>> רביד כחלני הוא המנהיג הצבעוני והכריזמטי של ההרכב האדיר ימן בלוז מאז 2010, ובמלאת 15 שנים לפעילותם באמת שהגיע הזמן לאלבום האולפן השלישי, עשור שלם מאז הקודם שזכה להצלחה מסביב לעולם. האלבום החדש, Only Love Remains, יושק בהופעה חגיגית בבארבי (רביעי 29.1), ויש עדיין כרטיסים,אז אתם יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות עכשיו.

>> הבית הרועש של אבא ופינה טובה לגדול בה // העיר של איתי תורן
>> היא הגברת הראשונה של עולם האופנה המקומי. העיר של הגר אלמביק

1. רומנו

חצי עוף וטאטאמי עם בת הזוג שלי שתחיה לשנים טובות, הדייט האהוב עלי. הם לצערי הוציאו את המנה מהתפריט אבל זה היה העוף הכי רך בעולם, קריספי מבחוץ מתנפץ בקלות בפה, נימוח וג׳וסי מבפנים, סלט פרש ליד של שומר ספוג בלימון מנקה, ושליכטה של חרדל שגומרת עליך. בקיצור משהו סקסי מאוד, אם יש למישהו מתכון של זה אולי אני אכין יום אחד. אבל זה לא העוף או עוגת הביסקוויטים 😉 זה לשבת עם אהובתי ולהרגיש בר מזל, וללמוד איך להיות פשוט מול האהבה. תבורכי.
דרך יפו 9

2. פנטסטיק

דרינק עם אריאל לייזגולד בבר הקוקטיילים שלו שנקרא פנטסטיק, כשמו כן הוא. אריאל והמקומות שלו (בל בוי, 223 , פליקס, קלמטה ועוד) הם חוויית האירוח וההשראה האנושית אולי הכי מדהימה שיש בישראל ומעבר. אריאל זכה בכל פרס שיש בערך בעולם בהכנת קוקטיילים ובכל מהשקשור באירוח וקונספט. עבדנו יחד מאחורי הבר בסניף הראשון שלמוזס לפני 20 שנה בערך, הוא היה מנהל בר ואני ברמן. בזכותו היה רגעהיסטורי במוזס, שבטח לא קרה שוב: אריאל ביקש ממני לשיר אריהקלאסית בדיוק בתקופה שלמדתי לשיר אופרה, אז ככה באמצע משמרתהתחלתי לשיר "אמרילי מיה בלה", בקול קונטרה טנור מהבר וכל מוזסוהיושבים בו השתתקו לשקט מוחלט. זה היה אחד הרגעים הקסומים בחיי.מאז ועד היום הוא בן אדם שלא משנה מה יקרה, הוא תמיד יגרום לי לאורבנשמה עם הגישה המרימה שלו.
צידון 3

3. בז ולוטרה

לשבת עם ליאורה טרגן בגלריה/חנות בגדים שלה -יפו העתיקה, חלל שליאורה עיצבה בצורה שפשוט כיף לצלול שם ולמדוד שם וללכתלאיבוד בתוך העולם שלה. ליאורה היא מעצבת אופנה אייקונית, תל אביביתשהשפיעה על עיצוב האופנה בישראל בעשורים האחרונים. יש לה שםשמלות ערב לא מהעולם הזה, ועד ג׳ינסים שהיא עיצבה מחדש הכי קולשיש. אני מת על הטוטליות שלה, אוהב את העולם שלה, מזכיר לי תמידאת עצמי כאמן וכמה חשוב המקום שלנו והבית שלנו כיוצרים, מעטיםהאנשים שחיים את האומנות שלהם בצורה כל כך עמוקה. למזלנו יש כמהוכמה כאלה בישראל בתחום האופנה, כמו ויקטור בלאיש, ששון קדם, שישלום, נירן אביסר, הד מיינר, קובי לוי, נעמי מערבי, אומרי שוחט, וכמובןעוד כמה שאני בטח לא מכיר. אלה אנשים שפשוט אין להם ברירה אחרתכי זה מי שהם בכל רמ"ח אבריהם, והם צודקים בהחלט, כי הם באמתנועדו לעשות את מה שהם עושים.
הצורפים 1

