עברה שנה מאז שהמוסד האייקוני שהוא סאטרדיי נייט לייב ציין 50 שנות קומדיה, כך שבאמת כבר מיותר לדבר על השפעתו העמוקה על התרבות האמריקאית, על הטלוויזיה ככלי בידור ועל קומדיה באופן כללי. אם תרצו השלמות, רק תראו פרק של "ארץ נהדרת" ותקבלו פרופורציות. אבל השבוע קרה משהו שמעולם לא קרה לתוכנית, ובפעם הראשונהנולד לה ספין-אוף בארץ אחרת– הגרסה הבריטית של SNL, עם קאסט מקומי, כותבים מקומיים, הומור מקומי ובתקווה, גם מסורת מקומית.

אם כן, במוצאי שבת האחרון שודר הפרק הראשון, תחת פיקוחו של מפיק העל לורן מייקלס, ובתמיכה מבחוץ של המנחה הראשונה באנגליה, טינה פיי – נו, רצו לתת להם הזדמנות ללמוד מהטובה ביותר – כשרק בפרקים הבאים יגיעו להנחות בריטים כמו ג'יימי דורנן ("חמישים גוונים של אפור") וריז אחמד. את חברי הקאסט כנראה שאתם לא תכירו, אבל חלקם קומיקאים, שחקנים ויוצרים קומיים שכבר הצליחו במידה מסוימת באנגליה, ועברו סדנה אצל הדוד מאמריקה על איך לכתוב קומדיה סטייל SNL.

הפרק הראשון אמנם לא זמין לסטרימינג חוקי בארץ (נקווה שזה עניין של זמן), אבל מערכונים וקטעים מתוכו כבר זמינים ביוטיוב של רשת SKY, הבית של התוכנית (שכמו NBC, גם בבעלות חברת קומקאסט), והאמת שהופתענו לטובה. כן, הקומדיה קצת חלודה ולחברי הקאסט בבירור צריך יותר זמן כדי למצוא את הקצב שלהם, אבל יחסית לתוכנית ראשונה זה מרגיש שיש להם קול קומי רענן, מעט אפל יותר מזה האמריקאי ועם שנינות בריטית מאפיינת. התרשמנו במיוחד מקטעי הוויקנד אפדייט, שהרגישו מוזרים, חצופים ופרועים כמו SNL בסבנטיז – ומבחינה רבה, זה בדיוק מה שזה, לידתו של SNL באנגליה, הזדמנות לראות מסורת חדשה קורמת עור וגידים, ולהבין אם תצליח לשרוד כמו האם האמריקאית שלה.
"SNL UK", פרק 1, רשת Sky

• מה רואים הלילה
• סאטרדיי נייט לייב
• אנגליה
• קומדיה

ואיכשהו, שוב, מלחמה. הפחד באוויר, האזעקות, האתרעות וההגבלות של פיקוד העורף, מקומות הבילוי והתרבות שנסגרים, הכדורגל ששובק חיים. נראה שכמעט התרגלנו ללופ הזה. חיים מתמידים תחת תחושת חירום. השנים האחרונות הגבירו את המחנק הזה, אבל אם מסתכלים בפיכחון – גם בעבר תמיד היינו מדינה שמלחמות הן חלק מהחיים שלה.וחלק מההווי הלאומי, בכל מדינה, משתקף גם בתרבות ועוד יותר מזה, בהומור שלה. ההומור העברי תמיד עסק גם במלחמות שלנו וזה נכון לדורותיו, עוד לפני קום הטלוויזיה. מתיאטרון האוהל והחמאם וחנוך לוין – כולם עסקו, בדרך כזו או אחרת, במציאות הבעייתית שלנו.לרגל תחושת החירום שמכה בנו שוב, חזרנו אל עשרה מערכונים שניסו להסתכל על המלחמה מהצד המצחיק שלה. קלאסיקה ישראלית.

