מה היינו עושים בלעדיה: אפליקציית Google Maps חוגגת בימים אלה 20 שנים להיווסדה, ולא פחות משהיא מאפשרת לנו לנווט בכל עיר וכפר בעולם כמו מקומיים, היא גם יודעת לספר לנו כל מה שצריך על בתי העסק שנקרים בדרכנו – 250 מיליון בתי עסק (!) בסך הכל – באמצעות הביקורות והדירוגים שמשאירים אחריהם המשתמשים. רק השנה תרמו כ-500 מיליון איש מידע למפות באמצעות דירוגים, תמונות ודיווחי תנועה, ואם היו עושים זאת על גבי דף פיזי – ערימת הדפים הייתה מגיעה לגובה 50 ק"מ, אז מזל שלא ותגידו תודה.

>> המון אוכל למחשבה: דירוג כל המסעדות של אייל שני בתל אביב
>> ציר הרגע: 10 מנות הראמן הכי טובות בתל אביב

מתוך 20 שנות גוגל מאפס וקהילת המשתמשים הענקית שלה אפשר לשלוף שלל נתונים מרתקים, אבל צר עולמנו כעולם "טיים אאוט" ואותנו מעניינת בעיקר השאלה איזה מסעדות ובתי קפה הכי חיפשתם – ומצאתם! ודירגתם! – כל הזמן הזה. הדירוג מבוסס על שקלול נתונים ומתייחס למקומות עם פחות מ-10 סניפים בקטגוריה, שקיבלו הכי הרבה ביקורות ודירוג מצטבר מעל 4.0 כוכבים. ויש הפתעות:

בין חמש המסעדות הכי פופולריות בגוגל מאפס, לא תמצאו אפילו מסעדה תל אביבית אחת. את המקום הראשון תופס הדיינר הגלילי המצוין כביש 90, שהתארח השנה בפופ-אפים בדיקסי של חיים כהן, כשאחריו ניצבות המסעדות האולטרה-פופולריות סוהו (ראשל"צ) ונונו (הוד השרון), ומיד בעקבותיהם פונדק יטבתה בדרך לאילת והביסטרו החיפאי BP.

את המחצית השנייה של הטופ 10 תופסות חמש מסעדות תל אביביות, ובראשן הזקן והים היפואית, ואחריה עלמה ביץ' (כנראה שהכוונה היא למאנטה ריי), גרקו, פרוזדור והאדסון בראסרי. אין ספק שבמקרה של הזקן והים ומאנטה ריי, גם הוותק וגם המיקום על החוף משחקים תפקיד, כשההפתעה הגדולה כאן היא הפופולריות של ההמבורגריה פרוזדור.

בין בתי הקפה מצבה של תל אביב אפילו קשה יותר: רק שני בתי קפה נכנסו לרשימת בתי הקפה המדורגים ביותר בגוגל מאפס, זוריק במקום השישי ונחמה וחצי במקום השמיני, שניהם מהוותיקים ביותר בעיר, הראשון ידוע כמעוזו של קוונטין טרנטינו מה שבטח תורם משהו לחיפוש. את רשימת בתי הקפה הפופולריים ביותר בישראל מבחינת חיפושי גוגל מאפס ב-20 השנים האחרונות מוביל קפה ברבהר בנחל קטלב (!) ואחריו קפה גן סיפור הנהדר בהרצליה וקפה רימון הירושלמי הוותיק.

את מיעוט המקומות התל אביביים בשתי הרשימות ניתן להסביר בכך שמרבית האנשים יודעים בדיוק איפה המקומות שהם אוהבים בעיר ואיך להגיע אליהם, וכי הרשימות מוטות בבירור בכיוונם של מקומות מרוחקים שבדרך כלל מגיעים אליהם תוך כדי טיול. זה תירוץ נחמד מאוד ובואו נקווה שעד חגיגות ה-40 כבר יהיו לנו תירוצים טובים יותר. הרשימות המלאות:

• אוכלים שותים
• גוגל
• נחמה וחצי
• זוריק
• הזקן והים
• פרוזדור
• גרקו
• האדסון
• מאנטה ריי

עם השבוע שעבר עלינו, ולא משנה מאיזה צד של תוצאות הבחירות האלה, אנחנו צריכים המבורגר טוב. למעשה, עם העשור שעבר עלינו מגיע לנו המבורגר טוב. תל אביב תמיד היתה בירת ההמבורגרים של ישראל, ולפחות קרה דבר טוב אחד בעשור הזה – לרשימת ההמבורגרים המצטיינים של העיר הצטרפו יותר מדי מכדי למנות. בשבע השנים האחרונות, אחד מהמועמדים התמידיים לתואר ההמבורגר השווה ביותר בעיר היה זה של פרוזדור, המבורגריה מהדור השני (אין באמת מונח כזה, המצאתי אותו) שמספקת המבורגרי פרימיום שופעים בתוספות באווירה אמריקאית למהדרין. ואחרי כל השנים האלה, הגיע הזמן לבדוק מה שלום ההמבורגריה הכבר כמעט ותיקה מרחוב מנדלי מוכר ספרים.

