• Facebook
• Twitter
• Email

• גייז
• להט"ב
• אופנה
• אלון ליבנה
• אופנה ישראלית
• חיי לילה
• אלפאבית

• Facebook
• Twitter
• Email

שם:נדב קין
גיל:29
תעסוקה:אחראי לקוחות ופיתוח חו"ל בבית האופנה אלון ליבנה, מבעלי ליין ה־JIZZ במועדון האלפאבית
אינסטגרם:nadavkain@

ספר לנו קצת על הסגנון שלך.

"אני לא חושב שיש דרך להגדיר אותו, אני גם לא מנסה או רוצה. אני לובש מה שנראה לי הכי נכון לי באותו הרגע. בדרך כלל שחור על שחור, לפעמים עם נגיעות צבע מגוחכות, בקטע טוב. אם הלוק הסופי לא מעניין או מצחיק אותי אז למה להשקיע בכלל. כמתבגר הייתי 'פריק' קלאסי של תחילת שנות ה־2000, לבשתי כמעט אך ורק שחור – נקי ורחב. עם הזמן הבנתי שגזרות ובדים שונים, נגיעות של צבע והומור מרגישים לי נכון וגורמים לי להיראות טוב יותר".

עוד סיפורי סטייל מעניינים:

היא לובשת שחור כבר עשור, וזה ניצחון מבחינתה
אמןית הפרפורמנס שמתלבש כדי להרגיש שלמה
הסטייליסטית שלובשת את הרחוב היפני

איך הגעת לאופנת פטיש?

"עולמות הפטיש תמיד עניינו אותי אבל הרגישו לי רחוקים – לא היה לי מספיק ביטחון עצמי, לא ידעתי איפה קונים ופחדתי ממה זה אולי אומר עליי ומה יחשבו. עכשיו אני אחד מבעלי ליין המסיבות JIZZ, ליין פטיש וטכנו לגברים בלבד, שבו אני מרשה לעצמי להתעסק במיניות שלי דרך הלבוש וזה כיף, משחרר ומעצים".

תלבש פריטי פטיש גם ביומיום?

"ביומיום אני יותר רגוע ועולם בגדי הפטיש פוגש אותי בצורות היותר נורמטיביות שלו. בגדי עור, עגילים בולטים, שלשלאות וסיכות כסופות בצורת צעצועי מין – בעיקר כדי לשעשע את עצמי ואחרים, אני לא לוקח את זה יותר מדי ברצינות ולא מנסה לבלוט בכוח".

בארון שלך יש מקום שווה לביטוי ה"גברי" וה"נשי"?

"הוא די מאוזן מבחינת בגדים שאפשר למגדר באופן סטריאוטיפי. השימוש משתנה לפי תקופות. לפעמים יותר בא לי לעבור ככה ולפעמים בא לי ההפך. בחיי הלילה יש הרבה יותר סובלנות אז שם אני מרגיש יותר חופשי לשחק ולנוע בין עולמות המגדר ללא שיפוטיות".

אתה מתלבש אחרת ליומיום וללילה?

"האמת שלא כזה שונה. בלילה אולי אבחר משהו טיפה יותר בולט, פחות נוח או שאלבש דברים יותר 'נועזים' כמו עקבים, הארנסים, לייטקס, בדים בולטים. אבל הסגנון שלי די אחיד, אני לא חושב שמישהו יופתע לראות את הלבוש שבחרתי למסיבה בלילה אחרי שראה אותי בלוק משרדי בצהריים".

אתה מקבל הערות ברחוב?

"פה ושם יש אנשים שמרימים ומחמיאים אבל כמעט תמיד ההערות מסתכמות בשאלות על הספטום המורחב שלי באף או באיזו הערה הומופובית טיפשית. אי אפשר להימנע מזה ולכן אני גם לא מנסה ובוחר לא להתייחס. בגדול – כואב הכוס".

מה אתה לובש כשאתה רוצה ממש להשקיע ולהגזים? ולאן?

"הכי משקיע למסיבות שאני מארגן ולאירועים שאני לוקח מהם חלק פעיל. אם זה ב־JIZZ, להיות נדב ההיפר גברי, יחסית אליי כמובן, או באירועי ה־CROSS BALL שם אני מתקלט עם חברים ואיתם מוציא את האישה שבי, ויש וואחד אישה מותק".

