כשהמצעד החודשי הזה שלפניכם יצא לדרך ב-2022, מלחמות הסטרימינג היו עדיין בעיצומן והסברה הרווחת בין המומחים הייתה שזה רק עניין של זמן עד שאמזון, אפל ודיסני ימצאו את הדרך לחסל את נטפליקס ולנצח אותה. כמו לא מעט תחזיות מומחים, גם זאת התרסקה על קרקע המציאות והתנפצה לרסיסים מגוחכים, כשארבע שנים אחר כך מכפכפת נטפליקס את מרבית יריבותיה ואף רוכשת להנאתה את האחים וורנר על שלל אחזקותיה הקולנועיות (די.סי קומיקס, הארי פוטר ועוד) והטלוויזיוניות (בעיקר HBO). עכשיו התחזית היא כמובן שנטפליקס תהפוך לאימפריה בלתי מנוצחת, ואנחנו לא יכולים לחכות כדי לראות איך גם היא תתבדה. הקלט כסדרה, מה שנקרא.

מצעד הסדרות הכי טובות כרגע מתבסס על בחירתם של מבקרי "טיים אאוט", ואם חיפשתם מה הכי כדאי לראות עכשיו – יש ברשימה הזאת את כל התשובות הנכונות. גם אם רציתם לברר איזה שירות סטרימינג יתן לכם את התמורה הכי איכותית לכסף תמצאו כאן תשובות טובות. במצעד משתתפות רק סדרות שמשודרות כעת או ששידורן הסתיים במהלך החודשיים האחרונים, המקום ה-20 (ולפעמים גם ה-19) שמור לסדרה אהובה שיוצאת מהמצעד, ומי שמרביץ הכי חזק במערכת קובע את המקום הראשון (לא מצאנו דרך הוגנת יותר).

>> די כבר עם זה: 13 תופעות תרבות שלגמרי נמאס מהן ב-2025
>> שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו
>> המהפכה בוטלה: דירוג הסרטים הכי טובים של 2025 בסטרימינג

20. מר סקורסזה // Mr. Scorsese // אפל TV

איזו מתנה נפלאה נתנו מרטין סקורסזה והבמאית רבקה מילר לדורות של מעריצים ותלמידי קולנוע עם סדרת הדוקו הנהדרת הזאת, שהיא מסע אל תוך מוחו הקולנועי של גאון, בליווי והדרכה של הגאון עצמו. סקורסזה מתכנן להישאר איתנו עוד הרבה שנים ויש לו עוד לא מעט פרויקטים בשלבי הפקה שונים, אבל קשה שלא לצפות בחמשת הפרקים האפיים שמספרים את סיפורו בלי לחוש את הצביטה הזאת של הזמן המתקצר. תיהנו מכל שנייה שלו כל עוד אפשר ואל תשכחו להגיד למאסטרו תודה.

19. הדיפלומטית 3 The Diplomat // נטפליקס

קשה, קשה להיפרד מהסדרה הזאת אחרי עונה קצרה ומהודקת של שישה פרקים שהשאירה הרבה טעם של עוד. אם לא הייתם פאן-בויז של קארי ראסל בימי "פליסיטי" וגם לא בימי "האמריקאים", יש לכם הזדמנות נוספת להצטרף לשיירה סביב מי שצריכה להיחשב על פי כל פרמטר כאחת משחקניות הטלוויזיה הגדולות של דורה. דרמת התככים הגיאו-פוליטיים שהיא גם דרמת יחסים כאובה ומרה הגיעה בעונה הזאת לשיא שלה, ואם היא תמשיך להשתפר מעונה לעונה סביר שזה ייגמר בפרס אמי. מגיע לה

18. ספרטקוס: בית אשור // Spartacus: House Of Ashur // סטארז

ספין-אופ קצת מוזר לסדרה שהסתיימה לפני 12 שנים, שעושה משהו שלא ראינו מעולם ומחזיר לחיים את אחד מנבלי הסדרה המקורית כמעיין מציאות אלטרנטיבית לסדרת האם "ספרטקוס". בפועל, מעריצי סדרת המקור יודעים בדיוק למה לצפות: אלימות גרוטסקית, אסתטיקה זאק סניידרית, סקס מוקצן ותככים מפה ועד לאתונה. ניק טאראבי סוחף בתפקיד אשור, והנה קיבלנו בדיוק מה שבאנו למענו – פאן טראשי לבנים. גם להם מגיע.

17. האיש שלי בפנים 2 A Man on the Inside // נטפליקס

העונה השנייה של קומדיית הזקנים המתוקה של מייקל שור יוצאת מבית האבות, וזה עושה לה רק טוב. טד דנסון ממשיך להיות כוכב הסיטקומים הכריזמטי והניירוטי שהיה עוד מהניינטיז, והקאסט הקומי הסימפטי של הסדרה מקבל חיזוק נהדר בדמות מרי סטינבורגן הנפלאה, שהכימיה שלה עם דנסון על המסך מהדהדת את הזוגיות בת 30 השנה של שני השחקנים המבוגרים. למה, רק לצעירים מגיע? כיף של בינג' קליל במיוחד, ואין מרגש יותר מלאות את דנסון עדיין באלמנט הקומי שלו.

