מעצבת הנעליים שני לקס סוף סוף פותחת סטודיו. ריאיון
שני לקס פתחה חנות סטודיו, כדי שלא נצטרך לעלות לרגל לסלון שלה: "זה צעד מתבקש כשמוכרים נעליים במחירים כאלה", היא אומרת וכמעט משכנעת שהפרגון הבינלאומי המשוגע הוא לא ביג דיל מבחינתה
"די, לא יכולתי יותר שאנשים יבואו אליי הביתה כל הזמן", נאנחת שני לקס ממקום מושבה החדש בלבו של רחוב גורדון, מרחק פסיעה מדיזנגוף. החנות שלה עוד לא אפויה לחלוטין, אך לקס מצליחה לראות מעבר לתאורה ולאביזרים החסרים, ולהסתכל קדימה, אל עבר עתיד צונן וזרוע מלח. "אני לא יכולה להפסיק לפנטז על אירועי מכירה בשישי בצהריים, עם מוזיקה ומכונה להכנת מרגריטות בכניסה. אני ממש צריכה מרגריטות".
בהתחשב בכך שהשנה האחרונה היא האינטנסיבית ביותר בחייה של מעצבת הנעליים בת ה־34, אפשר להבין את פשר הכמיהה: לפני כעשרה חודשים ילדה את בנה הבכור זיק (אביו הוא בן זוגה המוזיקאי רועי פרייליך), ארבעה חודשים מאוחר יותר היא הוזמנה להשתתף בשבוע האופנה בלונדון, ולאחרונה הבינה שאחרי יותר משלוש שנות פעילות, הגיע הזמן לצאת מהסלון הביתי ולחנוך חנות ראשונה למותג העצמאי הנושא את שמה.
החנות ממוקמת ברחוב גורדון, במרחק פסיעות בודדות מדיזנגוף, אך למרות הקרבה לעורק השופינג המרכזי של העיר, האווירה במקום היא שכונתית, אינטימית ומבודדת. אל המקום שתפקד קודם לכן כמספרת גברים, הגיעה לקס בעקבות שכנתה המעצבת חיה מיכלסון סמולרצ'יק.
"תמיד אמרתי לעצמי שחנות זה לא בשבילי, לפחות לא בקונספט המוכר ששואב אותך ובסופו של דבר אתה הופך לעבד שלו ושוכח מי אתה כמעצב. עם זאת, במקום הזה היה משהו ששבה אותי, וכששמעתי שהוא התפנה החלטתי להיכנס", היא מסבירה. נכון לעכשיו, החנות פתוחה לקהל הרחב בימי שישי בלבד, ובאמצע השבוע ניתן לקפוץ לביקור בתיאום מראש.
"בתכנון המקורי החלל הזה יועד לתפקד יותר כסטודיו ופחות כחנות", היא מסבירה. "רציתי שיהיה מרחב עבודה שאוכל לנהל בו גם פגישות אישיות. בפנטזיות הקיצוניות שלי דמיינתי כאן אנשים מסתובבים בחלוקים לבנים כמו במפעלים של דיור. איכשהו, תוך כדי שיפוצים, המקום קיבל חיים משל עצמו והפך לחנות של ממש, אבל אני עדיין מנסה להבין מה קורה פה. בהמשך אפתח לקהל הרחב גם באמצע השבוע".
עקצוצים ברגליים
את הפטיש שלה לכפות הרגליים, או ליתר דיוק למה שעוטף אותן, ירשה לקס מסבה. אמנם הוא נפטר שבוע לאחר שנולדה, אך לגנטיקה חוקים משלה. "היה לו אטלייה לייצור נעליים בפריז בשנות ה־50, ובשנות ה־60 הוא הגיע לתל אביב ופתח כאן חנות לנעליים שעיצב לפי הזמנה", היא מספרת. "עם המעבר לחנות החדשה מצאתי חוברת רישומים ישנה שלו מאותה תקופה. זה מדהים. מי יודע, אולי אעשה לו מתישהו איזו מחווה".
