בעוד החיילים האמיצים שלנו עושים כמיטב יכולתם כדי להילחם בבסיג' האיראני, יש מי שמנסים להקים כוח בסיג' ישראלי שמטרתו להטיל אימה על מתנגדי משטר ותומכי אופוזיציה. בחודשים האחרונים ניתן לראות אותם מטרידים אזרחים בהפגנות, פוגעים בחופש התנועה שלהם, ואף מגיעים לביתם של מתנגדי נתניהו ומייצרים נוכחות מאיימת ורוויית קללות ואיחולי מוות. כעת מאיימים הבסיג'-וואנאבי על בית רדיקל, שם אמורה להתקיים הערב הופעתו של הפעיל הפוליטי וזמר החאפלות ברק כהן.

>> גם לצופים נמאס: דרישה לסיקור לא מיליטריסטי של המלחמה
>> קבינט הלרלרת: 10 הפאנליסטים והפרשנים הכי מביכים בטלוויזיה

בפוסט שפורסם באינסטגרםקראו אנשי בית רדיקל לציבור לבוא ולעמוד יחד מול הביריונים: "לקראת ההופעה של ברק כהן אצלנו מחר, רועי סטאר החל לתקוף את רדיקל והזמין את העוקבים שלו לעשות אותו דבר. איומים. השמצות. ניסיונות להפחיד", כך נכתב. "אבל אנחנו לא נכנעים לאיומים. אנחנו ממשיכים לפעול בכל הכוח למען העתיד של המדינה יחד עם האנשים שמאמינים שאפשר לבנות כאן משהו טוב יותר. גם לכם הם לא באים טוב? מעולה. תמיד יש מקום לחברים חדשים. אנחנו לא מוותרים.שתפו והצטרפו כחברים".

רועי סטאר, למי שהחמיץ, הוא ממובילי כנופיות בריוני המשטר שהבליחו בחודשים האחרונים ברשתות וברחוב, בעל עבר פלילי וקריירה מקרטעת כמוזיקאי. ברק כהן, מהבולטים שבאקטיביסטים המתנגדים למשטר נתניהו הדיקטטורי, החל לפעול לעצירת התופעה עם הסלוגן "לא יהיה פה בסיג'", בסדרת סרטונים שלועגים להם, בהגשת קובלנות פליליות ובקריאה לביטול הופעותיו של סטאר במועדונים, שאכן הובילה לרצף ביטולים כאלה.

בית רדיקל, הממוקם בפאתי אזור התעשייה של בלומפילד, הפך מאז הקמתו למוקד תרבותי-חברתי של השמאל האינטלקטואלי הצעיר בתל אביב, כוללחלל ההופעות החדש שהושק השבוע, "המרתף", ובו תתקיים החפלה הפוליטית של כהן, המורכבת ברובה משירי מחאה שמחים ומרימים נגד השלטון ושליחיו. זה ממש הזמן לעמוד לצידם בכל דרך לא אלימה שאפשרית, כדי שבאמת לא יהיה פה בסיג'.
>> ברק כהן ולהקתו בחפלה פוליטית, חמישי 19.3 20:30, בית רדיקל, התחייה פינת הרצל.עוד פרטים כאן

• הבועה
• בית רדיקל
• ברק כהן
• מלחמת איראן

די מהר מאז היום בו החלו ליפול פה טילים נכנסו למעיין שגרה מוזרה במיוחד, במהלכה אנחנו מעמדים פנים שהכל נורמלי, אבל בעצם שום דבר לא. לקח כמה ימים, אבל הרחובות שוב זורמים באנשים, המסעדות חזרו כבר לפעול במתכונות כאלה ואחרות וכולם מנסים להדחיק את הצורך למצוא מחסה כל כמה שעות. עם זאת, יש חוסר אחד שקשה מאוד להתעלם ממנו – מוזיקה חיה. הופעות חיות מבוטלות על ימין ועל שמאל, ולנו אין אפיק להשתחרר ולפרוק בלייב.

