לקריאת הרשימה המלאה – 128 סימנים שאתם יאקים תל אביבים
[tmwdfpad]
מכירים מישהי ששכבה עם יוני בלוך? מצפים לפתיחה של שרונה מרקט? אולי אתם יאקים תל אביבים. בחנו את עצמכם
אתם פעילים בטוויטר.
יש לכם פרופיל בלינקדין, אבל הוא לא ממש מעודכן.
מצאתם את הפרצהויש לכם מנוי לספוטיפיי.
אתם עם ווס אנדרסון גמרתם.
וגם עם אייפון.
קיבלתם החודש בדואר משהו שלא זכרתם שקניתם באי.ביי.
שקלתם להחליף את תמונת הפרופיל שלכם לתמונה עם פילטר של דגל הגאווה, אבל דעתכם הוסחה בעשיית לייקים של הזדהות למי שכבר החליף.
יצא לכם להגיד לפחות פעם אחת השנה את המשפט: "רעיון מגניב, אבל מה המודל העסקי שלך?".
יש לכם מינוי דיגיטלי לאתר הארץ(ומינוי לפרינט בסופ"ש), אבל רק לצורכי סמול טוק עם הלקוחות.
אתם מכירים מישהי ששכבה עם יוני בלוך.
אתם יודעים מה ההבדל בין עוסק פטור לעוסק מורשה.
אתם עובדים בספייס,שיפצתם אותו בעצמכם, צילמתם את השיפוץ והעליתם למין בלוג שיפוץ. איכשהו הרבה אנשים עפו על זה אז עכשיו אתם עושים חושבים.
בבעלותכם בית קפה עם לוח.
אתם לא ממש יודעים מי זה החסן הזהאבל כתבתם על הלוח שיר שלו, ליד השקשוקייל. הלקוחות אהבו.
אתם בעצמכם לא האמנתם שכל כך הרבה אנשים רוצים לחזור לקומקום שורק.
אתם יודעים מה עומד מאחורי ראשי התיבות SOSA. זה מגעיל אתכם.
אתם עובדים על פרויקט משותף עם בת הזוג שלכם. גם אתם מופתעים כמה לעבוד עם בן הזוג זו חוויה מדהימה.
הייתם לפחות פעמיים החו"ל השנה. האמת שזה לא היה בתכנון המקורי. די, פעם בשנה אמורה להספיק, נכון? אתם לא מפונקים, פשוט היו כמה ימים פנויים ובמקרה יש לכם שם חברים שלא ראיתם המון זמן (לא שכשהם היו בארץ טרחתם לראות אותם יותר מפעם בשנה), אז עקצתם איזה טיול קטן. מה, לנסוע שוב בחודש הבא? אין מצב. הגזמתם. אוי, דווקא רציתי לראות אותם בהופעה.
דיברתם עם תום יער על סדרה.
דיברתם עם תם אהרון על סדרה.
בסוף ליהקתם את עמית איצקר לתפקיד כפול.
שוב טסתם לפסטיבל סונאר. אהבה זו אהבה.
אתם אוהבים את ההורים שלכם.
אבל לפעמים מהרהרים בירושה.
אם יש לכם זקן, אין בו פירורים. בעצם אין לכם זקן. גילחתם אותו והעליתם את הווידיאו לפייסבוק.
התחלתם לעשן איזה בלנד של לואיזה. סרטן זה ללוזרים ואתם לא לוזרים. מצד שני, גם להפסיק לעשן זה ללוזרים, ואתם, כבר סיכמנו, לא לוזרים. מצד שלישי – ותמיד יש צד שלישי אבל רוב האנשים לא קולטים אותו – מי קונה היום סיגריות עם הכביכול מצב הכלכלי? כולם מגלגלים. מצד רביעי (הצד הזה על חשבון הבית, אל תילחצו) – חשוב שיהיה לכם טאץ' אישי. אז עברתם לעשן איזה בלנד עשבים אקזוטי שמריח כמו ג'מייקה או עמק חפר, ואולי קצת יותר מתאים לתה אבל נהנהנהנהנה, אתם תחיו לנצח ואנחנו לא.
הפסקתם עם חלב בקפה. אתם לא טבעונים, אתם רק נמנעים מחלב ניגר, כי חלב ניגר זה הביטוי הכי דוחה בעברית. עברתם לאמריקנו עם טיפה סויה, שזה הרבה יותר כיף להגיד. הנה, נסו: "אני אמריקנו. עם טיפה סויה". פשוט כיף. בשבוע הבא אתם מפסיקים עם קפה בכלל. תכל'ס הרכיבה של הבוקר מעירה אתכם יותר מכל דבר אחר.