4. מוזיאון לאמנות תימנית

קפה תימני ותמר בגלריה של בן ציון דויד ביפו העתיקה, האיש שמכין אתהתכשיטים והתשמישים התימניים הכי יפים בצורה הכי עתיקה שיש וגםעם פיתוחים מודרניים, דור שמיני למשפחה של צורפים וזה שהכיןלכל כך הרבה אמנים את התכשיטים שלהם, כולל עפרה חזה. היסטוריה ישראליתיהודית תימנית. החברות שלנו החלה לפני יותר מעשור, בן ציון אהב אתהמוזיקה של ימן בלוז, שילב את זה בוידאוז של המוזיאון התימני הקטןוהחשוב שיש לו שם על יהודי תימן, עם וידאו הסברה על העלייה שליהודי תימן ועל ההיסטוריה והטכניקה של התכשיטים.במשך כל השנים אני עונד רק את התכשיטים של בן ציון. עשינו גם במשךהשנים ליין תכשיטים של ימן בלוז שנוסיף למכירה בקרוב באתר החדששלנו.
מזל דגים 3

5. סנטה קתרינה

5. לשבת עם הד מיינר בסנטה קטרינה. ללא ספק אחד המקומות הכי טעימיםבתל אביב, עצוב שהוא נסגר. אכלתי שם אין ספור פעמים מהרגע שהמקום נפתח, תומרהשף הוא בן אדם שתמיד כיף לראות אותו ולדבר איתו, תמיד חיוך תמידמלא אהבה והערכה לחברים וללקוחות שלו, תמיד חוקר אוכל ושתיה,הקינוחים הכי טעימים, הפיצה ובייגלה טירוף, היינות הכי מיוחדים, הג'ין,האווירה.

השילוב של זה ולשבת על חבר מוכשר כמו הד זה בית ספרלחיים. הד הוא אחד ממעצבי אופנה הכי מדהימים שהיו בהיסטוריה הישראליתוהעולמית, וגם מאיפה שרוב הבגדים שלי. הוא פרץ בגדול וכבש את פריזשנה אחרי שנה בשבוע האופנה, זכה בפרסים כאחד מהגילויים הגדוליםשל מעצבים הצעירים בעולם. הכרתי את הד בזכות ריף כהן האחתוהיחידה, חברה יקרה כבר שני עשורים, שאפשר בהחלט להגיד שהיאאחת מתופעות המוזיקה והפרפורמנס הכי מיוחדות ועמוקות שהיובהיסטוריה הישראלית ומעבר. על ריף אפשר לכתוב ספר שלם. הד הואבן אדם עם מתנה גדולה מאוד בכל מה שקשור לחזון אומנות הבגדובחירת הבדים, ההשפעות והגזרות. הבגדים שלו מרגשים וגורמים לךבאמת להרגיש לבוש בהשראה שעוזרת לך להרגיש הכי שיק הכי על זמניוהכי נעים. בלי קשר, הד הוא אחת השיחות היותר מעניינות ועמוקות שאנימייחל לכמה שיותר מזה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

