בישראל בכלל ובתל אביב בפרט, מסעדנים הם עם מיוחד. ככל שיענו אותם – מלחמה, קורונה, תקנות, היטלים ומה לא – הם מתחפרים עמוק יותר עם הרגליים באדמה. כשאי אפשר יותר הם זורקים את המגבת, וכדי לחפות מעט על הכאב מארגנים מסיבת סיום, כמו זו שהתקיימה לפני כחודש בדדה, מוסד פלורנטינאי ותיק שנסגר עקב מלחמת התשה נגד העירייה. "זה היה אירוע כל כך עצוב", מספר דן רושנסקי, מבעלי המקום (יחד עם אחיו גיל רושנסקי), על האירוע שהשתתפו בו כאלף איש.

"דדה הוא הבסיס ליצירה שלנו, מקום שעבד עשור ותמיד היה שם", מסביר רושנסקי את החיבור למקום. "לא פרסמנו כי חששנו מהעירייה, רק אמרנו שאנחנו סוגרים והזמנו אנשים לבוא. כל הרחוב נחסם וקיבלנו כמות של אהבה ושמחה שקשה לתאר, שנתנו לנו המון כוח". זריקת המרץ הזו דירבנה את הרושנסקים לעביר את הדדה למשביר, עסק אחר בבעלותם שנמצא במרחק עשר דקות הליכה. ריהוט הועמס ונפרש במשכנו החדש, תפריט הבוקר מהדדה עבר למשביר ולקוחות קבועים הגיעו ובירכו על המהלך – אלא שהסאגה לא נגמרה.

לטובת מי שאינו מכיר את השתלשלות המאורעות, נספר שהמשביר (וברודשטיין הצמוד) הם מסוג המקומות שעושים את פלורנטין למה שהיא: בר מסעדה שכונתי שלפני כשנה עבר שיפוץ והפך לקומפלקס תרבות ובילוי, ולידו ספוט גריל שמגיש את אחד ההמבורגרים הטובים בעיר. קפה ב-10 ש"ח וארוחות בוקר וצהריים במחיר הוגן משקפים התכווננות לטובת האורחים, ורצון כן להשתלב בסביבה ופשוט לעבוד, ללא רעשי רקע. במקום זאת, רושנסקי מתאר מצב בלתי נסבל בשרשרת אירועים שלכאורה גובלת בהתעמרות.

נקודת המוצא נעוצה לדבריו בשכנה שמתגוררת על הגג של ברודשטיין – מבנה תעשייתי בהגדרתו. "היא החליטה שהיא לא מסתדרת עם המנדף. שינינו אותו ועשינו כל מה שצריך כדי לעמוד בדרישות העירייה, ואז היא החליטה שהיא נכנסת בהכל". בעקבות התלונות החלו לנחות על ראשם של הרושנסקים דרישות שונות, ובעקבותיהם דו"חות. בהוראת העירייה החצר נסגרה, הריהוט שהיה בה סולק, וללקוחות התאפשר לצאת רק לבירה וסיגריה. הנחייה להגבלת פרישת שולחנות ליד עסקים סמוכים נענתה גם כן בזריזות, והם צומצמו לשטח של המשביר בלבד. אך זה עוד לא הסוף.

"אמרו שמותר לנו להעמיד בשטח שלנו רק עשרה שולחנות, אחרת נקבל דו"ח. רצינו להביא שולחנות גדולים אבל הגבילו אותנו ל-56 כיסאות. הבאנו 45 כיסאות וחיברנו שולחנות כדי שיהיו בסך הכול עשרה, וגם על זה קיבלנו דו"ח. העירייה נופלת עלינו בקטע קיקיוני". מטעם הרשות לאיכות הסביבה הוטל סירוב על המנדף בברודשטיין, ללא נימוק נלווה. "ביקשנו שינחו אותנו, וקיבלנו כתשובה 'תעשו שלא יהיה ריח'. אנחנו עוברים גיהינום בגלל שכנה אחת, אדם אחד שמתלונן שוב ושוב. אבל אני לא מאשים אותה אלא את העירייה".

השתלשלות המאורעות תופסת כיוון אבסורדי לנוכח אירוע שהתקיים במשביר, בנוכחות נציגת העירייה. "דיברתי עם סגנית ראש העיר שאמרה שהיא מכירה את הסיפור על הבחורה שגרה על הגג ולא מפסיקה להתלונן. כמעט בכיתי כששמעתי את זה", משחזר רושנסקי בקול שבור, ומספר על הוצאות של יותר מ-100 אלף ש"ח בשנה על היתרים וארנונה. באירוע אחר שהתרחש לאחרונה הונחת על המשביר צו פינוי לכיסאות ושולחנות.

"זה לא משהו שעושים כלאחר יד. הגיע פקח ואמר שאנחנו פועלים ללא היתר. התקשרתי למנהל הפיקוח שלא ענה, ושעה אחר כך מגיע פקח אחר ואומר שקרתה טעות. זה כמו כדור שלג, שילוב מערכות. הנושא הגיע לסגן ראש העיר שמקבל לחצים מאגף הפיקוח ואגף איכות הסביבה, ונוצר סיר לחץ. כולם רוצים לטפל אבל אף אחד לא עוצר לראות אם באמת יש בעיה. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל".

