יש עדיין דרך ארוכה, ליטרלי, עד שהכל יקרה – אבל תקציב המדינה שאושר הלילה בממשלה מביא עמו שתי בשורות חשובות ומשמעותיות לעיר בתחום התחבורה. הראשונה היא שב-2024 תחל גביית אגרת גודש לנוסעים ברכבים פרטיים בגוש דן בשעות העומס, והשנייה היא חוק המטרו – שעתיד לקדם את הרחבת הרכבת הקלה בעיר בפרט ובגוש דן בכלל.

האם ניתן כבר לדמיין שעוד כמה שנים טובות העיר תהיה מרושתת בקווי רכבת יעילים ושעומס כלי הרכב הפרטיים יצומצם משמעותית? אנחנו יכולים בעיקר לחלום ולקוות. קודם כל נמתין לאישור התקציב שעובר כעת לכנסת. עניין לכאורה טריוויאלי, אבל קורה עכשיו לאחר כמעט שלוש שנים שלא קרה. מרגש.

אגרות הגודש נועדו להפחית את כמות הרכבים הפרטיים שנכנסים לאזור גוש דן בכלל ולתל אביב-יפו בפרט, ולהגביר את השימוש בתחבורה ציבורית. תכניות דומות לה כבר קודמו במקומות אחרים בעולם, ולפי דברי ההסבר "הביאו לירידה של 15-20% בהיקף הנסיעה בערים כגון לונדון, סינגפור ושטוקהולם".

התשלום, כך לפי ההצעה, ייגבה בדומה לאופן שבו נגבים התשלומים לכבישי אגרה דוגמת כביש 6. מטרופולין גוש דן יחולק לשלושה אזורי תשלום והתעריף ישתנה ביניהם וכן בהתאם לשעה שבה נוהגים באזור.

• הבועה
• תקציב
• הרכבת הקלה
• תחבורה בתל אביב
• ממשלת ישראל

בראשון הקרוב, טפו חמסה ובלי נדר, תושבע ממשלה חדשה והאיוונט הכמעט דמיוני שנוצר בזמנו "קופצים למזרקה בכיכר רבין אחרי שביבי עוזב" אשכרה עתיד לקרות. אלא שאצלנו במעוזי השמאל שום דבר לא עובר חלק וכעת מתברר שהמזרקה ההיסטורית בכיכר תישאר ריקה ממים – למרות המכתבים, הבקשות והתחינות.

מכיוון שאכפת לנו מכם, ובואו נודה –גם לנו קצת מתחשק לחגוג, אספנו ברשימה הבאה 6 לוקיישנים אלטרנטיביים שבהם תוכלו לקפוץ ולהשתכשך במים מעט מעופשים (או שלא) ברחבי העיר. אין צורך בבגד ים.

1. האנדרטה למייסדי העיר ברוטשילד

יתרונות: מיקום מרכזי, תחושה של סגירת מעגל היסטורית בשל הקרבה לבית העצמאות, אפשר אחר כך לזרום לדרינק בהרצל 16.
חסרונות: רחבה יחסית קטנה, ניקיון המים מוטל בספק, ריבוי קבוצות של קומונרים מתנועות נוער עם גיטרות על מחצלות.
שורה תחתונה: קטן עלינו.

2. המזרקה בכיכר ביאליק

יתרונות: מיקום טוב, שושקה בטוח תקפוץ לבקר, אפשר לזרום אח"כ לבירה במנזר.
חסרונות: שכנים בורגנים וזועפים, אפשרות סבירה שנפריע לצלם סרט סטודנטים.
שורה תחתונה: מפונפן מדי.

3. מזרקות השכשוך בנמל תל אביב

יתרונות: מאפשרות לבורגניות להירטב בצורה סמלית ולזרום אחר כך לשוק האיכרים אחרי שמלאו את חובתן הדמוקרטית.
חסרונות: זה בנמל.
שורה תחתונה: הבורגנות תחכה. עוד קצת.

4. המזרקה בכיכר האופרה באלנבי

יתרונות: גדולה וקרובה לים, יש מלא בירה רוסית זולה בפיצוציות הסמוכות.
חסרונות: היא בשפך אלנבי הדי דוחה.
שורה תחתונה: הלו, יש לנו עדיין מעט קלאס.

5. הבריכה בכיכר הבימה

יתרונות: המיקום המרכזי הכי מושלם שיש, אופציה סבירה שיהפוך לזירת דייטינג בסוף הערב, הפיקוק ממש קרוב, סיכוי להיתקל בריקלין.
חסרונות: מים רדודים ולא מרגשים, אבטחה כבדה, קקי של כלבים, סיכוי להתבוללות עם הפגנות אחרות, סיכוי להיתקל בריקלין.
שורה תחתונה: לא המאחז שלנו. או שכן?

6. המזרקה בכיכר דיזנגוף

יתרונות: קבוצות מתגלית סתם יצטרפו אלינו כי זה יראה להם קול, מיקום שמצטלם טוב לאינסטגרם, אופציות קולינריות מרובות.
חסרונות: כאילו מה אם פתאום היא תתחיל לפלוט גם אש?
שורה תחתונה: לא רוצים להישרף פה.

