ירידה לדפוס: האם הגיעה שעתם של ספרי האמן בארץ?
הפרינט היה מיועד למות, המכונות שקנו נדירות וגם הניסיון מגיע תוך כדי תנועה, אבל אוריאל הר טוב וערן נוה החליטו בכל זאת לפתוח את דפוס גולם - הוצאת ספרים ובית דפוס המתמחים בספרי אמן. ריאיון אולד סקול
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט לפתוח בית דפוס. בעידן שבו מספידים את הפרינט לטובת מרדף אינסופי אחרי הסטארט־אפ הבא שיביא את האקזיט, יש שיאמרו שלפתוח בית עסק כזה הוא לא פחות מאשר התאבדות. אולי זו בדיוק הסיבה שאוריאל הר טוב (38) וערן נוה (35) החליטו להוציא את היוזמה הזאת לפועל. לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והנהירה אחרי הכסף הגדול, בשנים האחרונות אנחנו עדים גם לחזרה לצורות ייצור מסורתיות "של פעם". עולם האמנות העכשווית הוא דוגמה מובהקת לסכיזופרניה הטכנולוגית הזאת – הוא נע כל הזמן בין אימוץ טכנולוגיות מתקדמות להישענות על טכניקות מסורתיות ועמלניות.
הוצאת הספרים ובית הדפוס "דפוס גולם" – שמתמחה בהוצאת ספרי אמן – הושקה רשמית בשבוע שעבר עם הספר "אדם וחוה / חיות בלילה" של הצייר והרשם יואב אפרתי. הספר נוצר בטכניקת חיתוכי לינוליאום, ואפרתי עבד עליו במשך כחצי שנה בליווי צמוד של הר טוב ונוה. בית הדפוס של השניים ממוקם בין מוסכי האופנועים של רחוב שוקן, בבניין תעשייתי שכיום מאכלס בעיקר סטודיואים של אמנים. הר טוב ונוה, שניהם בוגרי בצלאל, הכירו במתחם האמנים הזה ונסחפו אחר עולמות הפרינט וספרי האמן. בסטודיו הקטן שלהם עומדות שתי מכונות דפוס בֶּלֶט שרכשו מיד שנייה, שכן כיום כמעט לא משתמשים במכונות אלה. קיים בלבול רב בנוגע להגדרה של ספר אמן, אולי משום שהתחום עוד לא מפותח דיו בארץ. נוה והר טוב מדגישים שמדובר בז'אנר בפני עצמו – תהליך אמנותי שבסופו נוצרת עבודת אמנות לכל דבר. בניגוד לקטלוגים של אמנים, שכוללים קובץ רפרודוקציות של עבודות ומלל אוצרותי, ספרי אמן הם יצירה בפני עצמה שנמכרת במספר עותקים מוגבל. בארץ היו בעבר כמה הוצאות ספרים שהתמחו בספרי אמן, אבל לרוב היו אלה ספרים שכללו איורים לספרי שירה. נוה והר טוב מתרחקים מסוג זה של ספרים ומעמידים במרכז העשייה שלהם את הדימוי ולא את המילה.
מה משך אתכם לתחום הדפוס בעידן שבו אוהבים להכריז על מות הפרינט?
הר טוב: "שילוב של דברים – גם הרצון לפתוח מפעל שמייצר משהו וגם העניין שלי בתחומי אמנות והדפס. רוב הוצאות הספרים היום בכלל לא מחזיקות בבית דפוס, וכל תהליך ההדפסה הוא חיצוני. אצלנו הבסיס הוא הייצור. אני אוהב את תהליך הייצור".
מה מיוחד כל כך בספרי אמן?
נוה: "ספרי אמן היו מדיום חשוב מאוד במאה ה־20. אמן היה מוזמן לסדנה ליצור ספר בטכניקות מסורתיות כמו ליטוגרפיה, רשת או תחריט. הספר היה יוצא לאור במספר עותקים קטן יחסית וכולל מקבץ דימויים. יש משמעות לאוסף הדימויים שכרוך בספר – האמן למעשה יוצק אותה לתוך הספר".
