ערן קול (למה שלא תעקבו), יליד תל אביב, הוא הבעלים של בית העמודים, בר הופעות ג׳אז הפועל כבר כ־15 שנה וזכה לשבחים מאתר Business Insider וממגזין הבלוז והג׳אז האמריקאי DownBeat. הוא גם היה שותף בבר היין "טו סקוור רוט" שנסגר בשנה שעברה, וכותב ומלחין בפרויקט המוזיקלי שלו "פלנקטון". בקרוב אב לראשונה בחייו. ביוני שעבר נאלץ המועדון המעולה לפנות את מקומו בבניין ההיסטורי ברחוב רמב"ם שנכנס לשיפוצים, לוקיישן חלופי עדיין אין, אבל בינתיים תוכלו ליהנות כבר הערב (שלישי, 3.2) מהשת"פ הנרקם בינו ובין בית ליבלינג, במסגרתו ייערכו שתי הופעות ג'אז משובחות בערב אחד.תהיו שם. כרטיסים כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. חוף הסלעים ביפו

אני גר ביפו כבר עשור, ואין מקום בעיר שאני אוהב יותר מרצועת הסלעים שעל שפת הים שם. רחוק מההמולה של תל אביב, כמעט בתולי ושקט. בדרך כלל רק כמה דייגים, והרבה ים. אני אוהב לצלול שם בצלילה חופשית, לרדת מתחת לפני המים ולפגוש שכבה אחרת של המקום: היסטוריה ששוכבת על הקרקעית, להקות דגים, מדוזות גדולות ומה לא. זה נותן לי אוויר ונשימה מכל הלחץ היומיומי של העסקים והחיים הלא פשוטים כאן.

2. פארק המסילה

כמו הרבה תל אביבים, אני מוצא את עצמי מבלה לא מעט באזור של פארק המסילה. בפועל, אני מגיע לשם בעיקר בשבילבר שחורישנמצא ליד האוגנדה – מה שאני אוהב לקרוא לו האוגנדה למבוגרים יותר. יש שם אווירה לילית משוחררת, מקום קטן וצפוף, בדיוק כמו שאני אוהב, והצוות ברובו מאוד נחמד. אני עובר לא מעט גם ב־Kissa. בתור חובב ג׳אז, למרות שאין שם הרבה ג׳אז, אני מגיע בעיקר בגלל האנשים – הרבה מהג'מעה שם מבית העמודים, ויונתן לוי חבר טוב ואחראי על התוכן, ועושה עבודה טובה מאוד.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5 תל אביב // ג׳אז קיסה, דרך יפו 7 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

דיזנגוף סנטר הוא חוויה שקשה להסביר. מצד אחד הוא כמעט לא השתנה מאז שאני זוכר אותו מהניינטיז – המסיבות של הדראם אנד בייס בחניון, ילדי הסנטר, הקולנוע, חנויות הדיסקים ושוק האוכל. מקום מלא בזיכרונות טובים. מצד שני, היום אני מגיע בעיקר בשביל היומיום: לאסוף חבילה מ־KSP, לקנות שלט חדש לנינטנדו שנהרס, או איזה בגד. והוא עדיין שם, אותו סנטר.

4. חוף הסלע בבת ים

אמנם זה כבר לא תל אביב, אבל חוף הסלע בבת ים הוא הכי קרוב שיש. זה החוף הכי יפה באזור בעיניי, ובעיקר כזה שמפתיע כל פעם מחדש. בתור חובב צלילה חופשית זה מקום שאני נותן בו סשנים יותר ארוכים. יש שם ריף סופר מפתיע עם תמנונים, טריגונים ודגים גדולים. בעיניי זו אחת מרצועות הים התיכון הכי טובות שיש לנו כאן.

5. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום סופר חמוד עם צוות מתוק, ואני שמח מאוד שדוד עתי שידך בינינו לטובת האירועים של בית העמודים. דוד הוא שותף שלי מהבר־יין שהיה לנו, "טו סקוור רוט" שנסגר ביוני שנה שעברה – חודש אחרי שבית העמודים נסגר. דוד הוא שף אדיר, חבר קרוב ושותף נהדר. עכשיו אנחנו בעיצומם של שיפוצים לקראת פתיחה מחדש של בר־יין־מסעדה, עם חיזוק של שותף נוסף, ג׳סי בודק, יינן בחסד, שמייצר יין מקומי מעולה ביקב ביאליק, וגם יבואן וסומלייה שעבד במסעדות מהשורה הראשונה כאן. הפתיחה צפויה להיות באפריל הקרוב, ברחוב זבולון 14. בית ליבלינג עצמו פועל לקידום וחשיפה של תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, והוא גם בית תרבות. האופן שבו הם מארחים – בחום, בכנות ובלי פוזה – הופך את העבודה שם לתענוג אמיתי.
אידלסון 29 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

יש בעיה עם העבודות של הרכבת הקלה. ישנם רחובות שהפקקים מתנקזים אליהם – הרצל ונחום גולדמן, שלא נדבר על האיילון. זה פשוט סיוט, ועם העצבים של האנשים זה הצד המכוער של תל אביב שיוצא שם. אני מקווה שהרכבת הקלה אשכרה תגיע מתישהו ואז הכול ייראה נייס, אבל בינתיים עובר כאן נצח של רעשים. תוסיף לזה את כל הבנייה והתמ"א בכל מקום – וזה פשוט לא כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החגיגות של יום הולדת 14 לבית העמודים בבית ליבלינג בדצמבר היו אירוע ממש מרגש בשבילי. אחרי חצי שנה בלי פעילות, לחזור לערב עם קהל, לראות את כל הפרצופים המוכרים, את הנגנים ואת ההתרגשות של לפני ואחרי הופעה – זו תחושה שקשה להסביר במילים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שוב לא אהיה אובייקטיבי ואגיד שפרויקט המוזיקה שלי, פלנקטון, שהאלבום השני שלו "צסטרום באפלה" יצא ממש חודשים לפני המלחמה, חיזק אותי במיוחד. אלבום שעוסק בשברון לב אבל גם באהבת הארץ הזאת והאדמה הזאת, עם שיר שנכתב ונקרא בשמו “כביש 90” – קטע אינסטרומנטלי שמתאר מסע שלם וארוך, ממש כמו הכביש. פלנקטון זה הצד האמנותי שבי שתמיד יהיה קיים וגם קדם להכול. אני שמח שהצלחתי לשלב את המוזיקה בחיים שלי, וב־2018 התחלתי את המסע שלי עם הפרויקט היקר הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה שחטופים שחזרו מבקשים. זה הזוי בעיניי שהם צריכים תמיכה מהעם, ושהמדינה לא דואגת להם אחרי מה שהם עברו והמחדל הלא הגיוני שקרה. זה פשוט מצער ומרתיח אותי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי, דנה וילונסקי היקרה, שנושאת את בני בבטנה בחודש שמיני להריון. פסנתרנית קלאסית ומורה בחסד.

מה יהיה?
כמו שהחברים של נטשה אמרו: "שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים – מה יהיה, מה יהיה".

• העיר שלי
• בית העמודים
• חוף העלייה
• פארק המסילה
• מיראז' ג'אז קיסה
• דיזנגוף סנטר
• בת ים
• בית ליבלינג
• הרכבת הקלה

>>עירית רוז שרוןהיא מוזיקאית וזמרת-יוצרת, וממש עכשיו יצא לאור האי.פי החדש שלה, "הקקטוס חי!", כשנה לאחר אלבום הבכורה שלה שזכה לביקורות משבחות ושלח אותה כמופע פותח לעלמה גוב בבארבי. שיר הנושא, "אם הקקטוס חי", הוא שיר מנטרה שנכתב בתחילת המלחמה, כשבן הזוג שלה היה במילואים בחזית ללא פלאפון, בזמן שהיא נודדת בין בית הוריה לדירות של חברים. בתקופה שבה כל עורב, חתול שחור או צמח מת הוא סימן מבשר רעות למי שמחכה בבית, השיר מתיידד עם הפחד. סיפור קטן על זוגיות בתוך הכאוס של המלחמה שכל אחד ואחת יכולים להזדהות איתו לצערנו. בחודש הבא, 11.11, תופיע עירית רוז שרון בכולי עלמא ואתם רוצים להיות שם.

