בואו נתחיל מהדיסקליימר הקבוע: חברת "אפל" היא תאגיד מרושע שמנסה להנדס את תודעת הצרכן ולהפוך מטכנולוגיה לתרבות. עם זאת, הם עושים טלוויזיה מצוינת. למעשה, בתחילת דרכו של שירות הסטרימינג אפל TV+, היה ברור שהם לא מתכוונים לחסוך בתקציב והפוקוס אכן הלך לתחומים היקרים יותר – אקשן, מד"ב ודרמות היסטוריות. אבל בשנה האחרונה נדמה שבאפל TV+ שינו כיוון ועברו להתמקד בקומדיות, ואם להיות ספציפיים: קומדיות בניצוחם של הכוכבים הגדולים ביותר של שנת 2005. הם לקחו את בן סטילר שייצר את "ניתוק", אחר כך הם לקחו את וינס ווהן ל-"קוף רע" ועכשיו הם מחזירים לחיינו את אוון ווילסון בסדרה החדשה "סטיק".

>> תשדיר שירות סקסי לחוליגנים או משל על הקצנת הימין הישראלי?
>> קריים מיניסטר: 10 סדרות הפשע הטובות ביותר בדיסני+

במבט ראשון, "סטיק" נראית ממש קופי "טד לאסו": קומדיה על מאמן גרוש שמוצא את עצמו דרך ענף/ספורטאי חדש, ואם המאמן המשופם עסק בפוטבול וכדורגל, המאמן הפעם הוא פרייס קהיל (ווילסון), שחקן גולף לשעבר שמתפרנס ממכירת ציוד לגולף ונוכלויות קטנות. יום אחד הוא מבחין בנער בשם סנטי (פיטר דאגר) עם כישרון אדיר למשחק ומבקש מאמו לאמן אותו ולשלוח אותו לטורנירים, וביחד הם יוצאים למסע שבו כל אחד אמור למצוא את עצמו. שליש קומדיית התבגרות, שליש קומדיית משבר גיל 40 ושליש קומדיית ספורט. והנוסחה הזאת עובדת.

אין כאן יותר מדי הפתעות, אין טוויסטים שיעיפו לכם את השכל ואין רכבת הרים רגשית כמו בקומדיות אחרות של אפל TV+, אבל יש סיפור עם לב, קאסט מוכשר וסדרה שהייתה יכולה להיות מופקת גם לפני 20 שנה. שלא תבינו לא נכון, יש כאן שמות מוכרים כמו אוון ווילסון, ג'ודי גריר, טימותי אוליפנט ומארק מארון, ואני מניח שלעשות רואודטריפ עם קרוואן עולה קצת כסף, ועדיין – לא נראה שהקומדיה הזאת מתקרבת אפילו קצת לרמות התקציב של "ניתוק", "סילו" או "דיסקליימר" ובטח לא של גודזילה ("מונארך").

נדמה שלאחר שלב המד"ב ושלב דרמות הפרסטיג' ההיסטוריות, אפל נמצאת בעיצומו של שלב הקומדיות. זה קורה משתי סיבות: הראשונה היא כאמור תקציב. למרות שבדרך כלל קשה למצוא נתונים על אפל TV+, מגזין The Information בישר כי ענקית הטכנולוגיה הפסידה עד כה כמיליארד דולר על שירות הסטרימינג. זה ההסב הטוב ביותר לריבוי הקומדיות שמציף לאחרונה את המסך שלה, מ"שרינקינג", דרך "החברים והשכנים שלך" ו"הסטודיו" ועד לעונות החדשות של "טד לאסו", "אפלטונים" ו"אקפולקו" שכבר בדרך. כך ש"סטיק" היא בסך הכל עוד קומדיה חמודה וחסכונית שמטרתה לצמצם הפסדים, אבל היא גם יכולה להיות הצעד הראשון במדרון מאד חלקלק עבור אפל.