חוסר ניקיון בעיר!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ערב שעשיתי עם בת הזוג שלי שנקרא Wake ועלה בסוהו האוס, ויעלהשוב בקרוב. שיתוף פעולה של מוזיקה ומחול ספונטני של חבורה שלאנשים שכל מה שהם זה אהבה ואומנות והרבה מאוד כשרון, מרגעים לאצפויים עם נגנים ורקדנים הכי מדהימים שיש. ביצירה המתבשלת הזאתיש רגעים של סולו ריקוד תיאטרלי על סולו גיטרה חופשי, ועדכוריאוגרפיה אחוזת טירוף של שלישיית רקדנים על סולו תופים טרנסי, עםהפסקות של שירים שגורמים לך לבכות.מעבר להרגשה המדהימה של ליצור עם בת הזוג שלי שאני מעריךומעריץ, יש בערב הזה משהו כן וחסר אגו שהחזיק אותנו מלאי תקווהבזמן המלחמה.
הייתי בהרבה מהזמנים הקשים שהיו כאן מאז תחילתהמלחמה, והקלטנו אלבום תחת האזעקות והבומים. אני מרגיש קרובמתמיד, ולא חלמתי שאכזריות כזאת תגיע לארץ שלנו, נלחמתי עם עצמימה להרגיש ומה להגיד אבל את האמת הכי עמוקה שלי אני יכול לדבר רק דרךהמוזיקה. מאז תחילת המלחמה המון אנשים לא מצאו את עצמם ובחרולהתעסק רק באיזה צד הם לוקחים, אבל אני חושב שלהשאיר פשוט ולתתמהמתנות האמיתיות שלנו הרבה יותר חשוב, כל אחד והמתנה שלו. בגלל זה אני חושב שהמקום שלנו כאמנים מאודחשוב, שיישאר שם ויביע את עצמו משם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכה של מוחי במוזיאון תל אביב.מוחי (מוחמד אבו סאלמה) הוא בן אדם מדהים ויחיד במינו. למזלי עבדנו יחד כמהוכמה פעמים בהופעות של ימן בלוז ובעוד פרוייקטים של חברים, אבל זאתרק ההתחלה. מהאנשים שמהרגע הראשון שנפגשנו החיוך שלו אמר הכל.לא רק שהוא התאורן הכי מבוקש בישראל, הוא בן אדם עם חזון רחוק, וזהבא לו בקלות. הוא גם אחד האנשים הכי נעימים ומביאים דרייב בו זמנית.התערוכה שהוא הקים במוזיאון תל אביב מלאה בתעוזה מכל כךהרבה זוויות, אישיות ועד לאומיות, תערוכה מלאה באור שהולך דרך כלהחושך.יש לי הערכה אקסטרה מיוחדת למוחי ותמיד אהיה שם איתו בכל דבר.כשהייתי בתערוכה שלו זכיתי לסיור איתו, וזה היה מדהים כמה מחשבהיפה יש לו על כל המצב, מוות וחיים, אור וחושך. רקדתי ושרתי מתחתלמיצב העצום הזה, ממליץ מאוד לכולם לבוא ולחוות את זה, זה נמצא שםעד מרץ, ואנחנו בטוח נעשה שם כל מיני שיתופי פעולה מתחת למיצב עדאז.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתמוך במוזיקה ואומנות, במיוחד לדור הבא, כי זאת התשובה הכי טובהשיש לנו היום ותהיה לנו תמיד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חן אגרון, היא כוח יצירה אדיר שהעולם צריך להכיר. אני יודע שאני לאאובייקטיבי לדבר על בת זוג שלי, אבל הרבה אנשים אחרים בעיר יעידו גםכן שהיא כוח עצום. עזבה את בת שבע לפני שנתיים, מאז הקימה את KICK,להקת מחול של רקדני על, אקס בת שבע ונוכחיים שמביאים אתהמחול למקומות לא שגרתיים, יצרה דואט מרגש מאוד עם אביגיל שפריר,עובדת על קברט רוק, נלחמת על שכר הרקדנים בישראל וזאת רקההתחלה. כוריאוגרפית עם כישרון טבעי, טעם טוב, והרבה כנות ולמידה.היא גם הנכדה של אושיית תחום המחול בישראל חסיה לוי-אגרון. בקיצורהיא יודעת מה לעשות עם הזדמנות.

מה יהיה?
הכל מהכל.הופעת השקה בבארבי לאלבום החדש של ימן בלוז ב-29.1.25,השקת מותג אופנה שאני מקים עם נירן אביסר בניו-יורק, הופעות של "קולות תימן" כל חודש בטארב (אל שייך) בכרם התימנים, הקלטותושיתופי פעולה מוזיקליים בעולם עם ימן בלוז שהולכים להפתיע אתכולם, עוד הופעות ספונטניות עם נגנים לא מהעולם הזה כמו שאני אוהב.והמלחמה תיגמר!

• העיר שלי
• ימן בלוז
• רומנו
• הפנטסטיק
• יפו העתיקה
• ליאורה טרגן
• הד מיינר
• חן אגרון
• סנטה קתרינה
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

עוד בטרם הספיקה להיות משודרת, הצליחה הסדרה "סיפורי בדים" לעורר דיונים סוערים בסצנת האופנה המקומית. גורמים בתעשייה טענו כי סדרת הדוקו של הבמאית עידית אברהמי, שעלתה השבוע ב־yes, מציגה אותה מזווית צרה ולא משקפת המתמקדת יותר מדי בשבוע האופנה המקומי – אירוע שמלכתחילה מספח אליו פלח מצומצם של מעצבים, רובם מבוססים כלכלית. הד מיינר, המככב בפרק הראשון של הסדרה, מסכים חלקית עם הטענות אך מזווית קצת שונה. "שבוע האופנה לא משקף את העשייה של המותג שלי, זהו רק אירוע בודד בעשייה רחבה יותר שלא זוכה לביטוי בסדרה", הוא מסביר.

