שת"פ בין פאפא ג'ונס ליד מרדכי הביא לפתחנו צמד פיצות חדשות במהדורה מוגבלת, המציעות ערבוב בין רעיונות קולינריים מעניינים לטרנדים וויראליים וקצת העמדת פנים פרסומית. מזל שלפחות אחת מהן שווה את בלוטות הטעם שלכם, גם אם לא בטוח שאת המחיר. על הדבש - ועל העוקץ
המרדף הבלתי נגמר אחר חוש הטעם והעניין הישראלי, שלא לומר הטיקטוקי, דוחק את רשתות הפיצה להתנסות במגוון טעמים ומגשים שיתפסו את תשומת הלב. כבר התרגלנו למגשים מטעם שפים, ואז מגשים של משפיענים, וגם מגשי שת"פ עם מותגים כבר לא זרים לנו. כך שאין הפתעה יוצאת דופן במהדורה המיוחדת החדשה של פאפא ג'ונס, "סדרת הדבש", תוצאה של שת"פ עם מותג הדבש הוותיק יד מרדכי. יותר מזה – נראה לי שכבר נתקלתי בגרסה כזו או אחרת של שתי הפיצות הטריות האלו.
צמד הפיצות החדשות של פאפא ג'ונס מתאחדות לסדרה החדשה (האם 2 זו סדרה? שאלה פילוסופית) בעזרת הדבש שמוזלף עליהן בסיום האפייה, אבל מייצגות – כל אחת בדרכה – וריאציה שונה על פיצות ויראליות אחרות. הראשונה היא "סוויט ברי", שמבוססת על רוטב שום (הגרסה של פאפא ג'ונס לפיצה לבנה), עם גבינת ברי, אגוזי מלך וגרידת לימון שמסתיימת במריחות דבש, קריצה ברורה למתכון הטיקטוק הוויראלי שהניח גושי ברי עגולים שלמים על בצק פיצה, בשילוב אגוזים ודבש. השנייה, "הוט האני", כבר מתקרבת לקלסיקות שהכרתם גם בפיצריות טרנדיות, ומערבבת בין גבינת מסקרפונה וחתיכות צ'ילי עם זילוף דבש לפיניש.
ברשתות החברתיות לפחות, הפיצות האלו נראו מדהים. הפרסומות הציגו גושי ברי עצומים ומבריקים מדבש. פיצות שנשלחו למשפיעניות כאלו ואחרות הרגישו כמו חגיגה של גבינות ייחודיות ומתקתקות נוצצת. בפועל, שני המגשים שהגיעו אלי נראו כמו פיצות רגילות למדי, בתוספת ניצוץ דבשי עדין. זה לא בהכרח נורא, אבל כרגיל מבאס לראות שאין אמת בפרסום ושמוצרים שמגיעים לקידום אצל משפיענים הם לא בהכרח מה שיגיע אליכם. כשמדובר בפיצות שעולות כל אחת 96.90 ש"ח, זה כבר ממתחיל להיות מכעיס.
הפיצה "סוויט ברי", למשל, נראתה שונה לגמרי מהתמונות, כאשר גושי הברי המרובעים שבתמונה הפכו לריסוסים פזורים על הפיצה, וכמות אגוזי המלך המופרעת הומרה בכ-5 חתיכות אגוז לכל סלייס. זו דווקא החלטה נכונה, כי גם בלי כמות מופרעת של אגוזי מלך, זו היתה אחת הפיצות המרירות ביותר שטעמתי. חתיכות הברי דווקא היו נחמדות, אבל אגוז מלך שטובע בגבינה לא מחזיק מעמד ברעננות לאורך זמן, וגרידת הלימון הקפואה שפוזרה על הפיצה רק הדגישה את המרירות, שגם זילוף דבש הגון שכיסה אותה לא הצליח להסתיר. עקרונית מדובר ברעיון לא רע, בפועל הגרסה המתועשת של הפיצה הוויראלית היתה בלגן לא מוצלח, והשאירה טעם מתוק-מריר, עם דגש על האחרון.
לעומתה, ה"הוט האני" היתה הברקה של ממש. כלומר, גם היא לא נראית בשום צורה כמו בפרסומות, אבל לפחות היא מצדיקה את עצמה בשילוב טעמים מצוין. שלוליות המסקרפונה שמשבצות את הגבינה שעל הפיצה מספקות עדינות מתבקשת לאיזון החריף של הצ'ילי, וריבת הבצל המתוקה-חריפה היא יציאה מצוינת, למרות שבדקתי, ואין בה אפילו פרומיל בצל (היא מורכבת מסוכר, סלק, תירוש, שמן סיבי גזר, קנולה, קינמון). הדבש שנמזג על כל זה מוסיף מתקתקות מסיימת, ועם רוטב הפיצה הדומיננטי יותר יש פה מנה שצריכה להיכנס לתפריט הקבוע, או לפחות לעשות ביקורים בימי ראש השנה. כנראה שזה המקסימום שאפשר לצפות מפיצות שרוצות להיות ויראליות – קצת הצלחות, קצת פספוסים והמון העמדת פנים במחיר מוגזם.
"סדרת הדבש" נמכרת בסניפי רשת ואתר פאפא ג'ונס ב-96.90 ש"ח, אז מוצעת גם במבצע: פיצה מסדרת הדבש ופיצה קלאסית ב-69 ש"ח לכל אחת, בהזמנת שני מגשים משפחתיים.
