Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

דה ווייס

כתבות
אירועים
עסקאות
"סברי מרנן" נגד "שנות ה-80". צילומים: יח"צ

מי עשתה את זה טוב יותר – קשת או רשת?

מי עשתה את זה טוב יותר – קשת או רשת?

איזו זכיינית הצליחה להפיק אדפטציה פחות מביכה לסיטקום זר? איזו תוכנית אוכל סיפקה את הקתרזיס המושלם? האם זה הוגן להשוות כל תוכנית סאטירה ל"ארץ נהדרת"? לכבוד הפיצול: דו קרב היסטורי בין התוכניות של רשת וקשת

"סברי מרנן" נגד "שנות ה-80". צילומים: יח"צ
"סברי מרנן" נגד "שנות ה-80". צילומים: יח"צ
1 בנובמבר 2017

הקטגוריה: סאטירה המיועדת לפריים טיים

"ארץ נהדרת" (2003־היום) Vs. "שבוע סוף" (2008־2010)

במרוצת השנים ניסו ברשת, בעיקשות טורדנית כמעט, להדביק את ההצלחה של תוכנית הסאטירה הגאונית של הזכיינית המתחרה, מהלך שלעולם הסתיים בכישלונות מהדהדים (הכישלון של "זה המצב" עדיין מרטיט את האוזן). הפורמט שמצד אחד היה החקייני מכולם, ומנגד שרד הכי הרבה זמן על המסך, היה "שבוע סוף" בהנחיית אורי גוטליב ובהשתתפות מיה דגן, עופר שכטר, קובי פרג' ואחרים. בשלב מסוים, כחלק מניסיון לגבש עמוד שדרה עצמאי, הסירו בתוכנית את קטעי החדשות הסאטיריים ונותרו רק עם מערכונים בניחוח עממי. התוכנית ירדה אחרי ארבע תוכניות בפורמט החדש.
בחירת המערכת: "ארץ נהדרת" – קשת

[interaction id="59f9bb73571aff000123570b"]

הבשורה לצופים לא תבוא מפיצול ערוץ 2
שידור הפרידה של קשת מערוץ 2: כל מה שרע בטלוויזיה המסחרית
הריאליטי החדש של קשת דומה ל"קחי אותי שרון"

הקטגוריה:בחורות בביקיני ניזונות מאורז דלוח ותככים מבוימים

"הישרדות" (2015־היום) Vs. "המשימה: אמזונס" (2016)

"המשימה: אמזונס" הייתה ל"הישרדות" מה שבמבה שוש לבמבה אסם – לכל ברור שמדובר בחיקוי בוטה, אך זה, במקום להרכין את ראשו בהתרפסות מתהדר בזוטות המייחדות אותו ומבקש באורח נואש להצטייר כמוצר מקורי ובלתי תלוי במודל האב. כך או כך זה לא עבד, והליהוק לא הצליח לייצר אף דמות שתשרוד במהדורות של גיא פינס יותר מכמה חודשים. לעומת זאת "הישרדות" הצליחה לשרוד את המעבר מערוץ 10 כהלכה, וגם בעונה האחרונה הייתה מעניינת מספיק כדי להיחקק בשורת תוכניות הדגל של הזכיינית.
בחירת המערכת: "הישרדות" – רשת

[interaction id="59f9bbfd571aff000123570d"]

הקטגוריה:קתרזיס רגשי באמתלה קולינרית

"מאסטר שף" (2010־היום) Vs. "משחקי השף" (2014־היום)

ייחודה של "מאסטר שף" טמון ברגשנות המופגנת שלה; המרחק בין התבשיל העממי לפרץ הבכי הבלתי נשלט שזה מעורר מתקצר מעונה לעונה, תוך התמקצעות ערמומית בעריכה הפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. "משחקי השף" ביקשה להיות האנטיתזה לרגשנות הבלתי מרוסנת של המתחרה, והפכה את המטבח למרחב גברי השואל את אורחותיו ממבני ההיררכיה של יחידות צבאיות. שתי התוכניות מצוינות דווקא מאחר שאינן מתעקשות לחקות זו את זו, ורק הטאלנטים המהוקצעים של קשת – אייל שני בראשם – מקנה ל"מאסטר שף" את היתרון היחסי.
בחירת המערכת: "מאסטר שף" – קשת