כדי ליישר את ההדורים ולהכניס סדר באי הסדר, שכרו הרושנסקים עו"ד תמורת 80 אלף ש"ח. עד מהרה הם נזקקו לשירותיו כאשר נאסר עליהם לקשור בחוץ שולחנות וכיסאות בתום שעות הפעילות. "אוכפים אצלנו כל דבר, אפילו דברים שמעולם לא אכפו מטעם העירייה. אין בר בתל אביב שמפנה ריהוט אחרי הסגירה". לאחר פניית עורך הדין האיסור בוטל מנימוק מניעת אכיפה בררנית. "במקום לעבוד וליצור אנחנו משקיעים זמן וכסף במאבק אינסופי".

בשלב זה עולה השאלה הבלתי נמנעת מדוע ההתעקשות להמשיך לפעול, במקום פשוט לסגור וללכת. התשובה נעוצה במציאות הנדל"נית בתל אביב. "האמת היא שאין לנו ברירה. ניסינו לקפל את העסקים אבל אנחנו לא יכולים לצאת מהחוזה", אומר רושנסקי, ומוסיף עוד סיבה שנעוצה באהבה סיזיפית ולא תמיד הגיונית למקצוע. "כל מסעדן מדבר על המחלה הזאת, שגם כשמבינים עד כמה זה קשה ומופרך, אתה בפנים. מצד שני מאד מתגמל ומרגש לראות את הדדה קם לתחייה במשביר. אנשים שמחים שהפרק הזה לא נגמר, וגם אנחנו שמחים בכך".

פרק אחר, מורכב לא פחות, קורה באנטיליה – בר מסעדה נוסף בבעלות האחים סמוך לשוק הפשפשים. יפו, כך מסתמן, עדיין מלקקת את פצעי המהומות משנת 2021. רושנסקי מודה כי קיים שיפור אך הדרך עוד ארוכה. "עברנו פאזה ואנשים כבר לא פוחדים להגיע ליפו, שזו התחלה טובה. יש ניסיונות להחיות את האזור עם פרויקטים כמו שוק האיכרים החדש ואישור לעסקים להשמיע מוזיקה אחרי 23:00, אבל אי אפשר להגיד שיפו חזרה לעצמה".

הוא מספר על עשרות הזמנות שבוטלו מפאת החשש: "משפחות של שמונה ועשרה איש שהזמינו שולחן ואז מישהו מחליט שלא מתאים לו להגיע ליפו, והכל מתבטל. בכל ערב אני עושה סיבוב בשוק הפשפשים לראות מה קורה, והמצב ממש חלש. פרט לחמישי בערב רואים המון שולחנות וכיסאות פנויים בשאפה, אדא, פארוק ואכבר – מקומות שפעם היו מלאים עד אפס מקום".

להתמודדות העסקית נוסף פן אישי, כאשר רושנסקי נאלץ לפתוח את אנטיליה מחדש לאחר השבעה באוקטובר, רק חודשיים אחרי שנפתח במקור. "ההקמה המחודשת הייתה עבורי יותר טראומטית מהמלחמה, דבר שלאנשים קשה להבין", הוא מסביר. "הקושי נמצא ביומיום – למצוא עובדים וספקים ולהצליח לתפעל את העסקים שלנו. ההתמודדות שהעירייה מוסיפה מגבירה את הכאב באופן שקשה לתאר".

התנאים המשתנים ברמה האישית, העסקית והחברתית־פוליטית, הצריכו קבלת החלטות שתוצאותיהן כבר ניכרות בשטח. מעבר להחלטה להעביר את הפעילות של הדדה למשביר, ולהאריך את ושעות הפעילות, לאנטיליה הוכנסו שותפים חדשים ומעתה המקום פועל משעות הבוקר. "חוץ מנחלת בנימין, חיי הלילה בעיר גמורים. לכן אנחנו עוברים לבוקר. להגיד כיום 'עיר ללא הפסקה' זאת בדיחה".

מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית תל‑אביב–יפו רואה חשיבות רבה בפעילותם של בתי העסק בעיר, ופועלת כל העת לשמור על האיזון הדרוש בין צורכי בעלי העסקים לבין איכות חיי התושבים, תוך הקפדה על עמידה בתנאי הרישיון והחוק. העירייה אינה פועלת נגד עסקים, אלא מקיימת את אחריותה להבטיח סביבת חיים תקינה, הוגנת ובטוחה לכולם. לעסק המדובר קיימים סירובים מצד גורמים מקצועיים, ובכלל זה מהרשות לאיכות הסביבה, בשל אי‑עמידה בדרישות הנוגעות לארובה המותקנת במקום. לבעלי העסק נמסרו דרישות ברורות לטיפול, אך אלו טרם בוצעו. בנוסף, העסק אינו עומד בתנאי רישיון העסק ובהיתר להצבת שולחנות וכיסאות, ונרשמו לחובתו מספר הודעות תשלום קנס בגין חריגות חוזרות. בעקבות סירוב הפיקוח העירוני לאופן פריסת השולחנות והכיסאות, עתיד להתקיים שימוע לבחינת ביטול ההיתר. העירייה תמשיך לפעול בשקיפות ובהגינות מול בעלי העסקים ותסייע ככל הניתן, כל עוד מתקיימת עמידה בדרישות החוק והתקנות המחייבות".

