בוז'י הרצוג הוא לא פרנק אנדרווד

לפני כמה שבועות חזרתי לצפות בסדרה הדנית ״בורגן״, בערך בעת סיום המשא ומתן להרכבת הממשלה החדשה. היא נחמדה (הסדרה, לא הממשלה) ומעייפת (כי צריך לצפות עם כתוביות), אבל לוח שידורי הקיץ העגמומי לא משאיר ברירה אמיתית, אלא לחזור ולהשלים פערים – גם כאלה של שנתיים בלבד, אם לספור מסיום הסדרה. מה שיפה ב״בורגן״ לעומת העולם של ״בית הקלפים״ הוא הפנטזיה – הראשונה כל כך אוטופית שאפשר לבכות מקנאה; השנייה היא מה שאנחנו חושבים שקורה במציאות.

מרבית המבקרים של ״הרצוג״ – סרטה של ענת גורן המוקרן בערוץ 10 ועוסק בימים האחרונים בקמפיין של יצחק הרצוג בבחירות 2015 – אולי צפו ב״בורגן״ אבל חשבו שיקבלו ״בית הקלפים״, עם התנהגות פרנק אנדרוודית של איש שלועס, דורס וגורס את מתחריו בקור רוח, ושאסטרטגיה מתוכננת היטב מובילה את כל מהלכיו. בפועל הם קיבלו מועמד שהודה מיד לאחר הבחירות שהלך לישון לפני תום ספירת הקולות.

אני מעדיף מישהו כמוני – שהולך לישון כשהוא מותש ולא נרדם במשרד או על הספה בפוזת האדם העסוק. בירגיטה ניבורג־כריסטיאנסן, ראשת הממשלה ב״בורגן״, חוזרת לישון בבית, מכינה ארוחות בוקר לפעמים, וכשיש בעיות עם הבן שלה בבית הספר היא הולכת לשם בעצמה. אמנם אני לא מכיר מספיק את הרצוג כדי לדעת איך הוא מתנהל בעניינים שלא קשורים לעבודה, אבל בסרט הוא הפגין את מה שבנימין נתניהו לא הצליח להביע לאורך כל שנותיו בציבוריות הישראלית – אנושיות. "משפחת המלוכה" בראשותו של נתניהו היא בסך הכל פוסטר שמורכב מאשליות אמריקניזציה עקומות.

בהרצוג לעומת זאת אין שום דבר מלכותי, גם אין בו שום דבר מרשים במבט ראשון. הוא, ובכן, רגיל כזה. נראה שכל הזמן מרחפת מעליו עננה של התקף חרדה שעומד להתפרץ, ודאי ברגעים שהוא קולט שההתנהלות סביבו שלומיאלית. האם הייתי רוצה אותו כראש ממשלה? אולי. במקום נתניהו? בטוח! האם הוא מתאים לתפקיד? כבר לא נדע, כי הוא יותר ניבורג־כריסטיאנסן מאשר אנדרווד, ופה לא סקנדינביה. אבל אפשר להתנחם בכך שביבי רק חושב שהוא חי ב"בית הקלפים", ובשלב מסוים החיים עצמם ידפקו לו מהלך פרנק אנדרוודי.