כבר חמש שנים מכובדות שקפה פרנקל משקה את תושבי פלורנטין, כאשר לאחרונה הוא אפילו הפך לבר ג'אז לאחר רדת החשיכה, אבל כאן לא מסתיימת מגמת ההתחדשות של אנשי הקפה. בימים אלו ממש מצטרף למשפחה חבר חדש, לא רחוק ממיקום הקפה המקורי, בשם הלא מי יודע מה מקורי "חומוס פרנקל" – אך כשמו כן הוא, חומוסייה חדשה, נעימה ורחבת ידיים, שאנחנו כבר מריחים שעתידה להפוך למוסד חומוס שכונתי.
>>על קצה השיפוד: 8 טרנדים קולינריים שהגדירו את האוכל בתל אביב השנה

הבעלים עודד הכט גייס עבור המשימה את שף אמיר לטין, הידוע בכינוי אמירוס, שבעבר היה גם שמו של דוכן הפריקסה שלו מהעשור הקודם בטשרניחובקי. אז פריקסה בשלב זה עדיין אין כאן, אבל אמירוס אמון על החומוס המצוין בשלל הוריאציות, כמו גם לביבות ירק, מרק יומי ומגוון סלטים רחב וצבעוני. "תמיד היה לי במאחורה של הראש הרצון לפתוח מקום של חומוס", מסביר הבעלים. "אני ירושלמי, ומאז ומתמיד זה היה המאכל האהוב עליי. בכלל, מסעדות מהז׳אנר הזה – מנחם, ביתי, טרי ופשוט״.

חומוס פרנקל. צילום: יעל שטוקמן

המהדרין יתחיל מהקלאסיקה, עם חומוס גרגרים שמוגש חמים ונעים במרקם חלק אך לא משחתי מדי, ומוגש עם פיתה רכה ואוורירית – שילוב ערב לחיך כראוי. ישנם גם מנות מסבחה, חומוס משולש, חומוס פול או מחלוטה של גרגרי חומוס ופול יחדיו, והכל במחירים נוחים של 22 ש"ח למנה קטנה, או 32 ש"ח לגדולה.לחובבי הערבובים של כל העולמות יש גם חמשוקה לפי הספר (24/38 ש"ח), או חומוס סביח כמו שצריך עם חצילים מטוגנים וביצה קשה (26/42 ש"ח).

מלבד מנות החומוס הטריות, יש במקום פתיחת שולחן של שלל סלטים כגון סלט ירקות ערבי, טאבולה, באבא גנוש, צלחת חמוצים שאמירוס מתסיס וכובש במקום, פלפל קלוי, כרובית מטוגנת וחציל מטוגן בטחינה, שיעלו לכם 10 ש"ח למנה קטנה או 20 ש"ח לגדולה. היות ובכל זאת מדובר בעסק שממוקם בפלורנטין, על שלל מתאמניה, תמצאו במקום גם סלט חלבון טרי עם ירקות רבים, שורשים, גרגרי חומוס וביצים קשות שיסדרו לאנץ שלא דורש שנ"צ.

לתת במכון, ואז לתת סלטון. חומוס פרנקל. צילום: יעל שטוקמן

באגף המטוגן תמצאו במקום פלאפל איכותי טרי ונדיב בעשבי תיבול כמו שאנחנו אוהבים (15/20 ש"ח), צ'יפס חומוסיות קלאסי (18/28 ש"ח), וגם לביבות סלק ולביבות ירק מטוגנות (18/28 ש"ח) ששרדו גם אחרי חנוכה. "בחומוסיית ומסעדות בסגנון הזה בדרך כלל נבנית קהילה, וקהילה זה הדבר שהכי חשוב לי", מוסיף הכט. "חומוס הוא בית מושלם לזה, ואני כבר פוגש פה לקוחות שרצים איתנו כמה שנים גם בקפה פרנקל. זה מה שאני מחפש להביא גם לכאן".