[interaction id="59f9bdea4ba8890001aa3727"]

הקטגוריה:ריאליטי שירה שמנצחיו ההיסטוריים כלואים בתהום הנשייה

"כוכב נולד" (2003־2012) Vs. "דה ווייס" (2012־היום)

"כוכב נולד" שינתה את פניה של התרבות הישראלית, גילתה לנו את נינט ואת שירי מימון, נטרלה את העבר החתרני של צביקה הדר, ועם השנים הפכה מאוסה וכילתה את כל הכישרונות הצעירים שנותרו בישראל. מאז שירדה מהמסך "דה ווייס" השתלטה על השוק עם גישה אמריקופילית מעושה, כמו הילד הפריק שמצטט את "סאות' פארק" בהפסקת העשר. כל אחת מהתוכניות הייתה מהנה וחדשנית עם פריצתה, וכשנס לחה הזכייה הנכספת לא הקנתה דבר אלא חוזה בטוח לכמה ערבי זמר בבתי אבות (מישהו זוכר את בועז מעודה או את קטלין רייטר?). "כוכב נולד" לוקחת בזכות המורשת.
בחירת המערכת: "כוכב נולד" – קשת

[interaction id="59f9be3b4c83d80001bd2d94"]

הקטגוריה:אדפטציה ישראלית מצליחה לסיטקום קלאסי

"רמזור" (2008־2014) Vs. "החיים זה לא הכל" (2001־2011)

העמדה הגברית המרוכזת בעצמה שמתוכה נכתבה "רמזור" – חרף הדמויות המעולות ואינספור הרגעים הקומיים – מתחוורת אל מול הסיטקום המשפחתי "החיים זה לא הכל" שצמח בטלעד ועבר לרשת לאחר מכן. השני מטפל במתחים משפחתיים (לרבות גירושים ונושאים נוספים החורגים מן הגבולות הטהורים של הקומדיה) ברגישות ובבגרות שלעולם לא תמצאו ב"רמזור" – סדרה שאחרי הכל היא אינפנטילית למדי.
מנצחת: "החיים זה לא הכל" – רשת

[interaction id="59f9be714ba8890001aa372a"]

הקטגוריה:סיטקום עממי שופע בדימויים ארכאיים

"סברי מרנן" (2011־היום) Vs. "שנות ה־80" (2013־היום)

המבקרים נהנים לקטול ולדחות את שתיהן על הסף, אך בעוד "שנות ה־80" מלאה בחן בורקסי נוסטלגי (קחו לדוגמה את פרדי עובדיה), "סברי מרנן" היא גוש של סטריאוטיפים עדתיים ללא שום מאפיין קומי שיכפר על כך.
בחירת המערכת: "שנות ה־80" – רשת

[interaction id="59f9bea34ba8890001aa372c"]

הקטגוריה:סדרה קומית שהפכה לקאלט

"הפרלמנט" (2012־2014) Vs. "אחד העם 1" (2003)

הדו קרב הקשה מכולם, בעיקר כי שתי התוכניות מצוטטות כרונית בלהגי הסרק של היומיום וכולנו מכירים אנשים (תלוי בסטרייטיות או בלהט"ביות של סביבתכם הקרובה) שחיתוך הדיבור השאולי או המירי־פסקלי הוטבע בהם כל כך עד שבלתי אפשרי לזהות את הדיבור האותנטי שלהם. בכל זאת הפסקליזם שרד בשיח יותר מעשור ובעבע בצינורות תת קרקעיים רק בדיעבד, לאחר שירד משידור. על כך מגיע לו הניצחון.
בחירת המערכת: "אחד העם 1" – רשת