>> מלחמת תרבות: 9 סרטים איראנים משובחים שיש מה ללמוד מהם
>> עוד ניפגש: 9 מוסדות תרבות עצמאית שתל אביבים אוהבים במיוחד

הגשש החיוור // המכונית המגויסת

קשה להאמין, אבל המערכון הזה הוצג לראשונה ב-8 ביוני – תוך כדי מלחמת ששת הימים. אבל כמו שנראה תכף, בלא מעט מערכונים ברשימה זה יהיה הסיפור – לכתוב על האש תוך כדי שהיא דולקת. וזה היה המערכון הקלאסי שבו הגששים צחקו על זווית קטנה ומוזרה של המלחמה: המכוניות שגויסו לחזית, ולא נשאר מהן זכר. מערכון שבמידה מסוימת חזה גם את גבעת חלפון ואת כל ההומור הצה"לי שנבנה עליו – כשכל העם צבא, ורובנו לבשנו פעם מדים, גם ההומור שמגיע מהצבא קולע לכולם.

ניקוי ראש // הסכסוך היהודי-ערבי

ממשיכים קדימה אל תכנית הסאטירה שהקדימה את כולן. רוב המערכונים של "ניקוי ראש" (שעלתה בעקבות מלחמה גדולה אחרת – מלחמת יום כיפור) עסקו פחות בשכול ובכאב ויותר בעולם שאחרי המלחמה: הסיאוב של שלטון מפא"י, האלימות ובעיות נוספות שהטרידו את מנוחתם של הישראלים. אבל מדי פעם יצאה להם גם תובנה כזו, דרך מערכון קטן ונשכח, על הטבע ההזוי של האיזור הזה ועל שני עמים שלא מסוגלים לחיות ביחד בשום דרך.

זהו זה // הבאבא בובה

החרדות של היום הופכות לקומדיה של מחר. זה השיעור שמתקבל ברבים ממערכוני המלחמה האלה, בטח במה שנחשבת לתקופת השיא של "זהו זה": מלחמת המפרץ, שהכניסה אותה סופית לכל בית. זו הייתה התכנית שצחקה בזמן אמת על החרדה הישראלית המטורפת, מספריות הווידאו ועד האנשים שלא יודעים להפעיל את האזעקות. והיה גם את הבאבא בובה – שייצג את החרדה הזאת במלואה. דמות כאוטית ונוירוטית (בגילומו האדיר של מוני מושונוב) שקצת מזכירה את האולפנים של היום: הרבה אנשים שמחרטטים בביטחון בלי שמץ של מושג מה יהיה.

החמישיה הקאמרית // פרחים בקנה

לחמישיה הקאמרית היו לא מעט מערכונים שעסקו בצבא. יוצריה שיצאו ממלחמת לבנון ו"חרבנו להם על הראש" (כמו שאמר פעם רמי הויברגר ז"ל), רק חיפשו לצעוק את זה בכל דרך. ממערכונים מצחיקים דוגמת "מה שאני הכי שונא בצבא", ועד מערכונים כמו "לבנון" (זה קרה בגללי) או מלחמת יום כיפור (אם לא הירואי, לפחות קונטרוברסיאלי) – היא עסקה בצה"ל במקרים רבים, במלחמות ובפולחן המוות. אבל אני רציתי לבחור את הקטע הזה – שיר שעקרונית אמור להיות אופטימי. אבל תסתכלו טוב טוב בעיניים של מנשה נוי ותבינו את כל הטראומה שעוברת כאן מדור לדור.

החרצופים // סתיו

אמצע שנות התשעים, דור אחר של כאב – ומלחמה אחרת. "החרצופים" עלתה לאוויר דקה אחרי רצח רבין ועם תחילת הפיגועים הגדולים ששטפו את הרחובות. זו הייתה הטראומה, וככה ניסו להתמודד איתה – דרך הביצוע ל"שיר סתיו", שיר ישראלי ישן, במילים חדשות ובביצוע של הנשר. זה שאוכל את הפגרים של המוות המיותר, ושאף פעם לא חסרה לו עבודה. עד עצם היום הזה.