שנים שלא ביקרתי בפרוזדור, ומאוד הסתקרנתי איך הבורגרים המרשימים שלהם עומדים אל מול המבורגריות מהדור השלישי (חכו, זה עוד יתפוס). מקומות כמו ויטרינה, גורמה 26 או פאט קאו הפכו את חוויית ההמבורגר למדויקת מאין כמוה – מגישים מעט סוגי המבורגריים ברמת גימור גבוהה ובגישת "אם אתם לא אוהבים את מה שיש לנו להציע, יש עוד הרבה המבורגריות בעיר". פרוזדור, לעומת זאת, היא המבורגריה שמציעה יותר ממה שאפשר לטעום במהלך חודש, גם אםתעשו כמוני ותאכלו 20 המבורגרים ב-20 יום. ספרתי 27 אופציות שונות, לא כולל כריכי עוף וספיישל החודש. אם יש משהו שהשבוע האחרון הוכיח, זה שאנחנו לא טובים בבחירות.

הבחירה בהמבורגר הנכון הופכת לקשה אפילו יותר כשמביטים בתפריט, כי לא רק שהוא מעוצב כפתקי פוסט-איט בגדלים שונים שמפוזרים לרוחבו, אלא שהוא גם עדיין דובק בפרקטיקה שהתפללתי שתחלוף מהעולם – שמות מתחכמים למנות. "המשרד של אבא", "הכי טעים זה בחינם", "כדאי לקרוא לסול", "רובן מקנא", "אל תזמין", "קודם כל תירגעי" ואיך לא, "משה אתה השתגעת לגמרי", הם רק חלק משמות ההמבורגרים שבתפריט, חלקם הגדול לא קשור אפילו למה בתוך המנה. אולי למעט "להיות פחדן", שמו של ההמבורגר נטול התוספות. חשבתי שהתבגרנו מזה, אבל לא – עדיין יש מסעדנים שחושבים שתפקידם להצחיק. נו טוב, אני לא שופט המבורגר לפי שמו.

אחרי התלבטות ארוכה וטנטרום קצר על השמות, בחרתי לבסוף במנת "כחול ומעושן" (62 ש"ח, בשעות העסקית מגיע יחד עם תוספת ושתיה) – המבורגר עם גבינה כחולה, בייקון, ארוגולה, מיונז בלסמי ובצל סגול כבוש. אם אתם כל כך אוהבים תוספות, בואו נראה איך אתם עם תוספות שדורשות קלאס. בנתיים, ובמהירות מרשימה של 5 דקות מרגע ההזמנה, כבר הגיעו אלי כדורי חלפיניו וגבינה (26 ש"ח) שהיו לוהטים, נימוחים ומפוצצי גבינה רכה. את החלפיניו עצמו פחות הרגשתי, גם במרקם וגם בטעם, אבל החריפות שלו הגיע מיד אחרי אז הוא בהחלט היה שם. גם רוטב הראנצ' שליווה אותם לא היה לטעמי, אבל זה כבר יותר עניין של העדפה. הצ'יפס הגיע גם הוא לפני ההמבורגר – צ'יפס פריך מצוין וטרי – מה שגרם לי להרהר למה בעצם צ'יפס לא מגיע כמנה ראשונה תמיד. זה גם גרם לי לנשנש מלא צ'יפס, ואז הבנתי למה.

