>> עינת צרפתי (כדאי שתעקבו) היא מהמאיירות הבולטות בישראל, כלת פרס רמת גן לספרות ילדים מאויירת. ספריה הרבים אותם כתבה ואיירה תורגמו לכ-20 שפות וזכו בפרסים יוקרתיים, ביניהם "השכנים", "ארמון בחול", "צרו בצרורות", ו"יהיה בסדר". בימים אלה רואה אור ספרה החדש, "אני שונאת לחכות", ספר מצחיק ומרהיב על ציפייה ועל סבלנות ועל הצדדים החיוביים של ההמתנה.אתם רוצים ויכולים לקרוא אותו.

>> אווירת רוקנרול נכחדת וסלון שכונתי // העיר של איתי פיינגולד
>> המקום הכי אותנטי ביפו וחיבוק אימהי מהקהילה // העיר של ג'ול עבוד
>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך // העיר של טל יוסיפוב

1. בית אריאלה

כמו כל חובבת ספרים אני חושבת שספריה היא המצאה נהדרת,אבל ספריית בית אריאלה היא הנהדרתמכולן.ספריית הילדים והנוער שהיא בילוי האהוב עלינו בימים גשומים,ויש גם ספריית קומיקס נפלאה,ארועי תרבות ואפשרות להשאיל פאזל(סליחה אם איבדנו איזה חלק).בשנתיים האחרונות המאבק להשבת החטופים היה חלק בלתי נפרד מהמרקם של הספריה,עכשיו בכל ביקור בהזה צובט את הלב וגם משמח לראות את הרחבה שלה כמעט ריקה.
שאול המלך 27 תל אביב

2. המגדלור

חנות שהיא נווה מדבר של ספרים ושל יופי,אני אוהבת בה את המגוון ואת ההזדמנותלמצוא שם ספרים שהם לא בהכרח חדשים ואת אוסף ספרי האומנות מהארץ והעולם.במגדלור יש מקום לספרות ויצירה ישראלית,ואני תמיד מתרגשת אם אני נמצאת שם בחלון.
מקווה ישראל 18 תל אביב

3. גן מאיר

בתור אמא,את העשור האחרון העברתי הרבה בגינות,בילוי שהוא גם מטלה.להגיע לגן מאיר זה תמיד תענוג,גם בזכות בריכת המים שבלב הגינה,עם אנפת הלילה המדוכדכת והרבה שושנות מים,גם בזכות כל הדברים שקורים כל הזמן מסביב:קבוצת טאי–צ׳י,מתאמנים שאפתניים בגינת הספורט,חוג כדורגל של קטנים ועוד כל מיני דמויות.בגן מתחבא גם הפסל המקסים בעולם של עמוס קינן,של גמל עגלגל ליד עץ דקל.

4. חוף בוגרשוב

אני מאוד אוהבת להיות בים,ויותר מהקטע של המים אני אוהבת את החוף.חוף בוגרשוב הוא אחד החופים העמוסים והרועשים, מה שמבטיח שתמיד יהיה על מה להתבונן.לכל זמן ביום יש את המשמרת שלו,הפרלמנטים השזופים של המוקדם בבוקר,המשפחות שמגיעות לפני שממש חם עם הקטנים ומחליפות אותם בערך בעשר,והצעירים שקמו מאוחר ומגיעים להשתזף במשמרת השלישית.אני מקווה שיבוא יום ואצטרף לפרלמנט ים עם שחר.

5. הרחוב

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעיר הוא ללכת ברחוב,גם ברחובות ראשיים עם חלונות ראווה חדשים או טמבוריות ישנות וגם ברחובות קטנים,שאפשר להתקל בהם בעץ שקמה שאכל גדר,או בבניין שמישהו הדביק עליו מלאך קרמיקה קטן.

מקום/ תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני אוהבת לרכב(ולהרכיב)על אופניים,ומשתמשת הרבה בשבילי האופניים לאורכה של העיר.עם כמותרוכבי הקורקינטים והאופניים החשמלייםזה נהיה די קשוח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "הכל נשאר חי" מאת דנה קיילה וירדן גלבוע,על חזרה ממלחמה ועל אהבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר ״ילדות רעות״ של קמילה סוסה ויאדה שמספר את סיפורה של קבוצת טרנסיות שמוצאות תינוק נטוש בפארק.ספר קשוח אבל גם מלא הומור ותקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת ״יוניטף״שדואגת לילדים חסרי מעמד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הורים לילדים קטנים,ילדים בזומים,בעלי עסקים קטנים.אנשים שלא זוכרים איזה יום היום,כרגע די כולם זקוקים להרמה.

מה יהיה?
יהיה טוב.

• העיר שלי
• ספרי ילדים
• בית אריאלה
• המגדלור
• גן מאיר
• חוף בוגרשוב
• אופניים

מיכל טמיר (כדאי שתעקבו), ציירת ומבעלי מכינת העיצוב "פושפין", תפתח ביום שבת הקרוב (21.2) את "אוהל אדום", תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בירושלים, בה היא בוחנת את השבט הנשי במשפחתה. באותו יום תינעל התערוכה הזוגית "גוף זר" (עם נטע בכרך) המוצגת בימים אלו בגלריה בנימין בתל אביב. את שתי התערוכות אוצרת נעמה הנמן.כל הפרטים כאן.

>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן
>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

1. פושפין מכינה לעיצוב

זהו הבית המקצועי שלי כבר 20 שנה. בן זוגי רוני אדרי ואני הקמנו את המכינה ב-2004. בשנים הראשונות שכרנו כיתה בתיכון לאומנויות, ולפני 16 שנים עברנו לחלל מקסים בבניין באוהאוס, עם מרפסת וגינה, בלב העיר – שהיא בעיניי השכונה הכי יפה בתל אביב. יש לי את העבודה הכי כיפית בארץ: אני פוגשת אנשים צעירים ויצירתיים ומדברת איתם על דרכים להביא את עצמם לידי ביטוי. זו פריבילגיה גדולה, עם הרבה סיפוק ותחושת שליחות, לעזור לאנשים להיפתח ולמצוא את הקול האישי שלהם. ומעבר לכל זה – זה גם העסק שלי. אני עובדת בשעות שנכונות לי, במספר הימים בשבוע שמתאים לי. החלטתי בגיל צעיר מאוד לחיות את החיים שאני רוצה – ולא לחיות כדי לעבוד. אני גאה על כך שעמדתי בהחלטה.
אחד העם 56 תל אביב

2. חוף בוגרשוב

כמעט כל יום כשהים פלטה, חברה שלי כרמית ואני הולכות לצוף. אנחנו נכנסות לעומק ומדסקסות עניינים שבלב במשך שעה, מקפידות להישאר בעומק – גם כדי שנמשיך להזיז רגליים וגם כדי שהדגים הקטנים לא יאכלו אותנו. כשאני צפה בים והעיר פרושה מולי – אני מרגישה שאני חיה במקום הכי מושלם על פני כדור הארץ, ושהכל יהיה בסדר.

3. מוזיאון תל אביב

אני אוהבת אותו כל כך. הדרך אליו מגינת דובנוב, המבנה החדש לצד המבנה הישן וגן הפסלים. תמיד הביקור בו מצליח לתת לי השראה ולהזכיר לי שאני חלק ממשהו גדול יותר.
שאול המלך 27 תל אביב

4. מרכז הגר"א

המרכז הקהילתי הדי קסום של נווה שאנן. פעם בשבוע יש שם מקהלה ששרתי בה, בניצוחו של ירדן לנדאו המצחיק והמופלא. חיפשתי מקום שבו אוכל לשיר עם אנשים שלא ממש יודעים לשיר – כמוני – והגעתי לאודישן. שרתי את “שרה ברחובות” של ריטה, ובסוף האודישן ירדן אמר לי שהתקבלתי… ושכולם מתקבלים… ושזה בכלל לא באמת אודישן…לשיר במקהלה הזו הייתה אחת החוויות היותר מרוממות נפש שעשיתי לעצמי.
הגר"א 28 תל אביב

5. יער הפיות

חנות הפיות בדיזנגוף סנטר. אין לי באמת מה להגיד להגנתי. זו הסטייה הקטנה שלי. אני נכנסת לשם ומיד חוזרת להיות מיכל בת 10 שמתלהבת מאבנים עם כוחות קסם וטבעות מנצנצות.
דיזנגוף 50 תל אביב (דיזנגוף סנטר)

מקום לא אהוב בעיר:

הסטודיו שלי יושב ברחוב הנגב 7 – מקום שהוא מרחב אחר לגמרי מהעיר שאני מכירה. מציאות מקבילה. קשה להבין איך במרחק 3 דקות הליכה משדרות רוטשילד יש מקום כל-כך קשוח ומוזנח של אנשים שקופים. העולם הזה מתקיים לצד העיר המוכרת – כמו צל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע פלייבק של החבר'ה מאיכילוב, שלמעשה אין להם שום קשר לאיכילוב עצמו, פרט לשם של הקבוצה. פלייבק הוא תיאטרון אימפרוביזציה שבו אנשים מהקהל מספרים סיפורים אישיים, והשחקנים על הבמה ממחיזים אותם מיד, ללא כל הכנה מוקדמת. משהו בתהליך הזה, שבו סיפור פרטי מקבל צורה, גוף וקול, יוצר תחושה של נראות עבור המספר. לפעמים ממש נוצר קסם על הבמה – בזכות היכולת המופלאה של השחקנים המעולים הללו להפוך רגעים מחייהם של אנשים זרים לחוויה תיאטרלית מפעימה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
הספר "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט מגולל את סיפורו התנ"כי של יעקב ונשותיו מנקודת מבטן. שם הספר מתייחס למרחב נשי נטול גברים – מקום של התכנסות נשית סביב מחזור ולידה – ושימש השראה לשמה של תערוכת היחיד שלי, "אוהל אדום", שתיפתח בבית האמנים בירושלים בשבת הקרובה, ה-21 בפברואר בשעה 12:00. בתערוכה אני בוחנת את השבט הנשי במשפחתי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום לארגון"חוזרים בתבונה" של נאור נרקיס– בעיניי זהו הארגון החשוב ביותר שפועל כיום בארץ. נאור והתנועה שהקים אומרים בקול ברור, ישיר ולא מתנצל את המובן מאליו: שלאזרח החילוני ליברלי אין עוד רצון או אפשרות להמשיך לממן חברה חרדית שפועלת על חשבונו – ובאופן מובהק נגדו. זהו מאבק מוצהר לחילון החברה החרדית, שנאור מוביל באומץ, בזקיפות קומה מעוררת הערצה. אני ממליצה לתרום לארגון ו/או להתפקד למפלגת הדמוקרטים ובבחירות הפנימיות לבחור בו – כדי שתהיה לו נוכחות והשפעה בממשלה הבאה, לכשתקום במהרה בימינו, אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוני אדרי, בן זוגי, כתב ספר מצוין בשם "זר", שיצא בהוצאה עצמית. הספר מספר את סיפורו כאן בישראל מנקודת מבטו הייחודית – כחייל בודד וכעולה חדש מצרפת – ומשלב חוויות מהצבא וזיכרונות ילדות מצרפת.את הספר ניתן לרכוש באתר האישי שלו.

מה יהיה?
יהיה מדהים. הממשלה המושחתת תיפול, ובמקומה יבואו אנשים הגונים שיעשו סדר ויתקנו. המדינה תהיה פחות קיצונית ויותר פתוחה, נשים יובילו וינהיגו ממקום של אחריות ואכפתיות, המזרח התיכון יתמתן, ניסע ברכבת לדמשק לביאנלה לאמנות ויהיה סוף־סוף שלום.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• עיצוב
• חוף בוגרשוב
• מוזיאון תל אביב
• נווה שאנן
• דיזנגוף סנטר

1. מלגו ומלבר

מוטי טיטמן הוא אחד מהשפים המוכשרים בארץ. האוכל שלו נקי, טעים ומעורר השראה. במלגו ומלבר, שלו לצד האוכל הטעים, יודעים לייצר אווירה קסומה המאפשרת גם ליהנות מהבילוי מבלי לאבד טיפה מהפוקוס המטורף על האוכל.
רוטשילד 142

2. בית תאילנדי

מעבר לכך שזה מוסד ושהאוכל תמיד טעים,MENAממוקמת שני בלוקים מבית תאילנדי. תמיד מדהים לראות איך יריב מלילי, הבעלים, הולך בכל בוקר במשך 25 שנה למקום שלו ושומר על אותה החדווה. זה נותן לי השראה ומטרה. זה בדיוק איך שאני הייתי רוצה להפעיל את העסקים שלי בעוד 25 שנה.בוגרשוב 8

3. שוק הכרמל

אין אוכל בתל אביב בלי שוק הכרמל. אני אוהב להסתובב בשוק סתם בשביל לקבל השראה, מה גם שרוב הספקים שלנו משם אז אני קופץ לשוק לראות מה חדש, מה טרי – ומשם מתגלגל הספיישל שיהיה לנו בתפריט באותו יום.

4. השקיעה בחוף בוגרשוב

בגלל הקרבה של המסעדה שלי לחוף, בכל פעם שאני זקוק לקצת שקט לפני סרוויס אני יורד שתי דקות למטה עם אספרסו כפול על קרח ומסתכל לאופק. קצת שקט וקצת השראה.

5. חנן מרגילן

במקור אני ירושלמי. גדלתי בבית חם עם אוכל ביתי מנחם שסבתא שלי הייתה מכינה. לצערי בגלל העבודה לא יוצא לי להגיע הביתה לירושלים. אני לא בוכרי, אבל בכל פעם שאני זקוק לקצת אוכל ביתי, עם קצת נחמה אני קופץ לחנן מרגילן לאכול מרק דושפרה ושיפוד כבש. ומה הכי מדהים שם? רמת הדיוק. בכל פעם שאתה בא אתה יודע מה תקבל ואף פעם לא מתאכזב.
מסילת ישרים 15

• העיר שלי
• MENA
• ינון אלעל
• מלגו ומלבר
• בית תאילנדי
• שוק הכרמל
• חוף בוגרשוב
• חנן מרגילן