העשייה הרחבה שמתאר מיינר, בוגר בצלאל (2012), מבוססת בעיקר על פעילות ענפה מעבר לים. מותג בגדי הגברים הנושא את שמו הוקם לפני כשנתיים בסך הכל, וכבר הוא נמכר ביותר מ־30 נקודות מכירה נחשקות ברחבי העולם, בהן אופנינג סרמוני בניו יורק וסופר אה מרקט בטוקיו. בשביל לסבר את האוזן ואת הניימדרופינג, עיצוביו של מיינר אף זכו לאיזכורים ולריורים מצד מגזינים בינלאומיים נחשבים כמו "ווג", "מארי קלייר" ו"דייזד אנד קונפיוזד".

בסוף השבוע הקרוב ינסה מיינר לגשר על הפער המקומי־בינלאומי ויאפשר טעימה ראשונה מקולקציית החורף שהושקה לאחרונה בפריז. בימים כתיקונם עיצוביו של מיינר נמכרים בחו"ל בלבד, מה שהופך את האירוע לא רק לאטרקטיבי אלא למאורע של ממש. הקולקציה מונה כ־30 דגמים, כולם על טוהרת הסגנון הספק מחויט־ספק נוודי, שמאפיין את עיצוביו של מיינר עוד מפרויקט הגמר שלו בבצלאל.

"העונה ניסיתי ככל האפשר להשאיר את חומרי הגלם במצבם הגולמי, כך שייראו כמו יריעה של בד", הוא מספר וממחיש באמצעות מעיל צמר וכותנה המדמה שמיכה. "העניין הוא בשכבות, במרקמים ובמשחק העדין שבין קשיחות וקריספיות לנוזליות ורכות".

מי שפחות מסוגל לדמיין את עצמו מתהלך בשמיכה, יתנחם בסווטשירט דו צדדי עם אלמנט מעטפת, בז'קט פארקה בגזרת בלון, בחולצת ג'ינס מכופתרת המזכירה ברוחה גלביה ובשלל דגמי מכנסיים מחויטים ורפויים.

הד מיינר, 350־2,220 ש"ח, הרצל 11 תל אביב, חמישי (24.11) 16:00־23:00, שישי (25.11) 10:00־16:00

• הד מיינר
• החיים היפים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

תעשיית האופנה הישראלית היא זירה צפופה, ולמעצבים באשר הם קשה לשרוד בה. הפונים לקהל הגברי מתמודדים עם אתגר קשה כפליים – השוק הצנום ממילא עבר לא מעט טלטלות בעשור האחרון ועסקים בולטים נסגרו, חלקם של שמות מבוססים כמו אלה אייזנברג וליאת זרמון, ואחרים של מעצבים צעירים ומבטיחים שפועלם נגדע מבעוד מועד, כגון אדם גפן. אותם מעצבים הפנו אצבע מאשימה לרשתות המסחריות שנהנות מהגמוניה כמעט מוחלטת ומספקות את צורכיהם של רוב הצרכנים, גם המתוחכמים שבהם. אך בשנתיים האחרונות נדמה כי תל אביב חווה תחייה מחודשת בתחום האופנה בזכות כישרונות חדשים.

בשבוע האופנה האחרון ניכרה נוכחותם של מעצבים טריים בתחום, כגון האחים מוסלין, אסף ריב, אלירן נרגסי והד מיינר, שאף התעלו על הקולגות הוותיקות מסצנת האופנה הנשית. למעצב אריאל בסן יש מכנה משותף עם נרגסי ומיינר. כמוהם, הוא סוג השראה מהלבוש המסורתי. אך בעוד מיינר הוא שומר מצוות ונרגסי חוקר את הדברים מנקודת מבטו של מתפקר, בסן נוקט עמדה אובייקטיבית מנקודת מבט אסתטית בלבד. "העובדה שלכל פרט יש משמעות ריתקה אותי", מסביר בסן, "טקס הקריעה שהופך את הבגד לסממן של אבל, הציציות שהן בגד תחתון בעל נוכחות חיצונית, כובע הסמט החסידי המעיד על שייכות קהילתית; יש משהו באופן הלבוש, בצבעוניות ובחומרים שמתקשר לערכים האסתטיים שלי".

