ביצ׳יקלטה

אם זה דייט כושל או בראנץ׳ עם חברות מהתיכון, מאז שחזרתי מניו יורק זה פשוט נהיה הספוט הקבוע שלי. יש משהו בחצר האחורית הנסתרת הזו שמרגיש מן מפלט אינטימי אבל עדיין צבעוני מהרעש של נחלת בנימין. אני תמיד נשארת עם מחשבה על מה המלצרית שלי עושה כשהיא לא ממלצרת שם, כי כל הצוות שם פשוט מנצנץ, מאלו שאשכרה מסתכלים לך בעיניים ומדברים מהלב. ברמת המלצות לאוכל: בבוקר – כריך אבוקדו. בערב – טחינה והלחם פרנה המדהים שלהם כתוספת לכל דבר. טעים וחמים כמו חיבוק טוב.
נחלת בנימין 29

חנות יין – Wine Shop

חנות היין השכונתית. מקום קטן וחמוד עם אנרגיה טובה. מאז שאחד המוכרים המליץ לי על יין לבן איטלקי שאיכשהו רק להם יש, טלאמונטי טרביאנו ד'אברוצי, התאהבתי בו קשות (ביין, לא במוכר) וכל חנות או יין אחר נהיה סוג של פשרה. הם תמיד בדרך שלי לאנשהו, תמיד יש סיבה לעצור, ותמיד מקבלים שקית רב פעמית מגניבה, שגם מהווה אחר כך תזכורת אחרי שכמה מהן נאגרות על המיתלה, שאולי זה סימן להרגיע קצת עם היין.
אבן גבירול 24

פארק דרזנר

או איך שהיינו קוראים לו ״השדה״. בתור מי שגדלה בצפון הרחוק (של תל אביב) אימצתי אותו בתור מן חצר משחקים אחורית ומסתורית. מדובר בשדה ענקי שכל תושבי השכונה מכירים ואוהבים להוציא אליו את כלביהם בבוקר, אבל מעבר לזה הוא דיי שומם וקסום. הגודל שלו לא נתפס לתל אביב המצוי, מתחיל משורת וילות רמת-אביביות ומתפרש בערך עד סינמה סיטי. את עושה את דרכך בין מכוניות חונות ליד בית ספר, ובין רגע משוגרת אל אווירה ספק פסטורלית ספק מוזנחת. הטבע בטבעיותו. בקיץ צריך להיזהר קצת מנחשים ובחורף אפשר לצפות בברווזים שמגיעים לאגם הנוצר באורח פלא אחרי הגשם.
שביל העפר שיוצא מהמרכז הקהילתי רוזין, רחוב דרזנר 2, רמת אביב ג'

באנה

הפסקתי לאכול בשר בגיל 18, עוד לפני שזה היה מגניב. ולא, להיות צמחונית זה לא כולל דגים. ולא, אני לא טבעונית, למרות שאני גרה בתל אביב. גיליתי את באנה אחרי שעברתי לדירה האחרונה שלי, וכל פעם מחדש אני מרגישה כאילו זכיתי באיזה בפרס רק מכמות האופציות הפתוחות לי בתפריט. אז לצמחונים ולטבעונים שבנינו – מדובר במקום טבעוני חמדמד שכיף לשבת, לקשקש ולנשנש בו קצת טופו או כרובית (שהלוואי ויחזירו לתפריט, יאללה באנה, זה היה כזה בובה של מנה). הלחם מחמצת גם ראוי לציון ותמיד מתפקד כסיפתח טוב לרביצה שם.
נחמני 36

לב קפה

וידוי: שקלתי בכובד ראש אם לציין את הפנינה הזו פה או לא. כי… היא שלי ושל עוד כמה בודדים שיודעים על קיומה ואולי אני רוצה שככה תשאר? כי זה חלק מהצ׳ארם שלה? אבל בסדר, כמה כבר יקראו עד פה נכון? אז מדובר בבית קפה נחבא אל הכלים ליד כיכר ביאליק, כזה שבאמת אפשר לעבוד בו. מקום שקט, ביתי, עם ניחוח היפסטרי. כזה שחובה להיות בשלוף לכל מי שעל ספקטרום הפרעות הקשב והריכוז או שצריכה מקום שהוא לא הבית שלה בשביל באמת להתרכז בעבודה על המחשב. יש גם קפה טוב ואפילו קמבוצ'ה.
אידלסון 29

• העיר שלי
• חאנשי

עוד שניה 2022 נגמרת – וזה ברור שבתקופה הזאת זה די קשה כבר לעשות פרובוקציות. כבר ראינו הכל, כבר שמענו הכל, רוב הדברים שמנסים להיות אדג'יים פשוט מעייפים אותנו. ואז מגיעה סדרה כמו "חאנשי", שמצליחה באמת לטלטל אותנו (וגם לשבור אותנו מצחוק, כן? אנחנו בקומדיה, חשוב להבהיר), ולא רק בגלל הנושאים שלה – אלא גם בגלל שב"חאנשי" הפרובוקציה היא אף פעם לא העיקר. כלומר, זו סדרה שהולכת רחוק מאוד, ואי אפשר להתייחס אליה שלא כאל סדרה פרובוקטיבית, אבל למרבה המזל, כאן הדברים החתרניים משרתים את הדמויות ואת העלילה. לא להיפך.

