אין אדם בשכונת כרם התימנים ובסביבות שוק הכרמל שלא מכיר את ״גלבי״, הידוע גם בתור "המקום של ענת", על שם הבעלים הכל יכולה ענת שבי. כבר חמש עשרה שנה ששבי מבשלת בפינה הקטנה שבכרם אוכל ביתי מוקפד – מחומוס בדרך אל הים, ועד קוסקוס, תבשילים, מרקים, ממולאים והכל מה שישכיב אתכם לישון ואין יותר ללכת לים. המקום של ענת היתה במשך שנים אחת ממסעדות הפועלים האהובות עלינו, ולא רק כי ענת נהגה להזמין את הצועדים של מצעד הגאווה לזלול אצלה בסוף, ולארק כי היא יודעת לענות יפה מאוד למי שמתלונן על הורדת תעודת הכשרות שלה. למרות שזה בהחלט עזר. אבל למרבה הצער, כל זה עומד להסתיים.

>>קצף בנמל: שוק בירה קראפט כחול לבן יערך בבית המכולות שבנמל יפו

ביום שבת האחרון פרסמה ענת שבי בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה הודעה כואבת: "חברים יקרים, אחרי 15 שנות פעילות, בלב שלם החלטתי לצאת לחופשי", כתבה ועדכנה על סיום דרכה של מסעדת גלבי, "היה כיף לבשל לכם". בהתאם, בעוד כשבועיים (30.5) תסגור גלבי שבסמטת הכרמל את שעריה. השלט ״להשכרה״ כבר עומד על החלון, אבל עד שיגיע הרגע לעזוב הקהל מוזמן לבוא, לאכול ולהתנחם. "האמת שמיציתי", הסבירה שבי את ההחלטה לעזוב את המטבח.

"תמיד אמרתי לעצמי שבגיל 60 אצא לחופשי, והגיע הרגע. עברתי כאן הרבה, אני בשוק מאז סוף שנות התשעים ובגלבי מ-2010, וכשאני מסתכלת לאחור באמת נהניתי מכל רגע. רצים איתי כבר שנים לקוחות שהפכו למשפחה, וחלק אפילו קוראים לי אמא. אבל צריך גם לדעת מתי לסיים, וזה הזמן שלי עכשיו לטייל בעולם, להסתובב ולהיות בפנסיה״.

זה קשור בין היתר למלחמה ולתקופה?
״לא באופן ישיר' אבל הכל קשור אחד לשני במדינה הזו. זה הבית שלי ואני תמיד אחזור לארץ, אבל קשה פה מאוד עכשיו ואני צריכה קצת אוויר לפני שאשתגע. חוץ מזה' הזמנים משתנים והיום מה שהולך יותר בסצנה הקולינרית זה פיוז׳ן, מנות שרינג וביסים קטנים. אני לא מתכוונת להתחדש ולהתעדכן בטרנדים – העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות/ יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם. חוץ מזה אני רוצה לhהנות ולטייל בעולם, להסתובב ולאכול, ולא רק לבשל לאחרים״.

איך הגיבו הלקוחות?
"היו עצובים מאוד, אפילו ניסו לשכנע אותי לא לסגור ומשכתי עוד כמה שבועות בגללם. יש אנשים שמגיעים קבוע כבר שנים וזה באמת כואב בלב, אבל אני צריכה לחיות ולצאת לחופשי. אני גם אם חד הורית, כבר שנים שהכל היה עליי. עכשיו כשהבן שלי ברשות עצמו, זה הזמן שלי והוא מפרגן. אומר לי אמא, קדימה, סעי".

למה הכי תתגעגעי?
"ללקוחות, הם באמת הפכו למשפחה. אבל אני אגיד לך למה אני לא אתגעגע לרגע: למס הכנסה, לביטוח לאומי ולמע״מ שעשקו אותנו וחנקו אותנו כל השנים האלה".