דיברתם עם מישהו מאמפם על התחרות עם הסופר של קופיקס. אמרתם לו "פייר, כל הכבוד לקופיקס".
בסוף החלטתם לקחת יחצן. זה שוק קשה (לא משנה איזה שוק) ורק הטובים שורדים, או ליתר דיוק, אלו שיש להם קשרים ומצליחים לדחוף אייטמים מקושקשים לכלי התקשורת. בהתחלה חשבת שאתה יכול לבד, יש לך חבר, עבד פעם בוואלה!, מכיר אנשים. אחרי כמה שבועות, כשהמכירות לא התרוממו, החלטת לבקש עזרה רצינית. זה בסדר, אבא ישלם את הריטיינר.
ביטויים כמו התמסחרות או Selling Out לא מפחידים אתכם
כשאומרים לכם אקנהאתם אף פעם לא חושבים על חצ'קונים.
לא משנה מה העסק שלכם, הוא כרוך בנסיעה דו שנתית לסטוקהולם.
אתם לא קוראים ספרים, אתם כותבים אותם.
הדסטארט שינה לכם את החיים.
יש לכם את המייל של רן תלם.
הייתם שמחים לראות את גיא רולניק נכנס לפוליטיקה.
אין לכם עניין בפרשת הרפז אבל גבי אשכנזי נראה לכם בחור טוב.
אתם מצפים לפתיחה של שרונה מרקט.
אתם צופים את הסגירה של מרמלדה מרקט.
אתם אדמינים של דף פייסבוק אחד לכל הפחות.
אנשים מבקשים להתייעץ איתכם על דברים. בהתחלה זה היה מחמיא, ביקשו שתסתכלו שנייה על ההצעה. הסתכלתם, אמרתם שזה טוב אבל המלצתם לקצר קצת ולהוסיף לוגו. עכשיו חצי מהיום שלכם הולך על לייעץ לאחרים, כשתכל'ס העסק שלכם לא ממש מתרומם. זה הזמן לשקול לפתוח משרד ברנדינג.
האנגלית שלכם טובה יותר מהעברית שלכם.
אתם נגד אמנים שמחרימים את ישראל, אבל מחרימים מוצרים מההתנחלויות.
התלוננתם לאחרונה על המכירות ב-Etsy.
כשחושבים על זה, ממש הפסקתם לקנות יד שניה.
אבל ארגנתם מכירת יד שנייה עם חברות.
פעם שנאתם אותה, אבל עכשיו אתם דווקא מכבדים את טיילור סוויפט.
הייתם לפחות פעמיים בדייגו סאן ועוד לא גיבשתם דעה. לקח לכם שני ביקורים לשים לב למשחק המילים בשם אז זה מתוחכם אבל גם מעצבן. המנות קטנות בקטע מעליב אבל היה טעים. לא באמת חריף אבל לא באתם בקטע של ספורט אתגרי. ואם כולם מסביב נהנו, למה לבאס את המסיבה?
יש לכם דעה מובהקת על החדש של נח באומבך. אחרי שווס אנדרסון הפך לבדיחה מסוגננת, נשארנו עם שותפו לכתיבה לשעבר, באומבך, לספק לנו תמונות חצי-חולמניות של פני הדור. אחרי הכל, אהבתם את "גרינברג" שלו, ובן סטילר היה מצוין שם בדמות הנגר, אבל יותר קל להזדהות איתו כדוקומנטריסט ב"כשנהיה צעירים", בדמות שיש לה קצת אמביציה.
החלטתם כן להתחתן אבל לא לעשות חתונה. טוב, מקסימום שישי בצהריים בקזינו עם כמה חברים.
יש לכם ריספקט לחבר'ה האלה מהתדר.
זה גאוני בעיניכם שהכולי עלמא בול מול ההוסטל.
אתם יודעים את ההבדל בין איינגר לשיבננדה.
התחלתם כמנהלי משמרת ותראו עכשיו.
ירד לכם, אבל ממש, מאוכל וייטנאמי.
אמרתם למישהו: "אין באמת מקסיקנית ממש מוצלחת בתל אביב".