הישיבה היא בחלל מרווח ומואר שנעים לשבת בו, ומאחוריה ישנה גם מרפסת אחורית גדולה שבימים חמים יותר תכיל בוודאי לא מעט מנגבי חומוס נלהבים. בהמשך, כך מבטיח הכט, יוגש במקום גם קובה, חמוסטה, דלעת וסלק, ואף קובה נבולסייה לפי הספר. לא יכולים לחכות.
מסילת וולפסון 28, א' עד ו', 10:00-16:00, בהמשך ייפתח גם בשבת

• אוכלים שותים
• חומוס
• פלורנטין

>> ניר קליינר הוא מפיק מוזיקלי ואחד המתופפים הצעירים והמבטיחים ביותר בישראל (תעקבו), שמנגן כיום בין היתר עם עלמה גוב ואסף אמדורסקי. הוא נולד למשפחה ברזילאית והתחנך על יסודות המוזיקה הלטינית, ובסוף השבוע שעבר יצא אלבום הבכורה של הקוורטט שלו, מקומבה של ניר קליינר, שיושק בהופעה חגיגית במרץ 2 בחודש הבא (חמישי 21.8).אתם רוצים להיות שם.

1. פארק וולפסון

פארק ירוק ויפה ונעים מלא עצים. מקום שאפשר קצת לדמיין שאתה מתנתק מהעיר. לא הכרתי עד שהפקתי מופע לאירועי הקיץ של עיריית תל אביב-יפו. הרמנו מופע מחווה ל"ארץ טרופית יפה" בשקיעה וזו הייתה חוויה מיוחדת.

ירוק ויפה ונעים. כיכר לבנה של דני קרוון בפארק אדית וולפסון, לאחר השיפוץ (צילום: אייל בסון)

2. ג'וז ולוז

חדש חדש אצלי בארסנל אבל הייתי והתאהבתי לחלוטין. מקום לבוא ולעשות בו משתה. זה כנראה המקום שהכי נהנתי לאכול ולשתות בו בעיר.
שביל התנופה 7 תל אביב

אדריכלות בוכרית במיטבה. ג'וז ולוז (צילום: שירז גרינבוים)

3. חוף גבעת העלייה

החוף השקט והנעים היחיד שאני מכיר בעיר כנראה. אני הולך לשם לחשוב, להתקרקע ולראות שקיעה. מטייל עד בת ים וחזרה ומבלה קצת זמן במים.

לא משנה איך קוראים לו, הוא פשוט מושלם. חוף העלייה/עג'מי/הקשתות (צילום: RnDmS/גטי אימג'ס)

4. דני פול

החומוס הכי טוב בעיר נקודה. מקום קטן ליד בלומפילד, קיים מ-1968, כמה דורות בבעלות משפחה מיוחדת שאני לא זוכר את שמם, אבל בדקתי ואין ולא היה דני אחד במשפחה הזו.
התקומה 46 יפו

5. הסטודיו שלי

הבניין ברחוב המסגר 1 הוא כנראה אחד הבניינים הכי מכוערים בעיר. ישן ומצ'וקמק ליד בניינים חדשים עצומים. יש סיפורים מטורללים על הבניין ועל הקומה שלנו בפרט. כל נהג מונית שאסף אותי מפה סיפר לי משהו אחר. הסטודיו עצמו הוא פנינה מדהימה בתוך סביבה כזו אפלה. המקום עבר המון ידיים והגיע אליי אחרי שהיה חדר חזרות מדהים בעשור האחרון, ועכשיו הוא הבית של כל הפרויקטים שאני מנגן בהם. הקלטות, חזרות, הופעות, ארוחות ומסיבות. קורה פה המון וזו זכות.
המסגר 1 תל אביב

אולי הבניין המכוער בעיר, אבל איזה סיפורים. רחוב המסגר 1 (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

מקום לא אהוב בעיר:

קריית המלאכה. אני מגיע לנגן באולפנים וחדרי חזרות ולצלם בסטודיואים מדהימים שם מאז שאני בן 16. המקום מפוצץ באומנים, בתי עסק ובעלי מלאכה מדהימים, אבל למטה ברחוב תמיד מבאס. נראה לי תהיה הרבה תועלת בלנקות ולסדר את הרחובות האלה.

