Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
סביר להניח שתתקשו לבחור לאיזו הופעה ללכת הערב – מהסיבה הפשוטה שיש המון הופעות טובות. אנחנו לא הולכים לעזור לכם עם המלצה נקודתית, כי זה קשה מדי, אבל נציף פה כמה הופעות שכדאי לשים לב אליהן. אתם כבר תעשו את המתמטיקה בעצמכם מה שנקרא.
המדריך המלא לרוקר המקומי: אילון קורח (המפשעות) בוחר מקומות
אילון קורח מהמשפעות. צילום: תומר גילת
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: אחד הרוקרים הכי צבעוניים בעיר שיופיע בשלישי עם הרכבו בפאי. בפנים: היכן שהוא מתקעקע, מצטלם, מופיע ושותה. לא צריך הרבה יותר מזה
הסטודיו המקסים לצילוםשל אלה ברק (בסמטת בית הבד) הוא מעבדת קסמים אנלוגית. אלה עושה שם יצירות תיאטרליות שמשלבות יופי, תפוארה ואור. בין אם את צריכה עטיפה קונספטואלית לאלבום חדש ובין אם אתה מעוניין בפורטרט משפחתי לכבוד חג או מועד – לכו לפוטו ברק ואלה תוציא לכם תמונות שיגעון. אפילו הדודה הפולניה שלכם תצא רוקסטאר!
אני מאוד אוהב קעקועים, הסגנון האהוב עלי הוא אולדסקול "טרדישינל" – קווים עבים ובולטים. את רוב הקעקועים שלי עשיתי בחו"ל כי אין הרבה אומים בארץ שמתמחים בסגנון, אבל יש כמה שכן ורובם עובדים ב"לאב לייט סטודיו" בשוק היווני ביפו. בראש הסטודיו עומד אור קנטור, שלפי דעתי הוא אחד המקעקעים הכי טובים בארץ ואני ממליץ לכל אחד ואחת לעשות אצלו קעקוע אולדסקול ים תיכוני, אוריינטלי, פלסטיני מקורי.
אילון קורח ודפנה בר אל. צילום: איריס פירס
3. אולפני המזל
הבית של המתופף שלנו גדי פטר המכונה גם גוד, הוא אחת מפינות החמד הכי חמימות בעיר. הלופט שלו נמצא בבית ערבי ישן ברחוב רזיאל ביפו והוא גם משמש כאולפן הקלטות. אם תצליחו להקליט שם משהו הרווחתם, ואם יזדמן לכם להגיע לאחת ממסיבות החברים והחברים בבית של גדי כנראה שבאמת התמזל מזלכם, כי יש לו בית נעים, אבל יותר מזה כי גדי הוא חבר מדהים!
4. רחוב הקונגרס
אמנם הוא מלוכלך ומוזנח כמו כל אזור דרום העיר המופקר, אבל הרחוב הזה הוא הבית שלי ואני גר בו מאז שעברתי לעיר לפני 12 שנה. השכונה הזו גם מפחידה וגם מחרידה אבל גם מרגשת כי היא מלאה בדברים אמיתיים: כיעור אמיתי ואסתטיקה אמיתית וכאב אמיתי והרבה אנשים יפים בכל מיני צבעים ואני מוצא שם הרבה השראה. בקיצור – רחוב אגדה, למרות שבינינו… "אין לך מה לחפש ברחוב הקונגרס ילדה".
5. כל מוסדות התרבות
המקומות שבאמת עושים מבחינתי את העיר הם המועדונים והברים שנותנים במה ללהקות שיוצרות מוזיקה ותיאטרון בשוליים ובמחתרת, לאמנות חדשה ורלוונטית בשלל ז'אנרים ובעיקר לרוקנרול. המקומות האלה הם בעצם מה שהופך את הכפר הגדול הזה עם הבניינים הגבוהים לאשכרה עיר. לכן, מבלי לעשות איפה ואיפה, ובסדר שרירותי – תודה למי שנותן לנו במה: הרצל 16, רפי (תדר), לבונטין 7, כולי עלמא, פאי, ברקפסט, גגרין, צימר, צוותא ותמונע ואםשכחתי מישהו אז סליחה. אה, ותודה לאודם, לאוגנדה, לאיסטנבול, לקליפורניה, לוואן ולקיי – על הדרינקים של אחרי.
גינת הפיי. מתוך פייסבוק
את המפשעות (עם קורח) תוכלו לראות בשלישי (14.12) בפאי (כאן תמצאו את כל הפרטים). הם גם יופיעו בחלאל ב-30.12. קורח ישחק בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא בין התאריכים 23-25.12
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אנחנו מאוד אוהבים את המפשעות. אנחנו מדברים על הלהקה כמובן. לטעמנו המקום הכי טוב לתפוס הופעה שלהם זה בהרצל 16. אתם לא תאמינו מה הולך לקרות הערב (ג'): בדיוק זה – הופעה של המפשעות בהרצל 16. הידד.