16. פרסי ג'קסון והאולימפיים 2 Percy Jackson and The Olympians // דיסני+

תמיד משמח לראות פרנצ'ייז לומד מהטעויות של עצמו, וכמו שהעונה הראשונה של "פרסי ג'קסון" למדה מהטעויות של סדרת הסרטים החלושה, כך העונה השנייה משדרגת ומתקנת את עצמה על בסיס תובנות מהעונה הראשונה. כתוצאה מכך, "פרסי ג'קסון" היא עכשיו סדרת פנטזיה עוצמתית ואינטליגנטית למדי לבני הנעורים (אבל גם ההורים יכולים ליהנות), ויש למותג הזה סיכוי להתפתח יפה על בסיס הספרים הבאים והמיתולוגיות בהן הם עוסקים. והכי חשוב: יש קיקלופ!

15. מותו של באני מונרו // The Death of Bunny Munro //יSky TV

זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו על המסך ישים את ידו על היצירה הקטנה, המצוינת והאפלולית הזו של ניק קייב, ומשמח לראות שמאט סמית לקח את הדמות הדוחה-אך-קסומה של סוכן המכירות השוביניסט באני, והזריק לה קסם וגועל שווים. העיבוד נאמן במיוחד למקור, וזה די מתבקש כשמדובר בספר שנכתב מראש כתסריט, כי לא באמת צריך להוסיף יותר מדי. כתב אישום מצוין כנגד גבריות רעילה, וסדרה שמצליחה להעביר את הרוח המקורית באופן מושלם.

14. "כל האמת" // The Lowdown // דיסני+

קומדיית הפשע החמודה הזו שווה כל רגע. אית'ן הוק הנפלא תמיד מגלם חצי עיתונאי חושף שחיתויות, בעיקר בעיניי עצמו, וחצי השיכור השכונתי של טולסה, אוקלהומה. יש גם סיפור אמיתי מאחורי כל העניין, אבל לב סדרת הניו-נואר/קונספירציה הזו נמצא בכוכב הראשי שנותן תפקיד מעולה (ולא אופייני), גם בשורת כוכבי המשנה שמנקדים את העולם (היי קילר מייק) ובטביעת האצבע של היוצר, סטרלין הארג׳ו, שאמנם אחראי עד כה רק על יצירה אחת, אבל זו "כלבי השמורה" הנהדרת. העונה הראשונה רק מתחממת, אנחנו מהמרים שיהיו עוד.

13. איי לאב אל.איי // I Love LA //יHBO

לכל דור ודור חייב להיות "בנות" משלו, והסדרה הראשונה של רייצ'ל סנוט ("שבעה בייבי", "בוטומז") מנסה לתפוס את רוח דור הזד בגרונו עד שהוא יגיד די. לרגעים הוא גם אומר די, אבל ברוב חלקי העונה הראשונה שלה, היא דווקא מצליחה לייצר קומדיית חברים חביבה ומחוכמת מספיק, עם דגש על שיקום יחסים עם חברה מדרדרת בשם טלולה וחרדה קיומית שיש רק לבני 20 וכלום שלא רואים שום עתיד אופטימי למעט באינסטגרם, אבל עדיין חייבים לנסות לחיות איכשהו בעולם הזה. בהצלחה לכולנו.

12. מוות ממכת ברק // Death By Lightning // נטפליקס

בדיוק כמו שכתב לירון רודיק בביקורת שלו: "הסדרה הזאת לא הייתה יכולה להגיע בתזמון מושלם יותר – רגע אחרי סערת הג'ובים בכנסת. בשבועות האחרונים קיבלנו הצצה לתעשיית הג'ובים בישראל לה שותפים ח"כים מהקואליציה, מהאופוזיציה ואפילו יאיר נתניהו כמעט קיבל נתח. בסדרה אנחנו רואים דוגמה מובהקת לתרבות הזאת – שורה של תפקידים מומצאים שנועדו לרפד את כיסי חברי המפלגה החזקים. הנשיא גארפילד עשה את מה שראש ממשלת ישראל היה צריך לעשות – ואמר 'עד כאן'. הוא התכוון לבטל תפקידים מומצאים ולנקות את הפוליטיקה האמריקאית מהתרבות המושחתת הזאת. זה עלה לו בחייו". רק ארבעה פרקים ואחלה של דרמה היסטורית. אסקפיזם!

11. אל מלחמה: הסמוראי השורד // Last Samurai Standing // נטפליקס

זה כנראה הלהיט הגדול של החודש הזה: סדרת הסמוראים החדשה של נטפליקס – דמיינו את "שוגון" פוגשת את "משחק הדיונון" – שהיא רצף נאה של קרבות אלימים ודרמות הישרדות מלאות טסטוסטרון ואקשן, והכל בהפקה תקופתית מפוארת ומדוגמת של נטפליקס יפן. זאת סדרה כיפית ביותר, עם רובד פוליטי רלוונטי ביותר לזמננו שמסמן מה בדיוק קורה לחברות ואומות שבוחרות בשחיתות ובשנאה. אחחח איזה אסקפיזם תענוג.

10. ברוכים הבאים לדרי // IT: Welcome To Derry //יHBO

להפוך ספר טוב של סטיבן קינג לסרט טוב זו משימה שרק טובי הבמאים הצליחו בה. להפוך ספר טוב של סטיבן קינג לסדרה טובה זו משימה שאיש עדיין לא הצליח בה. אבל לייצר אנתולוגיית פריקוול טלוויזיונית שמבוססת על אחד מרבי המכר הגדולים של קינג ותרחיב את היקום שלו לכדי פרנצ'ייז של ממש? זאת כבר תעוזה שגובלת בחוצפה. וזה בדיוק מה שהאח והאחות אנדי וברברה מוסקיאטי עשו. הוא ביים את שני הסרטים המצליחים שמבוססים על הספר "IT" והיא הפיקה, הם משתפים פעולה גם ביצירת סדרת הפריקוול, והתוצאה היא חזון אחיד ומשכנע סביב אחת המפלצות המקוריות ביותר בתולדות ז'אנר האימה, מתובל ברובד חברתי ביקורתי מאוד כלפי אמריקה הישנה והטובה של פעם. לעזאזל, פניווייז הליצן עשה אותנו ווק שוב.

9. נוטוק // קשת 12

בתור פריקים של סדרות מד"ב ופנטזיה, קצת קיווינו ש"נוטוק" הולכת לעשות לגלגול נשמות מה ש"באפי" עשתה לערפדים, אבל גם אחרי שהשאירה אותנו עם סיום אמביוולנטי ומעט מאכזב שנמנע מלהכריע בסוגיה העל-טבעית, זאת עדיין הייתה סדרה מעולה, עשויה לעילא, כתובה מצוין ומשוחקת היטב שפתחה לצופה הישראלי פתח למסורת ולפלוקלור הדרוזי. למעשה, היא כנראה הצליחה לקרב את הקהילה הדרוזית אל הישראליות ולפתוח את הציבור היהודי אל הקהילה הדרוזית כפי ששום דבר לא עשה לפניה. יתכן שזה שירות קצת יותר חשוב מפינאלה מספק.

8. דברים מוזרים 5 Stranger Things // נטפליקס

השורות האלה נכתבות בטרם משודרים שני הפרקים הלפני אחרונים של הסדרה בכריסמס, לקראת שידורם של שני הפרקים הלגמרי אחרונים של הסדרה בליל השנה החדשה. ועם כל המיאוס שפיתחנו כלפיה בעונה הרביעית, צריך להגיד ש"דברים מוזרים" חזרה עם עונה חמישית מצוינת וטעונה במשמעות, שמצליחה לשחזר משהו מהקסם של העונה הראשונה. היא גם יוצאת לחלוטין מהארון בעונה הזאת כסדרה אולטרה-להט"בית, ואולי בעצם סדרה שסיפור יציאה מהארון עומד כציר עלילתי מרכזי בה. יכול להיות שמיהרנו לעקם מולה את האף בגלל המסחור וההייפ? בעוד שבוע נדע.

7. חברת הכיסאות // The Chair Company //יHBO

יש לנו סימפטיה מיוחדת למוזרות הכל כך ספציפית של טים רובינסון. בפורמט של תוכנית מערכונים זה הרגיש כמו הבזקי גאונות מפוזרים, וב"דיטרויטרס" המעולה היה זה שיתוף פעולה עם סאם ריצ'רדסון, כך שזו פעם ראשונה שאנחנו מקבלים הצצה ישירה, רציפה ומסוגננת למוחו המצחיק והאפלולי. סיפור הקונספירציה הסתמית אליו מידרדר גיבור הסדרה מושך בכל חוטי ההיגיון עד שזה כואב ממש, אבל הקסם נמצא דווקא במוזרויות הקטנות והאנושיות שלו ושל הדמויות סביבו – סוג של חוסר נוחות אינהרנטי בקיום האנושי ובטקסיות של להיות אדם. ורובינסון יודע איך לגרד את הפצעים הקטנים האלו כמו מטורף. העונה הראשונה עשתה סלט נהדר עם דמויות תמוהות ואנושיות כאחד, וגם אם לא קיבלנו מאסטרפיס ברמת "חזרה גנרלית", יש הרבה לאן להתפתח בגזרת היצורים.

6. החיה שבתוכי // The Beast In Me // נטפליקס

היו מי שהתאכזבו מהמתוחן הפשוט והישיר הזה, אולי כי הטוויסטים צפויים יחסית, אולי כי חשבו שיגדל מתוך זה משהו אחר, אולי כי שנאו את הפרצוף הלחוץ של קלייר דיינס. אבל עבורנו זה היה פשוט תענוג שנבלע באווחת בינג' בודד. לא הכל מושלם בה, אבל הכל כיף בה – במיוחד אם נותנים לעצמכם להיסחף לתוך הפארנויה של הדמויות הראשיות, ולהתענג מכל רגע של מת'יו ריס על המסך, בתצוגת משחק מאופקת ופסיכוטית כאחת שמענגת באותה עדינות של יין טוב. לא הכל צריך להיות מחוכם כדי שזה יהיה מושלם, ולפעמים על המתח לבדו תחייה סדרה.

5. מקום שמח // כאן 11

נועה קולר בשיא נועה קולריותה, עם עוד סדרה על בורגנות תל אביבית אשכנזית מתפוררת, שמתמקדת הפעם בעולם הזוגיות במקום בתחום התיאטרון. שורה של ליהוקים מבריקים – בראשם אביהו פנחסוב שמבריק בתפקיד הגבר-גבר – ודיאלוגים שנונים וריאליסטים כאחד הזניקו את העלילה הדי צפויה לרמה גבוהה מהנדרש והצפוי, והסצינה בה מושיק גלאמין שר את "דרך השלום" ביידיש לתיקי דיין הגוססת נכנסה מיד לפנתאון הטלוויזיה הישראלית. לא אכפת לנו שזה קצת עוד מאותו הדבר, מצידנו תנו לנו סדרה אחת כזו של נועה קולר מדי שנה, ונרגיש שכספי הציבור שלנו הלכו למקום שמח.

4. פולאאוט 2 Fallout // אמזון פריים

יותר מדי כיף. זה פשוט יותר מדי כיף. לא סביר שסדרה תהיה כל כך הרבה כיף, אבל הנה אנחנו פה, עושים כיף חיים משוגעים בפתיחת העונה השנייה של "פולאאוט", מהסדרות הפוסט-אפוקליפטיות היותר פרועות שהיו כאן. אלימות קיצונית, איברים מתפוצצים, עומס מידע, אבל גם תצוגות משחק משובחות של וולטון גוגינס, אלה פרונל וקייל מקלאכלן עם כל הקאסט התומך שלהם (וכולם נראים כאילו הם נהנים מכל שנייה) – ואולי יותר מהכל: בתוך כל הבלאגן הזה "פולאאוט" מסוגלת פתאום לדבר על נושאים רציניים ולתהות ברגישות על המצב האנושי, לא מעט בזכות הגיבורה התמימה שלה שמתקשה לעכל שאין יותר טוב ורע בעולם. בול אנחנו.

3. יקומות // כאן 11

מה זה? למה זה? איך זה? אה?! השאלות שרועי כפרי וגון בן ארי השאירו מאחוריהם עם פתיחת הסדרה הזרם-תודעתית שלהם גדולות מסך התשובות, אבל אנחנו לא באים לטלוויזיה כדי לקבל מענה. תחושת החלום התזזיתית של הפרק הראשון אולי הרתיעה חלק נכבד מהקהל של כאן 11, אבל האמיצים שהמשיכו קיבלו הרהורים מחכימים ומשעשעים במוזריותם על מוות ואהבה וכל מה שנופל בין החריצים של הקיום האנושי. לא ציפינו לפחות מזה, וכמה טוב לראות שכפרי הגיע לטלוויזיה מבלי לוותר אפילו על טיפה מהייחוד והמוזרות היצירתית שלו. ניצה לנצח.

2. ילדחרא // yes

גם אם מאסתם בדמותו האינטרנטית של אריאל ויסמן – או יותר סביר, רבתם איתו – אתם עדיין חייבים להודות שמדובר בחתיכת בנזונה מצחיק. ואחרי שראינו את הסדרה עליה עבד במשך שנים יחד עם ניב מג'ר הנפלא (לחם עליכם), אנחנו מרשים לעצמנו לומר שהבנזונה גם רגיש. לא הכל מושלם בסדרה – היינו שמחים לראות משהו קצת בועט יותר, שחקנים קצת יותר מהודקים ושיוף בקצוות העלילתיות הרופפות – אבל ביחס לטלוויזיה המקומית מדובר בנס של ממש: הומור ששובר את קלישאות המיינסטרים, מוכן להתנסות באזורים מסוכנים ולא מפחד להשתמש בזה כדי להגיד משהו אמיתי על המקום בו אנחנו חיים. הלוואי והיה לזה סיכוי להמשכיות, אבל במדינה השמרנית שבדרך? אנחנו לא אופטימיים.

1. פלוריבוס // Pluribus // אפל TV

בדקה ה-90 של 2025 קיבלנו את הדבר שחיכינו לו כל השנה: סדרה ענקית, מגלומנית, מעוררת התרגשות ובאזז ומעוררת תגובות קוטביות שבין סגידה כמעט דתית לתיעוב עמוק ותהומי. אחרי "שובר שורות" ו"סמוך על סול", וינס גילגן חותך ב"פלוריבוס" לכיוון אחר לגמרי ומייצר סדרת מד"ב פוסט-אפוקליפטית שלא נראית כמו שום אפוקליפסה שקדמה לה, קינה עצובה על מצב האנושות שהיא גם סוג של סרט אימה מחניק שהוא סך כל החרדות החברתיות של זמננו. זאת יצירה חכמה ויומרנית, שוצפת הומור אפל ודק שמפעפע מתחת לפני הסדרה כל הזמן, גדושה ברבדים שנצטרך לפחות עוד שתי עונות כדי לפענח. והיא מוזרה ופגומה ולא לכל אחד. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.

• המסך
• סדרות מומלצות
• דיסני+
• נטפליקס
• HBO
• אפל טיוי
• אמזון פריים

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: סוף העולם מצחיק רק כשהוא קורה בטלוויזיה.

1. פולאאוט // Fallout // אמזון פריים

"האחרונים מביננו", "סילו", "פרדייס" "טוויסטד מטאל" – זה לא יד המקרה שהשנים האחרונות הביאו איתן גל סדרות פוסט-אפוקליפטיות. אבל זו האהובה עלינו (במיוחד מאז שקרה הדבר הזה לג'ואל). העונה השנייה החזירה את לוסי והיצור למסעם המשותף למצוא – כל אחד בצורתו – את בני משפחתם, ולעולם המלהיב, המצחיק, המחריד והיפהפה בקטע פוסט-אפוקליפטי של "פולאאוט". ג'סטין ת'רו וקומייל ננג'יאני הצטרפו לקאסט, והיא יודעת לספק לנו אתכל מה שהיינו צריכים מסדרה כזו, פשוט בפורמט של פעם בשבוע. תישארו, יהיה כיף.

2. המטכליסטים // yes

ההיסטוריה אמנם נכתבת על ידי המנצחים, אבל הקומדיה נכתבת על ידי הלוזרים ששומרים בבטן. כך שעם כל הכבוד להיסטוריה הצבאית המפוארת של סיירת מטכ"ל, מי שיצא סדרה שמתארת איך באמת מרגיש לשרת שם, לפחות כג'ובניק, זה ערן זרחוביץ. לתת לאחד המוחות הקומיים המבריקים בארץ ליצור סדרה על שירותו הצבאי זה רעיון מצוין, אבל כשהוא שירת כשקמיסט ביחידה העילית הופך את זה למושלם, והפרק הראשון בסדרה – בו זרחו מגלם את אביו הרס"ר של השקמיסט רני (אמיר טסלר) – הואסיפתח מעולה לעוד קומדיה צבאית לפי המסורת.

3. yes // London Gold

נדיר מאוד שאנחנו בוחרים להמליץ על קטגוריית סדרות שעלתה לאחד משירותי הטלוויזיה, בין היתר כי לרוב מדובר באיסוף מחודש של שאריות טלוויזיה, ואנחנו מעדיפים להתמקד במנות חדשות מהמטבח. אבל חייבים להודות, השבוע ב-yes הכינו ארוחת שאריות מפוארת ברמת מישלן – קטגוריית לונדון גולד החדשה החזירה למסך כמה מהקומדיות והדרמות הבריטיות ששינו את עולם הטלוויזיה העולמי. "המשרד" ו"ניצבים" של ריקי ג'רווייס, "המפצח" ו"החשוד העיקרי" החשובות, "גאווה ודעה קדומה", "ג'יין אייר", "אנקת גבהים" ועוד.תענוג לצפייה.

4. פרסי ג'קסון והאולימפיים 2 Percy Jackson and The Olympians // דיסני+

"דיסני עשו את שיעורי הבית שלהם – הם ניקו קצת, שיפרו את הדברים שפחות עבדו בעונה הקודמת, ווקר סקובל גדל ויש לו קצת יותר כריזמה ונוכחות, הדמויות עומדות בפני החלטות הרות גורל. גם אם שני הפרקים הראשונים קצת נמרחים, שווה להמשיך לצפות. השילוב בין העולם המודרני למיתולוגיה היוונית עדיין לא נמאס' ונראה שחוץ מ"קאוס" המצוינת שבוטלה לצערנו, לא נקבל משהו כזה בקרוב מעולמות הפנטזיה". כך כתב לירון רודיקבביקורת על סדרת הנוער המצוינת, ואם אתם קהל היעד או סתם נוסטלגיים, זה בול עבורכם.

5. את האורח הבא אין צורך להציג – עם דיוויד לטרמן // My Next Guest Needs No Introduction With David Letterman // נטפליקס

תוכנית הפוסט-לייט-נייט של דיוויד לטרמן הגיעה לעונה שישית, ואנחנו באמת לא מבינים איך. זה לא שזו תוכנית רעה – אם כבר להיפך, היא אחת מתוכניות האירוח הכי אינטליגנטיות ומהנות על המסך – פשוט חשבנו שפורמט תוכניות האירוח עומד לפוג מהעולם. או לכל הפחות, להידחק לשולי יוטיוב ולדל"פים ברכבת התחתית. בכל מקרה, לטרמן ממשיך לחפור לתוך ראשם ואישיותם של האורחים המעניינים שלו, כאשר הפעם אלו ג'ייסון בייטמן, מיסטר ביסט, מייקל בי. ג'ורדן ואדם סנדלר.עושה חשק להתארח.

6. טיילור סוויפט: The End of an Era // דיסני+

אנחנו לא ממש נופלים בפח המאוד שקוף של כוכבת הפופ הגדולה של העשור האחרון – עם כל הכבוד לתיאורים כמו "חשוף" או ליומרות הדוקומנטרי, ברור לנו שהסדרה התיעודית שעוקבת אחר סיבוב ההופעות ההיסטוריה "The Eras Tour" היא רק עוד מוצר יח"צ תאגידי שמגלה טפח ומכסה טפחיים אבל גם בהצצה המהונדסת הזו יש ערך רב – בכל זאת, לא בכל יום אתם רואים איך נבנה סיבוב ההופעות המצליח בהיסטוריה. ואם זה לא מספיק טיילור עבורכם, אז דעו שלשירות של דיסני+ עלתה גם ההופעה האחרונה בהחלט בסיבוב ההופעות, 3 שעות ו-27 דקות של שואו כפי שתועד בונקובר. לא למעריצות בלבד, אבלהן בהחלט יהינו יותר.