התחילו לסדר את הרחובות, עכשיו שימשיכו. קריית המלאכה (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הגעתי לאחרונה להצגה מדהימה של חברים קרובים מהילדות, הראל וירדן ישורון. "האוויר הוא של כולם". הם אחים שהעלו הצגה היסטרית על היחסים ביניהם. ניגנתי בתיאטרון הרבה וראיתי הצגות לאורך השנים, וחייב להגיד שלרוב אני מתרשם אבל לא מתרגש. מההצגה הזו התרגשתי.

מתוך ההצגה "האוויר הוא של כולם" (צילום באדיבות תיאטרון תמונע)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אגדת דשא". השילוש הקדוש אריק אינשטיין, שלום חנוך ומאיר אריאל. שיר שהוא מהאהובים והיקרים לי מאז ומתמיד אבל קיבל זווית אחרת לאחרונה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דרך פרויקט שיקום של קהילת קיבוץ בארי היה לי מפגש ראשון שבו אירחנו בסטודיו שלי ארבעה חבר'ה בני 18 מהעוטף. חברה שאיבדו יקרים, אבות ואחים ונשארו עם סימן שאלה ענק בחיים, מוזיקאים צעירים ומוכשרים שנותנים ביטוי למה שעברו במלחמה דרך אומנות ולא מוותרים לעצמם למרות הכאב והמורכבות. אני פחות חזק בהתנדבות בארגונים, אבל מנסה לייצר מפגשים אישיים משמעותיים ולנסות לעזור ולתמוך במי שיש ביכולתי לעזור לו/ה. אנחנו בונים מסלול מיוחד לנערים האלה ומציבים יעדים שיכללו מפגשים עם אמנים גדולים, והקלטת שיר שיכתבו יחד. מאמין שהכל יצא לפועל ויהיה לי עוד מה לספר על הפרויקט הזה בהמשך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שלום חנוך תמיד, בלי שאלה.

מה יהיה?
השנים האחרונות הפכו עשייה של אמנות ובכללי את החיים עצמם למשהו שמצליחים לעשות למרות הקושי, למרות הקורונה, למרות המלחמה. מחכה לרגע שלא יהיה למרות כלום, ונוכל פשוט לקיים חיים ולעבוד במה שאנחנו אוהבים ולהיפטר מהתחושה הקולקטיבית של לנסות לחיות בצל אסון שרודף אסון. מאמין שזה עוד רגע כאן.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• פארק וולפסון
• ג'וז ולוז
• חוף העלייה
• חומוס
• רחוב המסגר
• קריית המלאכה
• שלום חנוך

את כולנו תוקפת מדי פעם המחשבה המבאסת הזו שאם רק לא היינו מדינה במלחמה מתמדת, זה היה גן עדן עלי אדמות. מה חסר לנו פה? מזג אוויר מושלם, נוף חופים יפהפה, אווירה של הרמות אינסוף ואוכל טוב. אוכל כל כך טוב. גם הציניקנים ביותר על המדינה לא יכולים שלא להודות שאין בעולם תחליף אמיתי לעונג של חומוס. הבעיה היא שאת החומוס שלנו אנחנו אוכלים תחת טילים, וזה קצת הורס את החוויה. אולי כדי להיזכר במה שטוב פה, ואולי סתם כדי להתנחם בתחתית של צלחת שנוגבה עד תום, היום אנחנו ממליצים על 3 מנות חומוס לטייקאווי או משלוח. משהו צריך להחזיק אותנו כאן שפויים, לא?

>>מה הנזק? אלו עסקי האוכל שנפגעו בעקבות הטילים מאיראן

גרגר הזהב

למה כדאי:החומוס הפלורנטינאי הוותיק כבר התרחב מאז גם למרכז העיר, ונשאר זהב כשהיה. לא מדובר במנה מורכבת או יוצאת דופן מדי – חומוס טחון דק עד למרקם חלק, טעמים בלי קשקושים מיותרים וצ'יפס חומוסיות נהדר. לא באמת צריך יותר מזה.
המנה שלנו:בעיקרון גרגר הזהב עבורנו הוא חומוס ישיר ופשוט, כך שמנת המסבחה הרגילה תהיה נהדרת, אבל גם ראינו שבסניף דיזנגוף יש מנת חומוס מנסף עם בשר מתובל בסגנון ערבי גלילי, וממש בא לנו את זה פתאום.
איחולים למזרח התיכון:מי ייתן ושיחות השלום שעוד יבואו – והם יבואו – יעברו חלק כמו החומוס הזה.
>> גרגר הזהב, לוינסקי 30 תל אביב, דיזנגוף 93 תל אביב
למשלוחים