אותם ערכים הם מינימליזם, מודרניזם ואדריכלות ברוטליסטית – ז'אנרים שבסן למד לחבב דווקא במהלך לימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון: "כסטודנט אתה לומד להכיר את עצמך ומבין מה אתה אוהב באמת. הפרויקטים שלי התבססו בעיקר על טקסטיל, וכך גיליתי שיש לי משיכה טבעית למקומות האלו. בתום הלימודים במכון הטכנולוגי ניגש בסן לדבר האמיתי ונרשם ללימודי אופנה בבית הספר הניו יורקי היוקרתי פארסונס. שנתיים מאוחר יותר שב לתל אביב והחל לגבש את קולקציית הביכורים שלו. כעת הוא מציג את הקולקציה השנייה שלו, גם היא עשויה ביסודה קווים נקיים וצנועים. עם זאת, קשה להתעלם מהאפיל הטווסי בעיצוביו של בסן, למשל בחולצה מכופתרת בעלת מחשוף גברי עמוק, בהדפס ז'קארד פרחוני שחור על גבי שחור, בז'קט מחויט ששודך אל מכנסי שורטס במקום למכנסי טוקסידו ברכיסות מעטפת א־סימטריות רבות, שלדבריו קורצות למעילי החלוק החרדיים אך בפועל מעניקות לאוסף נגיעות נשיות נועזות.

"הקולקציה לא נולדה מתוך רצון להתגרות או ליצור פרובוקציה, אבל כמעצב אופנה בתחילת דרכו, מובן שיש בי רצון לעורר ולהעביר רגש", מבהיר בסן. "הקולקציה לא עוצבה ללקוחות חרדים, אף שהייתי מקבל את פניהם בשמחה". במשך הזמן למד בסן לא להיצמד להגדרות: "בהתחלה דמיינתי את הלקוח שלי בצורה מסוימת, אך מאז שהתחלתי לעצב הופתעתי לגלות לקוחות בני 60 ויותר שמגיעים לחנות הסטודיו במיוחד". החנות המקוונת שהקים מדברת אנגלית שוטפת, וכך היא נחשפה ללקוחות מגרמניה, ארצות הברית ובריטניה. "חשוב לי להתאים את הקולקציות גם לאקלים האירופי, כך שגברים ממקומות שונים בעולם יוכלו לשלב את הבגדים במלתחה היומיומית שלהם. בסופו של דבר, התעוררות אופנת הגברים אינה רק עניין תל אביבי, אלא בינלאומי".

אריאל בסן

299־2,399 ש"ח,
לתיאום ביקור בסטודיו:
2899790־052 .

בראשון־שישי תוצג הקולקציה בחנות פופ אפ בדיזנגוף 216

• ליאת זרמן
• אלה אייזנברג
• אדם גפן
• חסידות
• אריאל בסן
• אסף ריב
• מעצבים ישראלים
• לבוש
• גברים
• חרדים
• האחים מוסלין
• הד מיינר
• אלירן נרגסי
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

שבוע האופנה התל אביבי (19.10־21.10) חוגג בסך הכל ארבע מהדורות במתכונתו הנוכחית. כמו בכל אירוע ייצוגי המבקש לבסס את עצמו ולהפוך למסורת, גם כאן עדיין ניכרים כאבי הגדילה וגיבוש הזהות. בעוד בשבועות האופנה מעבר לים יש ייצוג גורף לכל המעצבים הגדולים והחשובים בעולם, בתל אביב המצב קצת מוזר.

אלון ליבנה, קום איל פו וששון קדם שהשתתפו באירועים הקודמים הדירו השנה את רגליהם מן המסלול, בין היתר עקב אילוצים כלכליים, ומנגד אפשר להבחין יותר מבעבר בנוכחותם של שמות חדשים כמו מעוז דהאן וגדי אלימלך, או של מעצבים לא מוכרים שברובם אינם מצוידים בתקציב העסיסי הדרוש להשתתפות באירוע ולכן חולקים משבצת משותפת.

לצד עמודי תווך מרכזיים שממלאים את לוח התצוגות, כגון דורין פרנקפורט, אלמביקה, גדעון וקארן אוברזון, טובהל'ה, דודו בר אור ושי שלום; קשה להתעלם השנה מהפן המסחרי שמטיל צל כבד מתמיד על המסלול. במקרים מסוימים ההתערבות של נותני החסות אורגנית יותר, כמו במקרה של הרומן המתמשך בין המעצבת טובהל'ה ומותג הספורט פומה, שבא לידי ביטוי גם על המסלול ולא רק בפרסום. אפשר לקבל בהבנה גם את בקשתה של רשת אירוקה מחלק מהמשתתפים (כולל מפיק האירוע מוטי רייף) לעצב עבורה דגמי משקפיים שייחשפו על המסלול, אך במקרים אחרים המעורבות צורמת למדי. למשל, מה לעידן לרוס הנועז, אחד המעצבים הצעירים והמדוברים בשוק המקומי, ולספונסרית נטולת זוהר כמו קולגייט?