[interaction id="59f9becf4ba8890001aa372e"]

הקטגוריה:סאטירה גדושה בנונסנס

"רק בישראל" (1998־2003) Vs. "שידורי המהפכה" (2002)

במידה רבה סאטירות עדכניות כמו "טלוויזיה מהעתיד" לא היו יכולות להתהוות ללא "רק בישראל" ו"שידורי המהפכה" – הראשונה מתוקף קטעי האולפן המשוחררים מצווי התקינות הפוליטית, והשנייה בזכות מערכונים (ושירים) הגובלים בנונסנס טהור. אף ש"רק בישראל" שודרה בשעות מחמיאות יותר, ל"שידורי המהפכה" הספיק קיץ אחד כדי להפוך לקאלט, וזה עוד בלי כלב כריזמטי שיתרוצץ אנה ואנה לעיני המצלמות.
בחירת המערכת: "שידורי המהפכה" – רשת

[interaction id="59f9befd571aff0001235716"]

הקטגוריה:המעשר שהקצתה יחידת התוכן לבני מיעוטים

"עבודה ערבית" (2007־היום) / "נבסו" (2017־היום)

שתיהן גדושות במודעות עצמית, מהנות אך גם פוליטיות, חכמות ומצחיקות בעת ובעונה אחת. "עבודה ערבית" נגועה בקדרות ובמלנכוליה המפציעות מפעם לפעם מבעד למעטה הקומי, בעוד "נבסו" בורחת לשטותניקיות ולגיחי גיחי. זה בדיוק המתח שהופך את יצירתו של סייד קשוע לשלמה ומהודקת יותר.
בחירת המערכת: "עבודה ערבית" – קשת

[interaction id="59f9bf3e4ba8890001aa3731"]

הקטגוריה:להיות נתון בחסדיו של מושיע טלוויזיוני

"יצאת צדיק" (2004־היום) Vs. "אבודים" (2011־היום)

לכאורה מדובר בתוכניות השייכות לממלכות נפרדות: "יצאת צדיק" לממלכה הארצית של נותני שירות חמדניים ו"אבודים" לסוגיות משפחתיות הרות גורל. אך במרכזן אותו קתרזיס ישראלי המשתוקק אלי ישועה, ושני המנחים (חיים הכט וצופית גרנט בהתאמה) מחופפים כמעט באותה המידה. גרנט מרגשת יותר, אך מנגד מדובבת את הסדרה כאילו הייתה יומן אישי ובונה מתח מלאכותי במקום שאין אותו (ההפקה השתנעה למדינה מזרח אירופית שכוחת אל וצריך לחזור עם פרק), הכט נלחם ברעים ובאמתחתו השפעה ישירה על החיים הזעיר בורגניים שלנו, שלפעמים דורשים בפשטותם הגסה איש מקצוע שאפשר יהיה לסמוך עליו.
בחירת המערכת: "יצאת צדיק" – קשת

[interaction id="59f9bf834c83d80001bd2d97"]

הקטגוריה:"משחק טלוויזיה" שהוא למעשה שעשועון

"הכספת" (2000־2007) Vs.כ"1 נגד 100" (2007־2012)

אברי גלעד וארז טל – בעבר משתפי פעולה, כיום טאלנטים המאיישים את תפקיד המנחה הטפלוני בקשת ורשת בהתאמה. מי מהם מאוס פחות? "הכספת" הוא פורמט שפותח על ידי טל עצמו. הוא היה מותח, אינטליגנטי ונרכש (בצדק) על ידי רשתות בינלאומיות רבות. "1 נגד 100", מוכרחים להודות, הפיח חיים בז'אנר מנומנם וקדמוני, ורק הרי"ש המתגלגלת של גלעד הזחוח פגמה בהנאה ממנו. אם כך "הכספת" לוקחת ביתרון קל בלבד.

