידרדרות וכל פרק בסדרה היה יותר גרוע מקודמו. השיא היה בעונת הסיום, כשיוצרי הסדרה פשוט דהרו אל עבר הסוף ורמסו לחלוטין כל זכר למה שהפך את ארבע העונות הראשונות לפורצות דרך. ואז הגיעה "בית הדרקון", עם פתיחה מבטיחה ושתי עונות שלא באמת התקדמו לשום מקום. מאוד הייתי רוצה לוותר בשלב הזה, אבל אני כבר מושקע יותר מדי ביקום הזה. אבוד לי. אבל לכם עוד יש תקווה.

>> אנחנו מסתכלים עליכםֿ: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק א'
>> זה סופו של כל בלון: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק ב'
>> הצעה שאי אפשר לסרב לה: 30 הסדרות הכי טובות ב-HBO Max

אז לפני שנתחיל בביקורת, זאת ההזדמנות להגיד: אם לא ראיתם מעולם את "משחקי הכס", צאו מהביקורת הזאת עכשיו. תוותרו. אל תיכנסו לעולם הזה שיביא לכם רק סבל ואכזבה. לכו לראות "פלוריבוס" או "הסופרנוס", אל תבזבזו את הזמן שלכם על היקום הזה, זה לא שווה את זה.

יופי, עכשיו כשנותרנו רק אנחנו, הנשמות האבודות שהשקיעו יותר מדי זמן ב"משחקי הכס", בואו נדבר על "אביר שבע הממלכות".הפריקוול הזה מגיע אלינו ממש עם כניסתו של שירות הסטרימינג HBO Max לארצנו, והוא מספר על סר דנקן הגבוה, אביר שדה צעיר שלא גדל בחצרות מעמד האצולה, אלא כנושא הכלים של אביר שדה אחר, סר ארלן מפניטרי. סר ארלן הכתיר את דנקן כאביר שדה רגע לפני מותו, ובעקבות זאת האביר הטיפש שם לעצמו מטרה: לנצח בטורניר למען ארלן. בדרך הוא פוגש את הילד הקרח אג, אותו הוא לוקח תחת חסותו והופך אותו לנושא כליו.

כל זה קורה כמאה שנה לפני אירועי "משחקי הכס" ובניגוד לשתי הסדרות הקודמות, זה מרגיש שהמשחק הפוליטי ננטש כמעט לחלוטין לטובת התפתחות הדמויות. הפוליטיקה עדיין נוכחת, אבל לפחות בעונה הראשונה היא נשארת מאחורי הקלעים.התחושה היא שהפעם הם יעשו את הדברים אחרת. בתור התחלה, אין פתיח ארוך ומתיש שכולל בתוכו כל מיני רמזים ושיט. הקדמה, כותרת וזהו, ממשיכים בפרק. ויש הרבה יותר הומור. הדינמיקה בין דנקן הטיפש לבין אג הצעיר אך החכם והבוגר להפליא עובדת באופן מפתיע ומייצרת כמה דיאלוגים שלא ציפיתי לראות בעולם של "משחקי הכס".

דקסטר סול אנסל הצעיר שמשחק את אג ופיטר קלאפי בתפקיד דנקן הם ליהוקים מעולים. בעוד שקלאפי עושה עבודה מצוינת בלשאת מבט מטומטם וכמעט ילדי על פניו, אנסל נראה לעתים כמעין ילד מזדקן. היפוך התפקידים הזה מעניק רובד נוסף למערכת היחסים ביניהם. עוד דבר שממש לא ציפיתי לו זה בדיחות קקי ופלוצים, מסתבר שזה גם קיים בסדרה. בהתחלה זה הרגיש סתם וולגרי ולא במקום, אבל זה גם מה שהיה כל כך מפתיע, ובהמשך זה הפך גם למאפיין מנומק של האוכלוסיה הגברית למדי בטורניר.

יותר מכל, מורגשת הנוכחות של ג'ורג' ר.ר. מרטין בסדרה. יוצר הסדרה, אירה פרקר, טען כי הוספר סיפק חומר לכתיבה שיספיק ל-12 עונות. והאמת? קשה להגיד אם זה טוב או רע. כנראה שרע. נכון לעכשיו פורסמו 3 נובלות בעלילות אג ודנקן, ואם יש משהו שלמדנו מההיסטוריה הבעייתית של הפרנצ'ייז זה שדברים נוטים ללכת לעזאזל במצב כזה. האם קיים סיכוי שהסדרה הזאת תצליח להיות מספיק חזקה גם בהמשך שלא יתבסס על הספרים? האם יש לנו סיבה אמיתית להמשיך ולצפות בה? ובכן, זה תלוי.

כדי ש"אביר שבע הממלכות" לא תחזור על הטעויות של קודמתה, היא חייבת להישען על חומרי המקור יותר מבעבר, לקחת את הזמן אם צריך, ואם אין חומר מקור כתוב, אלא קו עלילה כללי שבו מרטין נותן אירועים מרכזיים שאמורים לקרות, אז עדיף שיתייעצו איתו, ישתפו אותו יותר בתהליך הכתיבה וישמרו על הטון שלו, כי כפי שראינו כאן, כשעושים את זה – אנחנו מקבלים אחלה של טלוויזיה.

