אתהביקורת שלי על "אווטאר 2"מלפני שלוש שנים סיימתי במילים: "גם אם לא ציפיתם לו, 'אווטאר: דרכם של המים' מצליח להפוך לעוד סרט אירוע. כמו בפעם הקודמת, לא נראה לי שאשוב לצפות בו על מסך ביתי, אבל אגיע בשמחה לפרק הבא שמיועד לצאת למסכי הקולנוע ב-2024". בחרתי לציין זאת משום של"אווטאר 3" אכן הגעתי בשמחה, ובתחילתו שבתי והתפעמתי מהעולם החזותי עוצר הנשימה שג'יימס קמרון ברא. אבל אחרי כשעה וחצי מצאתי את עצמי מסתכלת בשעון לראות כמה זמן עוד נשאר. במאה דקות שנותרו ישבתי מול המסך די משועממת, וזה דבר שלמיטב זכרוני שמעולם לא קרה לי בסרט של קמרון.
>>מונטאז': הפסטיבל שיהפוך את הקאמרי למקום הכי מגניב בתל אביב

עד כה, כל סרט של קמרון הביא לנו משהו חדש, וזה כולל את שני סרטי ההמשך "שליחות קטלנית 2" ו"אווטאר 2". אבל "אווטאר: אש ואפר" ממשיך את עלילת הסרט הקודם לעבר עוד ועד סצנות אקשן, שאף לא אחת מהן משתווה לשיאי הסרט הקודם, ובמהלך הצפייה גוברת התחושה שאת זה כבר ראינו. במקום להעמיק את הדמויות, "אווטאר 3" הולך על ריבוי – תופעת ה"אותו דבר אבל יותר גדול" המוכרת מסרטי המשך. יתרה מכך, מבחינות מסוימות קמרון הורס כאן את מה שבנה בשני הסרטים הראשונים. כשתופעת ה"Franchise fatigue" (עייפות הפרנצ'ייז) מתחילה להופיע כבר בסרט השלישי – כרגע מתוכננים עוד שניים – זה לא סימן טוב (אם כי רק בימים הקרובים נדע אם העייפות המדוברת תתבטא גם בקופות).

בתחילת הסרט אנחנו מוצאים את ג'ייק סאלי, זוגתו נייטירי וארבעת ילדיהם, הביולוגיים והמאומצים, עדיין שוהים בקרב בני שבט הריף בעלי העור בצבע טורקיז. כשהם נאלצים לחמוק משם, הם תופסים טרמפ על אחת הספינות המעופפות של "סוחרי הרוח". בשלב זה המראות שומטי הלסת עומדים בציפיות שעוררו הסרטים הקודמים. אלא שאז פולשים לסיפור בני שבט נוסף, הרבה פחות ידידותי. "אנשי האפר" איבדו את האמונה באלוהות שוחרת ההרמוניה של כוכב פנדורה, והם משתפים פעולה עם הקולוניאליסטים הלבנים שהגיעו מכדור הארץ. השבט מונהג על ידי ואראנג הרצחנית (אונה צ'פלין, נכדתו של צ'רלי) העוטה כרבולת אדומה, שמדמה אותה לאינדיאנית במערבונים ישנים. זאת דמות סקסית ומרשימה, אבל היא מביאה איתה הרס וישימון, וגוונים של אפור מחליפים את השילוב הפסטורלי של כחול וירוק.

אחרי המתקפה על ספינות האוויר, בני המשפחה נפוצים לכל עבר, והסרט מתפצל לכמה עלילות של מרדפים. אחד המכשולים העיקריים במסע הבריחה הוא נוכחותו של הנער ספיידר, בן האנוש שאומץ על ידי ג'ייק ונייטירי, אך זקוק למסכת חמצן כדי לשרוד בפנדורה. ספיידר בעל הרסטות הבלונדיניות היה דמות מגניבה למדי בשולי הדרמה בסרט הקודם. עכשיו הוא זז למרכז, אך דמותו נותרת שטוחה, וג'ק צ'מפיון מתגלה כשחקן מוגבל וחסר חן, עד כדי כך שלא היה אכפת לי מה יקרה לו. אם הסרט הקודם הקדיש זמן לחיבוטי ההתבגרות של ילדי המשפחה, וסחף אותנו לכיף של תעופה על גבי איקרנים, הפעם הם תקועים במקום מבחינה דרמתית.

