ז'אנר סרטי האימה התפתח מאוד במהלך 15 השנים האחרונות, ולצד סלאשרים שמתחרים למי יש את ספירת הגופות הגדולה יותר, יש סרטים חכמים, יצירתיים, עם אמירה ובעיקר מפחידים בקטע אחר. אספנו את עשרת סרטי האימה המשפיעים של העידן המודרני, ונשארנו לבד עם הסיוטים
מאז ימי היצ'קוק החלה התדרדרות איטית והדרגתית באיכות סרטי האימה. מז'אנר של יצירות מופת הוא הפך לז'אנר של סרטים סוג ז' חולניים שמתחרים על מי חותך יותר איברים, והתודות לקלטות הוידאו. אחרי פופיזציה קלה בימי "הצעקה", בשנת 2010 בערך התחלנו לראות יותר ויותר סרטי אימה שמנסים להיות שונים, ייחודיים ואפילו – השד ישמור – עם אמירה. אלו היו סרטי אימה אמנותיים, רימייקים יצירתיים או כאלו שעשו משהו שאף אחד לא עשה מעולם, אבל מה שבטוח – הז'אנר לא היה נראה אותו דבר בלעדיהם.
בקתת הפחד (2011)
אולי הסרט הראשון במגמת הסרטים היותר מתוחכמים בז'אנר. הסרט מתמקד בקבוצת צעירים שיוצאת לנפוש בבקתה מרוחקת ביער, והאמת? עם כמה שזה נשמע באלי לחלוטין, אני מפחד להגיד משהו נוסף שיהרוס, כי מדובר בסרט שכולו הברקה. מה שגודארד וג'וס ווידון הצליחו להביא לז'אנר זה בעיקר מודעות עצמית, בדומה לעבודתו בבאפי. זה סרט מצחיק, מוזר ומפחיד, אבל הוא גם נורא מודע לעצמו ולמה שהוא עושה, ולא רק זה – הסרט עזר לז'אנר עצמו לפתח מודעות עצמית, כי בדיוק על זה הוא מדבר. אם אתם רוצים סרט אימה מוזר שחוגג את המוזרות שלו, זאת הבחירה בשבילכם.
בלתי נראה (2020)
אליזבת מוס מוכיחה פעם נוספת שהיא אחת השחקניות הטובות בהוליווד בסרט הזה, שעוקב אחר ססיליה, אישה שמקבלת בירושה את כל הונו של האקס המתעלל שלה. רק שהיא חושדת שהוא לא באמת מת, ואחרי כמה תאונות שלא מרגישות מקריות במיוחד היא מוצאת את עצמה מנסה לשכנע אחרים שהיא נרדפת על ידי אדם שלא ניתן לראות. זה סרט מותח שמשתמש בשקט שלו כמו בסרט נוסף שיופיע תכף ברשימה, אבל הוא משתמש גם באין. האפקט המוכר ביותר בסרטי אימה זה שבן אדם מסתכל במראה ולא רואה כלום, ואז הוא מסתכל על משהו אחר לשנייה ופתאום רואים גופה/רוח/יצור מפחיד אחר מאחוריו. כאן אין את זה, אבל עצם העובדה שלא רואים כלום הרבה יותר מפחיד. הבנתם? לא? לא נורא, תצפו ותבינו.
מקום שקט (2018)
באופן מפתיע, סרטי אימה מעולים מגיעים מאנשים די מצחיקים, וג'ון קרסינסקי הוא אחד מהם. הסרט מתרחש בעולם שבו זן חייזרים מפלצתי עם חוש שמיעה מחודד נוחת בכדור הארץ, ומכריח את תושבי כדור הארץ להיות בשקט מוחלט. עד היום אנחנו מקבלים סרטי מפלצות שלא באמת מצליחים להפחיד או להלחיץ, אבל השקט בסרט הזה הוא אולי כלי הנשק החזק ביותר שלו נגד הקהל, וכל רעש קטן מרגיש כמו ירייה של תותח.
ברברי (2022)
זוכרים שאמרתי לפני רגע שאנשים מצחיקים עושים סרטי אימה מעולים? אז זאק קרגר הוא גם אחד מהם. "ברברי" היה הפתעת השנה של 2022 ובמרכז הסרט עומדת טס, צעירה שמגיעה לדטרויט לריאיון עבודה, ושוכרת דירת AirBnb כדי לגלות שהבעלים עשו דאבל בוקינג והיא צריכה לשהות שם עם גבר זר, ומגלה שהדאבל בוקינג זו הצרה האחרונה שלה. היופי בו הוא איך שהסרט מתפתח – ההתחלה יכולה להתאים לדרמה, סרט מתח או לקומדיה רומנטית, אבל הוא מסע שלם רווי בזוועות מפתיעות ומרעננות. קרגר כתב מבלי לדעת לאן הסיפור ייקח אותו, שיטת כתיבה לא נפוצה מאד שכן בלימודי תסריטאות ומחזאות הדרישה היא קודם כל לדעת את המבנה של הסיפור, והאמת זה ממש מרגיש ככה לאורך הצפייה – וזה עובד.
מידסומר (2019)
אחד מהסרטים הכי ייחודיים ויוצאי דופן ברשימה הזאת, ובכלל. זהו סרטו השני של ארי אסטר, שגם סימן אותו כאחד מהבמאים המבטיחים של העשור הנוכחי. במרכז של "מידסומר" קבוצת חברים שנוסעת לעיירה מרוחקת על מנת לחגוג את חג ה"מידסומר" השוודי, רק שהמנהגים העתיקים של החג הם הרבה פחות חמודים מהאופן שבו הם ציפו לחגוג. הדבר יוצא הדופן שהסרט הזה עשה הוא שרובו מצולם ביום, וזה דבר מאד חריג בז'אנר שמתאפיין ברובו בתאורת לילה מינימלית ומוכיח שמה שמייצר פחד זה לא החושך וגם לא אווירה "בוגרת ואפלה", אלא טבע האדם.
המכשפה (2015)
רוברט אגרס הוא אחד מיוצרי האימה החשובים של הדור וסרטו הראשון מוכיח את זה. "המכשפה" הוא סרט אימה על משפחה פוריטנית במהלך שנות ה-30 של המאה ה-17, שמגורשת מהמושבה בה הם חיים. כשהם עוברים לגור באמצע יער מבודד, רצף תקריות מוזרות גורמים לבני המשפחה להאמין שבתם הבכורה היא מכשפה. זהו סיפור מלא סימבוליזם שלא ראינו בז'אנר שנים, והחזרת המכשפות לשורשיהן לאחר שנים רבות שבהן נותקו מהם,וממש כמו "ציד המכשפות" של ארתור מילר בזמנו, מותח ביקורת על החברה המודרנית. רוברט אגרס הראה לז'אנר האימה איך יוצרים מתוך מיתוס קיים ומוכר משהו חדש ומרענן.
חוטאים (2025)
סרט הערפדים של הבמאי ריאן קוגלר, שביים בין היתר את "הפנתר השחור", מציג סיפור על שני אחים בשנות ה-30 שמנסים לעזוב את עולם הפשע ולפתוח עסק לגיטימי – אך הערפדים באזור, שבמקרה הם גם אנשים לבנים, לא מתכוונים להניח להם לחגוג את חייהם החדשים. זהו סרט אימה מצוין שכל האלמנטים הקולנועיים בו עובדים ביחד, אך מעל הכל המוזיקה, שמתפקדת גם כפסקול מעולה, גם כסממן תרבותי וגם כמקדם עלילתי. באמת שמאז "מופע הקולנוע של רוקי" לא ראינו כזה שילוב מוצלח בין מוזיקה לאימה. חוץ מזה, מי ידע שמייקל בי ג'ורדן יהיה טוב יותר בתפקיד של שני אחים תאומים מאשר טום הארדי?
נוספרטו (2024)
כן, אגרס מקבל עוד סרט ברשימה, ודי בצדק, כי כבר עכשיו רואים איך הסרט האחרון שלו ישפיע על תעשיית האימה בהוליווד. עד עכשיו רימייקים לפרנצ'ייזים ישנים הייתה מיועדת לאייקונים פופולריים כמו "הנוסע השמיני", "פרדי קרוגר" או מייקל מאייר מ-"הלווין", אבל הסרט הזה מבוסס על סרט מתקופת האקספרסיוניזם הגרמני בראשיתה של תעשיית הקולנוע, שמבוסס בעצמו על הרומן "דרקולה". אף אחד בקהל לא אמר "אתם יודעים מה אנחנו צריכים עכשיו? חידוש לסרט גרמני משנות השלושים", ועדיין, הוא הצליח ליצור סרט שמשנה לחלוטין את כל מה שחשבנו על רימייקים, ואין ספק בכלל שנראה עוד דברים כאלה בעתיד, אם לא מאגרס עצמו אז מיוצרים אחרים.
תברח (2017)
בוא נבהיר את זה מהתחלה: בלי "תברח" לא היינו מקבלים חצי מהסרטים ברשימה, ואף סרט או סדרת אימה שמותחים ביקורת על גזענות. אני מודה, כשהכריזו אז על סרט אימה של ג'ורדן פיל, שההברקות שלו הופיעו בעיקר בסדרת המערכונים שלו ושל מייקל קיגן, "קי ופיל" הרמתי גבה. עם זאת, מיד נשאבתי לסרט שמתמקד בגבר אפרו-אמריקני צעיר שמבקר לראשונה את משפחתה הלבנה והעשירה של בת זוגו – והסיפור הופך למוזר יותר מרגע לרגע. הסרט הזה נמצא ברשימה על תקן "המובן מאליו" כך שמדובר בחובת צפייה, אז אם לא ראיתם את זה עד כה – יש לכם במה לצפות הלילה.
הבאבאדוק (2014)
גם עשר שנים לאחר שיצא, "הבאבאדוק" נשאר מפחיד יותר מכל סרט אימה אחר. מדובר בסרט אוסטרלי שממש האיץ את שינוי הגישה בה נקטו האולפנים ההוליוודים כלפי סרטי אימה, ועדיין עומד במבחן הזמן. במרכז הסרט אם חד הורית שמוצאת ספר ילדים מסתורי שמזמן רוח מרושעת ומקריפה במיוחד. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שיש מנצח בסרטי אימה, בין אם מדובר בקורבן האחרון ששרד או בניצחון של הרוצח, הפעם אין. כולם מפסידים. אז אם אתם לא מפחדים לשמוע בלילה "באבאדוק-דוק-דוווווווק" כדאי שתראו עוד הלילה את הסרט, כי מדובר בסרט האימה בטוב ביותר של העשור וחצי האחרון.