ואז הוספתם: "אוף, מתי שיגעון הראמן יגיע כבר לארץ? הכל לוקח פה נצח".
הורדתם נוקנוק ואז כשכולם הורידו מחקתם.
אתם קוראים ביקורות על מסעדות, יש מצב שזה הדבר היחיד שאתם עוד קוראים. חוץ מרשימות כאלה ב־Time Out.
השתתפתם בסדנת הדפס/ ליקוט עשבי בר.
אתם מנביטים לבד.
אתם מעדיפים פילאטיס מכשירים.
השנה הכנתם סוף סוף ריבת משמשים. זה לא טעים.
אתם עדיין מתלבטים בין טבעונות לפליאו. כרגע אתם בפליאו.
ברור לכם באיזה צד אתם בין קרוק מסייה לקרוק מאדאם.
בדקתם מחיר של מעשנת ביתית.
מילת מפתח בקורות החיים שלכם: "קריאייטיב".כי זה נשמע טוב. גם מקצוע (נראה לכם) וגם תכונה (בטוח), מספיק נוצץ בשביל שתשמחו לתאר את עצמכם ככאלה, מספיק מעורפל כדי שכל דבר שלא תרצו לעשות בעבודה ייפול, באופן נוח, מחוץ לתחומי ההגדרה: "סליחה, אבל טבלאות זה ממש לא באחריות של איש קריאייטיב".
ייבאתם פעם טובין/ יש לכם זיכיון/ אתם יושבים על קרן.
המילה "גיוס" מזכירה לכם גיוס הון יותר מגיוס לצה"ל.
ייעצתם לאבא שלכם לקנות דירה קטנה ברחוב הקונגרסוהוא עוד יודה לכם על זה.
כבר אין לכם רתיעה מהמילה "מתחם".
אחד מחבריכם הוא או יינן או סומלייה.
אתם משוכנעים שאפשר וצריך להחיות את רחוב שינקין.
אתם חושבים שאלה הסרטים הכי חשובים
הזמנתם השנה עוד שני זוגות לבראנץ' אצלכם בבית.הכנתם להם פנקייק עם בייקון ומייפל והם נורא התלהבו.
איכשהו בשנתיים האחרונות אתם פחות בברלין ויותר בניו יורק. ככה יצא.
אתם נועלים נעליים יפניות.
המשפט הכי יפה בעיניכם בעברית הוא "סטלה מקרטני לאדידס".
אתם יכולים להגיד קולקציית קפסולה חמש פעמים ברצף בלי להתבלבל.
אתם אוהבים צבעים.בעיקר שחור, אפור כהה ואפור בהיר.
אתם חברים של אסף זמיר בפייסבוק.
אין לכם חברים בלי ג'ימייל, כעיקרון. אתם נוהגים לדבר בלהט משיחי על מדיניות מחיקת המיילים שלכם.
אמרתם לעצמכם בלב פעם אחת שתכל'ס העירייה היא גוף שאפשר לעבוד איתו.
אמרתם לעצמכם בלב פעם אחת שאלנבי האלה שוב הביאו וואחד עבודה.
קראתם את הביוגרפיה של סטיב ג'ובס.
אתם יודעים מה זה ux/ui.חשבתם ללמוד ux/ui.
אחרי שהייתם בסלון רומנונשבעתם שלעולם לא תאכלו יותר צ'יפס שטוגן רק פעם אחת.
אתם נוהגים לפקוד באופן אירוני את רשת בורגר ראנץ'ולהזמין באופן אירוני תפופאי.
אתם אומרים "מוש"אפילו שרק לפני שבועיים נגעלתם מאנשים שאומרים "מוש".
אתם לוקחים את זה אישית כשמישהו לא אוהב את ביונסה.
הסדרות הכי טובות בעולם הן "הסמויה", "שובר שורות" ו"עמוק באדמה". גם אתם בכיתם בסצנת הסיום.
אתם משכירים את הדירה שלכם דרך Airbnb.כי צריך לעזור לממן איכשהו את סעיף 18, כי זה גם להרוויח קצת כסף וגם לתת למישהו לשמור על החתולה האומללה שלא מבינה מי האנשים האלה, כי בא מישהו מ-Airbnb ומצלם אותה כל כך יפה שהיא באמת מרגישה לרגע מרווחת, מוארת, חמש דקות מהים – עד שממש בא לכם לשכור אותה מעצמכם לרגע.
