>> סי היימן (כדאי שתעקבו) היא נערת הרוק הנצחית שלנו, אייקון תל אביבי-מוזיקלי כבר 40 שנים ברציפות, מימי הפינגווין העליזים, דרך אלבומה ה-11 ("ילדה ברזל") שיצא בשנה שעברה ועד פסטיבל המגבר הקרוב שבו תופיע יחד עם מני בגר (14.2, מרכז ענב).אתם יכולים ואף רוציםוצריכים להיות שם.

>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא
>> פיצה סודית ומפעל תרבות עם קארמה מעולה // העיר של רובי קסוס
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. אוגנדה/לדין

בר קטן להופעות גדולות מהחיים. משחר נעורי הרוק שלי אהבתי מקומות קטנים-צפופים שמה שעושה אותם זה לא הציוד או המפרט הטכני המטורף, אלא הוייב המחשמל שיכול לקרות רק שם. המקום הזה מדהים בעיניי. ראיתי שם הופעה בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, כשלהקת פילגש, הלהקה של הבן הצעיר שלי יהלי היימן שוחט, עשו שם הופעה. מאז הספקתי לראות שם את ג'נגו המלך ואת להקת קורדרוי. מקום השראה.
סמטת הבד 5 תל אביב

2. פסנתרים

לפני שבוע יצאתי משיעור משחק בדרום תל אביב, היה גשם שוטף מטורף, הייתי בפסאג' ברחוב יצחק שדה 34 – ומולי ויטרינה עם פסנתרים כמו חנות ממתקים אוסטרית ישנה ומזמינה. נכנסתי פנימה רטובה ושאלתי את האיש המקסים שמנהל את החנות (ומבקש להישאר בעילום שם), אם אפשר רגע לתפוס מחסה מהגשם ולנגן קצת. התשובה הייתה מיד "כן". אני יודעת שמדובר בפסנתרים הכי מוצלחים בעולם, ובכל זאת לא נאמרה מילה על מה, מי, למה וכמה. פשוט שבי לנגן. התאהבתי קשות. אם פעם יהיה לי הרבה כסף אקנה לי שם פסנתר. בינתיים כבר הוזמנתי לנגן ולצלם שם קליפ, ככה באהבה, כי הסלוגן שלהם אומר הכל: "ככה פשוט לנגן". חנות קסומה של פסנתרים ואהבה.
יצחק שדה 34 תל אביב

3. מתחת לעץ נאות אפקה

בשנים קודמות הייתי מגיעה לבן יהודה, אל הסניף הראשון. עכשיו פתחו גם אצלנו בשכונה שקרובה אלי להדר יוסף. מי צריך יותר מעץ מדהים מעליו, קפה מטורף, סנדוויצ'ים קטנים יפים שבאים לי בול טוב אחרי הספורט בפארק ליד. והרוח הטובה שמעליך, ישיבה נוחה, תנורי חימום, אפשר להביא את הכלב שלך אם בא לך ואיכשהו הכל שם מסתדר תמיד לטובה.
נתן אלתרמן 13 תל אביב (נאות אפקה)

4. פולי

בר מוזיקלי. הבר השכונתי שלי, היכן שלא אגור בתל אביב, תמיד יהיה השכונה שלי בלב. בר של 14 שנה, מהוותיקים בעיר ששרדו בכבוד ובצניעות עם אופי משלהם ונשארו נאמנים למקור. ממוקם בלב רוטשילד, מנוהל על ידי די.ג'יי ארנון יואב האהוב כל כך, שמשלב בו ברמן מדהים – יובי, המתופף של הארנבות של קספר 14 שנה רצוף. בר שמחבר בין תכנים של תרבות עירונית אורבנית לרגש, נותן במה לתקליטנים בתחילת דרכם, הרצאות ומפגשים במרחק נגיעה מהלב עם אומנים. בימי שלישי במת ג'אם ליוצרים ויוצרות צעירים משלנו שרוצים להשמיע קולם ומביאים את הקהל שלהם לשמוע אותם. יש גם האפי האוור מהמשתלמים בעיר. מקום שתמיד אחרי הופעה שלי אני באה אליו להזכיר לעצמי מה אני הכי צריכה – בר שהוא בית.
רוטשילד 60 תל אביב