אם עד כה הוציא התאגיד הקליפורני כ-4.5 מיליארד דולר על תוכן איכותי והביא לנו יצירת מופת אחר יצירת מופת, פתאום אנחנו מקבלים יותר קומדיות ויותר שחקנים מוכרים ואהובים, ואם הם מעלים תחושת נוסטלגיה שתיקח אתכם כל הדרך חזרה ל-2005 ותעשה לכם נעים בלב, מה טוב. כל זה נמצא אל מול ערכי הפקה נמוכים יותר וכשרונות פחות מוכרים, כמו יוצר הסדרה ג'ייסון קלר (ששני סרטיו האחרונים הם "תכנית בריחה" הבינוני מ-2013 עם דייב בטיסטה וסילבסטר סטאלון, ו"פורד נגד פרארי" משנת 2019 שהיה נחמד, אבל בחייאת, מי שמע עליך?).

רק שיהיה ברור: "סטיק" היא סדרה מקסימה, באמת, וכדאי לתת לה צ'אנס. אבל חשוב לזכור כצופים שזה יכול להיות גם צעד נוסף של אפל בהידרדרות אל תהומות הסטרימינג. עד כה הם הצליחו לספק לנו טלוויזיה מצוינת ומושקעת עם סדרות מופת, אבל בכלל לא בטוח שזה הכיוון גם בהמשך. האם זה אומר שנראה ירידה באיכות התכנים? ייתכן מאד שכן, נקווה מאד שלא. לא נרצה לראות את שירות הסטרימינג שהפך ל-HBO החדשה הופך לנטפליקס ישנה.
>> "סטיק" // Stick // עונה אחת 10 פרקים (שלושה כבר באוויר, פרק בשבוע החל ממחר) // עכשיו באפל TV+

• ביקורת טלוויזיה
• אפל טיוי
• אוון ווילסון
• קומדיה
• סיטקום
• סדרות מומלצות

קשה מאוד להפריד בחשיבות של "טד לאסו" לשירות הסטרימינג של אפל TV. זו היתה הסדרה שפרצה את הדרך, הלהיט הראשון והעדיין-הכי-גדול (כן, כולל ביחס ל"ניתוק") של החבר'ה, סדרה כל כך חשובה להם עד שעשו הכל כדי להחזיר את השחקנים אחרי סיומה, בסוף העונה השלישית. למעשה, היא סדרה כל כך חשובה להם עד שבזמן העדרה הם דאגו שתגיע עוד קומדיית ספורט מחממת לב בכיכובו של אמריקאי אהוב ומשעשע – "Stick" (סטיק) בכיכובו של אוון ווילסון – רק אל תצפו לראות גולים, כי הכדורים פה נכנסים לחור, לא לשער.

>>נינט טייב ודאנה איבגי עושות את העבודה. למרבה הצער זה לא מספיק

וילסון מככב בתור פרייס קיילהייל, שחקן גולף מקצועי לשעבר – סטיק היה הכינוי שלו, כמובן – שפחות או יותר הרס לעצמו את הקריירה באירוע פומבי מאוד. אחרי שנים בחיים האמיתיים והדי גרועים שלו הוא מגיע לרוק בוטום כשאשתו לשעבר מוכרת את הבית בו הוא חי, ואם אי פעם ראיתם סדרה של אפל TV, אתם יודעים שהבחור החבוט הזה יוולד מחדש. במקרה הזה, ההזדמנות הגדולה שלו מגיעה בדמות צעיר מוכשר אך חסר חשק שפרייס מאמין שיוכל ללוות לפסגה, ולהחזיר לעצמו את חיי תהילת ספורט חובבי הדשא.

המפגש בין השניים – המבוגר העייף שמחפש מטרה לחיים והצעיר המבריק שמחפש דמות אב – משנה את חייהם, ואנחנו מהמרים שלמרות הפערים ביניהם בסוף יהיה חיבוק. מאחורי הסדרה עומד ג'ייסון קלר, האיש שיצר את הסרט המצוין "פורד נגד פרארי", וטעימה של הפרק הראשון מוכיחה שוילסון הוא בדיוק השחקן שיכול לשאת על עצמו סדרת פיל-גוד שכזו. ספק אם היא תגיע לרמות ההצלחה של אחותה הגדולה מהכדורגל – בכל זאת, נראה שיש פה סדרת אפל TV מתוקה וטובת לב. לפעמים אנחנו צריכים כאלו כמו עירוי לוריד.
"סטיק", 3 פרקים ראשונים באפל TV

• מה רואים הלילה
• אפל טיוי
• אוון ווילסון
• גולף

• Facebook
• Twitter
• Email

"ג'יזס, אתה כל כך מטומטם שזה משוגע", מהדהד קולו הרובוטי המפורסם של תופעת הטבע, גדול האסטרופיזיקאים בעולם, סטיבן הוקינג, בקדימון ל"זולנדר 2", שיוצא השבוע למסכים בישראל. והוא צודק: דרק זולנדר, הדוגמן שנראה ממש ממש טוב, הוא אחד הגיבורים הכי טיפשים שאי פעם נראו על המסך.