אז מה התכניות?
״קודם כל טסה בכיוון אחד לאירופה. הכישרון שלי הולך איתי לכל מקום, אז אולי אני אבשל. היו כל מיני הצעות אבל נראה, זה לא סוף פסוק והמטבח תמיד איתי. אבל זה הסוף של גלבי, וכמו שכתבתי בפוסט – נתראה כשנתראה״..
גלבי תיסגר ב-30.5. עד אז היא תהיה פתוחה בימי ב'-ו', 8:00-17:00. סמטת הכרמל 30, בואו להיפרד

• אוכלים שותים
• המקום של ענת
• סגירה
• כרם התימנים

צריך לומר את האמת: אין יותר דבר כזה "מסעדות פועלים" בתל אביב, וגם המונח "מסעדות עממיות" נמתח כבר עד קצה גבול היכולת של הארנק. מה שנשאר הם שרידים אחרונים לעידן שהסתיים ובו אפשר היה לאכול ארוחת צהריים הגונה, מזינה וביתית במחיר הוגן, ועל השרידים האלה חייבים לשמור. בחרנו להמליץ היום על שלוש מסעדות כאלה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> מהאייטיז באהבה: המנות החדשות הכי טובות בתל אביב כרגע
>> כמעט כמו סקס: 8 מנות מחרמנות שכדאי לאכול בתל אביב עכשיו

הכי פלורנטין // שמעיה

למה כדאי:מוסד פלורנטינאי ותיק שמגיש אוכל ביתי פשוט מאוד, טעים מאוד ולא יקר בכלל, עם מגוון תבשילים עצום ששמעיה מבשל מדי בוקר. כל שכונה בעיר צריכה מסעדה כזאת.
מה טעים:ההצטיינות האמיתית כאן היא בגזרת הממולאים. אל תחמיצו את עלי המנגולד הממולאים ואת הסלק הממולא, ואם אתם לא בקטע לכו על הקציצות. מה שלא תעשו, זה לא יעלה לכם יותר מ-50 עד 70 ש"ח.
אווירה:פלורנטין במיטבה.
>> שמעיה, ויטל 2

הכי מאמא // המקום של ענת

למה כדאי:קוראים לו גם "גלבי" ו"המטבח של ענת", אבל לא משנה איך תקראו לו, משנה שענת שבי מבשלת כאן מהלב במסעדה הצנועה והקטנה שבפאתי שוק הכרמל. כמו המאמא שתמיד רציתם ולא מצאתם.
מה טעים:ענת מבשלת בכל יום פחות או יותר מה שבא לה והכל יוצא לה טעים טעים. המחירים לא זולים אבל גם לא חזיריים. אם הגעתם ביום של מפרום או קציצות דגים אז אתם אנשים בני מזל ולכו למלא לוטו או לעזאזל.
אווירה:כמה טוב שבאתם הביתה.
>> גלבי/המקום של ענת, סמטת הכרמל 23

הכי לוינסקי // סלימי

למה כדאי:סלימי היא אחד השרידים האחרונים למה שהיה פעם שוק לוינסקי – אזור של חנויות תבלינים ושימורים אקזוטיות ומסעדות פועלים פשוטות – לפני שהפך למעוז בילוי עתיר ברי יין. יש כאן אוכל פרסי מעולה שבמעולים, מסעדה על-זמנית שלא השתנתה הרבה ביותר מ-60 שנות קיומה.
מה טעים:אם תצליחו לא להזמין את הגונדי – אנחנו תמיד נכשלים ברגע האחרון – אז לכו בכל הכוח על החורשט סבזי, ואם אתם מורעבים כמו פועלים אז על הדיל המדהים של חורשט סבזי עם בשר ואורז ושני שיפודים לבחירה ב-82 ש"ח, שתכל'ס יחד עם עוד איזה סלט יכול להאכיל גם שני אנשים שאינם פועלים.
אווירה: כמו מסעדת פועלים של פעם. הזדמנות אחרונה לראות.
>> סלימי, נחלת בנימין 80

פרסים יקרי ערך. הגונדי של סלימי (צילום: אנר גלם)