יש לכם לפחות קעקוע אחד. אנחנו מהמרים על חץ, עיגול הכתר של בסקיאט.
היה לכם זיהום בספטום אבל הוא עבר.
הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם נוחתים בחו"להוא לברר היכן הסניפים של cos ו־muji.
אתם מתעבים את פייסבוק אבל נשארים רק בגלל הביזנס/דף האמן.
אין דבר שאתם לא מוכנים לעשות בשביל קרפצ'יו של הפורט סעידבאמצע הלילה.
אתם לא בטוחים מה אתם חושבים על זה שהשירות בביתא וגריגהכבר לא אנטיפתי.
כן, גם אתם התאכזבתם מהעונה החדשה של "בלש אמיתי".
מדי פרק של "משחקי הכס" אתם מכריזיםשלעולם לא תצפו שוב בסדרה הארורה הזאת.
אתם בזים לאנשים שמאמינים באסטרולוגיהאבל מדי פעם מציינים בעצמכם שמרקורי בנסיגה.
האוכל האהוב עליכם הוא פיצה, אבל אתם לא באמת אוכלים את זה.
עברתם לווייפורייזר.
אין דבר יותר מביך בעולם בעיניכם מאשר להחזיק אייפון 4 בפומבי.
אתם נוהגים לרדות באנשים שמתקשרים אליכם, רק מפני שהם מתקשרים אליכם ולא מסתפקים בהודעה.
אבל הכי נורא:הודעות קוליות.
"אבוקדו זה החיים"הוא משפט שאתם עומדים מאחוריו.
מעולם לא הגעתם פיזית להרצאה שעשיתם לה אטנדינג בפייסבוק.
עדכנתם את מדיניות ההתייחסות שלכם לברכות יום הולדת בפייסבוק.לייקים לכולם, לב למושקעות.
יש לכם מוצר אבל אין לכם אריזה.
ידעתם שיום אחד יהיה שימוש לקורס העיצוב הגרפי שלקחתם.
אתם חייבים להתחיל לרשום את הרעיונות האלה.
יש לכם מחברות רעיונות שהולכת אתכם לכל מקום. היא עלתה יותר מ-100 ש"ח בחנות הנייר המהממת במסריק. קניתם שם גם גליל חוט צבעוני ב-40 ש"ח.
אתם מגדלים את העציצים הכי אופנתיים בדירה.
תכל'ס, לואי אף פעם לא באמת הצחיק אתכם.
אתם בזים לרני רהבאבל שמחים לגלות בכל פעם מחדש שאתם עדיין ברשימת התפוצה שלו.
העליתם צילום מסך של התחביבים של הנהג שלכם בגט טקסי. אחר כך דיברתם על התחרות עם אובר.
קריוקי היא לא מילה גסה. בלהקה עבר לא תהיו ואף אחד לא זוכר את האיפי שהוצאתם ב-2005 שזכה ל(שלוש) תגובות מחמיאות בפורום מוזיקה ב-ynet. אבל עדיין בא לכם על תשומת הלב, כך שלהתנפל על ערב קריוקי בבר הפך עניין לגיטימי לגמרי.
רטבים חריפים מועדפים הם נושא שיחה לגיטימי בעיניכם.
הייתם בטקס איואסקה. להקיא עליכם.
לפעמים אתם חושבים לנסוע שוב להודו, אבל אז אתם אוכלים קארי דגים וזה לגמרי מספיק לכם.
איכשהו במקום ללכת לשוק התקווה כמתוכנן, אתם תמיד מגיעים לסניף של טיב טעם.
"אין לי טלוויזיה"הוא המשפט החביב עליכם.
הייתם שותפים בסטארט־אפ כושל.החדשות הטובות: זהו הכישלון היחיד שראוי להיכנס לקורות החיים שלכם – תשאלו את שי אגסי. החדשות הרעות: אתם חלק מאלפי סטארטאפיסטים ישראליים שהתרסקו כמו לווייתינים בחופי ניו זילנד ובטוחים שהבא כבר יבוא בקלות. הוא לא. הייתם יכולים אולי לתרגם את החוויות שלכם לסדרה קומית, אבל אסף הראל הקדים אתכם גם בזה.
אתם לומדים איטלקית באמצעות אפליקציה ואיכשהו זה ממש קל לכם.
אתם לא מאמצים כלב כי אתם עסוקים מדי, וזה יהיה לא הוגן עבורו, אבל מדי פעם אתם משתפים פוסטים על כלבים נטושים ומוסיפים כיתוב מזועזע.