לכן שמחנו מאוד לגלות שדווקא בתקופה הדפוקה הזו, המתנ"ס למבוגרים האהוב עלינו בית רדיקל השיקו חלל הופעות חדש ומסקרן מאוד, ולא רק כי הוא ממוקם במרחב מוגן (אבל לגמרי יש לידו גם מקלט תת קרקעי תקני). למקום החדש קוראים "המרתף", וזו בעצם הפעם הראשונה שבית רדיקל משמיש את החלל המדובר, שמתאים לכ-250 איש, יפעל כרגע במתכונת מצומצמת בהתאמה למצב. העבודות לקראת הכנתו התקיימו עוד לפני המלחמה, בשיתוף מתחם 3426 ובהובלת נתנאל אלפסי ואביטל גורארי ביחד עם בית רדיקל, והגיעו ובתזמון נהדר (עד כמה שאפשר לקרוא לתקופה הזו "נהדר") בדיוק לעת המלחמה, לספק לנו מוזיקה חיה וגם בטוחה.

יודעי דבר (שזה אנחנו) שמו לב שבמוצאי שבת האחרונה כבר התקיימה במקום מסיבה עם תקלוטים של נדב רביד ונועה ארגוב, ועוד לפני כן מסיבות עם נדב אוטרקי שפיגל ואורן קיי – אבל עכשיו מתחיל להיסגר ליינאפ הופעות קדימה שיתחילו כבר מחר עם הופעה של עיליי אשדות (70 ש"ח, 65 ש"ח לחברי רדיקל, 80 ש"ח במקום,לרכישה), וביום חמישי הקרוב (19.3) האקטיביסט הנפלא ברק כהן ולהקתו יקיימו במקום חפלה פוליטית (90 ש"ח, 85 ש"ח לחברי רדיקל, 105 ש"ח במקום,לרכישה), על אפו וחמתו של רועי סטאר. בהמשך יקבעו עוד הופעות, אז מומלץ בחום לעקוב אחרעמוד האינסטגרם, ולצאת להינות קצת ממוזיקה חיה מבלי להילחץ מתי תתחיל אזעקה.
"המרתף" בבית רדיקל, מתחם 3426, התחייה 27, תל אביב

• ❤ תרבות
• בית רדיקל
• מתחם 3426
• הופעות

>> עד ה-7.10 רונן וודלינגר היה עורך וכותב בטלוויזיה, אבל אז הכל השתנה – הוא התגייס למילואים, כתב את הספר “הטנקים כאן" על לוחמי חטיבה 188 ב־7 באוקטובר, התחיל לנהל את התוכן של מוזיאון ההנצחה הדיגיטלי "כאן 360", וכעת מעביר הרצאות וכותב ספר נוסף – נו מה, על המלחמה. חוץ מזה,כבר כמה שנים שהוא עושה יין. זו העיר שלו.

>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב. העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא

1. בוק שוק

לצד יין, ספרים זה כנראה סעיף ההוצאה הכי גדול שלי. אני קורא הרבה, ופשוט להיות במחיצת החפץ הזה עם הכריכה והדפים, אם כי אני מודה בצער שאני קונה הרבה יותר משאני קורא. 'קורא למגירה', אני קורא לזה. השנה, לראשונה בחיי, אני גם מחפש בחנויות את הספר שכתבתי – "הטנקים כאן", על לוחמי חטיבה 188 ב-7 באוקטובר. אני מוודא שהוא מונח יפה ושואל אם הוא נמכר. אחת החנויות הקבועות שלי כבר המון שנים היא בוק שוק ברמת אביב – חנות יד שנייה קטנה וחמודה, עם מדפים שמטפסים עד לתקרה הגבוהה. מסוג המקומות שאני לא יכול לצאת מהם בלי ספר אחד. לפחות.
ברודצקי 15, תל אביב

2. בית רדיקל

מאז שסיימתי את התואר השני בפילוסופיה, העיסוק ברעיונות ובמחשבות מאוד חסר לי. מתישהו במהלך המלחמה הגעתי לבית רדיקל, ומצאתי את מה שחיפשתי. זה מתחיל במקום היפיפה – מבנה ברוטליסטי, שהיה פעם שוק הדגים הסיטונאי של תל אביב, ושופץ באלגנטיות, וממשיך בתוכן המעולה שנמצא בפנים. בקיצור: איפה שפעם מכרו ערימות של לוקוסים אפשר לשמוע עכשיו, על כוס יין, את ג'רמי פוגל מדבר על האסכולה הסטואית. ערב מושלם מבחינתי.
התחייה 27, תל אביב