מי ביקש את הגוון הזה? "אווטאר: אש ואפר". (צילום: יח"צ)

קו עלילתי נוסף חוזר אל הטולקונים – יצורי הים הענקיים, הנבונים ושוחרי השלום – ומציע סצנה של ציד טולקונים, שמתפתחת לקרב ימי. קמרון הוא מבמאי האקשן הגדולים מעולם, והסצנה אדירת היקף ומרשימה, אבל דווקא בשל ריבוי הטולקונים חסרה כאן הדרמה הרגשית המוחצת של ציד הטולקונית הבודדה בסרט הקודם. תופעת ההפרזה פוגמת גם בדרמה המשפחתית, כשהמשפט "אני רואה אותך", שנהגה ברגע מפתח בסרט הקודם, חוזר כאן שוב ושוב עד אובדן משמעות.

זה לא חדש שכשרונו הגדול של קמרון אינו טמון בתסריטים שהוא כותב, אבל עד כה רובם השתבחו במבנה ובקצב נכון. ב-1998 וויליאם גולדמן, התסריטאי האגדי של "קיד וקאסידי", "כל אנשי הנשיא" ו"הנסיכה הקסומה", אף התגייס להסביר מדוע לדעתו התסריט של "טיטאניק" היה ראוי למועמדות לאוסקר (הסרט גרף 11 אוסקרים בלי להיות מועמד על התסריט). הפעם המבנה לקוי, וזה בולט במיוחד בסצנת אקשן גרנדיוזית, שבה ד"ר איאן גארווין (ג'מיין קלמנט), שעד כה תפקד כסטטיסט, קופץ פתאום למרכז העניינים ועושה מעשים גרנדיוזיים שאינם משכנעים בשום רובד. כדי להאמין שהאיש הזה יבחר לעשות מעשים קיצוניים כאלה, שהם מהותיים לעלילה, היינו צריכים להכיר אותו. אך הוא צץ משום מקום (הוא היה דמות זניחה גם בסרט הקודם) והעלילה מתפרקת.

בתום הצפייה אנחנו נשארים עם אוסף של סצנות מרשימות שהודבקו ברוק, ועם ריק בלב. ביולי השנה אמר קמרון בן ה-71 שהוא מתכוונן לביים גם את שני הסרטים הבאים בפרנצ'ייז, כי "אין סיבה שלא. אני בריא. ואני מוכן לצאת לדרך". יש לי סיבה בשבילך – אנחנו לא צריכים עוד "אווטארים", ונשמח לראותך עושה דברים אחרים. אולי אפילו סרט דל תקציב יחסית – נגיד, 50 מיליון דולר במקום 400 מיליון – וקצר יחסית, שישחרר אותך מכובד ההפקה ויאפשר לך להתנסות במשהו חדש, אולי אפילו לעוף.
3 כוכבים
Avatar: Fire and Ash בימוי: ג'יימס קמרון. עם סם וורת'ינגטון, זואי סלדנייה, סיגורני וויבר, סטיבן לאנג, אונה צ'פלין. ארה"ב 2025, 197 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• ג'יימס קמרון
• אווטאר 2
• קולנוע

עבור ילדי הניינטיז, "המחסל" היה שם מעורר יראה. דמותו השרירנית של ארנולד שוורצנגר הטילה על חובבי הפוגים פחד ענק, ובו זמנית, הערצה חסרת תקדים. היום "המחסל" הוא סתם עוד דמות אייקונית, הרובוט האנושי עם העין האדומה, שריד נושן מפחד ישן, שהפך לרלוונטי מעט בנושא, אבל נשאר כפריט נוסטלגי ותו לא. הניסיונות להחיות את הפרנצ'ייז היו מקרטעים לאורך זמן, ולמרות שהמשכונים ממשיכים לצאת, קשה לראות אותם כמתחרים ממשיים על טבלאות שיאי הסרטים. אולי הישועה תגיע דווקא מכיוון שונה.