• אוכלים שותים
• מסעדת פועלים
• ממולאים
• המקום של ענת
• סלימי

עם כל הכבוד לרחוב נחלת בנימין שכבר הוכרז כאיט גירל של קיץ 2024, הדברים המעניינים באמת קורים בשוק הכרמל. השוק הרוחש מאז ומעולם היה ברומטר עירוני סוער, מקום של אמוציות וטרנדים. ובחסות המצב הוא נעשה מטורלל מתמיד. קחו למשל את המקרה שקרה במיטש, מזללת הקבבים הוותיקה בשוק: בתחילת השבוע הודיעה השפית אורית מושקוביץ שהיא סוגרת את המקום, והפעם סופית, אך לא עברו יומיים, וליוטיוב עלה סרטון שבו "מבקר המסעדות" ניב גלבוע ואיש היח"צ רני רהב מסיירים בשוק, ובין היתר זוללים קבבים במיטש. "היה שווה לבוא, וכנראה שההמלצות שקיבלת היו טובות", חיווה רהב את דעתו. "בול בוקרשט", עונה גלבוע בפה מלא בשר. מושקוביץ הבינה שיש כאן הזדמנות: היא הפכה את ההחלטה, לכל הפחות באופן זמני, ופתחה את המסעדה עד לסוף השבוע הקרוב.

>>מסעדת OCD חוזרת, וגם בינו גבסו, וגם דה טאקו וגם עוד חדשות אוכל

"הכתבה צולמה לפני כחודש, וכשהבנתי שאנחנו מורידים את התריס ולא ממשיכים את הפעילות, שלחתי לניב הודעה שכרגע המסעדה סגורה. למחרת הכתבה עלתה, והבנתי שאני לא יכולה שלא לפתוח" הסבירה מושקוביץ את הזגזוג. מה יהיה בשבוע הבא אין לדעת, אך הבניין שמול המסעדה עתיד להיהרס ולכן היא מחפשת מקום אחר, מחוץ לגבולות השוק. מי שעוקב אחרי מיטש ומכור לקבבים ולמוג'דיי, ממרח שום רצחני, יודע שזו אינה הפעם הראשונה שהמיטש נסגר. אבל בזמן שכזה, נראה שזהו היוצא מן הכלל שדווקא מעיד על הכלל, ובעיקר מעיד על חוסר היציבות בשוק, שמאז השבעה באוקטובר מצבו הולך ומידרדר.

שוק הכרמל התאפיין תמיד בתחלופה מהירה של עסקי אוכל. בחודשים האחרונים האדוות הפכו לצונאמי ומקומות נסגרים בזה אחר זה. בית הקפה בינז 20, בר היין והאוכל לה סיטה, בר האוכל היפני-מרוקאי Mess והמסעדות מרלוזה ונינג שעברו דירה הן רק כמה דוגמאות. ואנחנו לא מדברים בכלל על דוכנים שהפציעו לרגע והתפיידו, שווארמה גרטי ודוכן הקובה העיראקי של רוני בשרים למשל. לקושי האובייקטיבי שנגרם בעקבות עבודות הרכבת הקלה באלנבי והשיפוץ בחלקו המערבי של השוק נוספו תוצרי המלחמה – אפס תיירות, משבר כלכלי, מחסור בידיים עובדות (צעירים רבים נמצאים עדיין בשירות מילואים) ומצב רוח שפוף.

"יש בשוק הכי פחות רגליים הולכות מאז שהגעתי לכאן לראשונה בשנת 2010", אומר אייל קיצ'ס בעלי OSU, דוכן הסמאשבורגר היפני שנפתח בחודש ינואר השנה. "כל העסקים מסביבי בהישרדות מטורפת. כולל הבסטות וכולל מקומות שפותחים רק חלק מהשבוע. אפילו הפלאפל לידי עובד פחות, אבל הוא וואן מאן שואו, אז זה לא נורא. אפשר לספור על יד אחת את המקומות שעובדים טוב". קיצ'ס מכיר את השוק היטב, שכן לפני אוסו הוא היה מבעלי ספוט הבשרים כרמל, ובר האוכל הסיני צ'יינה קלאב. לדבריו, המשבר החל עוד לפני המלחמה עם עבודות הרק"ל ("עברו כאן אוטובוסים כמו בתחנה מרכזית והיום הכל סגור. באלנבי עסקים בכלל גוססים"), והתגבר בגלל המלחמה ועם בוא הקיץ.

