אתהביקורת שלי על "אווטאר 2"מלפני שלוש שנים סיימתי במילים: "גם אם לא ציפיתם לו, 'אווטאר: דרכם של המים' מצליח להפוך לעוד סרט אירוע. כמו בפעם הקודמת, לא נראה לי שאשוב לצפות בו על מסך ביתי, אבל אגיע בשמחה לפרק הבא שמיועד לצאת למסכי הקולנוע ב-2024". בחרתי לציין זאת משום של"אווטאר 3" אכן הגעתי בשמחה, ובתחילתו שבתי והתפעמתי מהעולם החזותי עוצר הנשימה שג'יימס קמרון ברא. אבל אחרי כשעה וחצי מצאתי את עצמי מסתכלת בשעון לראות כמה זמן עוד נשאר. במאה דקות שנותרו ישבתי מול המסך די משועממת, וזה דבר שלמיטב זכרוני שמעולם לא קרה לי בסרט של קמרון.
>>מונטאז': הפסטיבל שיהפוך את הקאמרי למקום הכי מגניב בתל אביב

עד כה, כל סרט של קמרון הביא לנו משהו חדש, וזה כולל את שני סרטי ההמשך "שליחות קטלנית 2" ו"אווטאר 2". אבל "אווטאר: אש ואפר" ממשיך את עלילת הסרט הקודם לעבר עוד ועד סצנות אקשן, שאף לא אחת מהן משתווה לשיאי הסרט הקודם, ובמהלך הצפייה גוברת התחושה שאת זה כבר ראינו. במקום להעמיק את הדמויות, "אווטאר 3" הולך על ריבוי – תופעת ה"אותו דבר אבל יותר גדול" המוכרת מסרטי המשך. יתרה מכך, מבחינות מסוימות קמרון הורס כאן את מה שבנה בשני הסרטים הראשונים. כשתופעת ה"Franchise fatigue" (עייפות הפרנצ'ייז) מתחילה להופיע כבר בסרט השלישי – כרגע מתוכננים עוד שניים – זה לא סימן טוב (אם כי רק בימים הקרובים נדע אם העייפות המדוברת תתבטא גם בקופות).

בתחילת הסרט אנחנו מוצאים את ג'ייק סאלי, זוגתו נייטירי וארבעת ילדיהם, הביולוגיים והמאומצים, עדיין שוהים בקרב בני שבט הריף בעלי העור בצבע טורקיז. כשהם נאלצים לחמוק משם, הם תופסים טרמפ על אחת הספינות המעופפות של "סוחרי הרוח". בשלב זה המראות שומטי הלסת עומדים בציפיות שעוררו הסרטים הקודמים. אלא שאז פולשים לסיפור בני שבט נוסף, הרבה פחות ידידותי. "אנשי האפר" איבדו את האמונה באלוהות שוחרת ההרמוניה של כוכב פנדורה, והם משתפים פעולה עם הקולוניאליסטים הלבנים שהגיעו מכדור הארץ. השבט מונהג על ידי ואראנג הרצחנית (אונה צ'פלין, נכדתו של צ'רלי) העוטה כרבולת אדומה, שמדמה אותה לאינדיאנית במערבונים ישנים. זאת דמות סקסית ומרשימה, אבל היא מביאה איתה הרס וישימון, וגוונים של אפור מחליפים את השילוב הפסטורלי של כחול וירוק.

אחרי המתקפה על ספינות האוויר, בני המשפחה נפוצים לכל עבר, והסרט מתפצל לכמה עלילות של מרדפים. אחד המכשולים העיקריים במסע הבריחה הוא נוכחותו של הנער ספיידר, בן האנוש שאומץ על ידי ג'ייק ונייטירי, אך זקוק למסכת חמצן כדי לשרוד בפנדורה. ספיידר בעל הרסטות הבלונדיניות היה דמות מגניבה למדי בשולי הדרמה בסרט הקודם. עכשיו הוא זז למרכז, אך דמותו נותרת שטוחה, וג'ק צ'מפיון מתגלה כשחקן מוגבל וחסר חן, עד כדי כך שלא היה אכפת לי מה יקרה לו. אם הסרט הקודם הקדיש זמן לחיבוטי ההתבגרות של ילדי המשפחה, וסחף אותנו לכיף של תעופה על גבי איקרנים, הפעם הם תקועים במקום מבחינה דרמתית.