• אוכלים שותים
• דדה
• המשביר
• פלורנטין

בתאריך 17.7 פרסמתי פוסט שהפך ויראלי בקבוצת Secret Tel Aviv, שובו אני מספר על התנכלות העירייה והמשרד לאיכות הסביבה לעסקים שלי. אני רוצה להתחיל באמירה חשובה: אני כבעל עסקים הנמצאים בתוך השכונות בעיר מודע למורכבות בניהול המרקם העירוני. אני מנהל ארבעה עסקים כ-10 שנים. אני חי ונושם את דרום העיר. בעבר, כאשר העירייה עשתה פעולות הכרחיות למען בעלי העסקים או התושבים – השתמשתי באותו כוח כדי לציין ולפרגן על פעולותיה, וגם הפוסט שפרסמתי אתמול היה מוכן אצלי בפתקים כמה חודשים וניסינו להמנע מהפרסום שלו, "למען שלום בית".

הבאנו יועץ אקוסטיקה. סידרנו את הווליום במקום. לא עזר. התלונות המשיכו. הסרנו את המוזיקה לחלוטין. פירקנו את הרמקולים – אין מוזיקה בעסק שלנו כבר חודשים. ובכל זאת – הסירוב לרישוי נשאר

הסיפור האישי שלי הוא סיפור של כל בעלי העסקים, כל אחד בדרכו.
מקור הבעיה היא שבתור בעל עסקי בילוי אתה אוטומטית ניצב כ"נגד" העירייה. במקום לעודד ולחבק, אתה מסומן כ"בעיה". וכך בכל מפגש בין דייר לבעל עסק, בעל העסק תמיד יהיה בחזקת אשם – במקרה שלנו אפילו אם הוכח אחרת.

העיר משתנה, מזדקנת ומתייקרת, ובר כמו הדדה, שהיה פתוח עד ארבע בבוקר לפני הקורונה, מתבקש לסגור כל ערב עד חצות. אנחנו מקבלים את השינוי ומתבגרים יחד עם העיר שאיבדה את המודעות שלה לעצמה, כשכל מה שנשאר מהעיר ללא הפסקה היא עיר של בתי קפה (משובחים). חיי הלילה של תל אביב בנסיגה מתמדת. בתוך כל זה, לאורך השנתיים האחרונות, אני משרת במילואים באופן כמעט רציף – מעל 250 ימים. שניים מתוך שלושת המנהלים הנוספים בעסקים שלנו הם אנשי מילואים פעילים בעצמם, עם שירות בהיקפים דומים. ספגנו את ההיעדרויות, המשכנו להפעיל את המקומות, גיבינו אחד את השני מתוך הבנה שזו חובתנו. אף פעם לא ביקשנו הקלות. מעולם לא ניסינו להתחמק. אבל כשהגענו לבקש יחס הוגן, לבקש שיבדקו אותנו באמת – גילינו שהעיר פשוט לא סופרת אותנו.

>> לכו לישון: סגירת בנדיקט רוטשילד מסמנת את סוף עידן חיי הלילה
>> אוכלים סרטים: 31 מקומות טובים שכדאי לאכול בהם בירושלים

לפני כחצי שנה גילינו פתאום שהעסק שלנו מופיע עם סירוב רישיון במערכת העירונית – בלי שקיבלנו על כך הודעה, דרישה או כל מסמך מקדים. כשפנינו ליוזם הסירוב נאמר לנו שמדובר בטעות (חמורה!) אבל בפועל, הסירוב נשאר. העילה? תלונות יומיומיות של שכנה אחת, שמתלוננת גם כשאין מוזיקה, גם כשאין אנשים, גם כשהיא בכלל לא בדירה.
הבאנו יועץ אקוסטיקה. סידרנו את הווליום במקום. לא עזר. התלונות המשיכו.
אז הסרנו את המוזיקה לחלוטין. פירקנו את הרמקולים – אין מוזיקה בעסק שלנו כבר חודשים. ובכל זאת – הסירוב נשאר.

מאז, מגיעים אלינו פקחים כמעט כל יום. כולם רואים פעם אחר פעם שאין אצלנו מוזיקה. חלקם כותבים זאת מפורשות בדו"חות (אנחנו תמיד מבקשים לתעד). אינספור בדיקות אובייקטיביות מטעם העירייה התבצעו לאורך החודשים הללו. גם ירון הודס, נציג אגף איכות הסביבה בעירייה, הגיע בעצמו. גם נציגים נוספים מהעירייה. כולם ראו. כולם יודעים. ועדיין – שום דבר לא השתנה. התלונות ממשיכות – ולכן הסירוב נשאר.