בחירת המערכת: "הכספת" – קשת

[interaction id="59f9bfea4c83d80001bd2d99"]

הקטגוריה:פורמט בינלאומי שפשוט לא עובד בישראל

"השגריר" (2005־2006) Vs. "מהפכה במטבח" (2015־היום)

איתן שוורץ נחשב לאדם היחיד שזכייה ב"מתמחה" (כלומר, בחיקוי הציוני החיוור שלה) הזיקה לקריירה שלו יותר מאשר מינפה אותה. הגרסה הישראלית לפורמט המזוהה עם דונלד טראמפ הייתה גרועה עד כדי כך. לעומת זאת אסף גרניט בתפקיד גורדון רמזי – הפוקד מזנונים אקראיים ביישובי לוויין ישראלים ומתנפל על טבחים שלא צריכים לדעת דבר יותר מלהפוך חביתה מבלי שתהפוך בלית ברירה למקושקשת – מצליח להביך את פורמט האב במידה כמעט שווה. רינה מצליח בתפקיד חייה תזכה את קשת בנקודה.
בחירת המערכת: "השגריר" – קשת

[interaction id="59f9c016571aff000123571d"]

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

איזו זכיינית הצליחה להפיק אדפטציה פחות מביכה לסיטקום זר? איזו תוכנית אוכל סיפקה את הקתרזיס המושלם? האם זה הוגן להשוות כל...

מאתגיא פרחי1 בנובמבר 2017
צוות "הכוכב הבא". צילום: רונן אקרמן

איך שכיסא מסתובב: עוד מוקדם להספיד את ריאליטי השירה

איך שכיסא מסתובב: עוד מוקדם להספיד את ריאליטי השירה

"אמריקן איידול" נפחה את נשמתה, אבל "דה ווייס" ו"הכוכב הבא" שולטות במסך, ונשאר עוד מקום ל"אקס פקטור" ואפילו לריאליטי עתידי שילהק את השחקן הראשי למחזמר על חיי זוהר ארגוב. ככה זה בישראל, מקום שבו לזמן אין משמעות

צוות "הכוכב הבא". צילום: רונן אקרמן
צוות "הכוכב הבא". צילום: רונן אקרמן
25 בינואר 2017

באביב אשתקד, עם ביטולה המהדהד של "אמריקן איידול" (שבא לאחר דשדוש ממושך בטבלאות הרייטינג), הזדרזו מבקרי טלוויזיה ברחבי העולם להספיד את ריאליטי השירה, תוך כדי שהם מתקשים להסתיר את החיוך. כעת, לפחות במקרה הישראלי, מתברר כמה מוקדמות היו השמועות על מותו של הז'אנר.

"דה ווייס" (30־35 אחוזי צפייה בשבוע שעבר) ו"הכוכב הבא" (32־35 אחוז בשבוע שעבר) מסתערות על שעות הפריים טיים, והעונה החדשה של "אקס פקטור" כבר מתחממת בקנה עם החתמתו של סאבלימינל כמנטור חדש, ובתוכנית טרייה המיועדת לשידור ב־2018 מתמודדים יתחרו על הכבוד לשחק את זוהר ארגוב במחזמר חדש של הבימה. כל זאת בלי להרחיב במילים על "הפייטן", התשובה המתבקשת של ערוץ 20 לטרנד שליחו לא נס לעולם.

עם כל הכבוד לגאוות היחידה היהודית, אי אפשר לתלות את שגשוגו של הז'אנר בהיצע הקולות הלאומי. מתמודדים מומלכים ונשכחים בן לילה (איפה מחלטר היום בועז מעודה?), ובין כה וכה כ־50 אחוז מהזמרים הזכרים נשמעים כמו אייל גולן או עמיר בניון. לריאליטי השירה אפילו כבר אין מונופול על קתרזיס רגשי מזורז לאחר ש"מאסטר שף" למדה לעשות את אותו הדבר בדיוק ב־30 שניות פחות (סיפור, מנה, טעימה – כחלופה לזמן המתבזבז על שיר עם בית, פזמון ומודולציה דביקה לקראת הסיום).