חומוס גרגר הזהב. צילום: דניה ויינר

חומוס המשורר

למה כדאי:מה שהיה מנת חלקם הסודית של תושבי ביצרון הפך למוסד חומוסים ממורכז יותר באבן גבירול, אבל משורר החומוס בועז חזן נשאר עם אותה יד יציבה וצלחת טעימה ברמות עם חומוס גס ומתובל לשלמות. אתם עוד תכתבו עליו שירה.
המנה שלנו:מעבר לחומוס הנהדר, התוספות של חזן נוטות להוסיף הרבה קלאס, גם כשמדובר בקלישאה כמו חומוס פטריות – שכאן נקרא, כיאה למשורר, "מג'יק משרום.
איחולים למזרח התיכון:שנתמקד בשירה על חומוס ולא בטילים על הראש.
>> חומוס המשורר, אבן גבירול 8 תל אביב
למשלוחים

המשורר חוזר. חומוס המשורר (צילום מיקה חזן)

אל קאלחה

למה כדאי: מדובר בסיפור שפיצל משפחה אחת בין ירדן ליפו, כל אחת מהן מפעילה חומוסיה בשם אל-קלחה עם חומוס ביירותי שמוכן במקום, והפך די מהר לחומוסיה האהובה עלינו בעיר. גם כי החומוס של אחמד "זיזו" חט'ב הוא ממרח מושלם בטעמו ומרקמו, וגם כי מתחבאת בו מנת מלכים ירדנית.
המנה שלנו:קשה מאוד שלא להתפתות בכל פעם מחדש למנת הפאתה המופלאה – קרעי לחם מושרים ורכים במי חומוס חמים, גרגירי חומוס, יוגורט, בשר שייטל, שקדים קלויים וסמנה. לעניות דעתנו, המנה הזו יכולה להוביל לפריצת דרך במזרח התיכון.
איחולים למזרח התיכון:מאחלים לאיחוד משפחות, כי גם בביירות יתאהבו בחומוס של זיזו.
אל קלחה, דרך סלמה 3 תל אביב
למשלוחים

אין כמו יפו בשולחנות. אל קלחה. צילום: יעקוב בלומנטל

• אוכלים שותים
• חומוס
• חומוס המשורר
• גרגר הזהב
• אל קלחה

>> שי בלנקו הוא מתאבק אימתני ברסלינג ישראל וראפר אימתני לא פחות, שאלבומו השני, "מתאבק", רואה אור ונותן בראשבימים אלה. האלבום יושק בהופעה חגיגית שתתקיים במוצ"ש (24.5 22:00) בתיאטרון תמונע עם שלל אורחים מיוחדים ואולי איזה מתאבק שיבוא לחטוף סטון קולד סטאנר על הבמה אינשאללה.פרטים וכרטיסים כאן.

>> סנדוויץ' שהתעלפתי ממנו וחוף שחירחרתי בו // העיר של נועה מנור
>> מקום לבריחה מהמציאות ומקום ללכת בו מכות // העיר של יונתן ברק

1. פיצי/ברל'ה/בוטקה קפה

באופן כללי אני חושב ששדרת בן גוריון היא האזור האהוב עליי בעיר בפער. ספציפית בצומת עם בן יהודה, יושב שם בוטקה שאני לא בטוח אם יש לו שם בכלל, אבל זה הקפה הכי טוב בעיר מבחינתי. פינה קטנה ואותנטית שאני עובר בה כמעט כל יום – לקחת אוויר, לפתוח את הראש, לכתוב קצת במחברת, וכמובן הכי חשוב לשתות קפה טוב, ואם אפשר גם מאפין קטן בצד.
בן גוריון 30