הר טוב: "בספרי אמן יש מוטיב של זמן – אלמנט שלא קיים בציור ובהדפס. רצף הדימויים בתוך ספרי האמן הופך אותו להיות מדיום אח לקולנוע".
יכול להיות שכל הקסם של ספרי האמן טמון בכך שעוד כמה שנים הם יהיו פריטים לאספנים ויהיה קשה להשיג אותם?
הר טוב: "מה שחשוב לי הוא לא הנדירות של הספר, אלא להוציא אותו בתור יצירת אמנות".
נוה: "אני דווקא אוהב את הצמצום, את העובדה שהספר מודפס ב־400 עותקים ולכל עותק יש ערך מסוים".
קטלוגים של תערוכות מלווים בדרך כלל בטקסט של אוצר או חוקר שמפרש ומסביר את העבודות. כאן האלמנט הזה לא קיים. לעבודות בספר אין פרשנות.
הר טוב: "כי זו תהיה התערבות בעבודה, כמו להכניס טקסט לתוך הציור. הספר הוא יצירה שלמה, אובייקט של אמן".
נוה: "אין ז'אנר באמנות – אם זה מוזיקה, תיאטרון או קולנוע – שמציג מישהו שמדובב לך את היצירה אחרי שראית או שמעת אותה. האמנות לא חייבת כלום לאף אחד. טווח הפרשנות מול הצופה הוא אינסופי, וזה הקסם של האמנות. אני מסכים שסף הגירוי הוויזואלי והרגשי אל מול יצירת אמנות ירד, קשה להפעיל את הצופה מול יצירת האמנות".
בשנים האחרונות יצאו לא מעט ספרי אמן. בכלל, בזמן האחרון יש תחושה של חזרה למלאכות ידניות ולטכניקות אמנותיות מסורתיות.
נוה: "זה מדיום שהזניחו אותו בארץ. מחוץ לישראל המדיום הזה תמיד היה קיים, אבל אמן לא פונה למדיום מסוים כי הוא מצליח או כי הוא אופנתי, אלא כי הוא מעניין אותו".
הר טוב: "בכל בתי הספר הגדולים לאמנות בעולם יש קורסים של הדפס וספרי אמן, אף פעם לא עזבו את זה, אך בבצלאל קורסים כאלו לפעמים נדחקו. קצת מצחיק לדבר על זה במונחים של 'חזרה', כי אנחנו מדברים על היסטוריה נורא קצרה – הדפוס קיים מאות שנים, העולם הדיגיטלי הופיע לפני שנייה. אנחנו לא נמצאים בכלל בפרספקטיבה שבה אנחנו יכולים לדבר על זה".
אז בעצם אתם מבססים פה תחום שלאף אחד אין בו ממש ניסיון, גם לא לכם.
נוה: "חוסר ניסיון הוא גם יתרון מסוים, גם בגישה וגם מבחינה טכנית, כי הוא מאפשר לך לחשוב על פתרונות חדשים ולהמציא פתרונות לא קונבנציונליים לייצור ספרים. המצב הזה מרתק כי אתה נמצא בחוסר ודאות, אתה מייצר תהליך עבודה חדש שצריך להתמודד איתו".
הר טוב: "יכול להיות שיש קושי מסוים. מצד אחד זה מעניין לייצר את הדבר הראשוני הזה, אבל מצד שני לוקח זמן עד שמפתחים מיומנות ושפה. לפעמים תחילת העבודה עם אמן היא ארוכה כי הוא צריך לעשות טסטים, אבל בסופו של דבר זה תלוי באמן. יש אנשים שיתחילו לעבוד ואז נורא מהר ירגישו נוח בתוך זה ויראו את זה בתוצאות".
נוה: "הבוסריות והראשוניות הן בלתי נמנעות, כי אנחנו הוצאה חדשה ואין לנו ניסיון. מבחינתי זו פריבילגיה לעשות טעויות וללמוד תוך כדי החיפוש והגישוש. יש לזה ערך. זה לא מפחיד אותי, להפך, זה המקום שאני הכי נהנה בו".