• אלון ליבנה
• מבחן בד
• החיים היפים
• תחנה מרכזית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

זמן הוא דבר גמיש, כפי שיודע כל מי שאי פעם עישן שאכטה אחת יותר מדי וניסה להתלבש יפה לאירוע, או לחצות כביש סואן. במלים אחרות, לפעמים קשה לדעת אם המכוניות נוסעות מהר מדי, או אם אתה עומד שם יותר מדי זמן, או שניהם יחד. התחושה הזאת מאפיינת לפעמים את שבוע האופנה, כששמלות ערב נלבשות עם הקפה של הבוקר וטורבן הוא מראה שבשגרה. בקונטקסט הזה, לא היה מוזר כל כך לפתוח את בוקר ראשון במפגן קינקי (במובן החיובי ביותר של המלה), עם תצוגה של אלון ליבנה, אחד המעצבים הישראלים המצליחים ביותר כיום.

ליבנה, שכבר הספיק להציג בשבועות האופנה היוקרתיים של פריז וניו יורק, הציג קולקצייה שנשאה את הדי-אן-איי שלו באופן כמעט מושלם: שטף של שמלות ומעילי ויניל מחומר דמוי עור באדום, צהוב תכלת ושחור ולבן, עם חיתוכים עגולים ו"חלונות" שקופים ושמלות נצנצים ראוותניות שנלבשו על ידי דוגמנים גברים. התיאטרליות וההגזמה הבלתי מתפשרות סיפרו סיפור על עולמות בידוניים ואמזונות לוחמות חלל.

אל כל אלה הצטרפו הניואנסים הפטישיסטיים שמאפיינים את עבודתו של ליבנה מאז ומתמיד, ובהם כפפות עור שחורות ואדומות שנמתחו עד המרפק וחגורות שמדמות אלמנטים של בונדג'. לא פלא שדיוות כמו ליידי גאגא, ביונסה, ביורק, אריקה באדו ושירלי מנסון נמנות על לקוחותיו של ליבנה. יצויין כי העיצובים של ליבנה אכן משאירים בצל את שאר מציגי שבוע האופנה, אך זה לא חוכמה לבוא ארצה ולהיות ראש לשועלים. לו היתה הקולקצייה נמדדת מול הכרישים האמיתיים של עולם האופנה העולמי – ספק אם ליבנה היה מקבל מחמאות על פרשנות של טרנדים מלפני שנה-שנתיים. הספורטיביות, הויניל, חליפות רחובות מהגוף בצבע אחד – את כל אלו כבר ראינו על מסלולי התצוגות הכי נחשבות כך שליבנה אינו חדשן או חלוץ. חבל.

לצד הדיוות, הניואנסים הנשיים והעיצוב שמקדש את האישה העדכנית לא נותר לנו אלא לתהות לאן נעלמו השפעות תנועת #MeToo על הקולקצייה. וולאק, לא חשוב לנו עיצובים מאת נשים שהותקפו מינית ואין לנו צורך בסיסמאות ריקות או הנחות למי שתביא את החזייה הישנה שלה. מן הסתם, לאור ההתעוררות העולמית, ישנו הצורך האלמנטרי שהוא הבעת אמפתיה עם המתרחש בעולם, בטח כשמדובר בשבוע האופנה שהינו בעל היתכנות בעזרת רוב של משתתפות נשים. זה מה שקורה כשנשים הן קוריוז שמתייחסים אליו כאביזר שאמור להכשיר את הייצוג הנשי בתצוגות. שומן על המסלול! אאוריקה!

כך או כך, אחרי ליבנה בשעת הצהריים חלה הקלה באווירה עם קולקציית מסלול מרשימה של לארה רוסנובסקי. מהר מאוד ניכר כי רוסנובסקי מתרחקת מטרנד הבוהו המאוס ומתקרבת לעולם שכולו לאונג', לינז'רי וימים בשמש. הקולקצייה, שנקראת "אקספרס אוריינט", משלבת הדפסים יפניים עם צבעוניות פסטל. לעתים בגזרות רפויות של "פיג'מת רוקנ'רול", כפי שרוסנובסקי מגדירה זאת בעצמה, לעתים בשמלות רומנטיות שחוגגות את העושר של טקסטילים רכים כמו שיפון ותחרה. אל אלה הצטרפו חולצות טי עם כיתובים כמו Define Miracle ו-The Only Way Out Is In, שחושפות את השורשים הקבליסטיים של המעצבת.

בשיחה עם טיים אאוט אמרה רוסנובסקי כי למרות הלחץ הגדול הכרוך בעבודה על שבוע האופנה, זוהי הקולקצייה שיצאה לה "הכי בקלות". כשמתבוננים בתוצאות, לעומת קולקציות העבר היותר שקולות אך פחות כיפיות של המעצבת, קל לראות למה היא מתכוונת.

וייב הווקאנס לא נמשך לאורך זמן, כיוון שמיד לאחר רוסנובסקי היה תורו של הלייבל החדש הולילנד לתת בראש ולהראות שגם בתל אביב יש נציגים שמחוברים לגל אופנת הרחוב שכובש את בירות האופנה כבר כמה עונות. הצהרת הכוונות נעשתה מיד בתחילת התצוגה, עם ביצוע רוקיסטי ומהפנט של המוזיקאיות זוהר גינסבורג ודני עבר הדני לשירו של לאונרד כהן "Everybody Knows".