הגעתי בלי ציפיות לעונה הראשונה של "אביר שבע הממלכות". הופתעתי וקיבלתי עונה ראשונה מוצלחת ומבטיחה. יש כאן סיפור טוב על אבירות, על אינטלקט מול אומץ לב ועל מוסר. האם זה יישאר כך בהמשך? אף אחד לא יכול להבטיח לנו כלום, אבל אם הם ישמרו על יוצר הסדרה קרוב אליהם (לפחות בשנים שנשארו לו, הוא בן 77 למען השם), יכול להיות טוב. זה אמנם לא יגאל את ההיסטוריה המבישה של הפרנצ'ייז הזה שנרמס מכל כיוון, אבל לפחות נקבל טלוויזיה טובה.
>> "אביר שבע הממלכות" // עונה ראשונה // שישה פרקים // עכשיו ב-HBO max

• ביקורת טלוויזיה
• HBO
• משחקי הכס
• פנטזיה

היום, אם לא יקרה שום דבר אפוקליפטי, יפתח פסטיבל אוטופיה במהדורה חדשה ופנטסטית ויחזור לסינמטק תל אביב לאחר תקופת הפסקה, ויקדיש שבוע שלם של סרטים ואירועים המוקדשים לקולנועמז'אנרי המדע הבדיוני, הפנטזיה, האימה והעתידנות, ומציעים זוויות חדשות ומבט אחר על עבר אפשרי ועתיד שלא התרחש.

המהדורה הנוכחית מתקיימת תחת הכותרת "העתיד שהיה, העבר שיהיה",ומתמקדת בדרכים שבהן קולנוע ז'אנרי מפרק, בונה ומדמיין מחדש מושגים של זמן, זיכרון והתבוננות בהווה.סרט הפתיחה של הפסטיבל, שיוקרן בטרום בכורה, הוא סרטו החדש של פארק צ'אן ווק, "אין ברירה אחרת", המציג סאטירה שחורה על תחרותיות, הישרדות והקצנה חברתית.

לצד טרום־בכורות של סרטי ז'אנר חדשים יוקרנו יצירות מפתח מהקולנוע המקומי והבינלאומי, בהן "הנער הקדוש" – דרמת אימה מרתקת המגיעה הישר מפסטיבל ונציה ועוקבת אחרי עיירה בה מתגלה נער עם כוחות על טבעיים; "יציאה 8" – מותחן אימה העוקב אחר גבר הלכוד בלולאת זמן; "הנך היקום" – סרט מד"ב אוקראיני פואטי ואנושי המלווה את אנדריי, האסטרונאוט האחרון ביקום; "הבתולה מאגם המחצבה" – תשוקות רומנטיות נכזבות מתפתחות לסרט אימה בדרמת ההתבגרות מרגשת ומלחיצה,ו"אלפא", על מתבגרת מתוסבכת שגרה עם אמה ללא מעטפת תומכת וחוזרת מבית הספר עם קעקוע מסתורי שישנה את חייהן.

לצד ההיילייטס הנ"ל יוקרנו עשרות סרטים נוספים, כולל חלק מרכזי בפסטיבל שיתרחש תחת הכותרתמסלול מקומי (Local Orbit)ויתמקד בסרטי ז'אנר ישראליים מן העבר והעתיד, ויאפיין מחדש את היקף היצירתיות המקומית דרך סרטי אימה, מותחנים, מדע בדיוני ויצירות היברידיות ישראליות נדירות. השנה יוקרן גם מקבץ סרטי ז'אנר קצרים ישראליים, המציגים מגוון סגנונות ומאפשרים הצצה לדור הבא של יוצרים מקומיים.

במהלך השבוע יתקיימו מפגשים עם יוצרים, חוקרי קולנוע ואנשי טכנולוגיה, העוסקים בקשר בין דימוי קולנועי לשאלות של היסטוריה אלטרנטיבית, שיבוש זמן ושימוש בז'אנר כמסגרת המציעה מבט ביקורתי על המציאות.

"התלבטנו לא מעט לגבי השם ‘אוטופיה’ בשנתיים האחרונות. איך ממשיכים ומקיימים חגיגה של דמיון, פסטיבל שמעמיד במרכזו אבסורד, טירוף, הזיה וסיוט",אומר מייסד הפסטיבל אורי אביב. "התשובה באה במהרה: היעדר דמיון הכשיל אותנו, ורק דמיון יציל אותנו. אנחנו צריכים יותר סיפורים ורעיונות חריגים, שונים ולא מהעולם הזה. הקולנוע הז’אנרי לא רק מבדר – אימה היא מראה חברתית ומדע בדיוני הוא כלי לחשיבה על עתידים אפשריים. לראשונה מאז 2018 אנו מקיימים פסטיבל בסדר גודל מלא, לא מבוזר ולא היברידי – פסטיבל, חגיגה של דמיון, שממשיכה גם לפעילות שנתית ולכתב עת חדש. דמיון פרוע הוא צו השעה, כאן ועכשיו. אנו חייבים דמיון, יותר מאי־פעם".
>> פסטיבל אוטופיה, 3.1-29.12, סינמטק תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• פסטיבל אוטופיה
• מדע בדיוני
• פנטזיה
• סינמטק תל אביב
• סרטים מומלצים