מסתבר שבימי ראשון ושני השוק ריק לגמרי, ואת יום שלישי אפילו שוק האמנים במדרחוב נחלת בנימין אינו מצליח להציל. לקוחות מעדיפים לחסוך מעצמם את סיוט ההגעה והחניה, ובמקום זאת מזמינים וולט – גם כאלה שגרים קרוב. קיצ'ס מספר שגם כשכבר יש תנועת לקוחות, הקניות עצמן במגמת ירידה. למשל דוכן הדגים המפורסם של מוסי, שפתוח רק יומיים בשבוע, ובמקום ויטרינה מפוארת, המקום פועל בהזמנות. "לבעלי דוכנים ומקומות אוכל אין עבודה. הם יושבים ומדברים אחד עם השני ומעבירים את היום".

ענת שבי עובדת בשוק כבר 14 שנים, וגם היא לא זוכרת תקופה קשה כל כך. "השוק מת", היא אומרת בקול עייף. "ראיתי את ההידרדרות שלו מול התפתחות הקולינריה, שנמצאת היום במצב קשה מאוד". בגלל המצב, מיעוט התיירים וחום יולי-אוגוסט החליפה שבי פאזה ממסעדת פועלים למעין חמארת שוק שפועלת בשעות הערב. היא הביאה שף והעזיבה אותו ("לא יכולתי לסבול שבחור צעיר אומר לי מה לעשות"), והרכיבה תפריט של מנות קלות שהולכות טוב עם בירה. בתחילת המלחמה היא אירחה במסעדה את שפוי, בר היין של אנשי M25 הסמוך, ותרמה את המטבח לפופ אפ שהפעילו אנשי טרטוריה מקומית, שפונו מהצפון – הכול כדי לשמור את המסעדה בחיים.

"הם רצו לקחת את המקום אבל הוא הבית שלי. זה משהו שאני יוצרת עוד מהניינטיז, כשהיו יושבים אצלי דראגיסטים ורוקיסטים באותו שולחן. עשיתי לילה ועשיתי יום, ועכשיו אני עושה ערב". עבור הלקוחות הקבועים היא מתגמשת ופותחת את המקום בשישי בצהריים בפורמט הישן, כמסעדת תבשילים ביתית. "יושבים אצלי כמה פרלמנטים שהתאכזבו כשעברתי לעבוד ערב. כשהודעתי לכמה חבר'ה שאני פותחת בצוהריים עם אוכל אמיתי, הם באו אלי בחיבוקים והראו לי את ההתרגשות בקבוצת הווטסאפ שלהם. הבנתי שבשישי אני חייבת לפתוח כמו פעם. עברתי את הקורונה והמלחמה והלקוחות הקבועים מחזיקים אותי".

פנדה (עידן פיינבורג), בעלי דוכן הפיתות והבר רומיה, מתוסכל גם הוא מהמצב. "אני כבר לא מצליח להבין מה אני עושה פה. יש כל כך מעט סיבות להישאר עד שגם אני חושב לסגור, ואני עסק מצליח ומותג חזק. אני משלם ערימות של כסף ובמקום להיות איתנו, המלחמה שלי היא בתוך הבית", הוא אומר ומפנה אצבע לעיריית תל אביב יפו. "אנחנו נמצאים בעיר הכי יקרה בעולם ובמצב מלחמה, ובסוף יוצא שהאויבים שלנו הם דווקא החברים בעירייה. במקום להבין את המצב ולבדוק אם אפשר לעזור במשהו ולשים איזה ספסל, מקשים עלינו".