5. שכונת הדר יוסף/ פארק קהילת לודג'/ קפה ריסו

אני תושבת שכונת הדר יוסף מזה עשור עברתי לפה עם מות אבי נחצ'ה ואחרי גירושים. מצאתי פה בית אמיתי. בחצר הקודמת שלי היו מופעים אינסוף בקורונה, ובשכונה הזו כתבתי כבר שני תקליטים חדשים. בחודשים האחרונים עברתי לגור במקום שהכי מזכיר לי את המילה חלום: רחוב ללא שם הממוקם בתוך פארק גינת קהילת לודג'. לאורך השדרה מדרכה ארוכה, בתים בתים קטנים ומתוקים ישנים ומרגשים, כאשר שער ביתי הכחול נפתח מולי פארק משגע, מטופח, מלא ציפורים. כלבים – גם שלגיה, הכלבה שלי שאימצתי ביניהם – מתרוצצים מאושרים. גינות כושר, גינות כלבים ובית הקפה האיטלקי של אמיר, "ריסו", טובל בירק, ממוקם בקצה העליון שלו צמוד למרכז המסחרי. זה אולי המקום היחיד בתל אביב שאני מכירה שהילדים מטפסים על העצים וההורים שלהם שותים קפה ואוכלים בנחת מהתפריט המהמם של "ריסו". מקום בתל אביב הרועשת שהצלילים היחידים ששומעים בו זה צחוק ילדים, ציפורים, וטוב חחח עכשיו גם צלילים של שירים יוצאים מהבית שלי . שכונה מטורפת. הבית שלי בעולם.
>> ריסו, הדר יוסף 14 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

בין כיכר רבין לאיכילוב,שדרות דוד המלך, רחוב ותיק, רחב מאוד, ציר תנועה מרכזי. יש המון באמפרים לא מסומנים, מעברי חציה דהויים שאינם נראים ומהווים סכנה ואי נוחות עצומה להולכים ולנוסעים, בעיקר בשעות הערב, מה שמיצר קפיצות אינסופיות לא צפויות על באמפרים שאינם נראים לחלוטין – גם מסוכן וממש לא נעים. הגיעה העת לתקן ולרענן קצת צבע. לא דרמה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט הישראלי "תמונות יפואיות". אסתי זקהיים הענקית, אורי גבריאל האדיר ושלל שחקנים מטורפים שמספרים ב-5 תמונות תל אביביות-יפואיות את הסיפור של תל אביב-יפו. הוא יצא ב-2025, הלכתי 3 פעמים בימים שבהם לא הצלחתי לצחוק. בסרט הזה צחקתי בקול .