הם קוראים לזה "קאלט רוקנרולי", אנחנו נגדיל ונאמר שזו אחת ההופעות הכי טובות בעיר. מתחילים ב-22:30, והכניסה חופשית "ובאחריות המשתמש/ת" לפי הנכתב. לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
להקת הגראז' התל אביבית בהופעה משותפת עם הצגת הפרינג' המצליחה "המלך אובו", שבה משחק בתפקיד הראשי סולן המפשעות.
"המלך אובו" נכתב על ידי אלפרד ז'ארי והוצג לראשונה ב-1896. המחזה נחשב למבשר תיאטרון האבסורד. במחזה, אבא אובו, מפקד בחיל הדראגונים, משוכנע על ידי אשתו, אמא אובו, לרצוח את מלך פולין ולרשת במקומו את השלטון. שררה, כוח, שחיתות – כל העולם הפוליטי המוכר נמצא כאן.
אילון (אילונזו) קורח, 35 תעסוקה:סולן להקת המפשעות ושחקן תיאטרון אינסטגרם:eylonzo@
איך היית מגדיר את הסטייל שלך? "פיראט אלגנט. האסתטיקה שלי מורכבת מדימויים איקוניים ורוקנ'רול, גם באמנות שאני יוצר, בזו שאני צורך וגם בבגדים שאני לובש. בכיתה א' אימא שלי לקחה אותי לקנות חולצה, היא רצתה שאבחר משהו חמוד אבל התעקשתי על חולצה עם הדפס של איירון מיידן. לא ידעתי מי הם, והיום אני לא מעריץ גדול, אבל הגרפיקה משכה אותי כמו עש לאש. מאז הטי שירט הזו הסטייל הזה הוא הפייבוריט שלי. לאחרונה אני מוצא חן בחליפות ובגדים אלגנטיים. הקרדיט על זה הוא לגמרי לבת הזוג שלי, בעצמה אייקון אופנה,דפנה בר־אל".
אילון קורח ודפנה בר אל. צילום: איריס פירס
תמיד היה לך סטייל מיוחד? "כילד הייתה לי התמכרות קשה מאוד לתשומת לב אבל אף פעם לא הרגשתי שאני בולט בנוף. תמיד הרגשתי רגיל ושנאתי את זה. גיליתי שבגדים, ובהמשך גם קעקועים ואקססוריז, הם דרך לקבל את תשומת הלב הזו שהייתי רעב לה. בתיכון גיליתי את הבמה ואת מחיאות הכפיים ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה".
"בתיכון גיליתי את הבמה ואת מחיאות הכפיים ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה". צילום: איריס פירס
איפה אתה קונה בגדים? "בעיקר בארצות הברית. התבגרתי בלואר איסט סייד של מנהטן, ובעיניי זו העיר הנפלאה בעולם. לאחרונה ביקרתי גם בחוף המערבי ואפשר למצוא שם וינטג' איכותי יותר במחירים שפויים. יש לי בארון גם כמה פריטים שאני מאוד אוהב משוק בצלאל".
אילו תגובות אתה מקבל? "אני מרגיש לא מובן בהרבה מקרים וזה לא תמיד נעים. להיות מי שאני זה מבחן אומץ מבחינתי. התחושה שהכי לא נוח לי איתה היא שלא עשיתי בדיוק מה שרציתי כי חששתי ממה יגידו עליי. שיעור חשוב שלמדתי הוא שתגובות זה דבר לא צפוי, אפשר לקבל מחמאות מהאנשים הכי נורמטיביים ולספוג עלבונות מהכי ליברליים".
"אני מרגיש לא מובן בהרבה מקרים וזה לא תמיד נעים". צילום: איריס פירס
מה הפריט הכי מוגזם שיש לך בארון? "אצלי כל יום הוא פורים, אני יכול להיות קאובוי בשלישי אחר הצהריים או מלח אמריקאי כשאני הולך לים. הפריט המוזר והמיוחד האהוב עליי לאחרונה הוא ז'קט של נגן מריאצ'י שקניתי בלאס וגאס בחנות שמתמחה בווינטג' מקסיקני".
יש פריט שאתה לא מוותר עליו? "אף פעם לא ממש אהבתי את השיער שלי, בטח שלא מאז שהתחלתי לאבד אותו, אז אני כמעט אף פעם לא יוצא מהבית בלי כובע. יש לי אוסף גדול".
"מאז שעות הת"ש בצבא לא לבשתי סנדלים ואני לא רואה את זה קורה בקרוב". צילום: איריס פירס
יש משהו שלא תלבש לעולם? "הסגנון שלי מורכב משילוב של הרבה תקופות וטרנדים, אבל אני נמשך לפריטים שהם קלאסיים ושעברו את מבחן הזמן. זה בא לידי ביטוי בצבעוניות. אני לא לובש צבעים עזים ונועזים, אוהב שחור, לבן, חום, קצת אפור, צבעי יסוד, מקסימום ירוק. הצבע השנוא עליי הוא כתום. אני לא אוהב להבטיח הבטחות ולצאת בהצהרות, אבל מאז שעות הת"ש בצבא לא לבשתי סנדלים ואני לא רואה את זה קורה בקרוב".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו