משפט אומלל: על ההערות הסקסיסטיות כלפי איילת שקד
גברים נפוחים מחשיבות עצמית נוהגים להשתאות מול נשים אמביציוזיות ולהגיב אליהן באופן שוביניסטי, כי כשאפשרות כזאת קיימת, היא קלה יותר מביקורת עניינית
"בשישי בבוקר שקד נראתה בבריכה, אך לאכזבת הנופשים האחרים הקפידה להישאר בבגדים". זהו משפט אחד שחתם ידיעה ב"ידיעות אחרונות" על בילוי סוף שבוע של חברת הכנסת ושרת המשפטים המיועדת איילת שקד. בימים האחרונים נזרקו אינספור הערות מיזוגניות הנוגעות למראה החיצוני (הלוהט למדי, נו) שלה, כאילו יש בו כדי להפחית מיכולותיה, או לחלופין לממש אותן טוב יותר בעזרתו בתפקידים אחרים,ייצוגיים לכאורה.
גברים נפוחים מחשיבות עצמית נוהגים להשתאות מול נשים אמביציוזיות ולהגיב אליהן באופן שוביניסטי, כי כשאפשרות כזאת קיימת היא קלה יותר מביקורת עניינית. במקום לתקוף את האג'נדה הלאומנית ששקד תקדם באמצעות האמביציה שלה, הם משתמשים במראה שלה כדי להפוך אותה ללא רלוונטית לתפקיד, כאילו אזלה כל תחמושת פולמוסית אחרת, כגון חוסר ניסיון בתפקיד בכיר, היעדר הבנה מוכחת בתחום המשפטים וביקורת בלתי פוסקת שמתחה על בית המשפט העליון.
ברגעים מסוימים נקטלה שקד לא רק בגלל המראה החיצוני שלה אלא מעצם היותה אישה, בלי קשר לשאלה אם תמונות שלה יכולות לקשט קיר במוסך או לא. הרי מה הטעם לתת לנשים להתאמץ בניסיון לנפץ את תקרת הזכוכית אם אפשר לרסק אותה ישר על הראש שלהן? הגישה הזאת לא נחסכת גם מגברים – כאלה שנתפסים כחלשים ונטולי כריזמה בגלל המראה העדין שלהם (יצחק הרצוג) או כחתיכים נטולי תוכן (יאיר לפיד). גם אם כל זה נכון, מדובר בטיעון שיורד נמוך מדי ומעיד יותר על המבקר מאשר על מושא הביקורת.
הערות סקסיסטיות נאמרות על ידי גברים בעמדות השפעה וכמעט לא זוכות לגינוי מגברים אחרים, וזה סימן שעוד מוקדם לחגוג את ניצחון הפמיניזם. היעד הוא שוויון לא רק ברמה הפרקטית, אלא גם ברמה התודעתית. אפשר לדבר ולכתוב ללא הרף על מיתוגים, גישות ואידיאולוגיות ביחס לנשים, אבל חובת ההוכחה היא לא רק במתן ההזדמנות, אלא גם ביכולת לאפשר את מימושה באופן חף מביקורת תלושה. איילת שקד יכולה להיות מטרה כל כך קלה עבור מתנגדיה, לו רק יכוונו לנקודות הנכונות. המראה, הגוף או המגדר שלה הם ממש לא כאלה.