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אם אי פעם אמות" – שירה של סמ"ר עדי ברוך זכרה לברכה. באוקטובר 23', עם פרוץ המלחמה, הציפו את הרשתות מילים לשיר שכתבה חיילת אישה צעירה מדהימה ופורצת דרך, סמ"ר עדי ברוך ז"ל, שנרצחה מפצמ"ר בעיר שדרות ביומה הראשון למילואים והיא עדיין לא בת 20. המילים צעקו אלי מתוך הרשתות, הלחנתי והבאתי את השיר לג'נגו עמיר רוסיאנו שהפיק וניגן איתי. השיר הפך לצוואה של אישה צעירה שהעזה להביט למוות בעינים הרבה לפני המלחמה והשאירה במחשב האישי שלה את הטקטס המצמרר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאמאטכ"ל.קהילה שבה חברות נשים אשר מכירות את המורכבויות שאת חווה ומדברות את הקשיים והעוצמות שאת חווה, קהילה שמגבשת תחתיה נשים, שכנות שלך, שלא הכרת עד כה. את מוזמנת להצטרף לקהילת הנשים הקרובה למקום מגוריך. קהילה שתספק מענה של ערבות הדדית, תמיכה, פנאי ורווחה לשותפות בה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האיש עם הדגל שעמד ליד הפסנתר של אלון אוהל במשך שנתיים תמימות –שמעון אדרי. שמעון מאשדוד, אך תל אביב והכיכר הפכו להיות ביתו השני ובעיניי מגיע לו כבוד ואהבה עצומים. בזמן המלחמה התנדבתי בכיכר החטופים שנתיים, במכירות וניהול דוכן סיכות החופש, ביחד עם אנשים שהפכו למשפחה עבורי. במשך שנתיים רצופות עד כמעט עכשיו, שבוע אחר שבוע הגעתי לשם. ליד הפסנתר של אלון אוהל, שבת אחר שבת, עמד שמעון, איש יקר מבוגר ומדהים, עמד דום עם דגל ישראל ענקי מונף בגאווה בידו. שמעון הוא הבחירה שלי. לאחרונה נסע עם הדגל לסגירת מעגל ופגש את אלון.

מה יהיה?
"גרפיטי תל אביב 89 הקירות שלך כל כך שותקים"
"שום פחד לא יעמוד מול הסבלנות וביום בהיר אפשר לראות מתל אביב את ביירות"
"קרני שמש אפורה מעירות אותי תל אביב מזכירה לי את ניו יורק"
בימים האלו אני חוגגת 40 שנות רוקנרול. מאז דרכה רגלי על האסבסט של מועדוני תל אביב, הפינגווין, קולנוע דן, ליקוויד, רוקסן ועוד – תל אביב העיר שלי מהווה עבורי השראה בלתי נדלית ובלתי נפסקת. היא תמיד תהיה העיר שבזכותה צמחתי והפכתי להיות נערת הרוק הנצחית. עיר שממשיכה להשפיע עלי תמיד ולהיות השראה עבורי. עכשיו זמן קצת סדוק אני חושבת… סוג של תחושה שהעיר מנסה להתנער מחדש אחרי המלחמה הארוכה הזו שעוד לא ממש נגמרה גיליתי שעל אף האורבניות המתחדשת, אני חשה שוב בית, שוב אנשים שהם משפחה, שכונה שהיא אהבה. ב-14.2 אפקוד את מרכז עינב האהוב ואשיר שם עם מני בגר בפסטיבל המגבר. תבואו. הכי מרגש להופיע בשבילי זה בתל אביב.

• העיר שלי
• רוק ישראלי
• אינדי ישראלי
• הדר יוסף
• אוגנדה
• פולי
• פסנתר
• שדרות דוד המלך

>> נעה ביזנסקי היא זמרת מצו סופרן ומומחית לביצוע מוזיקה ישראלית ויהודית על קו התפר שבין המוכר והפופולרי לבין הביצוע הקלאסי. היא כבר הופיעה בפסטיבלים וקונצרטים רבים בארץ ובעולם, עבדה לצידם של גדולי המלחינים ומופיעה ברחבי הארץ עם מגוון תוכניות מוזיקליות של שירה אמנותית. בשבוע שעבר היא הייתה אמורה לעלות עם שני ענבר – ככוכבת בינלאומית בתחומי הגיטרה הקלאסית – במופע משותף מיוחד ב״פליציה – בית לאמנות הצליל״, אבל לאיראנים היו תוכניות אחרות. נעדכן כאן כשיהיה תאריך חדש ואתם תעדכנו את עצמכם לא להחמיץ אותו.