הסרט המקורי החל את דרכו בכלל כשני סרטים קצרצרים שהופקו עבור טקס פרסי האופנה של VH1 אי שם בשלהי שנות ה־90 והגיע למסכים קצת יותר משבועיים לאחר נפילת מגדלי התאומים. ארצות הברית לא הייתה אז במצב רוח לקומדיות והסרט נכשל בקופות, אבל מתחת למה שהיה יכול במבט ראשון להיראות כפארסת ריגול באווירת "אוסטין פאוורס" היה תסריט מושחז (פרי עטם של בן סטילר ושל דרק סת'ר, אחד מכותבי "המופע של לארי סנדרס", ששם קץ לחייו ב־2004), ולאורך השנים "זולנדר" מצא את הקהל שלו והפך לקאלט ב־DVD.

הפעם, 15 שנים אחרי הסרט הראשון, צמד הדוגמנים דרק זולנדר (סטילר) והנזל מקדונלנד (אוון וילסון) חוזרים מעשור של בידוד חברתי – כאילו המוח הרפה שלהם היה זקוק לאתגרים נוספים – כדי למצוא את בנו האובד של זולנדר. הפעם כבר אין פלא שסטילר (שגם הפעם, נוסף לתפקיד הראשי, ביים וכתב) הביא את הפרצופים המוכרים ביותר בעולם לאכלס את עולם הזוהר המגוחך שלו: מג'סטין ביבר וקים קרדשיאן עד סטינג, רק שהפעם גם בכירי תעשיית האופנה – טומי הילפיגר, נעמי קמפבל, אנה וינטור ואחרים – הגיעו לקחת חלק בבדיחה על חשבונם. ראשית, כי הסרט הראשון כונה ב"גרדיאן" "הסרט הכי טוב שנעשה אי פעם על עולם האופנה" (יש רושם שבתעשייה הסכימו בשמחה: חלק מסיבוב היח"צ של הסרט עבר באירועי אופנה גדולים, שם סטילר עלה – בדמותו של זולנדר כמובן – על המסלול). שנית, סטילר עצמו אמר במסיבת העיתונאים לאחר הקרנת טרום הבכורה בניו יורק: "מי לא היה רוצה לתת לוויל פרל לרדת עליו?".

פרל, שהסרט הראשון יצא כשהוא היה לקראת סוף הקדנציה הארוכה שלו ב"סטרדיי נייט לייב" אבל כמה שנים טובות לפני ש"חדשות בהפרעה" הפך אותו לקומיקאי על, חוזר גם הוא למלא את נעליו המעוצבות של מעצב האופנה המטורף ג'אקובים מוגאטו. במציאות פרל הוא גבר נעים ותכול עיניים שגילו נושק ל־50, והוא נראה יותר כמו בנקאי חביב מאשר אליל אופנה מרושע (אגב, בצעירותו הוא באמת עבד בבנק).

"מוגאטו הוא מהדמויות האלו שתענוג לאבד בתוכן את הראש", אומר פרל. "כשראיתי את הסרט לראשונה הבנתי שאני באמת נראה פסיכי לגמרי, אפילו יותר מאשר בסרט הראשון, ואני ממש נותן קרדיט לסטילר שאפשר לי ללכת רחוק מאוד עם הטירוף. בעצם, אם אתה כבר יוצר סרט המשך, כדאי שתלך עם זה עד הסוף, נכון?".

קריסטן, איך הייתה התחושה להצטרף לכזו מורשת קומית?