אז כן, הדמות של החרדית האמריקאית החרמנית-הרבה-מעבר-למה-שאנחנו-חושבים-שמותר-לבחורה-דתייה-להיות, שיודעת מעט מאוד על איך להתנהל בחברה אבל ממש תשמח ללמוד, בכל מיני דרכים, היא בדיוק הפרובוקציה שהיה צריך לנדנד מול הפרצוף של החברה הישראלית בשביל שתחשוף כמה צדדים חדשים ומעניינים שלה. ושל חאנשי עצמה, כמובן, אבל בדרך לשם היא הולכת לעבור מסע מצחיק, מביך, מוזר ועם הרבה מאוד חיילים שלא לגמרי מבינים מה זה ההוריקן הזה שנפל עליהם.

וכך כתבה על הסדרה אצלנו נעמה רק:"חאנשי שלה היא דמות מרגיזה, מפחידה, מעוררת רחמים, לפעמים בלתי נסבלת, אבל קשה להוריד ממנה את העיניים. עוד יותר קשה שלא להתרגש כשהיא משיגה את מה שהיא רוצה, או כשהיא סוף סוף עושה משהו נכון. 'חאנשי' הוא בראש ובראשונה סיפור על אישה צעירה שעושה טעויות, הרבה טעויות, כך שארבעת הפרקים הראשונים לעונה כוללים לא מעט רגעי קרינג' קשים וכואבים. במובן מסוים, הסדרה היא כולה כתב הגנה על הצורך לעשות טעויות – ובפרט את הטעויות שאת מעדיפה ולא את אלה שהחברה דורשת ממך". זה מתחיל הערב. זו הולכת להיות אחת הסדרות הכי מדוברות של הזמן הקרוב. אל תפספסו אותה.

• מה רואים הלילה
• הוט
• חאנשי
• טלוויזיה
• טלוויזיה ישראלית

יש סדרות שכל מה שצריך כדי להדליק אנשים עליהם זה קצת ניימדרופינג. "חאנשי", הקומדיה החדשה שהגיעה היום ל-VOD של HOT, היא לחלוטין כזו – יש בה עבודת ליהוק מדהימה, כולל כמה יציאות מהסוג שמשכנע מיד לצפות בעוד פרק. ליהיא גרינר בתפקיד ישראלית-אמריקאית נלהבת מדי בפיאה, שהיא גם אמא של טליה ברטפלד! רוני דלומי שמה כיסוי ראש ומספרת מעשיות עם גיטרה! הופעת אורח של אושרי כהן בתור פנטזיה של חייל גיבור בצה"ל! הנרי פאקינג וינקלר! בסדרה ישראלית!

>> מה רואים בדצמבר: 22 סדרות שיחממו לכם את החודש
>> 20 הסדרות הכי טובות על המסך כרגע // עדכון נובמבר

ועדיין, בין כל ההבטחות המלהיבות האלה, ברור לכל שזה המופע של היוצרת-כוכבת עליזה חנוביץ'. חאנשי שלה היא דמות מרגיזה, מפחידה, מעוררת רחמים, לפעמים בלתי נסבלת, אבל קשה להוריד ממנה את העיניים. עוד יותר קשה שלא להתרגש כשהיא משיגה את מה שהיא רוצה, או כשהיא סוף סוף עושה משהו נכון. "חאנשי" הוא בראש ובראשונה סיפור על אישה צעירה שעושה טעויות, הרבה טעויות, כך שארבעת הפרקים הראשונים לעונה כוללים לא מעט רגעי קרינג' קשים וכואבים. במובן מסוים, הסדרה היא כולה כתב הגנה על הצורך לעשות טעויות – ובפרט את הטעויות שאת מעדיפה ולא את אלה שהחברה דורשת ממך.

