איך שכיסא מסתובב: עוד מוקדם להספיד את ריאליטי השירה

באביב אשתקד, עם ביטולה המהדהד של "אמריקן איידול" (שבא לאחר דשדוש ממושך בטבלאות הרייטינג), הזדרזו מבקרי טלוויזיה ברחבי העולם להספיד את ריאליטי השירה, תוך כדי שהם מתקשים להסתיר את החיוך. כעת, לפחות במקרה הישראלי, מתברר כמה מוקדמות היו השמועות על מותו של הז'אנר.

"דה ווייס" (30־35 אחוזי צפייה בשבוע שעבר) ו"הכוכב הבא" (32־35 אחוז בשבוע שעבר) מסתערות על שעות הפריים טיים, והעונה החדשה של "אקס פקטור" כבר מתחממת בקנה עם החתמתו של סאבלימינל כמנטור חדש, ובתוכנית טרייה המיועדת לשידור ב־2018 מתמודדים יתחרו על הכבוד לשחק את זוהר ארגוב במחזמר חדש של הבימה. כל זאת בלי להרחיב במילים על "הפייטן", התשובה המתבקשת של ערוץ 20 לטרנד שליחו לא נס לעולם.

עם כל הכבוד לגאוות היחידה היהודית, אי אפשר לתלות את שגשוגו של הז'אנר בהיצע הקולות הלאומי. מתמודדים מומלכים ונשכחים בן לילה (איפה מחלטר היום בועז מעודה?), ובין כה וכה כ־50 אחוז מהזמרים הזכרים נשמעים כמו אייל גולן או עמיר בניון. לריאליטי השירה אפילו כבר אין מונופול על קתרזיס רגשי מזורז לאחר ש"מאסטר שף" למדה לעשות את אותו הדבר בדיוק ב־30 שניות פחות (סיפור, מנה, טעימה – כחלופה לזמן המתבזבז על שיר עם בית, פזמון ומודולציה דביקה לקראת הסיום).

ריאליטי השירה הוא ממלכתם האולטימטיבית של המדוכאים. חובי סטאר

למעשה ריאליטי השירה עונה על צורך ישראלי בסיסי מזה. בעוד שתנועתן של תוכניות בישול כגון "מאסטר שף" ו"משחקי השף" היא מישראל החוצה (הדגים המרוקאיים סופחים את טעמיו של תבשיל דייגים איטלקי והופכים לבון טון קוסמופוליטי), ריאליטי השירה שב וחוגג פעם אחר פעם את האידיאולוגיה של כור ההיתוך בכך שהוא בולע את כל מופעי השוליים הישראליים לתוך רוטב עגבניות סמיך. הפשטות שבמוזיקה, אחרי הכל, הוא כוחה הגדולה ביותר. קשה ללמד אשכנזי מבני ציון להכין חצ'פורי כמו שהוגש בבית סבתו המדומיין בטביליסי, אבל כל זמר ברזלים יוכל לבצע שיר של חוה אלברשטיין כאילו מילותיו נכתבו בדיוק בשבילו.

כך הפך ריאליטי השירה לממלכתם האולטימטיבית של המדוכאים. במציאות האלטרנטיבית הנרקמת באולפני הטלוויזיה עובדת זרה (רוז פוסטנס, "אקס פקטור"), גיי מוחצן (חובי סטאר, "הכוכב הבא") וערבייה משפרעם (לינה מחול, "דה ווייס") יכולים לנצח תוכניות פריים טיים בתמיכת הקהל המשולהב שבבית. האינתיפאדה השנייה עוד לא הגיעה לאולפנים, רבין עדיין ראש ממשלה והבלתי ייאמן עוד יכול לקרות: ילד ערבי וילד מתנחל יכולים לבצע דואט על שלום ("בית ספר למוזיקה").

בכל הנוגע לתוכניות כמו "הכוכב הבא" או "דה ווייס", אם כן, עצם השימוש במושג "ריאליטי" נשמע מגוחך. אין דבר רחוק יותר מהמציאות מאשר תוכניות השירה. עם העמקת הקרע החברתי במציאות הישראלית רק יתגברו המאמצים לזכך אותו בטלוויזיה. ככל שפרשת אלאור אזריה תוסיף ללבות את השנאה כלפי הערבים, כך נראה אותם מזמרים בגאון על המסך, וככל שיתעצמו תהליכי ההדתה במשרד החינוך, נשלח יותר טרנסג'נדרים לאירוויזיון. כל מה שלא יעובד במילים ישוב מן המודחק בסלסולים צחים – וכך, גם בעתיד הנראה לעין, לא תהיה כל סיבה להפסיק לשיר.