2. איט מיט

לא יודע מה ראיתם מה שמעתם, זה הכריך הכי טעים שיש. כריך אנטריקוט שמחולק לשני חצאים, ובדרך כלל אחרי החצי הראשון אני כבר מבקש שיכינו לי עוד אחד.
קנדי בולדר, השותף שלי ברסלינג ישראל, הכיר לי את המקום ב-2013 ומאז זאת אהבה.
קינג ג'ורג' 68

איט מיט (צילום: אנטולי מיכאלו)

3. תיאטרון תמונע

מקום מדהים להופעות והצגות תיאטרון. מאוד נגיש, אנרגיה שאין בשום מקום אחר וצוות שנותן את הלב שלו שם! בכל פעם שביקרתי נרשמה התלהבות מחדש. עשיתי שם מופע השקה לאלבום הראשון שלי ב-2022, וממש בקרוב (ב-24.5) אני משיק את האלבום החדש שלי שם! אני מתרגש בטירוף לחזור לשם שוב, ומזמין את כולם לבוא לשמוע את "מתאבק", ולהיחשף לשילוב של הראפר והמתאבק שעבר מנס ציונה לעיר הגדולה – תל אביב.
שונצינו 8

תמיד יש משהו מעניין. תיאטרון תמונע (צילום: אילן בשור)

4. חומוס אשכרה

חומוס הבית שלי. אני גר כרגע באזור ירמיהו, אז אני מוצא את עצמי מתאמן כמעט כל יום בחדר כושר "קולנוע פאר" כי משהו חייב לאזן את כל הסוכר ששי קראשר מכניס לגוף… בדרך חזרה הביתה, תמיד מפתה אותי לעצור בחומוס אשכרה שזה החומוס האהוב עלי ונמצא ממש ליד. תן לי צלחת חומוס נקי. שים בצד 4-5 כדורי פלאפל ופחית זירו. חלום של ארוחה מבחינתי. זה התחיל אי שם בכיתה ז' כשהייתי מושפע של "החברים של נאור", אז תודה לכם על זה עד היום.
ירמיהו 45

5. טיילת תל אביב

לא משנה איפה הייתי ואיפה עוד אהיה בעולם, אני משוכנע שטיילת תל אביב זו הטיילת הכי יפה בעולם. תמיד מלאת חיים ואווירה. יש בה משהו מיוחד שאי אפשר להסביר. אם זה ללכת לשקיעה בערב, לטבילה קצרה בבוקר, או לטיול עם לונה הכלבה שלי. בשנה שעברה הצעתי שם לאשתי נישואין, אז אני יודע שבוודאות המקום הזה ייחרט לי לנצח בזיכרון. אגב, בקיץ 22', לא יודע מאיפה הגיע האומץ, אבל עשיתי שם הופעת רחוב. זו דווקא הייתה חוויה קצת פחות טובה שלי, אבל אני מאמין שזה חלק מהדרך שלי כאומן ועוד חוויה שהייתי צריך לעבור.

תמיד כיף פה. טיילת תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

מקום לא אהוב בעיר:

האמת שאני פחות מתחבר לדרום העיר, ובפרט לפלורנטין. יש האומרים שיש שם קסם מסוים, אני בטוח שהם מאמינים לזה, אבל הווייב שם פשוט לא מדבר אליי.
כל פעם שאני מגיע לשם אני מרגיש כאילו נכנסתי לסצנה מסרט שאני לא בטוח אם אני חלק מהעלילה.

מרגישים את הווייב? רחוב פלורנטין בפלורנטין (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רסלינג ישראל כמובן!!! חיכיתי לאירוע הזה עוד הרבה לפני שהתחילה המלחמה. לאט לאט, לצד הזוועות שעברנו ואנחנו עדיין עוברים, מבינים שהחיים במקביל ממשיכים ושצריך להרים את עצמנו. ואז הגיעה הבשורה על האירוע שלנו. וזה לגמרי פתח לי את הלב. דרך מדהימה לנקות את הראש, לעשות את מה שאני הכי אוהב, והכי מרגש מהכל זה לשמח ולבדר קהל שלם, בייחוד בתקופה קשה כמו שאנחנו נמצאים בה. התאמנו והתכוננו לרגע הזה הרבה מאוד זמן.