לקס התחנכה בבית הספר המנוח לעיצוב נעליים אכילס, שנסגר לפני תשע שנים. לאחר מכן השתלבה בתפקידים שונים ברשת נעלי שופרא, כולל מעצבת שותפה במותג הבית – שולה. במהרה היא התחילה להרגיש עקצוצים של עצמאות וב־2013 פרשה לטובת הקמת מותג נעליים משלה.
עוד בקולקציית הביכורים של לקס היה ברור שצומח מתחת לרגליים התל אביביות משהו חדש. בזירה שנשענה עד אז על מוטיבים דומים למדי (עקבי ציפור שמנמנים ואימום מעוגל, למשל), הציגה לקס משב רוח חדשני וניסיוני שכלל נעלי שפיץ, הדפסים מטאליים בעבודת יד, חיתוכים דרמטיים ושלל אלמנטים בלתי שגרתיים. ניצנים ראשונים מקולקציית הסתיו מגלים שלקס רק ממשיכה למתוח גבולות. הקולקציה נוצרה בהשראת המוזיקאי דיוויד בואי ומעצב האופנה אנדרה קוראז'. שניהם החזירו את נשמתם לבורא השנה, ובחייהם חלקו במשותף את הנטייה לאסתטיקה עתידנית ומשוכללת, שנחשבה למהפכנית בזמנה. הרפרנסים אל שני האמנים באים לידי ביטוי בשילובים מורכבים ונועזים של עורות במרקמים מבריקים ומטאליים, אבזמים בעלי נוכחות, פלטפורמות עץ בעבודת יד ועוד. אותה קולקציה זיכתה את לקס במקום של כבוד בשבוע האופנה בלונדון, שהתקיים בפברואר האחרון, ואף בחשיפה נאה ב"ניו יורק מגזין" בשבוע שעבר, שם המליצו בחום על אחד הדגמים החדשים שלה.
המעצב אלון ליבנה הזמין אותך לעצב נעליים עבור התצוגה שלו בשבוע האופנה בניו יורק לפני שנתיים. איך הגעת להשתתף השנה בשבוע האופנה בלונדון?
"למען האמת הגיעו אליי, ולא ברור לי איך. בטח מישהו הבריז ברגע האחרון. הזמינו אותי להציג לצד שבעה מעצבי נעליים צעירים ומבטיחים, אבל אני לא עושה מזה עניין גדול".
מה את סחה.
"צריך לקחת הכל בפרופורציות. להציג בחו"ל זה מגניב והכל, אבל זה עסק יקר מאוד שמצריך הרבה אנרגיות וזמן, ממש עבודה בפני עצמה. אני נכנסת לזה לאט לאט, רק לא מזמן התחלתי למכור בחנויות בניו יורק ובקליפורניה".
אז בואי נישאר בתל אביב. מה עוד אפשר למצוא בחנות החדשה?
"פנטזתי על מקום שבנות יוכלו לבוא אליו בנחת ולראות את הקולקציות במלואן, כולל דגמים מעונות קודמות וסמפלים, אך בעיקר שהיחס יהיה אישי יותר. זה נראה לי מתבקש כשאת מוכרת נעליים במחירים כאלה".
שהם לא זולים כל כך, כפי שיעידו דגמים מסויימים שנושקים לשתי אלפיות.
"אני מקפידה לעבוד רק עם חומרים איכותיים ועמידים, יש המון פרטים בעבודת יד, אני מייצרת בתל אביב ואפשר לשבת שעות לדבר רק על כל הברגים שיש בשרשרת הייצור הזאת והופכים אותה לכל כך יקרה. זאת דילמה תמידית: האם אני עושה את מה אני עושה בשביל כסף? וואלה, במקום מסוים – כן. לא אשקר, אני רוצה לחיות ממה שאני אוהבת. עם זאת, אני יודעת מה זה לעשות דברים נטו בשביל כסף כי עבדתי בעבר בחברות מסחריות, ועשייה כזאת לא מעניינת אותי. אני עדיין מנסה למצוא את הדרך הנכונה, את שביל הזהב, וזה לוקח זמן".
Lax,י500־1,800 ש"ח, גורדון 45 תל אביב, ימי שישי 10:00־15:00 או בתיאום מראש במייל: [email protected]