3. אזולי בר

הקטע של קינג ג'ורג', בין הסנטר לכיכר מסריק, הוא כנראה קטע הרחוב האהוב עלי בעיר. אולי בגלל הכיכר, אולי בגלל שגרנו כמה שנים ממש ליד, ואולי בגלל שתמיד יש שם מקומות שאני אוהב. בתקופה האחרונה זה אזולי, בר של שלושה אחים (אזולי זה שם המשפחה שלהם) שבתחילת המלחמה נקראו למילואים, והנשים שלהן תפעלו את המקום. כבר סיבה לאהוב אותם. חוץ מזה האווירה מעולה, הצוות מקסים ויש מנה אחת של מיני לחוח עם בשר מפורק שהיא הצגה.
שדרות מסריק 16, תל אביב

4. קולנוע לב

יצא לי לאחרונה להיות פעמיים בסרט בלב, באולם כמעט ריק. פעם אחת ריק לגמרי. רק אנחנו והמסך. וזה העציב אותי מאוד. אני לא מוכן שגם לב יעלה לגן העדן של בתי הקולנוע ויצטרף למקומות כמו גת והוד ודיזנגוף ותל אביב. את רוב הסרטים שראיתי בחיים ראיתי שם, מבלוקבאסטרים ועד סרטים קטנים בהצגה יומית. אכלתי שם כמה שדות של תירס, שתיתי גלונים של קולה ומבחינתי לב זה שם נרדף לקולנוע. עשו טובה – אם יש לכם בחירה בינו לבין אחד מקניוני הקולנוע בפרברים – לכו ללב.
דיזנגוף 50, תל אביב

5. מול הים

יש לי מדד אישי לבחינת מקומות בתל אביב, והוא – האם כשבנות הדודות שלי יבואו סוף סוף לביקור בארץ (הן ארגנטינאיות ומעולם לא היו כאן), אני אקח אותן לשם? ויש נקודה אחת שברור לי שממנה יתחיל הסיור המתוכנן הזה: היא נמצאת כשנוסעים דרומה על הירקון, עוברים מתחת לכיכר אתרים, המלונות חולפים מימין, ואז, מול רחוב גורדון, במכה אחת – הנוף נפתח, הים נפרש עד האופק ונמל יפו יושב לו שם בקצה. הספוט הזה מזכיר לי כל פעם באיזו עיר מהממת אנחנו חיים.

מקום לא אהוב בעיר:

כבר כמה שנים שחלקים עצומים מהעיר נראים זוועה, אבל לפחות זה משהו שאמור להסתיים יום אחד (ב-2040 ומשהו, אבל למה להתקטנן?). הבעיה שלי היא יותר עם הבניה שהולכת להישאר איתנו גם הרבה אחרי, ובעיקר עם המגדלים, ובעיקר עם אלה שממש בתוך העיר. בפינה של אבן גבירול וארלוזורוב, למשל, בונים עכשיו כמה מפלצות של 40 ו-50 קומות ויש בהם משהו שמעיק עלי כשאני עובר לידם. אני מבין שאין מקום ואין ברירה ומישהו רוצה לעשות מזה כסף, אבל כמו בסיפור על מגדל בבל, יש משהו במגדלים שפשוט נראה לי לא נכון, חסר פרופורציות.

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר את הראש או פתח לך את הלב?
שנים חפרתי לאנשים על היצירה "החור" של בת שבע. נהגתי לספר איך בקטע האחרון – מי שראה יודע על מה אני מדבר – הדמעות התחילו לזרום ממני בלי שליטה. זה לא שבכיתי – בנים כידוע לא עושים את זה – זה פשוט הציף אותי רגשית ברמה כזו שפתחה לי את כל הסכרים. לפני כמה חודשים הלכנו שוב ושוב זה קרה. יצירת אמנות מופתית שבלי מילים מצליחה לגעת עמוק ומדויק בנשמה.

