היי שמאלנים, האחדות חשובה כרגע יותר מהכל
הקמת ממשלת שמאל מובהקת במדינה כה מקוטבת היא כמו לחבר ראש של אדם לגוף של תרנגול. אז כן, בנט ושקד וליברמן וכל מי שלא סבלתי - נלמד לחיות יחדיו. למען הכלל
גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי ליאיר לפיד או לנפתלי בנט. אני מרציסט בנשמה. מערכת הבחירות בה הצבעתי לראשונה הייתה גם הראשונה בה שניהם רצו במקביל, כל אחד בראשות מפלגתו. כמו שאר עמיתי השמאלנים ראיתי בלפיד פופוליסט חלול וחסר אידיאולוגיה אמיתית; ובבנט ראיתי דמות מסוכנת, קיצונית ומשיחית. ייתכן שהדברים האלה באמת היו נכונים לשעתם. למרות כל זה, ההכרזה אמש של בנט על הליכה לממשלת אחדות יחד עם "ידידי יאיר לפיד" עשתה לי נחת בלב. כן, אותו נפתלי בנט שלפני כמה שנים הרעיון של ממשלה בראשותו נשמע כמו חלום בלהות.
איך זה לחבק את נפתלי בנט: מדריך לשמאלן המבולבל
המציאות של היום היא שונה בתכלית. ההגדרות של ימין ושמאל הפכו אבסטרקטיות לחלוטין. בערוצי התקשורת השונים ליברמן משויך ללא היסוס במחנה השמאלי. האדם שהיווה את המשקולת הימנית הכבדה ביותר בממשלות נתניהו, שעמד בראשות המפלגה ההומופובית שממנה יצאה האמירה הבלתי נשכחת: "הומואים מסכנים, מתאבדים בגיל 40".
התמונות ששודרו אמש הדגישו מעבר לכל ספק כי אנחנו נמצאים באירוע שהוא הרבה מעבר לימין ושמאל: שלטי ענק עם הכיתוב "שמאלנים בוגדים" מול ביתה של שקד, איחולי פיגועים מול ביתו של בנט והפצת תמונתו עם כאפייה כמעין "הומאז'" לאותו הפוסטר שהסית נגד יצחק רבין ז"ל. המראות האלה משקפים יותר מכל את האדמה החרוכה ורווית השנאה אותה משאיר נתניהו בלכתו הצפויה.
דווקא במהלך מערכת הבחירות האחרונה, עוד לפני שהגיעו תוצאותיה, האמנתי לראשונה שזה לא חייב להיות ככה. מצאתי את עצמי משוחח עם מצביעי ימין – מצביעי סער או בנט, מצביעי ליברמן, ליכודניקים ואפילו מצביעי ש"ס. הם היו בדיוק האנשים שלמדתי לחשוש מהם ושאני מכיר רק בתור טוקבקיסטים אלימים. אך עם כולם הצלחתי די בקלות לנהל ויכוחים ושיחות – נעימים ומכבדים.
למדתי את דעותיהם. הבנתי מדוע כל אחד מהם חושב כפי שהוא חושב. לא הסכמתי, אבל הבנתי. דווקא באותן שיחות על הפערים העצומים בינינו מצאנו גם לא מעט ערכים משותפים והסכמות. זאת היתה עבורי הוכחה שהשנאה מגיעה מלמעלה למטה ולא להיפך. היא מגיעה מאותו נתניהו שמכנה את ממשלת בנט-סער-לפיד "ממשלת שמאל מסוכנת" ומסביבתו.
הפנטזיה שלי תמיד תהיה ממשלת שמאל ברורה המבוססת על שיתוף פעולה בין יהודים לערבים, אך ממשלה כזאת היא לא מה שנחוץ כרגע. הרי הקמה של ממשלת שמאל מובהקת במדינה כה מקוטבת תהיה כמו לחבר ראש של אדם לגוף של תרנגול. העם הכה מפולג שלמד לשנוא את מי שחושב אחרת צריך לקבל דוגמה ממנהיגיו. הוא צריך לראות את איילת שקד ותמר זנדברג, זאב אלקין ומנסור עבאס, מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן יושבים כולם יחד. הוא צריך לראות אותם מנהלים דיונים, מקבלים החלטות, מסכימים על מה שניתן ומתווכחים בנחישות אך בשלווה על אי ההסכמות, מתוך ההבנה שכולם מעוניינים בטובת המדינה ואזרחיה.
בשנת 2017 יו"ר מרצ דאז זהבה גלאון וחברת הכנסת שולי מועלם מהבית היהודי – משני קצוות כמעט מנוגדים לחלוטין של הקשת הפוליטית – שיתפו פעולה באופן פומבי לקידום החוק לאיסור צריכת זנות, שבסופו של דבר אושר בכנסת ונכנס לתוקף בחודש יולי האחרון. אזרחי ישראל צריכים לראות יותר ויותר מקרים כאלה, בזכות ממשלה שתכוון את הזרקור לערכים המשותפים ותתייחס בכבוד לשונים.