אנחנו מקבלים אינספור דו"חות בעלות של מעל עשרת אלפים ש"ח. השקענו עשרות אלפי שקלים נוספים בתהליך סידור האקוסטיקה והסאונד במקום. התלונות שהתקבלו נגדנו מגיעות מדיירת אחת, אך העירייה בחרה לסמן אותנו כעסק בעייתי במקום להבין שמדובר ברדיפה אישית, מתמשכת, חסרת בסיס.

איך יתכן שמאות ביקורים של פקחים וגורמי מקצוע בעירייה – שדיווחו פעם אחר פעם שאין אצלנו מוזיקה – לא הובילו לבדיקה מחודשת של טיב התלונות? אנחנו פועלים לפי החוק, תחת פיקוח הדוק, נעננו לכל בקשות העירייה. לא קיבלנו שום התייחסות, למרות הודאות חוזרות בטעויות והוכחה של התנהלות בלתי מקצועית בעליל.

אנחנו ללא מוזיקה כלל כבר חודשים. אין שני לזה בשום מקום אחר בעיר – עסק ללא מוזיקה. אין רמקולים. אין חריגות. ובכל זאת – הסירוב לרישיון לא מוסר, והדוחות ממשיכים להיערם מדי יום. הורדת המוזיקה הייתה לצורך הוכחה של מה שהיה מובן לנו – מדובר ברדיפה. במקום שהעירייה תעמיד את המתלוננת במקום, נותרנו אנחנו ללא מוזיקה ועם איום מפורש מצד ירון הודס שבמקרה של כל צליל – נקבל סירוב לצמיתות. כרגע אין שום פעולה שאנחנו יכולים לנקוט ולכן בחרנו בפוסט הנ״ל.

ומה נותר? לשלם לעירייה על רישיון שאין לנו, לשלם על היתר לילה שאנחנו לא מורשים להשתמש בו, לשלם ארנונה, והתוספת המצוינת – לשלם דוחות כל יום, על עצם זה שאנחנו פתוחים. מעל עשרת אלפים ש"ח בכמה חודשים בודדים. כלומר מצד אחד אין רישיון – כדי שיהיה מותר לקנוס. מצד שני יש רישיון – כדי שיהיה מותר לגבות. בינתיים, לא התקבלה מעולם בדיקה רצינית או חוות דעת מקצועית שמוכיחה שהעסק מהווה מטרד. לא התקבלה תשובה עניינית אחת לכל עשרות ההודעות שנשלחו על ידינו.

לאחר סחבת של חודשים ללא מענה מהעירייה לגבי ביטול הסירוב, הגיעה הודעה נוספת על סירוב היתרים בעסק אחר שלנו – אנטיליה, בר יין ופסטה בפשפשים. ההודעה הגיעה ללא כל דרישה מוקדמת. כל מי שמכיר את אנטיליה יודע שהיא המקום הכי שקט בשוק הפשפשים הרועש. כמו כן, גם בקשה תמימה כזו של אקוסטיקה כרוכה בעלויות של אלפי שקלים. שכירים עם שכר קבוע ב-1 לחודש לא מבינים את ההשלכות של ההוצאות האלה.

בעקבות הסירוב הנוסף החלטנו לפרסם את הפוסט, אחרי המתנה ארוכה לפתרון דיפלומטי. הפוסט כבר נכתב לפני חודשים ולא פורסם מפחד נקמת העירייה. עכשיו אנחנו בדרך החוצה וכבר לא מפחדים. העירייה ניצחה אותנו. וכך, אחרי עשר שנים של עשייה אנחנו רוצים להזמין את כולכם לסיבוב פרידה. נסיים את הפעילות שלנו בכל העסקים בתחילת השנה, כדי לבנות עתיד חדש במקום שיחבק אותנו. נשמח עד אז לארח אתכם באחד מעסקינו – דדה, אנטיליה, המשביר (הולה צ'ולה) וברודשטיין בורגר.

לסיכום: העוול שנעשה לנו אינו שגיאה מיקרית אלא הלך רוח ברור. ראשי המערכות בעיר צריכים לבחון מחדש את איזון הכוחות הקיים בין העסקים לדיירים, כאשר נקודת המוצא צריכה להיות "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לכם?"; מדובר בשינוי גישה שצריך לעבור בכל מערכות העירייה מראשה ועד אחרון הפקחים. אם העירייה רוצה לעשות צדק, יש לנו למעלה את כל הדוחות. הכסף הזה חשוב לנו כמו חמצן. מותר שיהיו טעויות, ואנחנו מזמינים את עיריית תל אביב-יפו לרדת מהעץ, לבקש סליחה ולסדר את הטעות. תרבות ההתגוננות המערכתית כנגד עסקים קטנים היא ירייה ברגל, ואנחנו מזמינים את העירייה לשנות כיוון, אחרי חמש שנים של מלחמה, קורונה והפגנות.