"התרגשתי מאוד, בייחוד כשידעתי שלא איראה כמו עצמי. הסרט הראשון הפך לכזאת קלאסיקה, שזה כבוד ממש גדול להצטרף למורשת. וויג מגלמת בסרט את אלכסניה אטוז, מומחית יופי מלחיצה ומגוחכת במיוחד, עם מבטא מוגזם ותסרוקות, תלבושות ואיפור מוגזמים אף יותר. החלק הכי קשה היה פשוט להיות בתלבושת הזאת כל היום", היא אומרת ומספרת חוויות שמוכרות יותר משחקנים המגלמים חייזרים בסרטי מדע בדיוני מפוצצים באפקטים. "הייתי צריכה להוריד שכבות שלמות רק כדי לשבת, אסור היה לי לשכב לנוח בין סצנות בגלל השיער, שהיה מתפרק, ולא יכולתי לאכול שום דבר. כשחושבים על זה, בעצם היה לי די נורא", היא צוחקת.

עוד לפני ההקרנה הראשונה של הסרט, הוא כבר הצית זעם בקרב הקהילה הלהט"בית, עקב הדמות שמגלם בנדיקט קמברבאץ' – אול ("הכל"), אושיית אופנה אניגמטית ונטולת מגדר. נציגי הקהילה טענו שמדובר בייצוג קריקטורי של טרנסג'נדרים וקראו להחרים את הסרט. "אני מכבד מאוד את הקהילה הטרנסג'נדרית וממש לא ניסינו ללעוג להם", מבהיר סטילר. "לדעתי הייתה התקדמות מדהימה בשנים האחרונות בתחום הזה, ואני ממש תומך בכך. זולנדר תמיד יהיה זולנדר, כך שאני מקווה שאנשים יוכלו לצפות בסרט ולשפוט בעצמם".

על פניו "זולנדר 2" הוא קומדיה די אינפנטילית: חפצים שונים מוטחים לסטילר בפרצוף בניסיון להשיב לו את כוחות המבט המהפנט, ויש גם שִחזור לסצנת האורגיה הזכורה מהסרט הקודם, מחוזקת הפעם בנוכחותו של קיפר סאתרלנד אחד רגיש במיוחד. אבל על הדרך יצר סטילר סרט שגם עוסק על הדרך בסוגיות ההזדקנות – בעולם האופנה ובכלל – בסקסיזם, בהשמנה ודימוי הגוף ובקהילת הלהט"ב.

יכול להיות שזה בעצם סרט ממש רציני?

סטילר: "אתן לקהל להחליט לגבי זה. קודם כל, המטרה היא לגרום לאנשים לצחוק ולפגוש מחדש את הדמויות, למרות שכמובן שהן לא כל כך מתפתחות. זה לא שיש להן איזה מנעד רגשי, פשוט רצינו לעסוק בדברים רלוונטיים למה שקורה היום, כי עברו 15 שנה מאז הסרט הראשון. רצינו להסתכל על עולם האופנה כפי שהוא היום ולעסוק באופן שבו אנחנו מסתכלים זה על זה ועל עצמנו, ובחשיבות המופרזת שאנחנו מייחסים לתדמיות".

אחרי שישה סרטים באמתחתו כבמאי, סטילר כבר חש נינוח כמוביל החבורה, ושחקניו (שהם גם חבריו הקרובים) מעידים על כך. "לא היו חזרות בכלל, כולם הופיעו וקפצו על העסק ובן פשוט ידע שהוא יכול לסמוך על כולם", מספר פרל. ווילסון, שנראה בדיוק כמו הנזל של לפני 15 שנה (הסוד שלו? "יוגה, מדיטציה, טיולים להוואי וסלוטייפ"), מוסיף: "החלק הכי טוב בשבילי הוא לבלות זמן עם בן". חמוד מצדו.

אחרי האכזבה הניכרת מביצועיו של "חדשות בהפרעה 2" בקופות – עוד המשך לקומדיה מצליחה עם וויל פרל – יש מתח לגבי מידת ההצלחה הצפויה ל"זולנדר 2". אבל גם למי שלא נמנה עם אוהדי קומדיות נונסנס, קשה שלא להתענג מהקליעים המפלחים את גופו של ג'סטין ביבר או מהמילים המפלחות את האגו של אייקוני האופנה שעמדו בתור בשביל לחטוף קצת.