• מה רואים הלילה
• סדרות מומלצות
• yes
• אמזון פריים
• נטפליקס
• דיסני+

סדרת משחקי "פולאאוט" הפכה לפני שנתיים לנחלת הכלל, כשהגיעה לאמזון פריים וסומנה כמעט מיד בתור היורשת העתידית של "הבנים". הפורמט הטלוויזיוני אילץ את עולם המשחק הפתוח והאהוב להצטמצם לעלילה קוהרנטית, וכך נוצרה לה סדרה עם סיפור כתוב היטב שיכול ללמד את הצופים דבר או שניים על טוב ורע, על ההשלכות מלחמה והמניעים שלה. כעת "פולאאוט" חוזרת לעונה שנייה, אחרי קליף האנגר די רציני מסוף העונה הקודמת, ובפורמט ישן-חדש: שחרור פרקים על בסיס שבועי. זה עדיין ממכר, ועדיין מרגיש שבא לנו עוד – לטוב ולרע.
>>50 גוונים של אפור: ממש לא היינו צריכים עוד סרט של "אווטאר"

העונה החדשה ממשיכה את העלילה מאותו המקום בו עצרה,ומחזירה אותנו ישר לשממה, שם השד (וולטון גוגינס) ולוסי (אלה פרנל) ממשיכים בברית הרעועה שלהם, ומנסים לשרוד בדרכם לאיחוד משפחתי – כל אחד והאיחוד שלו. לוסי במסע בעקבות אביה, האנק מקליין, שהתגלה כעובד מסור של "וולט-טק", והשד בעקבות משפחתו, שאבדו אי אז אל הלא נודע בפיצוץ האטומי. במקביל נורם, אחיה של לוסי, צריך לקבל החלטה אם למות או להקפיא את עצמו. טיטוס, שזכה בתואר האבירות, נעדר מהפרק הראשון (וזה מורגש), אבל יש לנו עוד עונה שלמה – ומצפה לנו חתיכת עונה.

כיאה לתוכן של אמזון פריים (ולפולאאוט עצמה), גם העונה הזאת מלאה באלימות קיצונית בעולם שמזמן יצא משליטה. איברים מתפוצצים, מעידים נשפכים, מוחות באוויר – הכל שם. ומול האלימות הקיצונית הזאת, עומדת לוסי שעדיין שבוי באמונה דיכוטומית שקיים טוב וקיים רע. היא לא רוצה להרוג אף אחד, אז במקום לירות לאיומים מידיים בראש, היא יורה להם בתחת וברגליים כדי לפצוע אותם. נשמע מוכר? ובכן, פולאאוט זאת סדרה על מלחמה, ואת הטירוף שהיא מציגה אנחנו מכירים היטב, כי מלחמה זה מצב מטורף. אז קל יותר לזהות דפוסים ודילמות שקיימות אצלנו, במיוחד בסדרה הזאת שהמנגנון העלילתי הכי חזק שלה הוא דילמות.

זה עוד מגיע מהמשחקים, ובעונה הראשונה בהחלט היה מורגש, אך עכשיו אפילו עוד יותר – כי בשלב מסוים לוסי תצטרך להבין שבעולם שבו היא חיה, היא לא יכולה להביא מישהו לצדק, פשוט כי צדק לא קיים, בדיוק כמו בעולמנו. רק תסתכלו סביבכם ותראו מה קורה. צדק אין פה, וזה גם מה שכל כך שאב אותי על פתיחת העונה. אפשר להגיד שלוסי אולי תמימה מדי כדמות, אבל אני מאמין שכמו שזה היה הקסם שלה בעונה הקודמת, עכשיו זה יהיה המכשול הכי גדול שלה.

כן, בסוף לוסי כנראה תצטרך לרצוח את אביה,שכבר ממשיך את עבודתו בוולט-טק. בלי ספוילרים, זה היה הרגע הכי מעניין בכל הפרק, שעסק בדי הרבה דברים, למען האמת – מגילוי עריות ועד מזון מדברי כמו מרק פשפשים. למרות הפורמט השבועי החדש לסדרה, אמזון דאגה שלא נרגיש חוסר (חוץ מטיטוס), והעמיסה באהבה המון קווי עלילה מצוינים מבלי שהם מתרגלים יותר מדי. היתרון השני הוא שלצופים ולמעריצים יש סוף כל סוף יותר זמן לדבר על הסדרה. זה פועל לטובת אמזון, מן הסתם, שרוצה להשאיר אותה כמה שיותר בשיח הציבורי, אבל גם עכשיו יהיה יותר מקום לשמוע מה הצופים חושבים, וכמובן שהיא משאירה את הדלת פתוחה לתאוריות מעריצים.