>>מבדיחה לאחד הסלבריטיז האהובים בהוליווד: קיאנו ריבס בן 60

אחרי יותר מדי שנים, סוף סוף יצירה שמשתמשת בדמות "המחסל" והעולם הפנטסטי שיצר ג'יימס קמרון כדי לספר לנו משהו אחר. או לפחות אחר משרה קונור. "שליחות קטלנית: ההתחלה", שעלתה בסוף השבוע האחרון לנטפליקס, מתרחשת בכלל בטוקיו (אל תדאגו, ישראלים יקרים, הדיבוב באנגלית), שם המדען מלקולם לי מפתח מערכת בינה מלאכותית חדשה שאמורה להתחרות בסקיינט, פחות או יותר בשנים בין הסרט הראשון לשני. ואז – אה שיט, נו – שוב פעם רובוט מתנקש מהעתיד נשלח לחסל אותם, כשלצידם חיילת מסתורית מהעתיד נזעקת לעזרתם. בסדר, מניחים שלא הכל חייב להיות לגמרי מקורי.

הטוויסט שכן מגיע – ובטח שמתם לב – הוא הפיכת הסיפור לסדרת אנימה של ממש, בדיבובם של טימותי אוליפנט, אנדרה הולנד ורוזריו דוסון, בין היתר. האנימציה, בהתאם לז'אנר, פשוט מהפנטת ועם סיפור חדש שמתקיים בעולם של הסרט, ואף מרחיב את המציאות שלו, יש הרבה במה לנגוס. ביקורות ראשונות מרחבי העולם מדברות על החייאת המותג, והיצירה הכי טובה מאז הסרט השני – אבל אנחנו נשמור על האופימיות שלנו זהירה, ונשמח שלשם שינוי, הפעם שוורצנגר לא מעורב יותר. היה לו את זמנו, התפקיד האייקוני שלו נגמר. הגיע הזמן לצבעים בוהקים של אנימה.
"שליחות קטלנית: ההתחלה",עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• ג'יימס קמרון
• אנימה

אוגוסט הזה הולך להיות חם במיוחד כי, אתם יודעים, המציאות – אבל לנו יש שיטה בדוקה לברוח מהמציאות הזו, כל עוד אתם מוגנים במזגן, ויכולים לגשת לכל התכנים שיתווספו במהלך אוגוסט לשירות דיסני+ – יש סרט אקשן על קופים, סדרה מצוירת על חייזרים, מותחן ריגול של דרום קוראנים, דוקומנטרי ים של ג'יימס קמרון ולקינוח, העונה הממש מצופה של "רק רוצחים בבניין". לא צריך מעבר.

>>מאוחר מדי: גם בג"ץ לא ימנע את הניצחון המוחלט על חדשות 13

2.8 // כוכב הקופים: ממלכה חדשה Kingdom of the Planet of the Apes

בסך הכל לא יותר מחודשיים מאז עלייתו לאקרנים, סרט הקולנוע שמגולל את המשך עלייתם של הקופים מגיע לדיסני+. הסרט מתרחש כמה דורות אחרי מותו של סיזר, מנהיג הקופים שהכרנו בטרילוגיה האחרונה (זו שהסתיימה ב-2017), ומציג בפנינו גיבורים חדשים לצד אקשן מרשים ועיצוב עולם כמו שרק הפרנצ'ייז הזה יכול לבנות. צפו להמון CGI וכיף הוליוודי וגם – כך אנחנו מנחשים – כינים.

12.8 // הפכים סולאריים 5 Solar Opposites

מופתעים? גם אנחנו. קומדיית החלל של דיסני והסדרה שהיא ממש לא חיקוי לריק ומורטי (היי, עכשיו היא גם נטולת ג'סטין רוילנד) סיימה את עונתה הרביעית בצורה שדי סגרה את הסיפור, כך שגם אנחנו מופתעים לראות את קורבו, טרי, יומיולק וג'סי חוזרים לעונה חדשה, אבל מסתמן שהיא הולכת להיות קלאסית מתמיד, חרף השינויים. עולם חדש ומופלא או עוד מכדור הארץ המוכר? זמן יגיד.