יצירה שנתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
יש וידאו מהופעה של הג'ירפות בבארבי שנקרא "אריה מנגן דידג'", שבו גלעד כהנא פשוט מדבר במשך דקות אל לוחם אגוז במילואים שנפצע אנוש בעזה, יושב שם בכסא גלגלים ומנגן, ואין מילים לתאר כמה שזה אנושי ויפה. רק דמעות וצמרמורת. וטרי יותר – גימבו ג'יי הוציא עכשיו תקליט שכולו ניסיון חסר סיכוי לתאר את הרגע הדפוק הזה בזמן שבו אנחנו חיים, ומה שהכי מדהים זה שהוא גם מצליח, אשף המילים הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש תחושה שהמלחמה נגמרה – לפחות סוג של – ושהגיע הזמן להמשיך הלאה, אבל יש עשרות אלפי חיילים שממשיכים לסחוב איתם את מה שקרה, שלא יכולים פשוט להמשיך. אחד המקומות שבהם הבנתי את זה הוא פרויקט מדהים של עמותת ברק, עמותת החיילים והבוגרים של חטיבה 188, פרויקט שמלווה לוחמים ולוחמות של חיל השיריון, סדירניקים ומילואימניקים, ואת בני המשפחות שלהם, ונותן להם ליווי נפשי במשך שנה, בחינם. מי שהקימה את המיזם זו מיה, האמא המופלאה של סרן יהל גזית היפה והמוכשר שנפל ברצועה בתחילת המלחמה, והפרויקט נקרא על שמו – "אור כי יהל". עד היום טופלו ומטופלים בפרויקט יותר מ-760 חיילים, באמצעות מאות מטפלות ומטפלים מתנדבים מתחומי בריאות הנפש. המימון למיזם הכל כך חשוב הזה מגיע מתרומות ואני חושב שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר ללוחמים האלה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מאד אוהב לשתות יין, להכין יין. אני הרבה פחות אוהב את זה שהיין בארץ מאד יקר. אז בהקשר הזה בא לי להרים לאסף ויסמן מהחנות MIVINO, שמביא לארץ יינות טובים ובעיקר לא יקרים, כולם מאזור אחד בספרד, והוא גם מוכר יין בקופסאות אטומות שאפשר לשתות במשך שבועות, שזה מגניב, ואת כל זה הוא עושה מאהבת יין ומאהבת ספרד ומתוך אמונה שיין לא חייב להיות אירוע – למרות שלפעמים כיף שהוא כזה – אלא יכול להיות גם תענוג יומיומי.

מה יהיה?
יש אלפי סיבות להיות פסימיים, אבל גם כמה סיבות להיות אופטימיים, והסיבות האלה קשורות בעיקר להרבה מהאנשים שחיים כאן. הדברים שאני עושה בשנתיים וחצי האחרונות – המילואים, ההרצאות שאני מעביר, אפילו הכנת היין – לוקחים אותי כמעט לכל מקום בארץ. אני פוגש המון א.נשים מעניינים וחכמים וטובי לב ואני תמיד חוזר מהמפגשים האלה קצת יותר מלא וטיפה יותר אופטימי שאם זה יהיה תלוי בהם ופחות בפוליטיקאים וברשתות ובתקשורת, יכול להיות פה הרבה יותר טוב.

• העיר שלי
• קולנוע לב
• בית רדיקל
• אזולי בר

>> ג'אי דמיין היא אוצרת ואמנית שחיה בתל אביב, מנהלת את גלריה "סלון כנפיים לאמנות" ביפו (אלעזר בן עזריה 11) ואוצרת בארגון "כנפיים – בזכות האמנות" שמציג תערוכות חדשות, מופעים מוזיקליים ובכורות להצגות חדשות במסגרת אירועישבוע המודעות לבריאות הנפש. מחרתיים (5.12) תיפתח התערוכה הקבוצתית "אלטר אגו – האני האחר" אותה אצרה יחד עם אורי רוזנטל, המציגה את עבודותיהם של אמני "כנפיים" מסטודיו האמנות, בליווי הכנופייה, הרכב המוזיקה מבית "כנפיים".אתם רוצים להיות שם.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מתחם ברחוב הרצל

זה מתחם שנוצר באזור בית מרס, שהעירייה הסבה לסטודיואים לאומנות, בתי ספר לאומנות ומרכזי אומנות. הספסלים בחוץ הפכו למעין קמפוס אליו מגיעים תלמידי אומנות ואומנים יוצרים, ומשמאל לבניינים נמצא גם בית רדיקל וישנה תחושה של מחבוא כזה של אומנים במהלך עבודתם האמנותית.
בית מרס, הרצל 158 תל אביב // בית רדיקל, התחיה 27 יפו

2. הרחובות של שכונת נגה

הרחובות שמאחורי מתחם נגה משנים צורה בכל פעם: לפעמים ישנה תחושה שהגעת לאזור תעשייה של בתי מלאכה קטנים, אך ישנם ימים בהם ללא כל אזהרה המקום הופך להייפ, ופתאום הגלריה שברחוב היא זאת שבולטת בנוף, חנויות הבגדים השוות ועוד.

3. ⁠סלון כנפיים לאומנות

בגלריה מציגים אומנים שלא ממש שייכים למלייה האומנות של תל אביב, קצת כמו סלון הדחויים של המאה הקודמת בה הציגו האקספרסיוניסטים הראשונים. בגלריה אפשר למצוא אומנות איכותית, קצת Outsider Art מעניין ושווה ומתחלף כל הזמן.
אלעזר בן עזריה 11 יפו

4. משק ברזילי // אנסטסיה

המעדניות הטבעוניות ששומרות לי על הלהבה ועל הגאווה להיות טבעונית. תמיד כשאני מארחת בבית וקונה את העוגות, הסלטים והתבשילים שלהם, ההתלהבות תמיד מגיעה בצורת המשפט "עם אוכל כזה אני בהחלט יכולה להיות טבעונית".
משק ברזילי / אחד העם 6 תל אביב (נווה צדק) // אנסטסיה / פרישמן 54 תל אביב

5. שכונת שפירא

אני גרה בה בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של מגורים בתל אביב. היא מאפשרת לי להרגיש ולהיות לא מנותקת בגלל מגוון האוכלוסיה הגדול.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה. דחוף דחוף! למרות שהוא מכיל אוכלוסייה מוחלשת ולעירייה אין עניין באוכלוסיות שאין להן קול תרתי משמע, בבקשה שהעירייה תטפל. בסוף זה אפילו ישתלם לה. למקום הזה יש את הפוטנציאל להפוך לאחד המקומות המעניינים והמגניבים בתל אביב. אפילו את המבנה, שנחשב למכוער במבני תל אביב, עם השקעה נכונה אפשר לממש את הפוטנציאל הברוטליסטי שלו ולהפוך אותו למעניין ומרשים. קצת אלתור, עיצוב וארכיטקטורה חכמות, וזו תהיה פנינה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כשהיינו בעיצומה של המלחמה שכחתי בכלל למה אני כאן, למה פעם אהבתי את המקום הזה בכלל, מה לי ולמי שחיים כאן ואיזה שפה משותפת יש לי ו"להם". בדרך כלל המוזיקה שאני שומעת היא רוק, אינדי, היפ הופ ו-rnb, ואז התחילו טיפין טיפין להישמע שירים ישראלים של פעם, מימים שבהם הכל היה תמים יותר, עד לשיא: "שיר לשלום", שלא שמעתי שנים על גבי שנים ושכחתי את קיומו, ופתאום שוב הרגשתי את השייכות את המשהו הזה של פעם שאהבתי במקום הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נדודים" של הסופרת אולגה טוקרצ'וק– שלמרות הרצון העז לברוח בלי אפילו לדעת לאן, השאירה אותי כאן ואפשרה לי לנדוד תוך כדי קריאה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ולהתנדב ולסייע ליצורים הכי אומללים על כדור הארץ: החיות המדהימות שבני האדם מגדלים על מנת לאכול, ללבוש ולקחת להם את החלב שבו הם מניקים את הצאצאים, שנשלחים עוד כתינוקות לשחיטה. ובמיוחד ל"חוות החופש"שמצליחה להציל את חלקם מהגורל האכזר, וכשמתנדבים שם אפשר לחבק תרנגולי הודו שהם הכי הכי רגישים ומתוקים, להסתלבט עם החזירים המקסימים ולנשק פרות על המצח ולהתבונן בעיניים הכל כך חכמות ורגישות שלהם ולהרגיש שמותר לבכות איתן על הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חיים חננאל. הוא צייר והוא חדש בתל אביב, וכשמסתכלים על העבודות שלו רוצים שוב להתחבק ולאהוב, כי עוד יש כאלה ששווה להמשיך להתקיים במחיצתם.

מה יהיה?
יהיה טוב.לאחרונה שמעתי בכמה הזדמנויות את המשפט "אופטימיות כבחירה מוסרית", ואכן מדובר בבחירה מוסרית נעלה נעלה, כי באמצעותה נוכל להציל הרבה שאיבדו את הרצון להמשיך.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית רדיקל
• שכונת נגה
• גלריות
• משק ברזילי
• אנסטסיה
• שכונת שפירא
• תחנה מרכזית תל אביב

בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי עירוני מעודד – מתחם, אותה מילה שבעבר היתה מעבירה צמרמורת קרינג' קלה בגבו של כל תל אביבי, חוזרת לפתע בגישה כל כך שונה. כבר לא מדובר במתחמי קניות, או מתחמי מסחר א-לה מתחם התחנה (שכבר שינה את שמו ל"פארק התחנה"), אלא מושג שמגדיר מקומות אורבניים שצמחו מהשטח (או לפחות מכמה יזמים בועטים), ומספק אזור בילוי מרוכז תחת מטרייה אחת. המתחמים החדשים הלכו בדרכם של התדר בבית רומנו, השתלטו על שטחים פרועים בדרום תל אביב, ובנו שם קהילה שמערבבת בין אלכוהול ובילויים בתשלום למרכז תרבות חינמי. מקומות אורגניים שנולדו מתוך העיר ומתפשטים במהירות. אספנו את המתחמים הכי חשובים בעיר נכון להיום, כדי שתדעו מה חם.

מתחם בית רומנו

מה קורה שם:המקום הסודי שהחברים התל אביבים שלכם לא מספרים לכם עליו. סתם נו, ה-OG, המקור, הראשונים שהבינו את הפוטנציאל. המקום שמכיל בתוכו את כל מה שתל אביבי והיפסטרי עוד מהימים שבהם השתמשנו במילה היפסטר. בליבו נמצא התדר, שכולל את תחנת הרדיו, אירועי תרבות ואמנות, ירידים מתחלפים, פופ אפים, מסיבות, משחקי ספורט ואף לא רגע אחד דל.
מה שותים:בירה רד סטייפס, או קפה במטמון שבקומה העליונה.
מה אוכלים: פיצה של אייל שני, דינר בבית רומנו, או מרק חאמוד בסאפה הסמוך.
איזה אירועים מתקיימים בו:מיניפסטיבלים למיניהם, ירידים ושלל אירועי תרבות כמעט מדי יום, השקות במטמון, אירועי ג'אז בגינת חואניטה ובעצם כל מה שמעניין בעיר.
מה מייחד את התדר:מקום שהוא הלב הפועם של תל אביב (רק מה הקטע עם סגירת הכניסה הראשית?).
דרך יפו 8, תל אביב, אבל הכניסה מפארק המסילה

בית רדיקל 3426

מה קורה שם:בית רדיקל הוא ללא ספק משב הרוח הרענן של העיר בשנים האחרונות. במתחם 3426, שעידן העתיק שימש כשוק הדגים העירוני וכיום מיטיב להשתלב בהלכי הרוח הנוכחיים, תמצאו את תמצית האקטיביזם, קהילה ופוליטיקה ובאותה הנשימה שתמצאו אווירה קולית ורלוונטית לחיינו כאן. בבית רדיקל 3426 מתקיימים שיעורי ערבית המוניים, סדנאות, הופעות והרצאות מרתקות, ואף יש חנות והוצאת ספרי רדיקל.
מה שותים:קפה או יין בבית הקפה 3426, שממוקם בחזית החיצונית של המבנה הברוטליסטי.
מה אוכלים:כריך או מאפה בבית הקפה.
איזה אירועים מתקיימים בו:הרצאות, סדנאות מגניבות, שיעורים מעניינים, המבטא הבלגי של ג'רמי פוגל והמון דברים שגורמים לנו לרצות להיות מעורבים יותר בחיים עצמם.
מה מייחד את בית רדיקל:לא משעמם בו לרגע, ובדגש הערבים נטולי הסמראטפון.
התחייה פינת הרצל

המצפור

מה קורה שם:המצפור החדש כל כך אמנם מזדהה כבית קפה, אבל הוא הרבה מעבר לכך – מקום שממוקם בלב פארק החורשות, וגורם לנו להרגיש כאילו נחתנו בפארק של עיר מערב אירופאית. מתחם מושקע במבנה מרהיב ויוצא דופן שמתפקד כבית קפה לשעות היום, מגיש בורגר מוצלח מהצהריים והופך לספוט בילוי על פיצה, בירה או קוקטייל בערב. מקרינים פה סרטים, עושים כאן סדנאות יוגה, יש הופעות חיות ושאר פעילויות מושקעות לכל המשפחה.
מה אוכלים:פיצה של מבית היוצר של פיצה פור דה פיפל, או מותג הסמאשבורגר הייעודי "בירדי".
מה שותים:יין, הרבה יין
איזה אירועים מתקיימים בו:הקרנות סרטים, שיעורי יוגה, יריד חקלאים, הופעות חיות ועוד ועוד.
מה מייחד את המצפור:פנינת טבע אמיתי בלב האורבניות.
היינריך היינה 19, תל אביב