קראתם החודש לפחות כתבה אחת על יאקים.
ירד לכם מ"לואי", מה לעשות. הסדרה הייתה כזה סיפור הצלחה יפה בהתחלה, אבל מאז קרה משהו. אולי ההצלחה שינתה אותו. הוא נהיה מטיפני מדי, יש ספיישלים שלו ביוטיוב עם כתוביות בעברית וכל בן אדם שני בשדה תעופה מצטט את "הכל מדהים ואף אחד לא מאושר". מרגיז. יש גם את העניין הזה עם השמועות הלא נעימות, אבל החלטתם לחכות לגוף עדויות רציני יותר. בלי קשר לזה, אתם כבר מזמן מרגישים שאתם זקוקים לקול קומי חדש, מישהו שיעזור לכם להגדיר מחשבות שאתם נשבעים שחשבתם כל הזמן הזה ממש בראש שלכם, אבל נזקקתם לאמריקאי עם מיקרופון בשביל להוציא אותן החוצה. הנה חמישה כאלה. על לא דבר.
דמות ותיקה יחסית בעולם הסטנד־אפ האלטרנטיבי. מירמן, שהפרצוף שלו מוכר לכם כי הוא היה בעל הדירה בסדרה האהובה "טיסת הקונקורדים", מעוניין פחות לגרום לאנשים לתפוס את הראש ולהגיד "זה כל כך נכון!". הוא מעדיף לספר על מפגשים ביזאריים עם בעלי חנויות, לנגן על טרמין (כלי שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע ונשמעת כמו רעשים סטטיים) ולדווח על שלל הדרכים שבהן הוא מטריל אתרי היכרויות. לספיישל האחרון והמוצלח שלו קוראים "An Evening of Comedy in a Fake Underground Laboratory". מי שאהב אותו חייב להמשיך גם לאלבום המוקדם יותר, "!En Garde, Society".
נראה שבראנום מוכן לאייש בשמחה את הקלישאה של הגיי הכועס ומושחז הלשון. לאורך האלבום הראשון והמבריק שלו, "Effable", שיצא ממש לפני חודש, מסביר בראנום – שהיה כותב ופאנליסט ב"Chelsea Lately" (בין השאר) – למה הוא שונא היפסטרים (כי הם מתלבשים כמו החוואים ההומופובים שהוא שנא בעיירה הקטנה שבה גדל), תוהה למה לעזאזל יש סטרייטים בקהל ומבצע את אחד מקטעי עבודת הקהל הכי נוקבים והכי מביכים ששמעתי באלבום סטנד־אפ. חוץ מזה הוא גם אחראי על הבדיחה המושלמת: "החלק הכי טוב בלהיות גיי זה שאף אחד לא מצפה ממני לאהוב את קינגס אוף ליאון".
קומיקאים עם הגשה פלגמטית לרוב בונים על זה שהדיבור השטוח שלהם יעצים את אפקט ההפתעה מהדברים שהם אומרים, בין שהם יהיו מזעזעים (אנתוני ג'סלניק) או מוזרים מדי (סטיבן רייט). אבל מורגן מרפי לא בדיוק שייכת לאסכולה הזאת. לה (או לפחות לפרסונה הבימתית שלה) באמת לא אכפת. היא עסוקה בלשתות יותר מדי, להיות חברה לא טובה ולסרב לצאת מהבית. לקראת סוף הספיישל הביכורים שלה, "Irish Goodbye", היא עוברת לחומרים אישיים יותר ונפתחת קצת, מה שקצת מנפץ את האשליה של "המיזנתרופית האמיתית של הסטנד־אפ". כמו כן, "Irish Goodbye" כולל גם את הבדיחה הגסה ביותר ששמעתי בחיי. לא נעלה אותה על הכתב, אבל היא מתחילה בהצהרה תמימה על משפט פיק אפ.
דמיינו את כל הזעם הצודק של כריס רוק עטוף בתואר שני מה־London School of Economics ומוגש על ידי הודי־אמריקאי צעיר שלפעמים, כך נדמה, מעדיף לדבר בכלל על אהבתו לוויזר מאשר על יחסי גזעים בארצות הברית. קטע אחר שלו, מבלי להרוס, נגמר בכך שקונדבולו מהרהר "והבדיחה הזאת עונה 'כן' על השאלה 'הארי קונדבולו, האם אתה מסוגל לכתוב בדיחה פמיניסטית על הזין שלך?'". בקיצור, קונדבולו הוא האנטיתזה לקומיקאים שבוחרים להגיד דברים סתם כי הם לא פוליטיקלי קורקט. לאלבום שלו אגב הוא קרא "2042 Waiting for", לאחר ששמע מגיש בפוקס ניוז אמר שב־2042 הלבנים בארצות הברית יהיו במיעוט.