זולנדר 2 מחמישי (10.3) בקולנוע

• וויל פארל
• אוון ווילסון
• בן סטילר
• דימוי גוף
• סקסיזם
• להט"ב
• אופנה
• השמנה
• סרטים
• זולנדר
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בכרזת הסרט "זולנדר 2" (שייצא לבתי הקולנוע ב־17 במרץ) נראים הדוגמנים דרק זולנדר (בן סטילר) והנזל מקדונלד (אוון ווילסון) כשהם אוחזים בסמארטפונים ונועצים את המבטים המפורסמים שלהם במצלמות האישיות שלהם. כש"זולנדר" הראשון יצא בשנת 2001 הוא היה פרודיה על הרצינות התהומית שבה עולם האופנה בכלל והדוגמנים העובדים בו בפרט לוקחים את העבודה שלהם. היום המבטים האלה נראים כמו סתם עוד דאק פייס טיפוסי של נערות עשירות התופסות את הסלפי של הרגע. לעומתן, הדוגמניות של ימינו, שגדלו על "זולנדר", כבר עושות פרודיה על עצמן. הן לא רק מודעות לתדמית שלהן: הודות לרשתות החברתיות, שהפכו את דוגמניות העל לנגישות מאי פעם, הן שולטות בה יותר מתמיד. הן גם שמחות לכל הזדמנות לנפץ קצת את התדמית המגוחכת שסטילר עשה ממנה מטעמים.

כפי שטיירה בנקס הוכיחה היטב ב"טופ מודל הבאה" – המציאות של עולם הדוגמנות עולה על כל דמיון. גם סטילר עצמו לא היה יכול להגות דמות כה מופרכת כמו סופרסמייז, האלטר אגו של בנקס שלימדה את המתמודדות בתוכנית איך לחייך עם העיניים, ממש כמו המנטורית שלהן.

הניצולה האחרונה של עולם הדוגמנות הישן והרציני שעדיין עובדת היום כדוגמנית במשרה מלאה היא נעמי קמפבל, וקל מאוד לראות את ההבדל בינה לבין דוגמניות מהדור החדש כמו קארה דלווין, ג'יג'י חדיד, קנדל ג'נר וכריסי טיגן. כולן יודעות ליהנות מהחיים, בעוד קמפבל היא הגלגול הממשי של דרק זולנדר. היא מפרסמת תמונות קמפיינים מרוטשות במקום סלפי חמודים, מפארת את הקריירה של עצמה וממשיכה להתנהג אל חברותיה הדוגמניות כאילו כל מה שהן יודעות לעשות הוא לאיים על מעמדה כדיווה.

אפילו מעצבי העל ירדו מכס המלכות שלהם ב־14 השנים שחלפו. לא מתקיים עוד שלטון אימים של טיפוסים כגון ג'ון גליאנו, שהוא כנראה ההתגלמות הממשית הכי קרובה ליעקובים מוגטו המרושע והמטופש (וויל פרל). כיום בראש הפירמידה עומדים אנשים כמו קרל לגרפלד – גם הוא דיווה, אבל דיווה שהתאימה את עצמה לתקופה, עם קולקציות שמבוססת על החתולה שלו שוּפט, ובהתחככות תמידית ומתועדת היטב עם הדוגמניות הצעירות של התקופה; או כמו אלבר אלבז, ששם עצמו בפרונט של בית האופנה לנוון (שאותו עזב לאחרונה) והפך לדוד החמוד שכולנו רוצות שילביש אותנו לליל הסדר.

מעטים הם הסרטים הפרודיים שההשפעה שלהם בעולם האמיתי הייתה כמו זו של "זולנדר". הסרט הפך לקאלט לא רק עבור קהל הצופים הרגיל, אלא עבור עולם האופנה, והוא הרג לגמרי את דמות דוגמן העל הגברי המסוקס והמסתורי שמיירט מבטי פלדה למצלמה. מישהו יודע מה מרקוס שנקרברג עושה בימינו?

• מיוחדים
• בהתאם לתחזית: המדריך המלא לחורף 2015
• הנזל מקדונלד
• אוון ווילסון
• נעמי קמפבל
• ג'יג'י חדד
• יעקובים מוגטו
• וויל פרל
• וויל פארל
• קרל לגרפלד
• הטופ מודל הבאה
• קנדל ג'נר
• אוון וילסון
• ג'ון גליאנו
• קולנוע
• קארה דלווין
• סלפי
• דוגמנות
• זולנדר
• בן סטילר
• דיווה
• סרטים