14.8 // פרויקט טיירנט The Tyrant

בטח שמתם לב שיוצרים דרום קוראנים משתלטים על כל חלקה טובה, ויש לזה סיבה טובה – הם מביאים משהו מקורי. זו הסדרה הראשונה של הבימאי פארק הון-ג'ונג, שיצר עד כה סרטי אימה-מתח מצליחים, ועכשיו צולל למותחן ריגול בינלאומית במסגרתה ממשלת ארה"ב מנסה לשים את ידיה על נשק ביולוגי שנגנב מהקוראנים. כמו שאנחנו מכירים את הדרום קוראנים, יהיה פסיכי.

19.8 // חוקרי האוקיינוסים OceanXplorers

מה הקטע של ג'יימס קמרון עם האוקיינוס? רק אלוהים והפסיכולוג שלו יודע. מה שבטוח זה שהאובססיה המוזרה הזו לצלול לכל הפינות החשוכות של הימים עשתה לו את הקריירה – מאז גופתו הקפואה של ג'ייק ועד לגופות הכחולים של האווטארים, קמרון נשאר במים. הסדרה הדוקומנטרית החדשה שלו מצטרפת לכלי החקר הכי מתקדם שאי פעם נבנה – ה-OceanXplorers – לצד חוקרי הים כדי להכיר יותר את השטח העולמי שיותר מ-80% ממנו טרם נחקר. הו, וואו. וכמו שאתם מכירים אותו, זה בטח יהיה מהמם.

27.8 // רק רוצחים בבניין 4 Only Murders in the Building

נו, כאילו שאתם לא חיכיתם. סדרת ה"מי-עשה-את-זה" הכי אהובה וקלילה, עם הקאסט האייקוני (כן, זה כולל את סלינה גומז הפשוט אדירה) והטון הכה ייחודי, חוזרת לעונתה הרביעית לפתור לנו עוד תעלומות שכמובן לא נדבר עליהן מחשש לספוילר (לא סיימתם עוד את השלישית?! רוצו לדיסני+), אבל אנחנו מתרגשים עבורן, ובעיקר מתרגשים לראות מי יצטרף כאורח מיוחד השנה. בעונה שעברה זו היתה מריל סטריפ, ובראשונה סטינג, אז הרף די גבוה. יופי, ככה אנחנו אוהבים אותו.

• דיסני+
• המסך
• סדרות מומלצות
• ג'יימס קמרון

מי ששרד את הניינטיז יודע טוב מאוד – אין ולא יהיה כוכב אקשן כמו ארנולד שוורצנגר. אדם-רובוט בעל מראה, גודל, צורה ומבטא בלתי אנושיים, שהצליח להלך על חלק דק מאוד בין להיות הדבר עצמו ללהיות הפארודיה על הדבר עצמו. בראשית הניינטיז הוא הגיע לשיאו עם סרטים כמו "זיכרון גורלי" או "שליחות קטלנית 2". הסרט הראשון זכה לפני כמה שנים לרימייק, השני כבר התרחב לפרנצ'ייז בן שישה סרטים, כך שברור שהלהיטים של שוורצנגר הפכו למאגר כמעט בלתי נגמר של חומרים למפיקי הסרטים של היום. ולא רק הם, כי הנה – רשת CBS החזירה לחיים את אחד מסרטי הניינטיז הכי מהנים של שוורצנגר, אבל הפעם – כסדרה.