בתור אחד שעושה את זה 17 שנים – והתאבקתי גם בארה"ב – תמיד רק חלמתי שיהיה אפשר ליצור כאן מותג איכותי כחול לבן. בזכות יונתן ברק וכל צוות ההפקה המטורף של רסלינג ישראל, סוף סוף זה קרה. ומה הכי טוב בכל הסיפור? שרק התחלנו! שי קראשר מוכן ומזומן להמשיך לאכול ממתקים, לשבור כל יריב שיבוא לקחת לו סוכריה, ולנצח קרבות בכל מחיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום האחרון של רביד פלוטניק. הוא מאוד נוגע במלחמה ובשיח שלנו במדינה בשנים האחרונות. אני מרגיש שכל שיר שם מאוד מתכתב עם הדעות האישיות שלי, ועם הדרך שאני מאמין בה והולך אחריה. בעיקר 2 שירים שתפסו אותי במיוחד הם "לילה טוב אהובה" ששר לבת שלו כשאין לו עדיין וזה מדהים אותי. והשיר "אין לך מה לחפש בחוץ" שמספר הרבה על הפיתויים בתור אמן ולזכור את כל הטוב שיש לך בבית. באופן כללי רביד זה אומן שאני מאוד מעריך כבר המון שנים, והקריירה שלי כאומן מלאת השראה ממנו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש בימי שישי עמותה שנקראת "עמותת חברים לחיים" שעושים אימוץ כלבים בגן מאיר ברח' קינג ג'ורג'. אם הייתי יכול הייתי גם לוקח את הכלבים איתי הביתה. זאת עבודת קודש מה שהעמותה הזאת עושה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האמת שהם שניים, טל ירימי וחגי רובינשטיין. הבעלים של סוכנות המשחק "ירימי רובינשטיין" ובית ספר למשחק מול מצלמה "ריאקטינג סטודיו". אנשים שאני מת עליהם באופן אישי, מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר. הכרתי אותם אי שם ב-2016 כשלמדתי אצלם משחק. מאז הם מייצגים אותי, ואנחנו צועדים כבר כמעט עשר שנים ביחד. מי שאי פעם חשב ללמוד משחק – זה המקום.

5. מה יהיה?
אישית אני מאוד חרד, אני כן רוצה לשמור על אופטימיות ולהגיד שיהיה טוב. אני חושב שבעיקר בנושא התרבות אסור לנו לאבד את עצמנו. התרבות גורמת לנו לחוות את כל מנעד הרגשות, וכל הטוב צריך לבוא משם.

• העיר שלי
• רסלינג
• היפ הופ ישראלי
• טיילת תל אביב
• חומוס
• פלורנטין
• תיאטרון תמונע
• הבוטקה

החומוס שמכינים בעלי קרוואן, המוכר גם כאבו חסן מאז 1959 (ואולי עוד קודם), הוא מיתולוגיה עירונית (אנחנו חושדים שלעולם לא נדע אם המתכון המקורי היה בכלל של אום חסן ז"ל). ייתכן שאי שם בגליל מסתתרת חומוסייה טובה יותר, אבל בשביל תל אביבים אבו חסן הוא הטוב בעולם. זאת הסיבה לתור המתמיד ברחוב הדולפין ובשבטי ישראל. התפריט מינימליסטי וכלל גרגירי חימצה מבושלים ומוגשים בשלוש גרסאות, ויש הטוענים שהמסבחה החמימה היא המשובחת שבהן. על השולחן תטבילה ופלחי בצל וזהו. ולא צריך יותר מזה.
אבו חסן, שבטי ישראל 14, הדולפין 1

המסבחה הקדושה. חומוס עלי קרוואן אבו-חסן (צילום: אסף קרלה)

אבו מרוואן

החומוס של אבו מרוואן הוא שם דבר כבר יותר מ-30 שנה, ובחוגי החומוסולוגים זוכרים היטב את המסעדות שלו ברחוב ברחוב מנדס פראנס ואחר כך ביפת. לפני מספר שנים הוא שיחרר את האחיזה ביפו ופתח מקום בכפר קאסם, אבל החודש הוא חזר בסערה ללוקיישן מושלם בנמל יפו והפך בבת אחת לסיבה הכי טובה להגיע לנמל גם כשאין הופעה בבארבי. והחומוס? קטיפתי כמו פעם, באותה חמיצות עדינה, ניגוב אחד ומבינים מיד איך המיתולוגיה נולדה.
רציף העלייה השנייה, נמל יפו (הכניסה הצפונית)