• הבועה
• כיכר רבין
• בנימין נתניהו
• ממשלת ישראל
• נמל תל אביב
• כיכר דיזנגוף
• כיכר הבימה

• Facebook
• Twitter
• Email

גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי ליאיר לפיד או לנפתלי בנט. אני מרציסט בנשמה. מערכת הבחירות בה הצבעתי לראשונה הייתה גם הראשונה בה שניהם רצו במקביל, כל אחד בראשות מפלגתו.כמו שאר עמיתי השמאלנים ראיתי בלפיד פופוליסט חלול וחסר אידיאולוגיה אמיתית; ובבנט ראיתי דמות מסוכנת, קיצונית ומשיחית. ייתכן שהדברים האלה באמת היו נכונים לשעתם. למרות כל זה, ההכרזה אמש של בנט על הליכה לממשלת אחדות יחד עם "ידידי יאיר לפיד" עשתה לי נחת בלב. כן, אותו נפתלי בנט שלפני כמה שנים הרעיון של ממשלה בראשותו נשמע כמו חלום בלהות.

איך זה לחבק את נפתלי בנט: מדריך לשמאלן המבולבל

המציאות של היום היא שונה בתכלית. ההגדרות של ימין ושמאל הפכו אבסטרקטיות לחלוטין. בערוצי התקשורת השונים ליברמן משויך ללא היסוס במחנה השמאלי. האדם שהיווה את המשקולת הימנית הכבדה ביותר בממשלות נתניהו, שעמד בראשות המפלגה ההומופובית שממנה יצאה האמירה הבלתי נשכחת: "הומואים מסכנים, מתאבדים בגיל 40".

התמונות ששודרו אמש הדגישו מעבר לכל ספק כי אנחנו נמצאים באירוע שהוא הרבה מעבר לימין ושמאל: שלטי ענק עם הכיתוב "שמאלנים בוגדים" מול ביתה של שקד, איחולי פיגועים מול ביתו של בנט והפצת תמונתו עם כאפייה כמעין "הומאז'" לאותו הפוסטר שהסית נגד יצחק רבין ז"ל. המראות האלה משקפים יותר מכל את האדמה החרוכה ורווית השנאה אותה משאיר נתניהו בלכתו הצפויה.

דווקא במהלך מערכת הבחירות האחרונה, עוד לפני שהגיעו תוצאותיה, האמנתי לראשונה שזה לא חייב להיות ככה. מצאתי את עצמי משוחח עם מצביעי ימין – מצביעי סער או בנט, מצביעי ליברמן, ליכודניקים ואפילו מצביעי ש"ס. הם היו בדיוק האנשים שלמדתי לחשוש מהם ושאני מכיר רק בתור טוקבקיסטים אלימים. אך עם כולם הצלחתי די בקלות לנהל ויכוחים ושיחות – נעימים ומכבדים.

למדתי את דעותיהם. הבנתי מדוע כל אחד מהם חושב כפי שהוא חושב. לא הסכמתי, אבל הבנתי. דווקא באותן שיחות על הפערים העצומים בינינו מצאנו גם לא מעט ערכים משותפים והסכמות. זאת היתה עבורי הוכחה שהשנאה מגיעה מלמעלה למטה ולא להיפך. היא מגיעה מאותו נתניהו שמכנה את ממשלת בנט-סער-לפיד "ממשלת שמאל מסוכנת" ומסביבתו.

הפנטזיה שלי תמיד תהיה ממשלת שמאל ברורה המבוססת על שיתוף פעולה בין יהודים לערבים, אך ממשלה כזאת היא לא מה שנחוץ כרגע. הרי הקמה של ממשלת שמאל מובהקת במדינה כה מקוטבת תהיה כמו לחבר ראש של אדם לגוף של תרנגול. העם הכה מפולג שלמד לשנוא את מי שחושב אחרת צריך לקבל דוגמה ממנהיגיו. הוא צריך לראות את איילת שקד ותמר זנדברג, זאב אלקין ומנסור עבאס, מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן יושבים כולם יחד. הוא צריך לראות אותם מנהלים דיונים, מקבלים החלטות, מסכימים על מה שניתן ומתווכחים בנחישות אך בשלווה על אי ההסכמות, מתוך ההבנה שכולם מעוניינים בטובת המדינה ואזרחיה.

בשנת 2017 יו"ר מרצ דאז זהבה גלאון וחברת הכנסת שולי מועלם מהבית היהודי – משני קצוות כמעט מנוגדים לחלוטין של הקשת הפוליטית – שיתפו פעולה באופן פומבי לקידום החוק לאיסור צריכת זנות, שבסופו של דבר אושר בכנסת ונכנס לתוקף בחודש יולי האחרון. אזרחי ישראל צריכים לראות יותר ויותר מקרים כאלה, בזכות ממשלה שתכוון את הזרקור לערכים המשותפים ותתייחס בכבוד לשונים.

• טור אישי
• פוליטיקה
• נפתלי בנט
• גדעון סער
• בנימין נתניהו
• ממשלת ישראל