אדם מזוקן עם שיער לבן ארוך, שנראה כמו השמאן של ניל יאנג, צעד לאורך המסלול עם צרור מרווה בוערת במעין טקס טיהור. בגדי הסטריט האובר-קוליים, ובהם מכנסי ניילון קצרים באדום ובכחול מנומר, מעיל פרווה מלאכותית, מכנסי טריינינג מנומרים ומכנסי צ'ינו בגזרת בוט קאט – כולם היו נחשקים מעצם היותם כה לבישים, אבל עדיין אדג'יים. הסטיילינג, שכלל קריצה לעולם האנרכו-פאנק, עם נעלי אולסטאר שחורות עם שרוכים אדומים – הבהיר את הקונטקסט שבו הולילנד רוצים להיראות: מעצבים עם סטריט-קרד שנלבשים על ידי דמויות אדג'יות. ייתכן שזאת הסיבה שאחד מהדוגמנים שנבחרו הוא דימה פוליאקוב, סולן הרכב DRY.

בתום התצוגה, בשיחת בירור קצרה, התברר שהשמאן המלכותי הוא איציק פוזניאק, הסבא של הסטייליסטית. אבל עד לתום התצוגה האשליה נשמרה, והיה כאן מלא סטייל.

• אלון ליבנה
• אופנה
• החיים היפים
• שבוע האופנה תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

"די, לא יכולתי יותר שאנשים יבואו אליי הביתה כל הזמן", נאנחת שני לקס ממקום מושבה החדש בלבו של רחוב גורדון, מרחק פסיעה מדיזנגוף. החנות שלה עוד לא אפויה לחלוטין, אך לקס מצליחה לראות מעבר לתאורה ולאביזרים החסרים, ולהסתכל קדימה, אל עבר עתיד צונן וזרוע מלח. "אני לא יכולה להפסיק לפנטז על אירועי מכירה בשישי בצהריים, עם מוזיקה ומכונה להכנת מרגריטות בכניסה. אני ממש צריכה מרגריטות".

בהתחשב בכך שהשנה האחרונה היא האינטנסיבית ביותר בחייה של מעצבת הנעליים בת ה־34, אפשר להבין את פשר הכמיהה: לפני כעשרה חודשים ילדה את בנה הבכור זיק (אביו הוא בן זוגה המוזיקאי רועי פרייליך), ארבעה חודשים מאוחר יותר היא הוזמנה להשתתף בשבוע האופנה בלונדון, ולאחרונה הבינה שאחרי יותר משלוש שנות פעילות, הגיע הזמן לצאת מהסלון הביתי ולחנוך חנות ראשונה למותג העצמאי הנושא את שמה.

החנות ממוקמת ברחוב גורדון, במרחק פסיעות בודדות מדיזנגוף, אך למרות הקרבה לעורק השופינג המרכזי של העיר, האווירה במקום היא שכונתית, אינטימית ומבודדת. אל המקום שתפקד קודם לכן כמספרת גברים, הגיעה לקס בעקבות שכנתה המעצבת חיה מיכלסון סמולרצ'יק.

"תמיד אמרתי לעצמי שחנות זה לא בשבילי, לפחות לא בקונספט המוכר ששואב אותך ובסופו של דבר אתה הופך לעבד שלו ושוכח מי אתה כמעצב. עם זאת, במקום הזה היה משהו ששבה אותי, וכששמעתי שהוא התפנה החלטתי להיכנס", היא מסבירה. נכון לעכשיו, החנות פתוחה לקהל הרחב בימי שישי בלבד, ובאמצע השבוע ניתן לקפוץ לביקור בתיאום מראש.

"בתכנון המקורי החלל הזה יועד לתפקד יותר כסטודיו ופחות כחנות", היא מסבירה. "רציתי שיהיה מרחב עבודה שאוכל לנהל בו גם פגישות אישיות. בפנטזיות הקיצוניות שלי דמיינתי כאן אנשים מסתובבים בחלוקים לבנים כמו במפעלים של דיור. איכשהו, תוך כדי שיפוצים, המקום קיבל חיים משל עצמו והפך לחנות של ממש, אבל אני עדיין מנסה להבין מה קורה פה. בהמשך אפתח לקהל הרחב גם באמצע השבוע".