ניגוב אחד מסביר את המיתוס. אבו מרוואן ומנה דוגמנית (צילום: שרון בן-דוד)

אל קלחה

חומוסולוגים אמיתייםמתרגשים כאן עד דמעות ממנת הפאטה המסורתית של משפחת ח'טיב, בדיוק אותה המנה שמגישים במסעדות של בני המשפחה שלהם בכווית ובעמאן, והאמת היא שזה אתגר לא קטן להזמין משהו אחר אם יש פאטה. אבל גם החומוס הביירותי שלהם עצמו ברמה גבוהה ביותר, ומעורר תשומת לב עירונית נרחבת מאז שנפתחה אל קלחה אי שם בימים הרחוקים של הסגר הראשון ב-2020. אגב, יש גם קודוסיה (שזה חומוס עם פול שמעורבב לתוכו) שזה בכלל להיט שצריך לדבר עליו יותר.
אל קלחה, סלמה 3

גרגר הזהב

המיקום האסטרטגי בה הוקמה, בלב שוק לוינסקי, הוביל לאינספור פיות רעבים ואנשי עמל שמחפשים חומוס זריז לנגב ולהמשיך הלאה בשגרת יומם. לכן, מבחינות רבות, גרגר הזהב הוא למעשה מסעדת פועלים שתמיד עמוסה בסועדים עם הייפ בלייני, ולשמחתנו התרחבה לחומוס עם צד לילי בגרגר הזהב דיזי. החומוס מוכן במקום לפי מתכון בסגנון גלילי, ונטחן במשך כל היום בשם הטריות. התוצאה היא מנה שנותנת בראש בעיקר כשהיא מגיעה לצד הפתעות מענגות כמו קרעי כרובית מושחמים, סלט קצוץ, טאבולה לימוני, צ'יפס ועוד. ומכאן, בחזרה ליפו, למקרה שאתם עדיין רעבים.
גרגר הזהב, לוינסקי 30, דיזנגוף 93

חומוס המשורר

המשורר מביצרון, הלוא הוא בועז חזן, האכיל את השכונה ממזרח העיר בחומוס במשך כ-4 שנים לפני שעבר ב-2022 לאבן גבירול, וכמעט מיד הפך לאחת החומוסיות האהובות עלינו באזור, מהסוג ששווה גם את המעבר בין עבודות הרכבת האינסופיות. שילוב בין מנות מסורתיות להרפתקנות פוסט-היפסטרית קלילה מאזורי הרידיפיין, ויש מנה טעימה, חמימה במידה ועמוסה בגרגרים שנטחנו בגסות למשחה לא חלקה, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בה.
אבן גבירול 8

חומוס המשורר (צילום: מיקה חזן)

החומוס של אבי מעכו

הכוח הגדול של החומוס התל אביבי הוא להביא את הבסט מכל רחבי הארץ, והחומוס של אבי מעכו (זה השם המלא) הוא גרסה מאוד מותאמת לתל אביב של המנה העכואית. אולי זה כי אבי הוא אבי בן שיטון, שף שעבד 9 שנים במסעדותיו של מאיר אדוני, ששואב מהדקדוק של עולמות הפיין דיינינג כדי לייצר חומוס חלק ומינימליסטי כמו עכואי, אבל גם ישיר ומיוחד כמו העלית. גרגרים בלגים, שמן זית איכותי, פיתה דקה, בלי ביצה קשה (כי בן שיטון טוען שהיא הופכת את המנה לכבדה), וגם לא פטרוזיליה ופפריקה. ויוצאת לו מנה נהדרת, שגם בין כל הכללים מזקקת את מהות ממרח החומוס.
יהודה הלוי 72

חומוס כמו שאלוהי החומוס התכוונו. החומוס של אבי מעכו (צילום שרון בן־דוד)