מפעל הפיס מצדו פרש את חסותו על שטחי הפרסום הנלווים לשבוע האופנה אך גם על שמונה מעצבים מבטיחים שזכו כל אחד לתמיכה כספית בסך 150 אלף ש"ח. במציגים הצעירים אפשר למנות את הד מיינר, אסף ריב, Hannah ו־Northern star, וגם מותגים מבוססים יותר כגון קומון רייבן והאחים מוסלין, שהיו הראשונים להכריז על סטריט קאסטינג דרך עמוד הפייסבוק שלהם ולהתחבר למגמה העולמית המתחזקת של הרחבת מודל היופי המוצג על המסלולים. טיפוח דור המעצבים הצעיר הוא קריטי להמשך גיבוש הזהות האופנתית המקומית. יום אחד השמות האלה עוד ימלאו שמונה משבצות נפרדות בלוח התצוגות, ואז שבוע האופנה יהיה מרגש באמת.

• שי שלום
• אסף ריב
• ששון קדם
• קומון רייבן
• טובהל'ה
• עידן לרוס
• HANNAH
• אלון ליבנה
• Northern Star
• הד מיינר
• דורין פרנקפורט
• אלמביקה
• האחים מוסלין
• קום איל פו
• אופנה
• החיים היפים
• דורית בר אור
• שבוע האופנה תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בתחילת השבוע הוכרזו שמותיהם של שמונת הזוכים במענק הראשון של מפעל הפיס למעצבי האופנה. הפרס, שכמותו הוענקו עד כה רק ליוצרים מצטיינים מתחומי התרבות, האמנות והספורט, זיכה את כל אחד מהשמונה בסכום של כ־150 אלף ש"ח, בליווי מנטורי של אחד מחברי ועדת השופטים שהורכבה בין היתר מדורין פרנקפורט, ששון קדם ומאיה נגרי, בייעוץ עסקי ובתצוגה בשבוע האופנה הבא של גינדי – חבילה שנשמעת כמו סינופסיס ל"פרויקט מסלול" ישראלי חדש, מינוס הריאליטי הפולשני שנוטה לחנוק את היצירה.

למי שלא עוסק בתחום הדבר אולי נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אך רבים מהמעצבים שהגישו את מועמדתם למענק, וכך גם בכירי תעשייה נוספים, רואים בו צעד נדרש של הכרה ממסדית בתחום ויישור קו עם יוזמות דומות בבירות האופנה המובילות. בלונדון יש פאשן איסט וניו ג׳ן, בפריז פרס ה־lvmh, בניו יורק פרסי CFDA ו־Style Files – כולם נועדו לתמוך בכישרונות צעירים (במקרה הספציפי של מפעל הפיס – מעצבים שפעילים פחות מחמש שנים בישראל) שהיצירה שלהם יוצאת מגדר הרגיל, נבדלת בקול הייחודי שלה ויכולה לשמש שגרירה בינלאומית ואטרקציה תיירותית.

שמונת הזוכים במענק הראשון הם בדיוק כאלו – מעצבים שעוסקים באופנה ולא רק בהלבשה, שנותנים או יכולים לתת לתל אביב ייחוד משלה שלא רק מחכה טרנדים מרחבי העולם: האחים מוסלין, נדב רוזנברג ל־Northern Star, גל שיינפלד ל־Mews, רחל כהן ל־Common Raven, ניר ורותם גואטה מ־Hannah, אלירן נרגסי, הד מיינר ואסף ריב. שני השמות האחרונים מסקרנים במיוחד כי הם אנונימיים יחסית לאחרים, בגלל היותם מעצבי גברים לא מתפשרים ומפני שהם פונים מישראל החוצה, עם הבנה של השוק הבינלאומי ועם תוכניות מעשיות להשתלבות בו.