הגיע הזמן שהעיר תתעורר על החיים שלה שהם החיים שלנו.
חיי הלילה אינם מותרות, הם היסוד לעיר ליברלית שוקקת חיים.
ושכל החיילים יחזרו בריאים ושלמים, שהחטופים הנמקים בשבי חמאס יחזרו הביתה במהרה ושישכון שקט ושלום עם אויבינו המרים.

***

תגובת עיריית תל אביב-יפו:"עיריית תל אביב-יפו רואה בבעלי העסקים בעיר שותפים מרכזיים לפיתוח הכלכלה העירונית וחיי הקהילה, ופועלת באופן שוטף לקידומם ולשגשוגם.
"לגבי הבר דדה – מדובר בעסק שעליו התקבלו תלונות מתמשכות בגין מטרדי רעש. בהתאם לנהלים, הוצא סירוב רישיון, ובמקביל מבוצעות ביקורות על ידי אגף הפיקוח והרשות לאיכות הסביבה. בעקבות המצב הביטחוני חל עיכוב חלקי בבדיקות, וההליך ממשיך בימים אלה. הסירוב יבוטל ככל שיתברר שהמטרדים פסקו.
"לגבי אנטיליה – הסירוב הוצא בשל אי-המצאת מסמכים הנדרשים לרשות לאיכות הסביבה לטובת הוצאת רישיון עסק והיתר לשימוש חורג, על אף פניות שנשלחו לבעל העסק בדואר ובדוא”ל.
"אנו מודעים למצב המורכב שבו שרוי בעל העסק, אשר משרת במילואים, ומקווים כי מאחר שהדרישות ממנו הן פשוטות, הבעיה תגיע אל פתרונה בהקדם. נדגיש כי העירייה תמשיך לפעול לאיזון בין עידוד חיי המסחר והלילה לבין שמירה על איכות חיי התושבים".

• אוכלים שותים
• טור דעה
• המשביר
• דדה
• עיריית תל אביב
• מסעדות בתל אביב

הו, יום שישי, כמה שאנחנו בונים עליך. במדינה שבה שבוע העבודה הוא 24/7 פלוס מינוס או לכל הפחות חמישה ימים בשבוע, הפך יום שישי למחוז הכיסופים שלנו, היום שבו אפשר אולי לפגוש חברים, אפשר אולי לעשות שופינג, אפשר אולי לשבת איפשהו לאכול ולשתות, אפשר אולי ללכת למסיבה. ומרוב דברים שאפשר ומרוב שאין כוח וחשק, אנחנו מסתפקים בקניות במכולת, שנ"צ וארוחה משפחתית אצל ההורים. זה לא חייב להיות כך. בחרנו להמליץ היום על שלושה דברים נהדרים שתוכלו לעשות למען עצמכם מחר (שישי, 8.5). לא טוב לכם?נסו אותנו ביום אחר.

>> Cue: קבוצת יוצאי מסעדות עילית הקימו בר סליזי ללא שום פשרות

הקיץ בא // איתיאלה X קפה 3426

למה כדאי:כבר אמרנו שבית הקפה של מתחם 3426, המוכר גם כ"בית רדיקל", הוא אחת מהפינות הכי טובות להתחבא בהם מהמולת העיר בשישי, אבל השבוע אפילו יותר כי איתיאלה היאט מגיעה לבקר, ויהיה דוכן ספרים של הוצאת רדיקל ועוד דברים יפים. וזה יהיהיפה.
מה טעים:האוכל של איתיאלה, מה זאת אומרת.
אווירה:צעירה ואינטלקטואלית.
>> איתיאלה X קפה 3426, שישי 8.5 מ-10:00 בבוקר, התחייה פינת הרצל

Vulvalle Market // פארק התחנה

למה כדאי:אם כבר לעשות שופינג בשישי, אז לפחות שזה יהיה בשוק הווינטג' המעולה הזה שכבר הפך לתופעה עירונית חודשית ומדי פעם נודד ללוקיישנים אחרים, אבל הוא במיטבו בפארק התחנה המתחדש ותמיד אפשר למצוא פיסים מיוחדים ושווים.
מה טעים:אל תנסו לאכול את הבגדים בבקשה, אבל פארק התחנה לא סתם מתחדש אלא מארח בימים אלה אתהפופ אפ המעולה זזה, שידאג לכל צרכי הנשנוש והדרינקים שלכם. יש גם את הסניף המרהיב של קפה נחת ואת קפה וילנד הנעים ואת המלביה בקרון הרכבת.
אווירה:כמעט כמו במדינה נורמלית.
>> Vulvalle Market, שישי 8.5 החל מ-10:00, פארק התחנה

מסיבת under 120 // המרץ 2

למה כדאי:לאף אחד אין ממש מצב רוח למסיבות, אבל אם יש מסיבה אחת השבוע ששווה לגייס בשבילה חשקה, הרי זו מסיבת הדאון-טמפו של נדב רביד ולוטננט דן, שכבר התקבעה כמסע מוזיקלי מרגש אל תוך הלילה שמצליח להרקיד את הטוסיק יפה יפה גם מתחת ל-120 בי.פי.אם.
מה טעים:מים.
אווירה:השמחה שבאיטיות.
>> Under 120, שישי 22:00, המרץ 2