>> בשבוע שעבר אכלנו את אחת מהארוחות הטובות של השנה

ההמבורגר הגיע 5 דקות אחרי הראשונות, כנראה שזה חוק סודי במקום, והוא בהחלט נראה יפהפה. לחמנייה רכה, שפע ארוגולה, שכבה ממש נאה של גבינה כחולה והר מרשים של בייקון, כולל רצועה אחת שממש (וסליחה מראש על השפה, בחיי שאני ליידי) הזדקרה מההמבורגר שלי. לא חשדתי. השפע סחרר אותי, ואחרי שסוף סוף הצלחתי להניח את כדורי הגבינה בצד (אל תדאגו, עוד אחזור אליהם) נגסתי בהמבורגר, שעשה קראנץ' גדול, ולא בהכרח רצוי. זה היה הבייקון, וזה היה קשה. רצועות החזיר טוגנו יתר על המידה, והפכו לקשות ברמה שהתנגשה עם מרקם ההמבורגר, ובשלב מסוים כבר הרגישה כמו ללעוס שבבי עץ. בחיי שהיתה חתיכה אחת שלא הצלחתי ללעוס. הטעם שלהם אולי נשמר ברובו, אבל זה הפך את חוויית הלעיסה למאתגרת, בלשון המעטה.

ולא פחות גרוע מזה, זה עמד בניגוד מוחלט להמבורגר, שהיה בלתי עשוי בעליל. בתפריט כתוב שכל ההמבורגרים ניצלים לדרגת מדיום-וול. וול, זה אפילו לא היה מדיום. אני דווקא אוהב את הבשר שלי מדמם, אבל כאן היה ניגוד מוחלט בין המעטפת החרוכה של הקציצה למרכז (והצדדים) הרוטטים והאדומים שלה. נראה שמישהו ממש מיהר לשלח את ההמבורגר לשולחן שלי במסגרת חוק 5 הדקות, והתוצאה (על אש גבוהה מדי) בהתאם. וזה לא שהיה עומס – בחלל המסעדה הנעים ישבו בסך הכל עוד 3 שולחנות קטנים. להגנתם אגיד שצוות המלצריות המקצועי והמהיר בדק איתי איך ההמבורגר (הפעם תוך 2 דקות מהביס, ולא 5), אבל נמנעתי מלהחזיר כי אם יש משהו שאני שונא מקציצה לא עשויה, זה קציצה שחזרה לפלאנצ'ה הלוהטת שוב.

>> בא לכם משהו יותר זול? אספנו את כל מנות השווארמה מתחת ל-40 שקל

משהו לא הסתדר לי. זה לא היה המבורגר ברמה שראויה לרף התל אביבי, ולא המבורגר ברמה שאני זוכר. אולי עשיתי בחירה לא נכונה? אני מאמין גדול בהזדמנות שניה, אז לפני שהתחפפתי, הזמנתי עוד מנה בטייקאווי: "קסטרו אל פרזידנטה" (64 ש"ח), המבורגר בתוספת חזיר צלוי במיץ תפזים, האם מעושן, גבינת אמנטל, חרדל ומיונז. התפללתי לאל שהפרזידנטה יחון את הפרוזדור, אבל אז נזכרתי שזה כולל חזיר אז לא בטוח לאיזה אל עדיף להתפלל.

עשיתי את דרכי הביתה, עניין של עשרים דקות פלוס מינוס, וכשהגעתי פתחתי את המתנה שקניתי לעצמי. היה שם המבורגר. עדיין חם. נגסתי בו בחשש קל, ולמרבה הפתעתי – הוא היה מושלם. מידת העשיה היתה מידיום-וול חלומי, הפריכות מבחוץ שמרה על עסיסיות הבשר, שבתורו פתאום נתן טעם עוצמתי יותר, מבלי להשתלט. עליו נחה ערימה בגודל סביר של בשר חזיר מפורק עם טעמי הדר קלים שהוסיף, גבינת אמנטל והאם שנתנו עוד גוון טעם והביס היה פשוט נפלא. שילוב טעמים נהדר, בשר איכותי, תוספות מקוריות ומוצדקות כאחד.

לא מן הנמנע שזמן הנסיעה הביתה עזר לבשל את ההמבורגר למידה הנכונה. זה אידיאלי למשלוחים, אבל עבור מי שיושב במקום רצוי שבפרוזדור ישימו לב בכל הנוגע למידת העשיה, כי זה משפיע הרבה על הבשר שלהם. כן, גם מידת העשיה של הבייקון. כי כשהכל היה עשוי היטב, ההמבורגר של הפרוזדור באמת ראוי לרשימת ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב. לפחות כל עוד עושים את הבחירה הנכונה.

פרוזדור, מנדלי מוכר ספרים 6, א'-ש' 12:00-00:00, זמין גםבוולטומשלוחה

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פרוזדור
• ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב
• המבורגר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 920 // פאק פאק פאק