עקצוצים ברגליים

את הפטיש שלה לכפות הרגליים, או ליתר דיוק למה שעוטף אותן, ירשה לקס מסבה. אמנם הוא נפטר שבוע לאחר שנולדה, אך לגנטיקה חוקים משלה. "היה לו אטלייה לייצור נעליים בפריז בשנות ה־50, ובשנות ה־60 הוא הגיע לתל אביב ופתח כאן חנות לנעליים שעיצב לפי הזמנה", היא מספרת. "עם המעבר לחנות החדשה מצאתי חוברת רישומים ישנה שלו מאותה תקופה. זה מדהים. מי יודע, אולי אעשה לו מתישהו איזו מחווה".

לקס התחנכה בבית הספר המנוח לעיצוב נעליים אכילס, שנסגר לפני תשע שנים. לאחר מכן השתלבה בתפקידים שונים ברשת נעלי שופרא, כולל מעצבת שותפה במותג הבית – שולה. במהרה היא התחילה להרגיש עקצוצים של עצמאות וב־2013 פרשה לטובת הקמת מותג נעליים משלה.

עוד בקולקציית הביכורים של לקס היה ברור שצומח מתחת לרגליים התל אביביות משהו חדש. בזירה שנשענה עד אז על מוטיבים דומים למדי (עקבי ציפור שמנמנים ואימום מעוגל, למשל), הציגה לקס משב רוח חדשני וניסיוני שכלל נעלי שפיץ, הדפסים מטאליים בעבודת יד, חיתוכים דרמטיים ושלל אלמנטים בלתי שגרתיים. ניצנים ראשונים מקולקציית הסתיו מגלים שלקס רק ממשיכה למתוח גבולות. הקולקציה נוצרה בהשראת המוזיקאי דיוויד בואי ומעצב האופנה אנדרה קוראז'. שניהם החזירו את נשמתם לבורא השנה, ובחייהם חלקו במשותף את הנטייה לאסתטיקה עתידנית ומשוכללת, שנחשבה למהפכנית בזמנה. הרפרנסים אל שני האמנים באים לידי ביטוי בשילובים מורכבים ונועזים של עורות במרקמים מבריקים ומטאליים, אבזמים בעלי נוכחות, פלטפורמות עץ בעבודת יד ועוד. אותה קולקציה זיכתה את לקס במקום של כבוד בשבוע האופנה בלונדון, שהתקיים בפברואר האחרון, ואף בחשיפה נאה ב"ניו יורק מגזין" בשבוע שעבר, שם המליצו בחום על אחד הדגמים החדשים שלה.

המעצב אלון ליבנה הזמין אותך לעצב נעליים עבור התצוגה שלו בשבוע האופנה בניו יורק לפני שנתיים. איך הגעת להשתתף השנה בשבוע האופנה בלונדון?

"למען האמת הגיעו אליי, ולא ברור לי איך. בטח מישהו הבריז ברגע האחרון. הזמינו אותי להציג לצד שבעה מעצבי נעליים צעירים ומבטיחים, אבל אני לא עושה מזה עניין גדול".

מה את סחה.

"צריך לקחת הכל בפרופורציות. להציג בחו"ל זה מגניב והכל, אבל זה עסק יקר מאוד שמצריך הרבה אנרגיות וזמן, ממש עבודה בפני עצמה. אני נכנסת לזה לאט לאט, רק לא מזמן התחלתי למכור בחנויות בניו יורק ובקליפורניה".

אז בואי נישאר בתל אביב. מה עוד אפשר למצוא בחנות החדשה?

"פנטזתי על מקום שבנות יוכלו לבוא אליו בנחת ולראות את הקולקציות במלואן, כולל דגמים מעונות קודמות וסמפלים, אך בעיקר שהיחס יהיה אישי יותר. זה נראה לי מתבקש כשאת מוכרת נעליים במחירים כאלה".

שהם לא זולים כל כך, כפי שיעידו דגמים מסויימים שנושקים לשתי אלפיות.

"אני מקפידה לעבוד רק עם חומרים איכותיים ועמידים, יש המון פרטים בעבודת יד, אני מייצרת בתל אביב ואפשר לשבת שעות לדבר רק על כל הברגים שיש בשרשרת הייצור הזאת והופכים אותה לכל כך יקרה. זאת דילמה תמידית: האם אני עושה את מה אני עושה בשביל כסף? וואלה, במקום מסוים – כן. לא אשקר, אני רוצה לחיות ממה שאני אוהבת. עם זאת, אני יודעת מה זה לעשות דברים נטו בשביל כסף כי עבדתי בעבר בחברות מסחריות, ועשייה כזאת לא מעניינת אותי. אני עדיין מנסה למצוא את הדרך הנכונה, את שביל הזהב, וזה לוקח זמן".

Lax,י500־1,800 ש"ח, גורדון 45 תל אביב, ימי שישי 10:00־15:00 או בתיאום מראש במייל: laxshoes@gmail.com

• אלון ליבנה
• שני לקס
• רועי פרייליך
• אופנה
• החיים היפים
• ניו יורק