הקושי מגיע ברגעים הכי לא צפויים: לפני מספר ימים הוגשה נגד פנדה פיתה תלונה על רעש, אז נשלח להוציא אישור איכות הסביבה, שעבורו הוריד את הרמקולים כדי לקבל את האישור, ואז נותר ללא רמקולים, ללא אווירה ועם פחות לקוחות. "מיום שהכנסנו את הרמקולים למחסן יש ירידה של 30 אחוז בהכנסות. לקוחות והעובדים מרגישים כמו ביום הזיכרון". כדי להתמודד עם הקושי בבסיס האם בשוק, הוא מפנה משאבים אל פרויקטים במקומות אחרים – אירועים, פופ אפ בתערוכת "צבע טרי" וסניף שפעל בבניין צ'קפוינט בשכונת ביצרון.

"בסוף אנשים כמוני בונים את העיר הזו. אנחנו עושים הכול כדי שיהיה טוב וכיף וחווים אכזבה מהשותפים שלנו. לשוק קשה, ועם כל מה שאני מנסה לעשות – בסוף הסכין נתקעת לי בגב". האם יש מישהו שיהיה, בעירייה או מחוץ לה, שעובד על הצלת השוק? למרבה הצער, נראה ששוב בעלי העסקים נותרו בעיקר לבדם כדי לנסות ולהשאיר שריד מתל אביב הישנה, תוך כדי לוליינות עסקית בלתי אפשרית רק כדי להישאר בחיים. אז אולי בפעם הבאה, אפשר לוותר על הוולט ולבוא לשוק.

בתגובה לדבריו של פנדה, מעיריית תל אביב-יפו נמסרה התגובה הבאה:"העירייה ערה למצוקת העסקים ועושה כל שביכולתה על מנת לסייע ולעזור לבעלי העסקים בעיר. כך למשל העירייה מקדמת סיורי טעימות בשווקים ופעילויות בשיתוף העסקים על מנת לעודד אנשים להגיע והחל מתחילת המלחמה ועד פברואר נתנה העירייה פטור לעסקים מאגרות שונות כמו היתרי שולחנות וכיסאות, פרגודים והיתרי לילה. בנוסף ראש העירייה פנה בתחילת המלחמה לשרי האוצר והפנים בקריאה לפטור את בעלי העסקים מתשלומי ארנונה אך לא נענה. באשר לעסק המדובר, בעקבות ריבוי דו״חות בגין מטרדי רעש, הוא זומן לשימוע שלאחריו קיבל אישור מהרשות לאיכות הסביבה ורישיון העסק עדיין בתוקף. אין בסיס לטענה בדבר אכיפה מוגזמת. מחובתה של העירייה לשמור על איזון בין האינטרסים של העסקים לבין שמירה על איכות חיי התושבים המתגוררים בסמיכות".

• אוכלים שותים
• שוק הכרמל
• המקום של ענת
• פיתה פנדה
• רומיה
• סגירה

>> אורי צור, תל אביבי במקור, התגורר בארבע השנים האחרונות במתת והיה השף שלמסעדת טרטוריה מקומיתבמושב שומרה שליד גבול לבנון, שהתארחה מאז פרוץ המלחמה לערבי פופ אפ במספר לוקיישנים תל אביבים אהובים ועד לאחרונה בקוצ'ינה הס. כרגע הוא מסבלט דירה בעיר, טס לחודש של בישולים במחוזות אמיליה רומאנה באיטליה ושוקל את צעדיו. "זו הזדמנות לחשוב מה אני אוהב בתל אביב"

>> העיר של שף אליעד דנון: שווארמה של פעם ושיר שעוזר להתמודד
>> העיר של אזולי בר: האחים אזולאי במילואים. בנות הזוג על זה

1. גלבי (המקום/המטבח של ענת)

אישה יקרה שאירחה אותנו לפופ אפ ורק אז גיליתי איזה אוכל טעים היא מכינה, ברמה לא הגיונית בכלל. אני אוהב להסתובב בשוק הכרמל, לבחור ירקות, להגיד שלום להמון אנשים שאני מכיר ואז לשבת אצל ענת על סיר קציצות מטורף.
סמטת הכרמל 23