קומיקאי ותיק, בן דורו של לואי סי.קיי, שהוציא את עצמו ממשבר אישי ומקצועי באמצעות הפודקאסט האגדי שהתחיל להקליט ב־2009, WTF with Marc Maron – שהפך אותו לאחד מסיפורי ההצלחה הכי לא סבירים בסטנד־אפ האמריקאי. הוא התחיל בריאיוּן קומיקאים כמו ג'ף רוס ודייב אטל, ולפני כמה שבועות ראיין את הנשיא אובמה, לא פחות; אך כולם הגיעו אליו למוסך שהוסב לסטודיו. אבל מארון הוא קודם כל קומיקאי מעולה ורק אחר כך מראיין מבריק. הסטנד־אפ הנוירוטי שלו מתנהל בקצב שונה מאוד מזה שאנחנו מכירים: מארון יושב בדרך כלל על שרפרף ברים וכותש יחד עם הקהל את ההורים שלו, תהלוכה שלמה של אקסיות וגם לא מעט מעצמו. הספיישל המעולה "Thinky Pain" זמין בנטפליקס.
ליאקי כידוע יש ידיים טובות, תקרות גבוהות ושאיפות גדולות – אז הוא יכול להכין כדורי צמחים מעופפים! הכדורים, הנקראים ביפנית Kokedama, הם גלגול של הבונזאי. הוראות: ראשית, השיגו טחב. מה הבעיה להשיג טחב?! על זה נעצרתם? מה יהיה עם החלומות על בוטיק לעיצוב פאוצ'ים?! עכשיו תתקעו שורש של צמח סבלני עם שורש קטן כמו שרך או ירקה בתוך הטחב ותתחילו ללפף עם חוט שפגט או חוט כותנה בצבעי אולטרה, עד שיהיה לכם כדור טחב נוח ומזמין כמו שרק כדור טחב יכול להיות. עכשיו תעשו 100 כאלה. עכשיו תיתלו אותם מהתקרה. איזה וייב. טוקיו. החלל החיצון. לסיכום: מי שאין לו קוקדמה אחד לפחות בבית, צריך לחשוב טוב טוב לאן הוא לוקח את החיים שלו.
היאקי הוא אמנם יותר מאורגן ותקתקן מקודמו האבולוציוני ההיפסטר, אבל זה לא אומר שהוא מושלם, כלומר הוא זוכר לטפל במשהו שאינו הטמבלר המהמם שלו. לשם כך המציא הקב"ה את הסקולנטים, שגדלים כמעט בכל תנאי. האגדה מספרת שהם עשויים להשריש גם בתוך ראסטה. הם באים בכל גודל שבין פצפון לענק, ויש בהם משהו חייזרי ומעוצב שמתכתב מעולה עם הטפט שסחבתם כמו משוגעים כל הדרך מפורטלנד. לא להתבלבל עם קקטוסים, שהם יותר בנישה של פנסיונרים בקיבוץ, והם גם משדרים אנטי, שזה ההפך מכם. אתם הכי בעד.
השבטבט הוא חתיך. הוא רזה וגבוה וצריך הרבה תשומת לב. הוא קול כי הוא שריד נדיר של איזו משפחה פרהיסטורית ונחשב למאובן חי. כיום הוא משמש כחגורת הגנה לבתי קפה וכצמח מרפא. בעת מצוקה, שבה הזמנתם חברים לארוחה ולא חשבתם על מנות ראשונות – אפשר לבשל את גבעוליו במקום אספרגוס. הכי חשוב – אפשר לצחצח בו כלי מתכת, בעיקר כלי פליז. חשוב שיהיה בבית למקרה שהטרומבון שלכם מלוכלך.