קו עלילתי נוסף חוזר אל הטולקונים – יצורי הים הענקיים, הנבונים ושוחרי השלום – ומציע סצנה של ציד טולקונים, שמתפתחת לקרב ימי. קמרון הוא מבמאי האקשן הגדולים מעולם, והסצנה אדירת היקף ומרשימה, אבל דווקא בשל ריבוי הטולקונים חסרה כאן הדרמה הרגשית המוחצת של ציד הטולקונית הבודדה בסרט הקודם. תופעת ההפרזה פוגמת גם בדרמה המשפחתית, כשהמשפט "אני רואה אותך", שנהגה ברגע מפתח בסרט הקודם, חוזר כאן שוב ושוב עד אובדן משמעות.

זה לא חדש שכשרונו הגדול של קמרון אינו טמון בתסריטים שהוא כותב, אבל עד כה רובם השתבחו במבנה ובקצב נכון. ב-1998 וויליאם גולדמן, התסריטאי האגדי של "קיד וקאסידי", "כל אנשי הנשיא" ו"הנסיכה הקסומה", אף התגייס להסביר מדוע לדעתו התסריט של "טיטאניק" היה ראוי למועמדות לאוסקר (הסרט גרף 11 אוסקרים בלי להיות מועמד על התסריט). הפעם המבנה לקוי, וזה בולט במיוחד בסצנת אקשן גרנדיוזית, שבה ד"ר איאן גארווין (ג'מיין קלמנט), שעד כה תפקד כסטטיסט, קופץ פתאום למרכז העניינים ועושה מעשים גרנדיוזיים שאינם משכנעים בשום רובד. כדי להאמין שהאיש הזה יבחר לעשות מעשים קיצוניים כאלה, שהם מהותיים לעלילה, היינו צריכים להכיר אותו. אך הוא צץ משום מקום (הוא היה דמות זניחה גם בסרט הקודם) והעלילה מתפרקת.

בתום הצפייה אנחנו נשארים עם אוסף של סצנות מרשימות שהודבקו ברוק, ועם ריק בלב. ביולי השנה אמר קמרון בן ה-71 שהוא מתכוונן לביים גם את שני הסרטים הבאים בפרנצ'ייז, כי "אין סיבה שלא. אני בריא. ואני מוכן לצאת לדרך". יש לי סיבה בשבילך – אנחנו לא צריכים עוד "אווטארים", ונשמח לראותך עושה דברים אחרים. אולי אפילו סרט דל תקציב יחסית – נגיד, 50 מיליון דולר במקום 400 מיליון – וקצר יחסית, שישחרר אותך מכובד ההפקה ויאפשר לך להתנסות במשהו חדש, אולי אפילו לעוף.
3 כוכבים
Avatar: Fire and Ash בימוי: ג'יימס קמרון. עם סם וורת'ינגטון, זואי סלדנייה, סיגורני וויבר, סטיבן לאנג, אונה צ'פלין. ארה"ב 2025, 197 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• ג'יימס קמרון
• אווטאר 2
• קולנוע

בסוף השבוע שעבר, עם צאת הביקורות על "אווטאר: דרכם של המים", חשש אחד התפוגג: הציפיה בת 13 השנים לסרט חדש של ג'יימס קמרון לא הייתה לשווא, מדובר בסרט מוצלח (סביר, טוב מאוד, מצוין – תלוי את מי שואלים, אבל כמעט ולא נמצאו לו שונאים מובהקים). אבל ברגע ששמנו את הרגשות הסינמטיים שלנו בצד, אפשר לעבור רגע לבחון גם סוגיות אחרות סביב הסרט – והן יותר מרחיקות לכת משהייתם חושבים.