מ.ק. 22 // ימ"מ נגד סיירת מטכ"ל

עוד סדרה שבאה מהצבא, אבל לא ממש מהצד הקרבי שלו. "מ.ק. 22", קצת כמו שורה של יצירות שיבואו אחריה – מ"אפס ביחסי אנוש" ועד "המפקדת" או "שישו ושמחו", חגגה את צה"ל הלא הירואי, זה שנשאר מאחור, שעסוק הרבה יותר בעבודה משרדית אפורה, שנרקב באפסנאות כזו או אחרת. שוב ושוב הצליחו שם להכניס איזו בעיטונת להירואיקה הצה"לית הגדולה. למשל, בפרק העשירי והאחרון (לצערנו הרב), שבו סצנת ההשתלטות על האולפן של יאיר לפיד הופכת למלחמה פנימית ענקית בין הימ"מ לסיירת מטכ"ל. אולי גם עקיצה למלחמות הפנימיות שלנו, שמלוות אותנו עד היום.

מקום לדאגה // הגמד

"מקום לדאגה", שלפחות בעיניי היא היורשת החוקית של "החמישיה" בתור סאטירה כואבת ולאו דווקא מצחיקה – לא היתה ממש סאטירה לפרצוף. היא היתה הרבה יותר מופשטת ונונסנסית, וסיפרה את המציאות הכואבת בכלים קצת יותר אמנותיים. למשל, במערכון הזה – שבו היא לוקחת את המלחמה של הדור שלנו, הכיבוש בשטחים, ומגחיכה אותו עד כאב.

הפרלמנט // מלחמת עולם

גם "הפרלמנט", בניגוד לאמא המולידה שלה "ארץ נהדרת", לא תמיד התייחסה למציאות הישראלית במישרין. היא תמיד יצאה משם לעולמות הנונסנס – לקומדיה איכותית מאוד, אבל לא ממש סאטירית. ופתאום, בתוך כל אלה, נפל המערכון הזה. מערכון שהשתמש במטאפורת הספורט והכדורגל כדי להמחיש את החרדה הקיומית של המקום הזה. יש בו מלחמות עולם ושואה ברקע ואיום איראני – כל הטראומות רוקדות בתוך מערכון של דקה, שבסוף יוצא ממש מצחיק. אלה החיים שלנו.

היהודים באים // פתח ת'גדר

לצד היכולת שלה לצחוק על סיפורי התנ"ך, היכולת המדהימה הנוספת של "היהודים באים" היתה גם לספר וגם לתקוע סיכה בבלון של המיתולוגיה הישראלית. כמו בקטע הזה, שבו – בדרך מאוד מצחיקה, כיאה למערכון שמשלב את מעיין בלום, יניב ביטון ומוני מושונוב – נחשף המתכון לטראומת העל של מלחמת לבנון. הדרך שבה שרון ורפול השתמשו במנחם בגין על מנת להוביל אותו למטרה שלהם – מלחמה בכל מחיר. ורק בסוף, כשאתה אמור לצאת עם חיוך – הסכין מסתובבת, באשר לאחת המלחמות הכי טראגיות ומכעיסות שהיו כאן.

ארץ נהדרת // ונזכור (כמעט) את כולם

זה לכאורה לא מערכון מלחמה. אין בו חיילים משעשעים או חיילים בכלל. ובכל זאת, אודי כגן הביא כאן את הסיפור כולו. בתוך יום הזיכרון לחללי צה"ל, הוא ניצל את המצב כדי לספר את הסיפור על אלה שמתים בחושך, לא בגבורה הזוהרת של היום הזה. אלה שמסיימים את חייהם אחרי שהשתחררו בגלל הטראומה שהם סוחבים וכולם מתעקשים לזלזל בה במקרה הטוב, או לנצל אותה לצרכיהם במקרה הרע. כתב האישום הכי חריף ש"ארץ נהדרת" הגישה – ושנעשה בדרך הכי כגנית. אותנטית, ישירה וכואבת עד דמעות.