הד מיינר הציג לפני שבועות אחדים בשבוע האופנה של פריז את הקולקציה השלישית שלו – אוסף של מחויטים מוקפדים שנבנו בעזרת שימוש בטכניקת דה קונסטרוקציה. למרות גילו הצעיר של המותג ולמרות העובדה שהוא מיוצר בארץ למרות כל קשיי הבדים והתפירה בארץ – הוא כבר הספיק להשתלב ברשימת המותגים של חנויות מובילות בלוס אנג׳לס, ניו יורק והונג קונג ולקבל התחייבויות עקביות במגזינים בינלאומיים נחשבים כגון "ID" ו"Elle".

"אני לא עומד לשנות הרבה באופן הפעולה שלי. זה פשוט נותן לי כמעצב הכרה מערכתית ודחיפה משמעותית להמשיך לבסס את המותג שלי. אני מתחיל קולקציה חדשה בידיעה המרגיעה שאצטרך לעשות פחות פשרות, שאוכל לעבוד על הדברים עם הרבה פחות לחץ".

מיינר מוסיף שימשיך לכוון לקהל בינלאומי בשל ההבנה שהשוק המקומי לבגדים הייחודיים שלו הוא מצומצם ובשל סירובו לעבוד בשיטת הקונסיגנציה הבעייתית, שלדעתו היא עדיין אחד המכשולים המשמעותיים ליוצרים צעירים בארץ.

"יש יותר ויותר גברים שמגיעים לרכוש בסטודיו שלי, מגילים ומתחומים שונים. אני חושב שהמכנה המשותף לכולם הוא שהם גברים פואטיים. אני רוצה להגדיל את השוק כאן, אבל מרגיש תחושת שליחות לייצג את ישראל לעולם. המזרח התיכון הוא היום המקום הכי מעניין ומעורר השראה ליצור בו. יש כאן סקרנות ורעב גדולים הרבה יותר מאשר באירופה. אני מאמין שליוצר כאן יש אחריות לעשות משהו יוצא דופן, שהוא שלנו".

גם המעצב אסף ריב מאמין שתוצרת מקומית, למרות כל המכשולים, יכולה להיכלל במובילי שוק האופנה הבינלאומי. ריב הוא יוצא דופן ברשימת הזוכים כי היה היחיד שהציג בפני ועדת השופטים מותג בשלבי פיתוח שעדיין לא העמיד קולקציית בכורה, אבל למעצב הצעיר יש קבלות בשפע: כבוגר מסלול התואר השני היוקרתי של הקולג' הלונדוני סנטרל סיינט מארטינס, פריטים מקולקציית הגמר הגברית שלו הופיעו במספר רב של מגזינים מובילים כדוגמת "ווג", "interview" ו"GQ". הוא שיתף פעולה עם חברת הסריגים פירנגל אוף סקוטלנד ובשנה שעברה עם בית קום איל פו, בקולקציה שהתבססה על דפוסים שיצר אביו, האמן דוד ריב.

"המותג בהתהוות שואב השראה מתחום הבלט הקלאסי, תחום שמתבסס על נושאים שמעניינים אותי בעשייה שלי: יופי, שפת גוף, הישגיות, רוטינות ושליטה עצמית. אני רוצה לבסס אותו בטווח שבין פרימום אקטיב־וור לאופנה גבוהה, שיהיה שימושי לעוסקים בתחום אבל יתפקד גם כמוצר בעל ערך עיצובי גבוה לאלו שאינם רקדנים", הוא מסביר את האני מאמין שלו. לדבריו המענק יוצר תקווה: "זה ייתן לי גישה לחומרים שאולי הייתי מוותר עליהם מראש, יכולת לא להתפשר על שום גימור ובגדול לייצר משהו שעומד בסטנדרט בינלאומי ולא להיות במלחמת הישרדות מקומית". מבחינתו מדובר באיתות ראשון בדרך לשינוי בגישה הממסדית, שעד כה לא נתנה גיבוי לתעשיית האופנה. "זה מראה שיש הערכה לתחום, שלא הייתה מובנת מעליה עד לפני כמה שנים. עד עכשיו השקיעו רק בתחומי תרבות אחרים, וזוהי הכרה בכך שאופנה היא חלק מהתרבות שלנו. אני מלא הוקרה למפעל הפיס על כך שהרימו את הכפפה ונכנסו לוואקום הזה".

• ששון קדם
• אסף ריב
• פרס מפעל הפיס
• דורין פרנקפורט
• הד מיינר
• מאיה נגרי
• אופנה
• החיים היפים