>> חנות של חתיכים ושכונה שהיא תגלית השנה // העיר של מור קורל
>> מסעדה שנותנת הכל ותיאטרון שהפך לבית // העיר של שיר פופוביץ׳

1. גן סוטין

אולי לא אחת החורשות המפורסמות בעיר ובטח לא הכי גדולה, אבל בהחלט אחת הנעימות שבהן. מוצלת וקרירה גם בקיץ, וכמה שהיא קטנה – ככה היא עמוסה בהפתעות. החורשה היא אוסף של יוזמות ירוקות מוצלחות: גינה קהילתית יפה וקסומה במיוחד, ספריית רחוב מהמוצלחות שנתקלתי בהן, קומפוסטר מתוחזק ולאחרונה גם ארון נתינה חדש. במשך שנים החורשה היתה חלק מהיום יום שלי והלכתי דרכה לפחות פעמיים ביום. לפני כשנה וחצי עברתי לשכונה אחרת ועדיין מנסה לנצל כל הזדמנות לעבור דרכה ולבקר.
נהרדעא 8 תל אביב

2. שדרות העיר (ודוד המלך בפרט)

המקומות הירוקים האהובים עלי בעיר הם לא אלה שמגיעים אליהם במיוחד, אלא דווקא אלה שעוברים בהם בדרך מפה לשם לכמה דקות של אסקפיזם וצל. מהסיבה הזאת שדרות העיר אהובות עלי כולן ואני תמיד אוהבת לשבת ולבלות בהן, ומכולן דוד המלך היא השדרה שלי. אני אוהבת שצבעי הפריחה שבה מתחלפים בכל כמה שבועות. כמות הפעמים שהלכתי על השדרה הזאת בלופים של הלוך ושוב היתה יכולה להביא אותי עד מדינה אחרת: הרדמתי בה תינוקות ישנים בעגלה, עשיתי בה הליכות בתקופת הקורונה. אני תמיד מחפשת הזדמנויות לכלול אותה במסלול ההליכה שלי, לפעמים גם במחיר של עיקוף בדרך.

הכי דרך אגב. פינת ישיבה בשדרות דוד המלך (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

3. ספריית בית אריאלה

אין כמוה כדי לתת תחושה של עושר אמיתי: לשבת בה עם ספר או משחק, לחקור את כל האגפים שבה (תמיד מוצאים משהו חדש ומעניין), לקחת ספרים הביתה ולבקר בבית הקפה שבכניסה, שגם בלי הקשר שלו לספרייה הוא מאוד מוצלח. חוץ מזה אציין שדף הפייסבוק שלהם אהוב עלי מאוד ויש בו שילוב של מידע מעניין, כתיבה חכמה ובעיקר הרבה הומור. כמובן שלא ניתן לכתוב על הספריה בלי לקשר אותה לכיכר החטופים הסמוכה, שמזכירה לנו איפה ובאיזו תקופה אנחנו חיים, והיא גם סמל לתמיכה ולאחדות שעוד קיימת כאן(הערת המערכת:הספריה האהובה ספגה פגיעות הדף במתקפת הטילים על העירותהיה סגורה בשבועות הקרובים לשיקום ושיפוצים).
שאול המלך 27 תל אביב

4. קפה אווה

נתחיל בזה שכל בית עסק שנמצא סמוך לעבודות הרכבת הקלה ועדיין מצליח לייצר אי שאפשר לשבת בו בשלווה ונעימות, ראוי בעיני שיורידו בפניו את הכובע. מקומות טבעוניים מוצלחים יש בעיר בשפע וזה מאוד משמח, אבל אווה מוצלח בעיניי דווקא כי מעבר לטבעונות – הוא קודם כל קפה שכונתי, פשוט ויומיומי. הכריכים נהדרים, הצוות תמיד נחמד, יש בית טבע קטן שהוא חלק מהמקום ויש כריך טונה שיש לו טעם של הדבר האמיתי – למי שמתגעגעים.
אבן גבירול 129 תל אביב