• מלחמת איראן
• המסך
• קומדיה ישראלית
• קומדיה
• ארץ נהדרת
• היהודים באים
• מ.ק 22

מלחמה! למה זה טוב? לפי השיר המפורסם לשום דבר, ושירים תמיד צודקים, אבל כנראה שהאבסורד שבמצב המלחמתי יכול לספק כמה צחוקים. עכשיו כשאנחנו בעיצומה של מלחמת איראן השנייה (או השלישית, מי סופר), מדפדפים ברשתות בין סרטונים קומיים על שכנים במקלט בזמן שאנחנו במקלט (חה חה), זו הזדמנות טובה להסתכל על כמה קומדיות מוצלחות שעשו צחוק מהאלמנט הזה של הטבע האנושי וסייעו לנו להתמודד עם הזוועה בדרך הטובה ביותר: הומור. לפחות עד שבאה זוועה גדולה יותר. הקשב!

>> יורים וצוחקים: 10 מערכוני מלחמה שהפכו לקלאסיקה ישראלית
>> נשמע מלחמה: 13 שירים שצריכים להחליף את התראת פיקוד העורף

רעם טרופי (2008)

"רעם טרופי" הוא לא ממש סרט מלחמה, אלא יותרסרטעלסרטי מלחמה. זה אולי נשמע מסובך, אבל בעצם זה מאוד מצחיק. הסאטירה ההוליוודית של בן סטילר, מציבה מספר שחקנים הוליוודים מפונקים בג'ונגלים של אסיה, כשהם מנסים ליצור סרט המבוסס על מלחמת ויאטנם. "רעם טרופי" היא קומדיה שמראה שאפשר לקחת את הכוכב מהוליווד, אבל לא את הוליווד מהכוכב. הסרט זכור בעיקר בגלל ההופעות הקורעות ומלאות האיפור של טום קרוז ורוברט דאוני ג'וניור, אבל מכיל בתוכו גם מספר הומאז'ים לסרטי מלחמה כגון "פלאטון", ולמעשה הרעיון המקורי לסרט צץ אצל סטילר כאשר שיחק תפקיד קטן בסרט המלחמה הרציני מאוד של ספילברג, "אימפריית השמש".

מ.א.ש (1970)

רוברט אלטמן ז"ל היה במאי דגול, שהצליח לשים זווית סאטירית על עולמות כמו תעשיית המוזיקה ב"נאשוויל", הוליווד ב"השחקן" וגם מלחמת קוריאה (ובעצם, מלחמת ויאטנם) ב"מ.א.ש". הקומדיה הזאת עוסקת בחבורה של רופאים צבאיים בבית חולים שדה, הכוללים את אליוט גולד, דונאלד סאת'רלנד ורוברט דובאל הצעירים. באמריקה הסרט ידוע יותר כבסיס לסדרת הטלוויזיה המצליחה בכיכובו של אלן אלדה, שרצה יותר שנים מאשר שמלחמת קוריאה התקיימה. אבל הסרט המקורי הוא יצירת מופת שגם הביא לנו את השיר הבלתי נשכח "Suicide is Painless". זה אולי לא "ח'רבו ד'ארבו" אבל זה די טוב.

שים פס על הפס (1981)

אם אתם אוהבים את הקומדיות הצבאיות שלכם עם פחות פאתוס, אז הנה ביל מארי בצבא! התסריט של "שים פס על הפס" התחיל את דרכו כפיץ' של "מה אם צ'יץ וצ'ונג היו מתגייסים לצבא?", אבל כאשר צוות הסטלנים הזה לא היה זמין, המפיקים גייסו את כוכב "סאטרדיי נייט לייב" ו"מהומה במועדון" ביל מארי וחברו (באותו זמן) הארולד ראמיס, שיככב איתו אחר כך ב"מכסחי השדים" ויביים אותו ב"לקום אתמול בבוקר". "שים פס על הפס" ידוע כסרט שמאבד קצת מומנטום בחצי השני שלו, אבל עדיין: ביל מארי בצבא! זה כיף!