העונה השנייה של "פולאאוט" לא מתביישת להפיל עליכם הרבה מידע, ולא מפחדת לדבר על נושאים רגישים עם חיוך על הפנים. שני המנגנונים שעובדים הכי חזק כאן הן הדילמות, שמקבלות עכשיו משמעות יותר מורכבת, והאופן שבו הכתיבה מזהה דפוסים מוכרים של עולם במלחמה. אבל אם זה לא מספיק לכם, באמזון וביוטוב יש גם ספיישל חג מולד שנקרא "יומן השד", בו נשמעים שירי כריסמס משנות החמישים (כיאה לפסקול המצטיין של הפרנצ'ייז), שמתנגנים במשך שעה וחצי מול יד כרותה שבוערת באח.נשבע לכם. חג שמח.
פולאאוט, עונה 2, פרק 1, עכשיו באמזון פריים

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אמזון פריים

זה לא יד המקרה ואתם לא מדמיינים – ז'אנר הסדרות הפוסט-אפוקליפטיות אכן פורח יותר מתמיד. זה די הגיוני בסך הכל, כי לידתו של הז'אנר נטועה בפחד האנושי מהרס עצמי קולקטיבי, ולא סתם הוא מלבלב בתקופות של חרדה קיומית כמו לידת הפצצה הגרעינית, המלחמה השקטה או – כמו שאפשר לראות כיום – חוסר יציבות גלובלי. "האחרונים מביננו", "סילו", "פרדייס" "טוויסטד מטאל" – כולן יצאו בשנים האחרונות, ועוסקות באיך זה ירגיש אחרי שנהרוס את הכל. וכולן אהובות עלינו, אבל ל"Fallout" שמור מקום מיוחד.

הסדרה של אמזון פריים, שמבוססת על משחק מחשב מצליח, היא גרסה כיפית, חכמה ומרשימה כאחד לז'אנר. לוסי מקליין (אלה פורנל) היא מבודדות הניצולים ששרדו השמדה גרעינית בשנות ה-50 של המאה ה-20. או יותר נכון – היא מצאציהם, שגדלו במקלט אטומי עצום שנבנה מתחת לאדמה, ויצרה קהילה מוגנת ומגוננת מהחוץ. כשפורצים חוטפים את אביה (קייל מקלכלן) הוא מחליטה לצאת אל השממה שבחוץ ומגלה שבניגוד למה שאמרו לה כל חייה, יש שם דווקא עולם שלם וחי. לא בהכרח חי טוב, אבל חי.

המסע האופטימי – איכשהו – של לוסי ברחבי המערב הפרוע הסייבר-פאנקי בעולם הרטרו-פוטוריסטי עם אובססיית פיפטי'ז היה אחד המהנים בעונת הראשונה, עם טון שנע בין חוש הומור מופרע לאלימות מזעזעת ואנושיות מתוקה, ודמויות בלתי נשכחות כמו היצור (וולטר גוגינס הפשוט נפלא) והחייל האמיץ-מתוק מקסימוס (ארון מוטן). חיכינו מאוד לעונה השנייה, ממנה הפרק הראשון עלה היום באמזון, ולפי הטריילר – שמראה את הצטרפותם של ג'סטין ת'רו וקומייל ננג'יאני לקאסט ואת הגעתם של לוסי והיצור ללאס וגאס שורצת חקייני אלוויס מפלצתיים – זה הולך להיות כיף לא פחות מהעונה הראשונה. לא נראה לנו שככה נראה אחרי שואה גרעינית, אבל אם זה נכון, אולי זה דווקא שווה את זה.
"פולאאוט", עונה 2, עכשיו באמזון פריים

• מה רואים הלילה
• אמזון פריים
• אפוקליפסה

בכל פעם שאני מנסה לשכנע את עורכיי לאפשר לי לכתוב על תיאטרון, אני יודע שמצפה לי עבודת שכנוע ואני לא מאשים אותם, אנשים לא מדברים על תיאטרון וצריך משהו שיצדיק כתבה על הצגה או מחזה. מזל שאמזון פריים סיפקו לי תירוץ מספיק טוב והעלו בסוף השבוע את "הדה", העיבוד למחזה המפורסם ביותר של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן, "הדה גאבלר". והאמת? לא ברור איך אף אחד לא מדבר על זה. בעצם, זה כן ברור, אבל נגיע לזה בהמשך.

>> כבו את האורות: 22 הסרטים הכי טובים בנטפליקס
ה>> "אתי" של חגי לוי היא יצירה מופתית, אינטימית וחכמה

הסרט עוקב אחר הדה, בתו של גנרל מדופלם שהתחתנה מטעמי נוחות ונהנתנות עם פרופסור באקדמיה שעומד בפני קידום, אך אינה מרגישה מסופקת מחייה. רגע לפני שהיא מתאבדת באגם (לא ספוילר, כך נפתח הסרט), היא מקבלת שיחת טלפון בה היא מתבשרת שאהובתה הישנה, איילין לוובורג, צפויה להגיע למסיבה מפוארת שמבהלכה בעלה, ג'ורג' טסמן, אמור להתחנף לאנשי אקדמיה כדי לקבל קידום ולשלם הלוואה שלקח עבור הבית שקנה לאשתו הטרייה. על המשרה בה טסמן חושק מתחרה גם איילין, וכך רומנטיקה מתערבבת עם רעב חסר מעצורים ומאבקי שליטה, כי זה כל מה שהדה רוצה בסך הכל. להחזיר את השליטה לחייה.