מסיבת בת מצווש // אוזןקלאב

למה כדאי: כי לפעמים כולנו רוצים להרגיש שוב קצת כמו ילדים, ואם נודה באמת ונתעלם מהמבוכה, בבת מצווש היה הכי כיף. הצוות מאחורי מסיבות Soul Train המעולות יספק פסקול שיעיף אתכם הישר לשנות האלפיים המוקדמות לשירים שצעקתם לבדכם מול המראה בבית. אור הקטן ודי.ג'יי פייפ יסובבו את הלהיטים, אופירי המתוק מנחה ויש גם חדר קריוקי לכל מי שרוצה לצעוק למיקרופון
מה טעים:ממתקי פופ.
אווירה:בחזרה לחצ'קונים
>> בת מצווש למבוגרים, שישי 22:00 באוזןקלאב

מסיבת בת מצווש

• חיי לילה
• אוכלים שותים
• המשביר
• מסיבות בתל אביב
• אוזןבר

עוד שבוע סוער חלף על הזירה הקולינרית המקומית, שמתאוששת עדיין מצמד פתיחות ענק בשבוע שעבר של המסעדות החדשות מבית השפית דנה לי ברמן (בר פרדיסו) והשף אליעזר טמנו (סטודיו גורשה), כנראה המסעדות הכי מעוררות ציפייה שנפתחו כאן בחודשים האחרונים. והשבוע בחדשות האוכל: אפשר להירגע קצת, לפרק טונה של 130 קילו, ולנוח עד הבום הבא.

>> יאללה בונז'ור: מקדש המאפים במלון אלקונין הוא בית הקפה שחיפשנו
>> באתונה יש מקום שנראה כמו התינוק היווני של כולי עלמא ובית רומנו

הפנקייקס באים | קוקו נקו

הכינו את המקלות ואת האינסטה: בקרוב ממש היפאנית הנהדרת קוקו נקו מתרחבת ופותחת בית קפה, גם הוא יפני כמובן. אם הפנקייקס הרוטטים מככבים לכם בחלומות, במקום החדש תוכלו לקבל אותם במלוא הדרם גם בגרסה מלוחה יחד עם עוד שיגועים יפניים מוגזמים וחמודים. אנו עוקבים בדריכות אחרי ההכנות ונדווח.

אוכלים סוטים | כריסטוף

זוכרים את הנקניקיות המוגזמות מ-Soté Urbandog בשוק הכרמל? שף רותם וקנין, שחתום על ההברקה, יתארח בשבוע הבא בבר היין כריסטוף, עם תפריט שמזגזג בין סטריט פוד בגבוה לפיין דיינינג בסליז: פינצ'וס מורטדלה וקמבוזולה עם פלפל מוחמץ, סלט תירס לבן עם עירית וטרגון וגבינת דליס דה בורגון, ספייריבס טלה קוריאני ועוד מנות קלילות שהולכות טוב עם יין, שיימזג כמובן בשפע. והנקניקיות מה איתן? יש סיכוי שהן יפתיעו, ואם לא אז בפעם הבאה.
השוק 28, ראשון-שני (11-12.5) מ-18:00,להזמנות

טאקוס מלחמה | המשביר

לא ברור איך בין תקופת מילואים אחת לאחרת, לשף דן רושנסקי יש זמן לתפעל את המקומות שלו. למרות זאת הוא מחליט לפתוח במשביר פופ אפ שמוקדש כולו למטבח המקסיקני הצבעוני והאוונגרדי, עם ריחות ומתכונים שנאספו בין וואחאקה למסעדות הבוטיק של מקסיקו סיטי. את מרכז הבמה תופסים טאקוס (22-26 ש"ח), במיוחד טאקו בירייה משגע, וסביבו מנות חלוקה, קוקטיילים, טקילה ומוזיקת חאפלות לטינית. בשישי בצהריים תוכלו לצפות לפייסטה מקסיקנית כהלכתה, שתגלוש מהחצר (אחת החמודות בעיר) אל הרחוב. אולה.
המשביר 2, משלישי (13.5), ראשון-חמישי 17:00-2:00, שישי 12:00-2:00, שבת 17:00-2:00