לרקוד עם טייסים (1991)

אם אתם מחפשים משהו עוד יותר מטופש, אז יש את "לרקוד עם טייסים", הפארודיה הקלאסית של ג'ים אברהמס על "אהבה בשחקים" ומגוון סרטים הוליוודים אחרים מאותה תקופה. הסרט, בכיכוב רוב הקאסט של "שני גברים וחצי", מכיל כמות גאגים מטורפת לדקה, בדיחות ויזואליות, משחקי מילים, סאטירה הוליוודית והופעות אורח מטורפות, וזכה אף לסרט המשך (יש שאומרים אפילו טוב יותר) בשם "לרקוד עם לוחמים" שהיווה בעיקר פרודיה על סדרת "רמבו".

סודי ביותר! (1984)

לפני שביים את "לרקוד עם טייסים", ג'ים אברהמס היה חלק משלישיית צוקר, אברהמס וצוקר, שהביאה לנו את "סרט מטוגן" ו"טיסה נעימה", אך יצירת המופת האמיתית שלהם היא כנראה "סודי ביותר!", פרודיית אלביס מטורפת על זמר אמריקאי (ואל קילמר) שנשלח לסיבוב הופעות בגרמניה המזרחית בזמן המלחמה הקרה וחובר למחתרת סודית של לוחמי חופש. "סודי ביותר!" הוא כמו מדריך להומור, יש שאומרים שהוא מכיל כל סוג של בדיחה שקיימת, והיווה השפעה על יוצרים כמו אלון גור אריה הישראלי ואפילו המוזיקאי הקומי ווירד אל ינקוביק.

המוסד (2019)

ואם כבר מדברים על אלון גור אריה: היוצר הקומי הישראלי מאחורי יצירות קאלט כמו "היפופוטם" ו"המוסד הסגור" הביא לנו ב-2019 את "המוסד", פרודיית סלאפסטיק ישראלית כשרה למהדרין. "המוסד" הוא סוג של הרחבה של "המוסד הסגור" לאורך מלא, ועוסק בסוכן מוסד ישראלי (צחי הלוי) שיוצא למסע מטורף ומלא גאגים ונונסנס להצלת העולם החופשי. הסרט אף זכה להפצה בינלאומית, אך אנחנו מניחים שהיום הציבור העולמי פחות ישמח לראות קומדיה על כוחות הביטחון הישראליים. ניחא, יותר בשבילנו.

דוקטור סטריינג'לאב (1964)

עם כל הכבוד ליוצרים כמו ג'ים אברהמס, האחים צוקר ואיוון רייטמן, יש במאים… ויש את סטנלי קובריק. הגאון היצירתי מאחורי "הניצוץ", "התפוז המכני" ועוד ועוד ביים גם את סרט הקומדיה הסאטירי הבלתי-נשכח "ד"ר סטריינג'לאב". סרט עם תסריט מושחז מלא במשפטים שאפשר לצטט ואף להפוך לממים גם אחרי 60 שנה, בימוי קובריקי מוקפד ושלוש הופעות מדהימות של פיטר סלרס האגדי, כולל אותו מדען גרמני משונה בשם הסרט. עד היום, "ד"ר סטריינג'לאב" נחשב לשיא של קומדיות מלחמה אנטי מלחמתיות, וגם הופך מדויק יותר בכל שנה שעוברת.

