#התחלנו: שבוע האופנה 2018 הוא אותה פרובינציה בשינוי אדרת
שבוע האופנה התל אביבי 2018 התחיל בקול תרועה עם תצוגה של אלון ליבנה. אבל למה האופנה הישראלית לא מיישרת קו עם ההתעוררות ההוליוודית של #metoo ומי יגאל אותה מהפרובצינציאליות בו היא שבויה
זמן הוא דבר גמיש, כפי שיודע כל מי שאי פעם עישן שאכטה אחת יותר מדי וניסה להתלבש יפה לאירוע, או לחצות כביש סואן. במלים אחרות, לפעמים קשה לדעת אם המכוניות נוסעות מהר מדי, או אם אתה עומד שם יותר מדי זמן, או שניהם יחד. התחושה הזאת מאפיינת לפעמים את שבוע האופנה, כששמלות ערב נלבשות עם הקפה של הבוקר וטורבן הוא מראה שבשגרה. בקונטקסט הזה, לא היה מוזר כל כך לפתוח את בוקר ראשון במפגן קינקי (במובן החיובי ביותר של המלה), עם תצוגה של אלון ליבנה, אחד המעצבים הישראלים המצליחים ביותר כיום.
ליבנה, שכבר הספיק להציג בשבועות האופנה היוקרתיים של פריז וניו יורק, הציג קולקצייה שנשאה את הדי-אן-איי שלו באופן כמעט מושלם: שטף של שמלות ומעילי ויניל מחומר דמוי עור באדום, צהוב תכלת ושחור ולבן, עם חיתוכים עגולים ו"חלונות" שקופים ושמלות נצנצים ראוותניות שנלבשו על ידי דוגמנים גברים. התיאטרליות וההגזמה הבלתי מתפשרות סיפרו סיפור על עולמות בידוניים ואמזונות לוחמות חלל.
אל כל אלה הצטרפו הניואנסים הפטישיסטיים שמאפיינים את עבודתו של ליבנה מאז ומתמיד, ובהם כפפות עור שחורות ואדומות שנמתחו עד המרפק וחגורות שמדמות אלמנטים של בונדג'. לא פלא שדיוות כמו ליידי גאגא, ביונסה, ביורק, אריקה באדו ושירלי מנסון נמנות על לקוחותיו של ליבנה. יצויין כי העיצובים של ליבנה אכן משאירים בצל את שאר מציגי שבוע האופנה, אך זה לא חוכמה לבוא ארצה ולהיות ראש לשועלים. לו היתה הקולקצייה נמדדת מול הכרישים האמיתיים של עולם האופנה העולמי – ספק אם ליבנה היה מקבל מחמאות על פרשנות של טרנדים מלפני שנה-שנתיים. הספורטיביות, הויניל, חליפות רחובות מהגוף בצבע אחד – את כל אלו כבר ראינו על מסלולי התצוגות הכי נחשבות כך שליבנה אינו חדשן או חלוץ. חבל.
לצד הדיוות, הניואנסים הנשיים והעיצוב שמקדש את האישה העדכנית לא נותר לנו אלא לתהות לאן נעלמו השפעות תנועת #MeToo על הקולקצייה. וולאק, לא חשוב לנו עיצובים מאת נשים שהותקפו מינית ואין לנו צורך בסיסמאות ריקות או הנחות למי שתביא את החזייה הישנה שלה. מן הסתם, לאור ההתעוררות העולמית, ישנו הצורך האלמנטרי שהוא הבעת אמפתיה עם המתרחש בעולם, בטח כשמדובר בשבוע האופנה שהינו בעל היתכנות בעזרת רוב של משתתפות נשים. זה מה שקורה כשנשים הן קוריוז שמתייחסים אליו כאביזר שאמור להכשיר את הייצוג הנשי בתצוגות. שומן על המסלול! אאוריקה!
כך או כך, אחרי ליבנה בשעת הצהריים חלה הקלה באווירה עם קולקציית מסלול מרשימה של לארה רוסנובסקי. מהר מאוד ניכר כי רוסנובסקי מתרחקת מטרנד הבוהו המאוס ומתקרבת לעולם שכולו לאונג', לינז'רי וימים בשמש. הקולקצייה, שנקראת "אקספרס אוריינט", משלבת הדפסים יפניים עם צבעוניות פסטל. לעתים בגזרות רפויות של "פיג'מת רוקנ'רול", כפי שרוסנובסקי מגדירה זאת בעצמה, לעתים בשמלות רומנטיות שחוגגות את העושר של טקסטילים רכים כמו שיפון ותחרה. אל אלה הצטרפו חולצות טי עם כיתובים כמו Define Miracle ו-The Only Way Out Is In, שחושפות את השורשים הקבליסטיים של המעצבת.
בשיחה עם טיים אאוט אמרה רוסנובסקי כי למרות הלחץ הגדול הכרוך בעבודה על שבוע האופנה, זוהי הקולקצייה שיצאה לה "הכי בקלות". כשמתבוננים בתוצאות, לעומת קולקציות העבר היותר שקולות אך פחות כיפיות של המעצבת, קל לראות למה היא מתכוונת.
וייב הווקאנס לא נמשך לאורך זמן, כיוון שמיד לאחר רוסנובסקי היה תורו של הלייבל החדש הולילנד לתת בראש ולהראות שגם בתל אביב יש נציגים שמחוברים לגל אופנת הרחוב שכובש את בירות האופנה כבר כמה עונות. הצהרת הכוונות נעשתה מיד בתחילת התצוגה, עם ביצוע רוקיסטי ומהפנט של המוזיקאיות זוהר גינסבורג ודני עבר הדני לשירו של לאונרד כהן "Everybody Knows".
אדם מזוקן עם שיער לבן ארוך, שנראה כמו השמאן של ניל יאנג, צעד לאורך המסלול עם צרור מרווה בוערת במעין טקס טיהור. בגדי הסטריט האובר-קוליים, ובהם מכנסי ניילון קצרים באדום ובכחול מנומר, מעיל פרווה מלאכותית, מכנסי טריינינג מנומרים ומכנסי צ'ינו בגזרת בוט קאט – כולם היו נחשקים מעצם היותם כה לבישים, אבל עדיין אדג'יים. הסטיילינג, שכלל קריצה לעולם האנרכו-פאנק, עם נעלי אולסטאר שחורות עם שרוכים אדומים – הבהיר את הקונטקסט שבו הולילנד רוצים להיראות: מעצבים עם סטריט-קרד שנלבשים על ידי דמויות אדג'יות. ייתכן שזאת הסיבה שאחד מהדוגמנים שנבחרו הוא דימה פוליאקוב, סולן הרכב DRY.
בתום התצוגה, בשיחת בירור קצרה, התברר שהשמאן המלכותי הוא איציק פוזניאק, הסבא של הסטייליסטית. אבל עד לתום התצוגה האשליה נשמרה, והיה כאן מלא סטייל.