"שקרים אמיתיים" הוא באמת מפגש שיא: מצד אחד, שוורצנגר בשיאו, שמככב לצד ג'יימי לי קרטיס בפרויקט שהיה אהוב במיוחד על אחד, אולי שמעתם עליו – ג'יימס קמרון, הבימאי הכי מצליח מסחרית בכל הזמנים. קמרון, שביים וגם השתתף בכתיבת הסרט, יצר מיש-מש מבריק בין קומדיית טעויות לסרט אקשן על סוכן חשאי שמסתיר את עבודתו מאישתו, עקרת הבית המשועממת שחושבת שהיא תקועה עם מוכר מחשבים. את האמת היא מגלה לאט לאט, בין סצינת אקשן מרהיבה אחת לאחרת, והתוצאה היא אחד מהסרטים הכי מהנים של התקופה, שעדיין מחזיק עד היום. למעשה, לפי הרשת, הרעיון ממש מחזיק עד היום.

הגרסה החדשה, שהפרק הראשון שלה שודר אתמול, נפתחת פחות או יותר בנקודת הסיום של הסרט – הרגע בו האישה הלן (ג'ינג'ר גונזגה, שזרחה כחברה של שי-האלק) מגלה שבעלה הארי (סטיב האווי, שזכור בתור קווין מ"חסרי בושה") הוא בעצם מרגל, ולכן הוא נאלץ לגייס אותה לעולם הריגול. החל מהפרק השני היא כבר מצטרפת אליו למשימות – צימוד שבסרט המקורי קיבלנו ממנו רק טעימה בסיום. אז נכון, יהיה חסר לנו את שוורצנגר ויהיה קשה להתעלות מעל האנרגיה של ג'יימי לי קרטיס, אבל נראה שבדומה לסרט המקורי, גם הסדרה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, ויש כאן פוטנציאל לסדרת פאן דבילי מהסוג שאנחנו אוהבים לכבות את המוח מולו. אתם יודעים, כמו בניינטיז.

"שקרים אמיתיים", רשת CBS, פרק חדש בכל שבוע

• מה רואים הלילה
• המסך
• סדרות
• ג'יימס קמרון
• נוסטלגיה
• שנות ה-90

בסוף השבוע שעבר, עם צאת הביקורות על "אווטאר: דרכם של המים", חשש אחד התפוגג: הציפיה בת 13 השנים לסרט חדש של ג'יימס קמרון לא הייתה לשווא, מדובר בסרט מוצלח (סביר, טוב מאוד, מצוין – תלוי את מי שואלים, אבל כמעט ולא נמצאו לו שונאים מובהקים). אבל ברגע ששמנו את הרגשות הסינמטיים שלנו בצד, אפשר לעבור רגע לבחון גם סוגיות אחרות סביב הסרט – והן יותר מרחיקות לכת משהייתם חושבים.

בשביל להיחשב לסרט רווחי עבור האולפנים שלו (20th Century, כיום בבעלות דיסני), פשוט הצלחה זה לא מספיק. לא רק בגלל שהוא מגיע לקופות בצילו של אחיו הגדול, שהוא עדיין הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים (2.9 מיליארד דולר), ושגם שתי הפקות ענק כמו "הנוקמים: סוף משחק" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף" לא הצליחו להשתוות אליו (אגב, לקמרון יש עוד סרט קטן בחמישיה הפותחת – "טיטאניק". הוא גם הסרט היחיד ב-50 המקומות הראשונים שאינו חלק מיקום קולנועי, פרנצ'ייז, סיקוול, ריבוט או גרסה מצולמת לסרט אנימציה מוכר. עם כל הרצון שיש לפעמים לרדת על "טיטאניק", זה הישג מדהים). עם תקציב הפקה בלבד שמוערך בין 350 ל-400 מיליון דולר – כלומר, לפני הוצאות תפעוליות, הוצאות שיווק, וכו' – לפי ההערכות, הוא יוכל להחזיר את ההוצאות שלו רק אם הוא ירוויח למעלה מ-2 מיליארד דולר – מה שכבר אמור להספיק בשביל למקם אותו במקום השישי ברשימת הסרטים הרווחיים ביותר אי פעם. לא פלא שקמרון עצמו כבר קרא לסרט הזה "הרעיון העסקי הכי גרוע אי פעם", תוך כדי שהוא מקדם אותו, כמובן.