ריאליטי השירה הוא ממלכתם האולטימטיבית של המדוכאים. חובי סטאר
ריאליטי השירה הוא ממלכתם האולטימטיבית של המדוכאים. חובי סטאר

למעשה ריאליטי השירה עונה על צורך ישראלי בסיסי מזה. בעוד שתנועתן של תוכניות בישול כגון "מאסטר שף" ו"משחקי השף" היא מישראל החוצה (הדגים המרוקאיים סופחים את טעמיו של תבשיל דייגים איטלקי והופכים לבון טון קוסמופוליטי), ריאליטי השירה שב וחוגג פעם אחר פעם את האידיאולוגיה של כור ההיתוך בכך שהוא בולע את כל מופעי השוליים הישראליים לתוך רוטב עגבניות סמיך. הפשטות שבמוזיקה, אחרי הכל, הוא כוחה הגדולה ביותר. קשה ללמד אשכנזי מבני ציון להכין חצ'פורי כמו שהוגש בבית סבתו המדומיין בטביליסי, אבל כל זמר ברזלים יוכל לבצע שיר של חוה אלברשטיין כאילו מילותיו נכתבו בדיוק בשבילו.

כך הפך ריאליטי השירה לממלכתם האולטימטיבית של המדוכאים. במציאות האלטרנטיבית הנרקמת באולפני הטלוויזיה עובדת זרה (רוז פוסטנס, "אקס פקטור"), גיי מוחצן (חובי סטאר, "הכוכב הבא") וערבייה משפרעם (לינה מחול, "דה ווייס") יכולים לנצח תוכניות פריים טיים בתמיכת הקהל המשולהב שבבית. האינתיפאדה השנייה עוד לא הגיעה לאולפנים, רבין עדיין ראש ממשלה והבלתי ייאמן עוד יכול לקרות: ילד ערבי וילד מתנחל יכולים לבצע דואט על שלום ("בית ספר למוזיקה").

בכל הנוגע לתוכניות כמו "הכוכב הבא" או "דה ווייס", אם כן, עצם השימוש במושג "ריאליטי" נשמע מגוחך. אין דבר רחוק יותר מהמציאות מאשר תוכניות השירה. עם העמקת הקרע החברתי במציאות הישראלית רק יתגברו המאמצים לזכך אותו בטלוויזיה. ככל שפרשת אלאור אזריה תוסיף ללבות את השנאה כלפי הערבים, כך נראה אותם מזמרים בגאון על המסך, וככל שיתעצמו תהליכי ההדתה במשרד החינוך, נשלח יותר טרנסג'נדרים לאירוויזיון. כל מה שלא יעובד במילים ישוב מן המודחק בסלסולים צחים – וכך, גם בעתיד הנראה לעין, לא תהיה כל סיבה להפסיק לשיר.

אסור להשוות. תוכניות ריאליטי שירה

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"אמריקן איידול" נפחה את נשמתה, אבל "דה ווייס" ו"הכוכב הבא" שולטות במסך, ונשאר עוד מקום ל"אקס פקטור" ואפילו לריאליטי עתידי שילהק...

מאתגיא פרחי29 בינואר 2017
טליה לונדונר. צילום: איליה מלניקוב

"הדבר היחיד שצריך לפחד ממנו הוא הפחד עצמו. וכרישים"

"הדבר היחיד שצריך לפחד ממנו הוא הפחד עצמו. וכרישים"

טליה לונדונר, בת 28, מוזיקאית ועובדת במטבח של צפון אברקסס, עלתה לארץ כדי לנוח קצת ונשארה בגלל האנשים

טליה לונדונר. צילום: איליה מלניקוב
טליה לונדונר. צילום: איליה מלניקוב

סטטוס

"מאורסת באושר רב. אני הצעתי!"