2. יער המאכל 668

גינה קהילתית שאני מאוד אוהב, במיוחד בגלל פינת הקומפוסט. מתנדבים מהשכונה עושים עבודה נהדרת עם ילדי האזור ואני יכול לשלוח את כל הפסולת שלי לשם, כמו שעשיתי בצפון. מקום שמזכיר לי את הבית בתוך האורבניות התעשייתית.
רחוב דוליצקי פינת רחוב 668

3. קפה אלקלעי

גדלתי בשכונת בזל וכילד אני זוכר את עצמי זוחל על רצפת העץ של קפה אלקלעי. פעם בכמה זמן אני עדיין יושב שם עם אבא לקפה.
אלקלעי 1

4. ברבוניה בר

מקום אחר בזמן אחר, עם ריח ששולח אותך לנוסטלגיה ואוכל פשוט ומדויק.
בן יהודה 192

5. עסיס

מעבר לכך שנטלי שפריר מביאה יינות טבעיים והיא סמן ימני בתחום, אחת לשבוע ביום רביעי היא פותחת בסטודיו שלה מעין בר, וזאת הזדמנות לשתות כוס יין טוב ולאכול משהו קטן. ביום שישי הסטודיו פתוח למכירת יין.
וולפסון 9, קומה שנייה

מקום לא אהוב בעיר

אני משתגע לראות פינות זבל לא מטופלות ובמיוחד פחים ירוקים בלי מכסה. אני לא מבין איך עיר כמו תל אביב, שמשקיעה כל כך הרבה ברכבת קלה ופיתוח עירוני – ניהול אשפה חייב להיות במקום הראשון. לא הגיוני לראות פינות זבל פתוחות וראיתי כאלו לא מעט גם ברחוב אלנבי, כשעשינו את הפופ אפ בהס 4.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי להופעה של אבישי כהן בהיכל התרבות עם רביעיית כלי מיתר של הפילהרמונית ונהניתי מאוד. זו הייתה הופעת תרומה לקיבוץ ניר עוז בנוכחות פעילים והורים והיה מרגש מאוד. מאז שהייתי עם סבא שלי באופרה בפריז נפתח לי משהו בעולם המוזיקה הקלאסית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Get Back של הביטלס, סרט בן ארבע שעות שמחולק לארבעה פרקים עם פוטג'ים ערוכים מהקלטת האלבום Let It Be. רואים את הדינמיקות בין הביטלס, איך הם מתלבשים וזזים וכותבים שירים. גם לשם יש משמעות בעיניי במיוחד בתקופה זאת, אין ברירה וחייבים לשחרר. הסרט והמוזיקה מלווים אותי מאז.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המיזם הקולינרי להצלת מזון "אדמה לאדם", שמובילים איילה נוי מאיר מבית הבד ריש לקיש והשף יניב גור אריה,זו יוזמה נהדרת שהתפתחה במלחמה. אפשר לעזור להם להתנדב בשדות לאסוף מזון אחרי קטיף או להגיע לשוק שישי ביישוב ציפורי ולקנות ירקות מוצלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זה קצת מתחכם, אבל לדעתי צריך להרים לתל אביבים שקוראים את המדור הזה עכשיו. שיעמדו מול המראה, יתנו לעצמם כיף ויצאו החוצה להמשיך ולעשות טוב לאחרים.

מה יהיה?
כמי שנאלץ לעזוב את הבית שלו ואת כל מה שהוא חשב שקבוע – אני לא יודע איך לענות לשאלה הזו. אני מבין שאין במה להיאחז ואף אחד לא יכול להבטיח לנו שום דבר, ולכן הדבר הכי נכון לעשות הוא להשלים עם חוסר הוודאות ולעשות כמה שיותר טוב לעולם. מה שבטוח הוא שעוד מעט אביב ואחר כך קיץ, ועכשיו זמן טוב לשתול צמחים ולזרוע זרעים של תקווה.

• העיר שלי
• טרטוריה מקומית
• המקום של ענת
• בר ברבוניה
• אלקלעי בר יין