אז מה הסיכויים שלו להפוך לאחד מחמשת הסרטים הרווחיים ביותר אי פעם, שלא לומר – הרווחי ביותר, שזה בבירור המקום בו הוא שואף להיות? התשובה מורכבת, ובשביל לענות עליה, צריך ללכת להיסטוריה הקופתית המפתיעה של "אווטאר" הראשון. למשל, שבסוף השבוע הראשון שלו, "אווטאר" הביא הביתה, בארצות הברית בלבד, 77 מיליון דולר נחמדים מאוד – אבל באותה שנה, רק חודש מוקדם יותר, "דמדומים – ירח חדש" (אה כן, זוכרים את הסדרה הזאת?) הרוויח 142 מיליון דולר, בעיקר מנערות נלהבות מאוד. בקיצור, הסוד של קמרון בקופות הוא לא לבוא עם מותג ענק ומבוסס עם המון מעריצים שכולם נדחסים לקולנוע לראות שוב ושוב – אלא לעשות בלוקבאסטרים עם בעירה איטית, שהדימוי שלהם אשכרה משתפר משבוע לשבוע ואנשים רוצים לבוא לראות לא רק בגלל שזה "הסרט הגדול של העונה" אלא גם בגלל שאנשים באמת אומרים שזה סרט טוב. חלקם אפילו חוזרים לראות אותו שוב. אם "אווטאר 2" היה יוצא פחות או יותר במועד המיועד שלו (קמרון תכנן במקור לצלם במקביל שלושה סרטים, שיצאו ב-2016, 2017 ו-2018), דרכו הייתה יכולה להיות סלולה. אבל שלל גורמים – התחרות ההולכת וגוברת לעצם ההליכה לקולנוע מצד הצפייה הביתית, שינויים בהרגלי צפייה וצריכה פוסט-קורונה ואפילו החרם על השוק הרוסי (שם "אווטאר" הראשון היה להיט ענק) כולם עלולים להשפיע על תפקודו הכלכלי לרעה.

בהקשר הזה, נראה שסוף השבוע הראשון של "אווטאר: דרכם של המים" מבשר לו רק טובות. הוא כבר סופ"ש הפתיחה הקופתי הטוב ביותר של קמרון – עם 134 מיליון דולר בארצות הברית בלבד. אבל מה שמדהים, מופרע – וגם עצוב – הוא שיש מצב שגם זה לא יספיק. זה עדיין פחות מהרווחים שהאולפנים ציפו להם (בין 150 מיליון ל-175 מיליון), וכתוצאה מכך, נרשמו נפילות לא רק במניות של דיסני אלא גם במניות של רשתות בתי הקולנוע השונות בארצות הברית. בתקופה בה בתי הקולנוע מתמודדים בו זמנית עם איום כפול – גם עדיין בהתאוששות ממושכת מתקופת הקורונה וגם בקרב מול רשתות הסטרימינג, שהולך ונעשה יותר ויותר קשה – סרט כמו "אווטאר 2", מהסוג שמדביקים לו את התואר "אבל חייבים לראות את זה בקולנוע", הוא לא סתם בגדר אוויר לנשימה, הוא בגדר דפיברילטור.

לג'יימס קמרון עצמו אין מה לדאוג: את "אווטאר 3" הוא כבר צילם במקביל לסרט הנוכחי והוא צפוי לצאת בדיוק בעוד שנתיים. התוכניות שלו לצלם גם סרט רביעי וחמישי בסדרה הן מעניינות, אבל הן בדיוק זה – תוכניות. גם דיסני, יש להניח, יהיו בסדר, וגם אם "אווטאר 2" ו"אווטאר 3" יוכיחו את עצמן כהרפתקאות שלא היו בדיוק כדאיות כלכלית, עדיין יש להן משמעות עסקית ותדמיתית. בתי הקולנוע, לעומת זאת – זקוקים להם (ולכם) יותר מתמיד. הם היחידים בכל המשוואה הזאת שאין להם אפיקי רווח מלבד להושיב אנשים במושבים שלהם ולהקרין משהו על המסך.

• המסך
• הוליווד
• אווטאר 2
• ג'יימס קמרון