חאנשי היא צעירה אמריקאית ממשפחה של חב"דניקים, שמגיעה לישראל כדי להשתתף בחתונה של חברת הילדות שלה, נוקי (מרנינה שון). העובדה שנוקי מתחתנת רק בעוד חודש לא מונעת מחאנשי להשתמש בה כתירוץ לביקור ארוך, כמובן כדי להימלט מתכנון החתונה שלה עצמה. רק שחאנשי בולטת לרעה בין החברות המחונכות של נוקי ומפגינה שחרור ותיאבון מיני שגם לא מעט צעירות חילוניות ירגישו איתו קצת לא בנוח. כצפוי, תוך בערך שלוש שניות הביקור יוצא משליטה וחאנשי נסחפת אחר מה שמעניין אותה באמת – פנטזיה פטישיסטית על גברים ישראלים, רצוי מזרחים, רצוי חיילים. במסגרת המרדף אחר אהוב ישראלי חתיך ושחום היא פוגשת גם את דוד (תומר מחלוף), דווקא סטודנט שומר נגיעה ורגיש, שבו זמנית מסוקרן ממנה ומפחד ממנה פחד מוות.

למרות שהצפייה ב"חאנשי" מלהיבה ומתחננת לבינג', יש בה גם לא מעט דברים מטרידים ואפלים. ביקום מקביל שבו הגיבורה היא חוזרת בשאלה או סתם יהודייה-אמריקאית בלי חיבור מיוחד לדת, זאת הייתה יכולה להיות קומדיה קלילה ותו לא. אבל לא זה המצב – כל הדמויות כאן, לרבות הראשית, הן דתיות במידה כזו או אחרת, ובכל זאת עיקר העניין כאן הוא מין, אהבה, נישואין ומה שביניהם. הרצון של חאנשי לטרוף כל חייל במדים שעובר בדרכה הוא סימפטום של מצוקה אחרת, עמוקה יותר, של חיפוש זהות נואש רגע לפני שחתונה לגבר שהיא בקושי מכירה תשנה את חייה כליל. זה לא הופך את ההתנהגות שלה לפחות מרתיעה או מפחידה – כי לא פעם המצוקה הזו מכניסה אותה לסכנות אמיתיות.

ההתקף המאני הזה הופך את חאנשי חסרת הגבולות לדמות מרתקת, שמביאה את הסדרה שוב ושוב למקומות מפתיעים וקיצוניים, והיא מעניינת גם בגלל הצורה שבה היא משפיעה על האנשים שסביבה ומערכות היחסים המורכבות שהיא יוצרת איתן. חאנשי נראית ומתנהגת קצת אחרת מול כל דמות בחייה – יהיה זה מישהו שהיא רק פגשה או האנשים הכי קרובים אליה – ואף קשר שהיא יוצרת לא נשאר חד צדדי או פשוט, ובהתאם, הסדרה גם חוקרת את החברה הישראלית בדרך ייחודית, מוזרה ולפעמים מטרידה.

כיאה לסדרה שהיא גם קצת קומדיה רומנטית, הקשר של חאנשי עם דוד הוא מורכב ומסקרן באופן מיוחד. בשונה מגברים אחרים שחאנשי מנסה לכבוש, דוד לא מתלהב כל כך מהישירות שלה ומהעניין שהיא מגלה בו. הקשר ביניהם מלהיב דווקא בגלל היכולת שלו לאתגר אותה ולזהות את הבולשיט שלה, אבל היא מסוגלת גם להוציא ממנו צד רך הרבה יותר. הקשר האולי-רומנטי עם דוד הוא עדיין השני בחשיבותו – כי בסוף הלב האמיתי של הסדרה הוא חברות המרירה-מתוקה של חאנשי ונוקי. יחסי הכוח בין שתי חברות הילדות תמיד היו קצת לא שיוויוניים, וכשהחברה הוותיקה צצה שוב בחייה נוקי לא מסוגלת לדחות אותה וגם לא לקבל אותה, לא באמת. היא אולי מזדעזעת לגמרי מההתנהגות הפרועה של חברתה הוותיקה, אבל גם מצטערת שלא הייתה שם כדי לחלוק איתה חוויות מיניות ראשונות. זאת לא חברות בריאה בהכרח, אבל יש בה גם הרבה יופי.

המורכבות הרגשית הזו הופכת את "חאנשי" להרבה יותר מאשר קומדיה פרובוקטיבית ומטורללת – למרות שהיא לחלוטין כן שלושת הדברים האלה. זאת לא סדרה לכולם וכנראה שיהיו לה לא מעט הייטרים, אבל יש לה אופי חד פעמי וקיצוניות משמחת שיקנו לה גם לא מעט מעריצים, ובצדק.

"חאנשי", HOT3, ימי חמישי ב-22:00 וכן ב-HOT VOD/נקסט TV

• ביקורת טלוויזיה
• טלוויזיה ישראלית
• הוט
• חאנשי