בשביל להיחשב לסרט רווחי עבור האולפנים שלו (20th Century, כיום בבעלות דיסני), פשוט הצלחה זה לא מספיק. לא רק בגלל שהוא מגיע לקופות בצילו של אחיו הגדול, שהוא עדיין הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים (2.9 מיליארד דולר), ושגם שתי הפקות ענק כמו "הנוקמים: סוף משחק" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף" לא הצליחו להשתוות אליו (אגב, לקמרון יש עוד סרט קטן בחמישיה הפותחת – "טיטאניק". הוא גם הסרט היחיד ב-50 המקומות הראשונים שאינו חלק מיקום קולנועי, פרנצ'ייז, סיקוול, ריבוט או גרסה מצולמת לסרט אנימציה מוכר. עם כל הרצון שיש לפעמים לרדת על "טיטאניק", זה הישג מדהים). עם תקציב הפקה בלבד שמוערך בין 350 ל-400 מיליון דולר – כלומר, לפני הוצאות תפעוליות, הוצאות שיווק, וכו' – לפי ההערכות, הוא יוכל להחזיר את ההוצאות שלו רק אם הוא ירוויח למעלה מ-2 מיליארד דולר – מה שכבר אמור להספיק בשביל למקם אותו במקום השישי ברשימת הסרטים הרווחיים ביותר אי פעם. לא פלא שקמרון עצמו כבר קרא לסרט הזה "הרעיון העסקי הכי גרוע אי פעם", תוך כדי שהוא מקדם אותו, כמובן.

אז מה הסיכויים שלו להפוך לאחד מחמשת הסרטים הרווחיים ביותר אי פעם, שלא לומר – הרווחי ביותר, שזה בבירור המקום בו הוא שואף להיות? התשובה מורכבת, ובשביל לענות עליה, צריך ללכת להיסטוריה הקופתית המפתיעה של "אווטאר" הראשון. למשל, שבסוף השבוע הראשון שלו, "אווטאר" הביא הביתה, בארצות הברית בלבד, 77 מיליון דולר נחמדים מאוד – אבל באותה שנה, רק חודש מוקדם יותר, "דמדומים – ירח חדש" (אה כן, זוכרים את הסדרה הזאת?) הרוויח 142 מיליון דולר, בעיקר מנערות נלהבות מאוד. בקיצור, הסוד של קמרון בקופות הוא לא לבוא עם מותג ענק ומבוסס עם המון מעריצים שכולם נדחסים לקולנוע לראות שוב ושוב – אלא לעשות בלוקבאסטרים עם בעירה איטית, שהדימוי שלהם אשכרה משתפר משבוע לשבוע ואנשים רוצים לבוא לראות לא רק בגלל שזה "הסרט הגדול של העונה" אלא גם בגלל שאנשים באמת אומרים שזה סרט טוב. חלקם אפילו חוזרים לראות אותו שוב. אם "אווטאר 2" היה יוצא פחות או יותר במועד המיועד שלו (קמרון תכנן במקור לצלם במקביל שלושה סרטים, שיצאו ב-2016, 2017 ו-2018), דרכו הייתה יכולה להיות סלולה. אבל שלל גורמים – התחרות ההולכת וגוברת לעצם ההליכה לקולנוע מצד הצפייה הביתית, שינויים בהרגלי צפייה וצריכה פוסט-קורונה ואפילו החרם על השוק הרוסי (שם "אווטאר" הראשון היה להיט ענק) כולם עלולים להשפיע על תפקודו הכלכלי לרעה.

בהקשר הזה, נראה שסוף השבוע הראשון של "אווטאר: דרכם של המים" מבשר לו רק טובות. הוא כבר סופ"ש הפתיחה הקופתי הטוב ביותר של קמרון – עם 134 מיליון דולר בארצות הברית בלבד. אבל מה שמדהים, מופרע – וגם עצוב – הוא שיש מצב שגם זה לא יספיק. זה עדיין פחות מהרווחים שהאולפנים ציפו להם (בין 150 מיליון ל-175 מיליון), וכתוצאה מכך, נרשמו נפילות לא רק במניות של דיסני אלא גם במניות של רשתות בתי הקולנוע השונות בארצות הברית. בתקופה בה בתי הקולנוע מתמודדים בו זמנית עם איום כפול – גם עדיין בהתאוששות ממושכת מתקופת הקורונה וגם בקרב מול רשתות הסטרימינג, שהולך ונעשה יותר ויותר קשה – סרט כמו "אווטאר 2", מהסוג שמדביקים לו את התואר "אבל חייבים לראות את זה בקולנוע", הוא לא סתם בגדר אוויר לנשימה, הוא בגדר דפיברילטור.