גיל

28

תעסוקה

מוזיקאית, עובדת במטבח של צפון אברקסס

מאיפה את ומתי הגעת לתל אביב?

"במקור מלוס אנג'לס, עשיתי עלייה לפני שלוש שנים".

למה בעצם?

"האמת שזה לא משהו שהחלטתי או חשבתי שיקרה. הייתי מדוכאת בלוס אנג'לס ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות ומי אני רוצה להיות. אחרי שחטפתי התמוטטות עצבים באמצע ארוחת ערב, אבא שלי, שהוא ישראלי במקור, הציע שאסע לישראל לחודשיים. לנוח קצת, לעשות קורס אולפן, להכיר את המשפחה הישראלית שלי. בהתחלה חשבתי 'מה לעזאזל אני אעשה בישראל?!', אבל למחרת בבוקר הבנתי שזה שווה ניסיון".

אז מה השאיר אותך פה?

"האנשים, אני מניחה. החום והאנושיות. עצם זה שרואים כאן אנשים הולכים ברחוב סתם ככה ולא סתם נוסעים ברכב לכל מקום. הרגשתי חיבור גדול למקום והבנתי שקיבלתי הזדמנות להתחיל מחדש".

מה הדבר שאת הכי אוהבת בישראל?

"תכלס, הכי אוהבת ג'חנון בשבת".

ומה הכי חסר לך כאן?

"שירות לקוחות טוב יותר".

מתי התחלת לעסוק במוזיקה?

"אהבתי ולמדתי מוזיקה כל חיי. את השיר הראשון שלי כתבתי על גיטרה לפני בערך עשר שנים. לפחות משהו טוב אחד יצא מהפרידה הראשונה שלי – כתבתי שיר אהבה והבנתי שאני יכולה לכתוב ולנגן. כשהגעתי לארץ רציתי לשים את המוזיקה בצד, אבל אחרי ארבעה חודשים חברה רשמה אותי מאחורי הגב ל'דה ווייס'. הייתי בארץ רק ארבעה חודשים וחשבתי שזו דרך ממש טובה להכיר חברים חדשים".

איך משתתפים בתוכנית טלוויזיה כשאת עוד בקושי מבינה את השפה?

"זה לא קל, עמדתי מול השופטים ולא הבנתי מילה. ניסיתי להבין משפת הגוף אם זו ביקורת שלילית או חיובית והעמדתי פני מבינה עד שיכולתי לרוץ למפיקים ולבקש שיתרגמו לי הכל. אבל זו הייתה חוויה ממש כיפית ומעניינת, היא פתחה לי דלתות רבות והייתה לי הזדמנות לשיר".

על מה את עובדת כרגע?

"על הפרויקט המשותף של אורן עמנואל ושלי שייצא לאוויר העולם בקרוב – סינגל ראשון בינואר".

מה את חושבת על מוזיקה ישראלית?

"מתה עליה. כל כך הרבה תרבות ונשמה, אנרגיה, בייחוד במוזיקה מזרחית".

יש מוזיקאים ישראלים שאת אוהבת במיוחד?

"הראשונה שאהבתי היא דווקא מישהי שלא התחילה כישראלית, ג'וזי כץ. כנראה אני פשוט מזדהה איתה".

מה עושה אותך מאושרת?

"בייקון! לפני שהכרתי את אייל והייתי בטינדר ובאתרי הכרויות, התיאור שלי היה 'מחפשת מישהו שיסתכל עליי כמו שאני מסתכלת על בייקון'. ומצאתי!".

ממה את מפחדת?

"הדבר היחיד שצריך לפחד ממנו הוא הפחד עצמו. וכרישים".

מה החלום שלך?

"שיר אחד שלי שיישאר 100 שנה אחריי".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

טליה לונדונר, בת 28, מוזיקאית ועובדת במטבח של צפון אברקסס, עלתה לארץ כדי לנוח קצת ונשארה בגלל האנשים

מאתמערכת טיים אאוט5 בנובמבר 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!