החניון

מה קורה שם:כשמו כן הוא, מתחם קטן שאשכרה התמקם בחניון בפאתי פלורנטין. לא צחוק – בבוקר הוא מתפקד כחניון לכל דבר, ומספק בית לרכבים של עובדי הבניין הסמוך, אך בערב הכל משתנה – המכוניות עוזבות את החניון. השולחנות נפרסים ואיתם האורות נדלקים. בירה, נשנושים ושאר ערבים מיוחדים שמתקיימים שם הם רק חלק מהאווירה הגראנג׳ית (שלא לומר הגראג'ית) והמגניבה של החניון. בימי שישי מתקיים במקום גם שוק חומרי הגלם מצוין, שהופך את החניון לספוט שחייבים לבקר בו.
מה אוכלים:בייגל טוסט כמו בימים הטובים, או מנת שף מפופ אפ מתארח.
מה שותים:סן מיגל מהחבית.
מה מייחד את החניון:ערבי מכוניות אספנות שמבקרים במקום מפעם לפעם.
הרבי מבכרך 7, תל אביב

קריית המלאכה

מה קורה שם:אין בארץ עוד מקומות ששופעים כל כך באמנות: סטודיואים של אמנים, צלמים, מעצבים מוצר, אופנה ומה לא, לצד מספר מכובד מאוד של גלריות של חללי תצוגה שאין כאן מקום לפרט את כולם, אבל אתם רוצים לבקר בהם. אמנם לא מדובר בעסק אחד מרוכז, אבל הבניינים התעשייתים, הסטריט ארט ואינסוף הסטודיואים, הגלריות וחללי התצוגה שפזורים במתחם – לצד מועדונים ומעט ברים/מסעדות – הופכים אותו ללוקיישן מיוחד לבילוי.
מה שותים:בירה בא-לה רמפה, או מוחיטו בלה מעלה.
מה אוכלים:טאקו יוקרתי או צ'יפס בגבינה.
מה מייחד את קריית המלאכה:התאחדות אורגנית של אמנים מכל התחומים, היצרה את הצ'לסי הישראלי.
קרית המלאכה, דרום תל אביב, בין רחוב שוקן ממערב לשדרות הר ציון ממזרח

התחייה 14

מה קורה שם:מתחם עירוני שמרגיש כמו האח הקטן והמסודר של קריית המלאכה (וגם לא כזה רחוק ממנו), אשר מכיל בתוכו בעלי מלאכה, יצרנים קטנים ואומנים. מקום שמעלה על נס את היצירה, העיצוב והייצור המקומיים, ומכיל לא פחות מ-44 חללי עבודה ומלאכה, סטודיואים קטנים וגדולים, וגם אזורים לסדנאות מתחלפות.
מה שותים:מדי פעם מתקיימות סדנאות תה מטעם מאסטר תה מוסמך!
מה אוכלים:תביאו מהבית, אם כי באירועים ניתן למצוא לפעמים נקניקייה סוררת.
מה מייחד את התחייה:מקום שמשלב בין יצרנים מסורתיים לעובדי טכנולוגיה מתקדמת.
התחייה 14, תל אביב

המבצר

מה קורה שם:סוד ליודעי דבר ותושבי פלורנטין, מבצר מרשים של תרבות ואמנות. מדובר בחלל רחב ידיים בעל שלוש קומות, שמתקיימות בו הופעות, סדנאות, תערוכות, הרצאות ומפגשים. יש גם חנות פסנתרים (כן, כן), בר משקאות אלכוהוליים וחנות עציצים – ומעל הכל יש קהילה יוצרת שמפעילה את המקום, ומביאה אליו כל העת תכנים מקוריים ומעניינים.
מה שותים:בירה, יין או קפה בבית הקפה החדש שנפתח.
מה אוכלים:מאפים, כריכים או טוסטים בבית הקפה.
מה מייחד את המבצר:מצליח להישאר מתחת לרדאר, בקטע הכי טוב, ומאוד אדיב לשכנים (את הופעות הערב עצרו זמנית, עד לפתרון בעיות אקוסטיות שמפריעות לשכנים. ריספקט).
משה מאור 3, תל אביב

• ❤ תל אביב
• אוכלים שותים
• בית רומנו
• תדר
• בית רדיקל