ג'וג'ו ראביט (2019)

הסרט העדכני ביותר ברשימה הזאת, "ג'וג'ו ראביט", עוסק בילד גרמני שחברו הדמיוני הוא אדולף היטלר, בגילומו של במאי וכותב הסרט, טאיקה וואיטיטי. מלחמת העולם השנייה היא לא אירוע היסטורי קומי במיוחד, אבל בזכות הבימוי והכתיבה של וואיטיטי וגילומו של הדיקטטור המשופם, "ג'וג'ו ראביט" מצליח להיות סרט שובה לב, מרגש וגם ממש ממש מצחיק. איפה עוד תוכלו לראות את היטלר אוכל חד-קרן לארוחת ערב או סצנה שמבוססת על המנגנון הקומי של נאצים שצריכים להתחיל כל משפט ב"הייל היטלר"? אוי, הנאצים האלה. מה יהיה איתם?

טים אמריקה (2004)

ב-2004 הסתגרו יוצרי "סאות' פארק" טריי פארקר ומאט סטון בחדר עם הרבה בובות, ויצרו סאטירה מלחמתית על-זמנית. "טים אמריקה" הוא בהחלט סרט מ-2004, עם כל הרפרנסים הדרושים למלחמת עיראק בהנהגת ג'ורג' בוש הבן, עלילה מגוחכת על שחקן שמגוייס לסוכנות ממשלתית, הנבל קים ג'ונג איל (זוכרים אותו?), סצינת הקאה קלאסית ושיר נושא אפילו קלאסי יותר ("אמריקה! פאק יה!"). מאז עברו יותר משני עשורים ופארקר וסטון עדיין מייצרים סאטירה אמריקאית בקצב מסחרר, ויש להם הרבה על מה לצחוק. כיף להם.

גבעת חלפון אינה עונה (1976)

חשבתם שתתחמקו מפה בלי זה? תשכחו מזה. אנחנו אתר ישראלי ואנחנו מחוייבים להכניס את הקומדיה הישראלית הצבאית הגדולה בכל הזמנים, "גבעת חלפון אינה עונה". למזלנו, מדובר בסרט ממש טוב, אז אין ניגוד אינטרסים. כן, עם תסריט משובח של אסי דיין ונפתלי אלטר, בימוי מוקפד של דיין, הופעות בלתי-נשכחות של שלישיית הגשש החיוור, וגם טוביה צפיר, מיקי קם וניצה שאול, מדובר בקלאסיקה שבהחלט ראויה למקום שלה בפנתיאון הישראלי. יש לסרט גם כמה דברים להגיד על מלחמה, צבא, וכל הגורמים שמביאים אותנו למצבים האלה שוב ושוב. מוזמנים להכניס פה בסוף איזה ציטוט מהסרט שאתם הכי אוהבים, אנחנו סומכים עליכם.

• מלחמת איראן
• סרטים מומלצים
• קומדיה

מי שזכה לראות את הסיטקום "רוק 30" בזמן אמת יודע טוב מאוד שלא היתה שום סדרה כמותה לפני כן, ולא היתה כזו גם אחר כך. סיטקום מושלם שנוצר במוחה המבריק של טינה פיי, ובמשך 8 עונות הצליח לדחוס יותר פאנצ'ים-פר-דקה מאשר שלרוב הקומדיות יש בעונה שלמה. ומי שלא זכה לראות אותה – מה אתם עוד עושים פה? רוצו מהר להשלים, זה הבינג' הכי מהנה שתוכלו לקחת על עצמכם. סיימתם? יופי – כי ליוצרי "רוק 30" יש סדרה חדשה עם טרייסי מורגן ודניאל רדקליף.

"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" אמנם מתרחק מהאולפנים של הקומדיה ההיא, אבל נשאר בעולמות הזוהר, הכסף והמדיה. כוכב הפוטבול לשעבר רג'י דינקינס (מורגן) מנסה להתאושש מפרשית הימורים מביכה שהרסה לו את הקריירה בדרך הכי גרועה שיכול – הוא שוכר דוקומנטריסט יומרני וזוכה אוסקר בשם ארתור טובין (רדקליף), שנכנס לחייו עם צוות מצלמות שמערבב את הכל. כן, זה עוד מוקומנטרי, אבל הוא כתוב על ידי כמה מהיוצרים הקומיים הטובים בהיסטוריה, וזה ברור כמעט מיד.