האחים קלבוני

משפחת קלבוני היפואית הנפיקה כבר מספר דורות של חומוסאים וחומוסיות תחת שלל שמות ובמגוון מיקומים ברחבי הארץ, אבל ברחוב יפת נמצא הדבר האמיתי (והוא משתרע משני צדי הרחוב) והוא כולל חומוס קליל במפתיע וייחודי במרקמו – לא גרגירי ולא משחתי אלא משהו נעים באמצע – לצד כל התוספות שאפשר לצפות להן מחומוסיה יפואית ופול מוצלח במיוחד. יש מי שנשבעים בחומוס הזה עד כדי קריאת תיגר על החומוסיה הכי מפורסמת של יפו. אנחנו לא שם, אבל זה לא עוצר אותנו מלטרוף אותו.
האחים קלבוני, יפת 136

האחים קלבוני. צילום: אנטולי מיכאלו

חומוס חג' כחיל

משפחת חג' כחיל הפגינה את כוחה הקולינרי במסעדה שהייתה קרויה על שמה בכניסה ליפו מכיוון כיכר השעון ונסגרה בתחילת המלחמה, אבל מי שמכיר יודע שהמקומיים תמיד העדיפו את המסעדה העממית שלה שבתוככי רחוב יפת ששווה, ולא רחוק ממנה ממוקמת גם חומוסיה מרווחת וממוזגת שעושה כבוד לארסנל המשפחתי (הכולל גם שווארמיה ופלאפליה). במקום מוגש חומוס אוורירי במרקם גס יחסית, מסבחה נהדרת ובעיקר מנת פאתה מעולה, ויחד עם חומוסיות יפואיות אחרות היא שולטת במפת החומוס המקומית של תל אביב.
חומוס חג', יפת 93

חומוס יפואי כמו שצריך להיות. חומוס חג' (צילום: יחסי ציבור)

נאדר הגדול

הסוד השמור שעל גבולות יפו אמנם נפתח רק לפני כ-8 שנים, אבל האווירה היא של וותק של משפחה יפואית שיודעת דבר או שניים על חומוס, עם שמועות על קשרים למשפחת קלבוני. קשר משפחתי או לא, הטעם בהחלט מהדהד את המנה ההיא עם חומוס קליל במרקם ביניים נפלא, מנות גדולות ושפע של תוספות צד בקומפלט, ומסבחה שמתחרה ברצינות על תואר הטובה בעיר. באמת גדול זה.
נאדר הגדול, דרך בן צבי 35

חומוס חמודי

הפינה שעל נחמני ויהודה הלוי תמיד היתה נקודת מפגש של חובבי החומוס, ולשמחתנו המסורת לא נשברה גם כש"חומוס נחמני" נסגר. במקומו (או יותר נכון, במקום החומוס המתחרה) הגיע חמודי עם מנה תל אביבית בהשראה ירושלמית, מעט חמצמצה ולגמרי חלקה. הסניף המקורי היה ביגאל אלון, אבל כאן בנחמני חמודי מצא בית וממשיך לספק את אותו החומוס המורכב-אך-ישיר שנאמניו מוכנים להישבע שהוא הטוב בעיר.
יהודה הלוי 93

חומוס חמודי. צילום: מתוך עמוד הוולט של העסק

חומוס שלמה ודורון

אין בתל אביב חומוס מקטב יותר. יש הנשבעים לו אמונים ברמה של כת שטופת מוח ויש הרואים בו שיקוץ מוסרי – ובעיקר בשלל הווריאציות היצירתיות המוגשות בו מעל גבי החומוס, כולל חומוס סלט ירקות (!) או חומוס פריחולס, חלפיניו ונאצ'וס (!!!), אבל מומחי חומוס בלתי תלויים שהצליחו לבודד אותו מתוספותיו המוגזמות העידו שמדובר בחומוס מעולה כשלעצמו ואף למעלה מכך בגרסת החומוס-פול. עם זאת, החומוס דאל-טנדורי הוא הברקה מדהימה ולא מעניין אותנו כלום.
חומוס שלמה ודורון, רחוב ישכון 29

• אוכלים שותים
• חומוס
• חומוס המשורר
• הכי טובים
• חדשות האוכל