אגדה יפנית | a

מסעדת a של שף יובל בן נריה היא מסוג המקומות ששמורים לאירועים מיוחדים. העיצוב, האוכל המוקפד שכל רכיב בו עובר תהליכים ארוכים, שירות מופתי ואווירה סקסית מכתיבים סטילטו, או לכל הפחות שיק שפורץ את גבולות היומיום. לסרוויס הצוהריים החדש מותר להגיע בכפכפים וג'ינס כי הוא שואב השראה מאוכל רחוב יפני, על אף שהביצוע מורכב לא פחות מאשר בערב. בתפריט מככבים טרטר בקר, שיפוד דג באש ועוד מנות דגל מימי ראשית המסעדה לצד רולים אלגנטיים, שמשלבים טכניקות יפניות קלאסיות עם יישון, עישון והתססות, ירקות אורגניים וחומרי גלם מכל קצות הגלובוס. הדיל מורכב ממנה ראשונה או סושי ועיקרית במחיר העיקרית. לדוגמה: טרטר בקר הולשטיין מקיבוץ קליה על אצבעות לחם קסטן קוג'י עם קרם חלמון פנטסטי, סשימי פורל עם אבוקדו וריבת נורי(!) לראשונות; ולעיקריות צ'יראשי (148 ש"ח), קאצו קארי מטופו משי וירקות אורגניים בקארי יפני בבישול ארוך (102 ש"ח) וקלאם צ'אודר פנטסטי, שבנראות לא דומה כלל למקור אך מזכיר אותו בטעמים (134 ש"ח). גם הבר העשיר חותך בצהריים מחירים, ולכן מומלץ להתפרע עם סאקה ממזקקות בוטיק שבן נריה נסע עד יפן כדי לעמוד על איכותן.
מנחם בגין 121 (מגדל עזריאלי שרונה), שני-חמישי 15:00-12:00,להזמנות

טונהפארק 1 | סלאס

בכל שנה באביב הפיד של שף אור גינסברג מתמלא צילומים של דגי טונה. זוהי שעתן היפה של המפלצות עצומות הממדים, שמככבות זו השנה השמינית ברציפות בארוחות פילוט, שהחלו בחדר הפרטי של מסעדת סלאס והפכו לאטרקציה שכל פודי חייב לעצמו. פעם בשבוע (בשאיפה ליותר) מתקבצים 30 משוגעים לאירוע יחיד מסוגו שבו גינסברג מניח את הדג על דלפק, מפרק אותו לחלקים ומכין מכל חלק ביס מקורי וחד פעמי מלווה בהסברים כמובן. תפריט אין כי הוא נבנה בבוקר הארוחה במוחו הקודח של השף, והמחיר 700 ש"ח לאדם הוא מהיקרים בשוק, אבל כשמתייחסים לאירוע כהופעה או קונצרט בן עשר מנות (ולרוב יותר) – ההשקעה מצדיקה את עצמה.
עמיעד 10, יפו, ימי שלישי,להזמנות

טונהפארק 2 | פרא

טונה מפלצת במשקל 130 קילו נחתה במסעדת פרא, ואתם נהנים מיום שלם של טונה כחולת סנפיר טרייה ונהדרת. שפים אביעד פלד ואורי שטיינברג יכינו מחלקי הדג האציל טרטר טונה מתובל בשומן טונה ושמן זית וטונה טונטו – פרשנות מקורית לקלאסיקה האיטלקית, ועוד מנות ספיישל שיוגשו במקביל לתפריט הרגיל.
נחלת בנימין 27, שישי (16.5), 23:00-12:00,להזמנות

מוצא הקציצה | אסיף

במרכז הקולינרי אסיף רגילים לעסוק בשאלות הרות גורל בתחום האוכל. הפעם על המוקד "קציצה או מתחזה" – שיחה עם איתי בן שמחון ואלעד בר-נוי שינסו להכריע בשאלה מהי קציצה והאם גפילטע פיש, קבב וקניידלעך שייכים לז'אנר או שהם סתם עגולים. עוד באג'נדה מהו סוד ההצלחה של הקציצה ומדוע אנחנו כל כך אוהבים אותה (גם אם לא מצהירים על כך בגלוי), ואילו קציצות נמצאות בטופ 5 שלהם. מחיר הכניסה 80 ש"ח לאדם כולל צלחת ובה שלוש קציצות שמנמנות, כי רק מלדבר על אוכל אף אחד לא נעשה שבע.
לילינבלום 28, רביעי (14.5), 19:00, פרטים והזמנות באתר

בראנץ' איטלקי | גאזטה

בבר היין הוותיק והאהוב גאזטה מבינים שיוקר המחייה לא מאפשר לחיות ומשיקים Happy Brunch – גרסה מחודשת לבראנץ' ב-30 אחוז הנחה. פוקאצ'ה ושלוש צלוחיות לבחירה כגון סלמון כבוש ושמנת חמוצה, ארטישוקים צרובים ויוגורט לימוני, מורטדלה פיסטוק ועוד וגם קרפצ'ו בקר עם פרמז'ן ובלסמי מצומצם, פיצטה בוראטה, סטייק אנד אגס וסלמון בכבישה ביתית עם ביצה עלומה ורוטב הולנדז עולים מעכשיו הרבה פחות, וכך גם קוקטיילים, שפריצים קלילים ויין, שעוזרים לסדר את הראש. כן ירבו מקומות שירימו את הכפפה ויעשו לנו קצת יותר נעים בחשבון הבנק.
מרמורק 12, שישי-שבת 14:00-12:00,להזמנות