למרות שהקצב הקומי המבריק של טרייסי מורגן נפגם מעט מאז שנפגע על ידי משאית של וולמארט (אירוע אמיתי ולא בדיחה מ-"רוק 30"), הסטייל המאפיין של טינה פיי (שמפיקה את הסדרה) ושל שני היוצרים רוברט קרלוק (משתף הפעולה הוותיק של פיי והשואוראנר של "30 רוק") וסם מינס (שכתב לכל הסדרות של פיי) בולט במיוחד, ומבריק כהרגלו. קצב הבדיחות קצת נרגע, אבל הפרק הראשון עדיין גרם לנו לצחוק בקול כמה וכמה פעמים, אתם יודעים, עם בדיחות – הדבר הזה שלא מעט קומדיות שכחו לספר. כמה טוב שיש עוד טינה פיי בעולם להצחיק אותנו.
"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס", שני פרקים ראשונים ב-Yes, ב-HOT ובסלקום TV

• מה רואים הלילה
• קומדיה
• סיטקום
• טינה פיי

באיזה שלב החלטנו קולקטיבית שעורכי דין כל כך מרתקים עד שהם מצדיקים ז'אנרים שלמים של סדרות על חייהם? מתי שזה לא היה, המציאות היא שבכל כמה ימים יוצאת סדרה חדשה על עו"ד – "סנגור במבחן", "הפרקליטה וו", "חליפות", "בית משפט לנוער", "אנטומיה של סקנדל" וכמובן "סמוך על סול" הם רק חלק מסדרות העו"ד שאפשר למצוא בנטפליקס, וזה עוד מבלי להתייחס למאות הדוקומנטרים מבית המשפט ששם. אבל "חוקי הסטריפ" הוא משהו קצת אחר, סוג של פארודיה על סדרות בית משפט שפוגשת אנימציה פרועה בסגנון "איש משפחה".

הסדרה החדשה עוקבת אחר העו"ד הכושל לינקולן גאמב (בדיבובו של אדם סקוט מ"ניתוק"), שמשעמם את דרכו תיק אחד אחר השני, וקובר את שמה הטוב של אימו יחד איתה. יש לו עו"ד זקן וגס כעוזר (כי הוא מנוע מלעסוק במקצוע), ואחיינית שרירנית כמתמחה, וגם את משרד העו"ד העלוב הזה הוא בקושי מצליח להחזיק בחיים. למעשה, רק דבר אחד מבדיל בינו לבין כל עו"ד כושל אחר – הוא כושל בלאס וגאס, מקום כל כך צבעוני ומופרע עד שהוא המציא סלוגן שמגן על מי שמתפרע בה. רק שגם אם זה נשאר בווגאס, זה לא בהכרח אומר שזה חוקי.

רק כשלינקולן פוגש את קוסמת הרחוב הצבעונית שילה פלאמבה, ומבקש ממנה להצטרף אליו לניהול תיקים באופן ראוותני, מצועצע ו-וגאסי יותר, הוא מתחיל לזכות בהצלחה. ובמקרה הזה, הצלחה אומרת להיתקל בתיקים הזויים יותר ויותר. כל הרקע הזה הוא פשוט הזדמנות עבור יוצר הסדרה קולין קרופורד (כותב ב"מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים") לדחוס כמה שיותר בדיחות גסות, דביליות וחצופות בקצב מסחרר כמיטב מסורת האנימציה למבוגרים, ו-10 פרקים קצרים מושלמים לבינג' סטלני להפליא עם חלומות על וגאס.
"חוקי הסטריפ", 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אנימציה למבוגרים
• לאס וגאס
• קומדיה
• נטפליקס