בעצם מה שאתם רוצים זה בית בכפר, אבל אין לכם ילדים ויש לכם חיים. לפיכך תמירו את אהבת הטבע שלכם לגינות ירק על הגג. הכי קל זה עשבי תיבול (וכשאנחנו אומרים עשבי תיבול אנחנו מתכוונים לעשבי תיבול, כי אין לכם זמן להיות מסטולים, אתם צריכים להחזיר ים טלפונים): תימין, רוזמרין, זעתר, נענע – כולם יצמחו בקלות וישדרגו כל ארוחה שתטרחו לאכול בבית. הוסיפו גם כמה עציצים של עגבניות שרי ואתם גרים בכפר, אבל באיטליה, לא בזבלה הזה פה.
קלטו קטע: הלאקי במבוק הוא לא במבוק והוא בכלל מביא מזל רע. סתם, הוא מביא מזל מעולה, אבל הוא באמת לא במבוק, הוא רק דומה לבמבוק. כמו הצ'יפס, גם הלאקי במבוק מגיע בשתי צורות: ישר ומסולסל. כל מה שהוא צריך זה מים וטיפה אמונה בשטויות. המהדרין ירכשו שני במבוקים ישרים ואחד מסולסל וייצרו בעזרתם סימן של דולר. כך יזכו גם בשגשוג וגם בתדמית של חברלייצים.
בילי וויילדר (1960)
כי בגיל הזה, אם עדיין אין לכם קומדיה רומנטית אהובה, זה כבר מביך ורומז שיש בכם משהו מאוד לא מפויס. אבל אם בוחרים אחת, כדאי שהיא תהיה גם קלאסית, גם מתוחכמת וגם עם ג'ק למון. הסרט, אגב, לא באמת עוסק בנדל"ן, אבל כן נקרא על שם הסוגיה הבוערת – עוד נקודה לזכותו.
[tmwdfpad]
ג'יי.סי צ'אנדור (2011)
המשבר הכלכלי היה רגע שהגדיר את הדור שלכם, אפילו אם הוא קרה רחוק ולא נגע בכם ישירות. אבל הוא גרם לכם לחשוב על כסף ועל נזילותו. זה לא שאתם רוצים ללכת לוול סטריט, אתם פשוט רוצים להציץ לשם. אבל ההשראה האמיתית של "המותחן המשרדי" (ז'אנר שהמצאנו הרגע) של ג'יי.סי צ'אנדור היא בכלל בכך שזהו סרט ביכורים של במאי ותסריטאי שהצליח לכתוב תסריט מספיק טוב בשביל לגייס אליו את קווין ספייסי ודמי מור. יצירתיות הם היו צריכים שם בבורסה.
אנדראה נבינס (2011)
אתם לא פאנקיסטים, כמובן, ומעולם לא הייתם, אבל התרגשתם מאוד מהדוקו על חברים בלהקות פאנק שמגיעים לגיל העמידה, מקימים משפחות ומשתדלים לשמור איכשהו על גחלת האותנטיות שנשאו לאורך עשרות סבבים של ה־Warped Tour. איכשהו גם יש להם בתים הרבה יותר נחמדים משלכם – נראה שPאנק רוק זה עסק יוקרתי בארצות הברית (או שפשוט יותר קל לבנות בית בקליפורניה מאשר דירה בתל אביב). ועדיין, גם לגברים מקועקעים מלהקות שלא ממש שמעתם עליהן יש משהו לומר לכם על החיים.
ג'וש רדנור (2012)
זוכרים את החודשיים ההם שבהם שקלתם ברצינות קריירה אקדמית, עד שהבנתם עד כמה האקדמיה רקובה? חוץ מזה, אין שום טעם להיות פרופסור במדינה שחם בה מדי בשביל להסתובב עם ז'קט טוויד. במקום לסיים את התזה שנטשתם לפני ארבע שנים, קחו צלילה לתוך עולם הקולג'ים האמריקאי: גברים מזוקנים, עותקים של רומנים של דיוויד פוסטר וואלאס (טוב, עותק אחד של "Infinite Jest" – ספר שחובה לשקר שקראתם), נערות חריפות ומבטיחות. כל מה שהיה יכול להיות לכם, לו רק הייתם מסיימים את התזה ולולא היה פה חם מדי בשביל ז'קט טוויד.
עדיף סרט עם יונקים ימיים ("The Cove", "Blackfish", אבל זה באמת לא משנה). זה נושא חשוב מאוד ואכפת לכם מאוד. והם גם חכמים מאוד. יצורים מופלאים.
למרות ומפני שאף אחד שאתם מכירים לא סבור כך
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?
(במקום 19.90 ש"ח)