"כשאני מציירת סצנות פורנוגרפיות, הגוף אנונימי והופך לחומר"

שם: אלין אלג'ם

גיל: 36

תעסוקה: אמנית

סטטוס: נשואה

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?
"במקור אני מקריית אונו – סוג של פריפריה תל אביבית – כך שהנעורים וההתבגרות שלי עברו בעיר עצמה. באופן רשמי הגעתי לעיר ב־2007, אחרי הלימודים בבצלאל, כי זה היה די אורגני מבחינתי להגיע לפה. אין הרבה אופציות גיאוגרפיות לאנשים כמונו, אמנים".

ספרי לנו על הדירה הראשונה שלך.
"זו הייתה דירה 'פנסית' ליחיד, שקטה מאוד, שהשקיפה על צמרות העצים של גן מאיר. בסופו של דבר הבנתי שהיא בורגנית מדי בשבילי ומצאתי את עצמי אחרי כמה שנים עוברת דרומה, כי דרום העיר יותר מסונכרן עם הטמפרמנט שלי – פחות המולה, יותר מרחב. אני אוהבת את התחושה שאני נמצאת מחוץ לבלאגן. קינג ג'ורג' בחגים זה ג'ונגל.

https://www.instagram.com/p/BfLXzRQFvlR/

לא פעם את מתמודדת ביצירות שלך עם נושא דימוי הגוף, המגדר והארוטיקה. איך את יוצרת את הסצנות האלה?
"אני מרכיבה סצנה מהמון דברים שאני מוצאת – רגל פה, ירך שם, תחת שם. אני נעזרת בחברים שהם צלמים ומאתרת אובייקטים. כשאני מציירת סצנות פורנוגרפיות של חלקי גוף, הגוף אנונימי ואני צדה אותו, הוא הופך לחומר. זו הדרך שלי לדבר על זהות, על דימוי גוף. מבחינתי הזהות מבטאת דברים נוספים כמו הלך רוח תרבותי, היררכיות, מאזני כוחות, יחסי שליטה".

ואיך זה לצייר את עצמך? תרפיה?
"היו שנים שהייתי עושה את זה יותר, בעיקר בתחילת הקריירה שלי, כי היה לי דחוף להתחיל בדמות שאני נמצאת איתה כל הזמן, לבחון את גבולות הזהות שלי. מבחינתי זה עוד דרך לברר זהות, עוד דרך להיות רפלקסיבית".

איך את נכנסת למוד של יצירה? תתארי את החלל האידיאלי מבחינתך.
"קודם כל, סטודיו מסודר – אני לא מסוגלת לעבוד כשיש בלגן. אני צריכה שקט ויזואלי כדי שמושא הציור יהיה האישיו היחיד, ואז פשוט מתחילה לעבוד, העבודה מתניעה את עצמה. אני אוהבת לעבוד עם מוזיקה ברקע, עדיף שתהיה מונוטונית מספיק כדי לאפשר מרחב עבודה – מוסיקה קלאסית, בעיקר באך, מכורה לסולו צ'לו שלו, ולווט אנדרגראונד, ניק קייב, קייט בוש. אני לא מסתדרת עם הפי וויב בסטודיו, מחפשת דברים שיתאימו לטמפרמנט שלי מבלי להסיח את הדעת".

מה הכי תל אביב בעינייך?
"הכי תל אביב מבחינתי זה לעשות דברים לא בשעה הקונבנציונלית שלהם – לעבוד ולבלות כשאתה אמור לישון, ולישון כשאתה אמור לעבוד".