אם הייתם שואלים סטודנטיות למשחק איזה תפקיד הן היו רוצות לשחק, סביר להניח שהן היו עונות או ליידי מקבת' או את הדה. טסה תומפסון ("ווסטוורלד") קיבלה לידיה תפקיד מורכב שאותו היא מגלמת בצורה מדויקת בהנחיית הבמאית ניה דאקוסטה, שביימה קודם לכן את "המארוולס" ואת "קנדימן". זוהי תפנית מפתיעה עבור הבמאית שמעתיקה את הסיפור המפורסם מ-1890 לשנות ה-50' של המאה שעברה, והפכה את העיסוק הקבוע של איבסן בחוליה החלשה ביותר בתא המשפחתי לעיסוק ברבדים שונים בחברה.

לא מתאבדת. טסה תומפסון, "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

בנוסף, דאקוסטה עדכנה מעט את הסיפור והפכה אותו לפמיניסטי. רבים מתייחסים לאיבסן בתור פמיניסט, בעיקר בזכות המחזה שלו "בית בובות", אך זהו לא המקרה. איבסן פשוט רצה שבמרכז הסיפורים האלה תעמוד הדמות החלשה ביותר בתא המשפחתי וזיהה שזוהי האישה, בדיוק כפי שדאקוסטה זיהתה אילו שינויים צריכים להכניס כדי להפוך את המחזה המופתי של איבסן ליצירה פמיניסטית אמיתית, ובלי התאבדויות כתוצאה מהתקפי היסטריה.

האישה האחרת. "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

בגרסה של דאקוסטה, הדה היא לא רק החוליה החלשה בתא המשפחתי, אלא גם אישה שחורה בעידן שבו שולטים גברים לבנים, וכך הצליחה להוסיף רובד נוסף של קושי עבור הדמות הראשית מבלי שזה מרגיש מאולץ או כפוי. למעשה, היא מתייחסת לזה כמעט כמו במאית תיאטרון. בעוד במאי הקולנוע הממוצע נשאר לרוב צמוד לתסריט, בתיאטרון אפשר לקחת טקסט שנכתב לפני יותר ממילניום ולהתרחק ממנו ולמצוא את הפרשנות שלך לסיפור. אפשר לשנות את הטקסט, לקחת את החלקים שמתאימים לאמירה שלך וכל עוד זה מתחבר ל-DNA של הסיפור ומייצג את האמירה של הבמאי באותה נשימה, זה יכול לעבוד.

עבודת בימוי מופתית. "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

זה בדיוק מה שדאקוסטה עושה בכישרון רב וזו אולי הדרך היחידה שבה יכירו את המחזה הזה ומחזות אחרים בעתיד, במיוחד בישראל. צריךלומר בהזדמנות זו שממשלות נתניהו הרגו את התיאטרון הישראלי. זה לא שהוא לא קיים, פשוט אף אחד לא מדבר עליו, וזו לא רק מכה של בני נוער. גם אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם לא מכירים תיאטרון אלא אם כן באו מתיאטרון. אנשים הפסיקו ללכת להצגות, הפסיקו לקרוא וללמוד מחזות, וההצגות שמפרסמים יותר מכולן הן עיבודים ביזיוניים של סרטי בורקס לבמה. אני לא טוען שאין הצגות טובות כיום, אבל הקהל מגיע בעיקר להצגות עם השחקנים המפורסמים – וללא הרבה ידע. לאף אחד לא אכפת מתיאטרון. זה מצב חמור ביותר ואנחנו צריכים לדבר על זה ואפילו יותר חשוב – לחזור לתיאטרון.

הנריק איבסן יכול להיות מרוצה. "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

כסרט שעומד בפני עצמו, "הדה" הוא מועמד כמעט בטוח לאוסקר בעיניי. אם לא לפרס הסרט הטוב ביותר אז לפרס השחקנית הטובה ביותר. טסה תומפסון והקאסט שמסביבה עובדים מדהים ביחד במחול קולנועי מתוזמן היטב, שמבוסס על מחזה עם המון בשר. כעיבוד למחזה, "הדה" הוא תזכורת חשובה לשינוי הגישה שצריך להתחולל במדינת ישראל כלפי התיאטרון, ולמה דווקא עכשיו המקום שלו כמראה תרבותית, פוליטית וחברתית כל כך חשוב.הפיתרון נמצא בחינוך, במוסדות עצמם וגם בקהל, אבל הוא תלוי גם בקולנוע.

שמישהו יתן לה מועמדות לאוסקר. טסה תומפסון, "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

"הדה" הוא קול חשוב עבור התיאטרון העולמי. הא קול שמזכיר שיש כל כך הרבה מחזות מצוינים בעולם, כל כך הרבה אפשרויות, והדבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להוציא את התיאטרון מהקבר זה לדבר עליו אינטליגנטי וחכם, בדיוק כפי שדאקוסטה מבקשת מאיתנו בסרט הזה. היא מזמינה את הצופה להשוות את היצירה שלה למחזה המקורי, היא יודעת שישוו אבל היא גם לא מפחדת מזה. אנחנו יכולים לשאוב מזה השראה – כיוצרים, כצופים וכאזרחים שאכפת להם מהתרבות במדינה.
>> "הדה" // Hedda // במאית: ניה דאקוסטה // ארה"ב 2025, 107 דקות // עכשיו באמזון פריים

• ביקורת סרטים
• אמזון פריים
• תיאטרון
• סרטים מומלצים