לג'יימס קמרון עצמו אין מה לדאוג: את "אווטאר 3" הוא כבר צילם במקביל לסרט הנוכחי והוא צפוי לצאת בדיוק בעוד שנתיים. התוכניות שלו לצלם גם סרט רביעי וחמישי בסדרה הן מעניינות, אבל הן בדיוק זה – תוכניות. גם דיסני, יש להניח, יהיו בסדר, וגם אם "אווטאר 2" ו"אווטאר 3" יוכיחו את עצמן כהרפתקאות שלא היו בדיוק כדאיות כלכלית, עדיין יש להן משמעות עסקית ותדמיתית. בתי הקולנוע, לעומת זאת – זקוקים להם (ולכם) יותר מתמיד. הם היחידים בכל המשוואה הזאת שאין להם אפיקי רווח מלבד להושיב אנשים במושבים שלהם ולהקרין משהו על המסך.

• המסך
• הוליווד
• אווטאר 2
• ג'יימס קמרון

מקהלת הספקנים מוזמנת להירגע: התגובות הראשונות של מבקרים לסרטו החדש של ג'יימס קמרון, "אווטאר: דרכם של המים" (או "אווטאר 2", עבור רובנו), שצפו בו בהקרנת העיתונאים הראשונה בלונדון, כבר יצאו לחלל של טוויטר והן נעות בין נלהבות מאוד לחיוביות למדי. בוראייטי צוטטו, בין היתר, אריק דייויס מאתר פנדנגו, שקרא לסרט "פנומנלי, גדול יותר, טוב יותר ומרגש יותר מ'אווטאר'… העלילה, הרוחניות, היופי – זהו קולנוע במיטבו המוחלט", ופרי נמירוף מאתר קוליידר שכתב "האמנתי בג'יימס קמרון שירים את הרף עם האפקטים אבל זה מתעלה על כל הציפיות. פריים מרהיב אחד אחרי השני". טום ביזלי (יאהו) אף כתב שהסרט "מבטיח כל הבטחה מופרעת שהיוצרים שלו פיזרו על חדשנות קולנועית". וגם גיירמו דל טורו, שראה את הסרט עוד קודם לכן, כתב שמדובר ב"הישג אדיר, מלא במחזות מופלאים ורגשות אפיים, אפיים" וקרא לקמרון "מאסטר בשיא כוחו". תגובות חיוביות נוספות התמקדו בעיקר בתסריט, בדגש גדול יותר על הדמויות ולא רק על האפקטים.

הסרט הראשון בסדרה, שיצא ב-2009, עשה היסטוריה בתור אחד מהסרטים היקרים ביותר בכל הזמנים – אף שתג המחיר שלו נפרץ למעלה מ-20 פעמים מאז וכיום הוא רק במקום ה-24 ברשימה, מתחת למספר סרטי מארוול, "מהיר ועצבני" ו"שודדי הקאריביים") – ועדיין עומד בראש הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים, עם קרוב ל-3 מיליארד דולר של הכנסות. עם זאת, במשך שנים לאחר צאתו, מבקרים רבים הטילו ספק ברלוונטיות התרבותית שלו מעבר ללהיט המטורף שהיה בזמנו. סקוט מנדלסון כתב בפורבס ב-2014 שהסרט "נשכח" ושבניגוד למותגי ענק אחרים, אין לו עדת מעריצים.

זה לא מנע מקמרון להודיע ראשית על שני סרטי המשך, אותם תכנן במקור להוציא למסכים ב-2014 וב-2015, לא לעמוד בדדליין, להודיע על לא פחות מארבעה סרטי המשך ולצלם את השני והשלישי במקביל (הצילומים הסתיימו ב-2018). העיכובים המאסיביים גם בצילומים וגם בשחרור הסרטים ("אווטאר: דרכם של המים" היה אמור להיות מופץ בשנה שעברה) גרמו למבקרים ולצופים רבים, כאמור, לספקנות שקמרון יצליח לשחזר את ההצלחה ושייתכן שהסרט החדש והשאפתני – לארבעת הסיקוולים המתוכננים תקציב משותף של לא פחות ממיליארד דולר (כלומר, 250 מיליון לסרט אחד). על סמך התגובות הראשוניות, קמרון הצליח לכל הפחות לעשות סרט המשך מצוין (לא שזה חדש לו: הוא חתום על שניים מהסיקוולים הטובים בכל הזמנים, "שליחות קטלנית 2" ו"הנוסע השמיני 2"). כעת הוא ניצב בפני האתגר האמיתי שלו, לפחות מבחינת העתיד של הפרנצ'ייז הזה – האם הוא יצליח, גם ב-2022, להביא לבתי הקולנוע כמות צופים שתצדיק את העלויות המטורפות של הסרטים שלו.

• המסך
• אווטאר 2
• ג'יימס קמרון