מיקס אנד מאצ'ה | בוטיק סנטרל

טרפת המאצ'ה אינה נעצרת במסעדות יפניות: לאחר שקונדיטוריות יוקרתיות בחו"ל אימצו את הזהב הירוק הוא מגיע לרשת בוטיק סנטרל. מאצ'ה באיכות הגבוהה ביותר, ממקור יחיד ומקציר ראשון, משמשת כבסיס לשלוש עוגות בהשראת אמנות הפטיסרי היפנית: בחושה מאצ'ה במילוי קרם ברולה מתובל באפרסק (53 ש"ח), עוגת נמסיס משכבות שוקולד עשיר ומוס מאצ'ה (148 ש"ח), והפייבוריט שלנו טירמיסו מאצ'ה – גרסה יפנית מעודנת לקינוח האיטלקי, עם תה מאצ'ה במקום קפה וקרם מסקרפונה במתיקות עדינה (74 ש"ח). הקולקציה החדשה נולדה כשיתוף פעולה בין בעלי בוטיק סנטרל שף קונדיטור עופר גל לאמנית הפטיסרי היפנית Sakie Yamazaki, והיא מצליחה להעביר היטב את ערכי האסתטיקה היפנית ואת הטעם שכבש את העולם.
בוטיק סנטרל

• אוכלים שותים
• קוקו נקו
• אור גינסברג
• פרא
• יובל בן נריה
• מאצ'ה
• המשביר

אלו ימים סוערים. בעצם, מתי בפעם האחרונה לא חווינו ימים סוערים? אז אנחנו מחפשים את הקצת שיחזיק אותנו בנרות, או בשמיים. השמש שבאה לבקר בימים האחרונים עושה לנו טוב, וסוף סוף הוציאה ואותנו מהבית למשהו שהוא לא הפגנה. אז היום בחרנו להמליץ על 3 בתי קפה ומסעדות עם חצר מצוינת, מהסוג שאפשר להתרסק בה למשך שעות ולהרגיש את מורשת ההתחרדנות התל אביבית מפעפעת בעורקיכם. לא טוב לכם?נסו אותנו ביום אחר.

>>זמן להתעורר: בית קפה אקטיביסטי נפתח במקום הכי רדיקלי בתל אביב

קפה שפירא

למה כדאי:כי החצר הוותיקה הזו היא כנראה אחד המקומות הכי חופשיים בעיר, עם אווירה לא מחייבת שתספק לכם יום סתלבט באחת החצרות הכי פראיות ומתוקות בעיר. הבועה הכי שקטה שתוכלו להתנחל בה שעות.
מה טעים:אוכל ביתי ושכונתי וצמחוני של בית קפה תל אביבי – מה שאומר שתרגישו בבית. אם תגיעו מחר (שלישי), תתפסו את ערב ראגיי ופיצות, שזה שילוב שתמיד מתאים לכל חצר.
אווירה:חצר אחורית בבית של חבר שהסתדר טוב טוב במושב.
>> קפה שפירא, רלב"ג 15

המשביר

למה כדאי:כי המתחם הפלורנטינאי מסתיר את אחת מהחצרות האחוריות הכי רחבות ידיים שניתן, ולמרות שממש לפני רגע היא היתה בית למסיבות פורים ענקית – אתם יכולים להיות בטוחים שהכל נוקה וסודר, ואפשר לשבת באזור שבנוי כלאונג' נעים תחת כיפת שמיים, לשתות בירה (או תה, אנחנו לא שופטים) ולהיות בהלם שעדיין יש מקום עם כזה מרחב באזור שכונת פלורנטין.
מה טעים:למזלנו, החבר'ה מפיתה ברונשטיין הנהדרת נשארו באזור, ואתם יכולים להזמין מהם פיצות, סמאשבורגר על גחלים (!) וכמובן פיתות בשר עסיסיות.
אווירה:יציאה סודית למקום הכי מגניב שעוד לא הכרתם, וסליחה על שפת האינפלואנסרים.
>> המשביר, המשביר 2

קפה אלג'יר

למה כדאי:בסדר, נו – אז זה לא בדיוק חצר, אלא כיכר – אבל בית הקפה המתוק שהתמקם בפליציה (בית לאמנות הצליל) הפך כמעט בן רגע לאחד המקומות היפים בתל אביב. הנוף לכיכר ביאליק המתחדשת וגווני צהוב הבוהקים של הבית מרגישים כמו קיץ, ואם רציתם לפתוח את העונה החמה, זו נקודה חלומית להתרפק בה.
מה טעים:מגוון נשנושים ומאפים מהסוג של ביתי הקפה מהדור השלישי: עוגיות, טראפלס, בלונדי, כדורי שוקולד, מלבי בעבודת יד ומאפה גבינה וזעתר ממאפייה ביפו (בין 8-21 ש"ח). כמו גם כריכים צבעוניים, רוגעלך, עלי גפן מאברמנטו, ופלטת גבינות הישר מחוות נעמי.
אווירה:ביאליק, 1926, מעשן מהמרפסת ורואה קן ציפורים בעץ.
>> קפה אלג'יר, ביאליק 26

• אוכלים שותים
• מסעדות עם חצר
• אלג'יר
• המשביר
• קפה שפירא