5. שאטו שועל

מקום שתמיד נעים לשבת בו, תמיד טעים לאכול בו, ויש בו אווירה של נחמדות ושל שמחה. מסוג המקומות שאפשר לסמוך עליהם, ובגלל זה הוא הפך להיות המקום הקבוע שלי למפגשים שהם קצת מעבר לקפה של הבוקר. ויש להם האפי האוור בשישי בצהרים – שזה כבר מראה המון על הכוונות הטובות שלהם.
מלכי ישראל 19 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נכתוב את זה על דרך החיוב – יותר התחשבות ומודעות סביבתית היתה הופכת את החיים היומיומיים פה להרבה יותר קלים. גם ככה תמ"א ועבודות רכבת קלה ותנועה סואנת הם חלק מהחיים בעיר – אז פחות צואת כלבים על המדרכה, פחות אופניים וקורקינטים שדוהרים במהירות, ופחות התרכזות בניידים בדרכים היו הופכים את הכל ליותר נסבל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אדיפוס בקאמרי – מרתקת, שואבת וליוותה אותי למשך ימים ארוכים אחרי הצפיה. היא כל מה שאפשר לקוות לו בהצגה.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קלאסיקות ישראליות היו תמיד חלק משמעותי מהעולם שלי בתור זמרת, אבל המקום שלהן בתוך היצירה שלי התעצם פי כמה מאז תחילת המלחמה. כחודש אחרי פרוץ המלחמה נפגשתי עם שתי החברות שלי לשלישיית "טריולס" – הפסנתרנית אפרת לוי והקלרניטנית טלי הירשפלד – ויחד הטבענו את כל החרדות, העצב והכאב בתוך תמהיל מנחם של שירים ישראלים. יצרנו מופע שהתחיל בתור התנדבות. הפעם הראשונה היתה בסטודיו אנט (המלצה למקום נפלא בפני עצמה) שפתח שעריו לקונצרטים למען הקהילה.

יצא כך שביום המופע נחתמה הפסקת האש הראשונה וחזרו ראשוני החטופים. אני זוכרת בצורה מוחשית את התחושה של לשיר מול קהל את השירים האלה, ביום ההוא, זמן קצר אחרי אוקטובר ועוד לפני שחזרו אירועי התרבות להתקיים. המופע מלווה אותנו עד היום והוא משתנה כל הזמן – אנחנו עובדות על חומרים חדשים באופן קבוע: צוללות לעולם של סשה ארגוב, נעמי שמר, מרדכי זעירא, נחום היימן, מופתעות מחדש כמה כל שורה מקבלת משמעות חדשה בתקופה שאנחנו חוות עכשיו, וכמה נחמה ותקווה יש בשירים הללו. גם במופע הקרוב שלי עם הגיטריסטית שני ענבר יש לא מעט קלאסיקות ישראליות אהובות. זה המקום הבטוח והמשמח שלי בתקופה הזאת.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בימינו יש כל כך הרבה אפשרויות וכל בחירה היא חשובה ומבורכת. אתמקד בפן האנושי – הכי חשוב לתמוך כמה ואיך שאפשר בנפגעים הישירים מהמלחמה הזאת ולעמוד לצידם בכל דרך שמתאפשרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאנשים שמתעקשים בתל אביב. לכל אלה שקשה להם ובכל זאת לא מוותרים על העתיד ועל האופטימיות.

מה יהיה?
דבר אחד בטוח – והוא שהכל יהיה שונה. לא נחזור להיות אותו הדבר. עשרים החודשים האחרונים נתנו את אותותיהם על הכל ועל כולנו. יחד עם זה אני רוצה להיות אופטימית ונאחזת בכל מה ובכל מי שמצליח לעודד אותי בימים הללו.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• מוזיקה ישראלית
• שאטו שועל
• אוכל טבעוני
• בית אריאלה
• שדרות דוד המלך