1. חוף הגבול

חוף צוק עם צמחיה וירידה בדרך עפר על גבול יפו בת ים. על הצוק אנחנו עושים פויקה עם חברים בחורף בשישי בערב. כל שבוע יהודים וערבים עושים שם מדורות ומעבירים אחד לשני עצים ופנסים כשצריך. פעם ראיתי שמישהו פתח שם שולחן ושם אגרטל עם פרחים. פעם בחודש יש שם מעגל שירה עם נרות ודיג'. אני אף פעם לא משתתפת, אבל חוטפת סחרור נוסטלגי על העיר הזאת שמצליחה להחזיק את פלורנטין הצינית ואת המעגל ההיפי הזה במרחק כל כך קצר, ואני שם איפשהו באמצע.

2. הבנדוד

בית הקפה הכי מתוק בתל אביב, עם הבעלים הכי נחמד והבייגל חביתה הכי טעים שאכלתי, ותמיד תמיד אפשר לקנות את החור של הבייגלה. עברתי שם כל פעם בבוקר בדרך לפגישה עם המפיקה של האי.פי שלי (נטע רם), וכשהיה סגור מדי פעם – תמיד נשבר לי הלב.
פלורנטין 50 תל אביב

3. סיפור פשוט

חנות ספרים-ממתקים עם מרפסות קטנות וספות בשביל לפתוח ספר. אני ובן זוג שלי מגיעים לשם אחת לחודשיים כשנגמר לנו מה לקרוא, נכנסים ומדברים עם האורקלים שהן המוכרות היודעות כל שקראו הכל, ויוצאים עם ערמת ספרים צבעונית שאין לנו איפה לשים אחר כך.
שבזי 36 תל אביב (נווה צדק)

4. קהילת הלב

קהילה רפורמית בלב העיר. מגיעה לשם פעם בחודש כדי להעביר תפילה כשליחת ציבור (חזנית) לצד הרב רודריגו, כולם שרים וחמודים ווזה תמיד רגע יפה בשבוע.
רש"י 50 תל אביב

5. נמל יפו

אני ובן זוג שלי יושבים כל שישי בקפה אחר בפשפשים ומשתדלים שתהיה לנו שיחה מחוץ לזמן (מחוץ לעבודה שלו ולחרדות שלי). כשזה קורה אנחנו מאוד שמחים ומתחשק לנו להמשיך להסתובב, ועם התנופה הזאת אנחנו ממשיכים ומגיעים לנמל יפו, שזה כבר סימן מאוד טוב להמשך היום. שם אנחנו הולכים ומקשקשים תמיד את אותם קשקושים על זה שאנחנו מרוצים מהחיים שלנו הקטנים, שטוב שעברנו לתל אביב במקום לפרדס חנה, ואז עוצרים בחנות מכשפות וקונות שם אבן אחת, מסתכלים על הספינות בנמל ואני אומרת שאני רוצה לחיות על סירה, בן זוג שלי אומר שמתישהו נעשה מסע ימי, ואם היה כיף במיוחד ממשיכים משם דרך שוק הדגים לטיילת של גבעת עלייה ועד הבית בגבול בת ים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הלכלוך בחוף שלנו (חוף הגבול). למרות שזה המקום האהוב עלי בעיר, יש תקופות שהצוק של חוף הגבול – שהוא האזור הכי פסטורלי שיש לתל אביב להציע – פשוט מלא בזבל למשך יותר מדי זמן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לפני כמה זמן בהופעה של איתמר בק בסלון של עידן לי, הייתה הופעה מרגשת מאוד בשבילי, בעיקר בגלל היכולת של איתמר להיות במקום מאוד חשוף ומסתכן באופן שהוא מופיע: הוא מאלתר, הוא לא יודע בדיוק מה הוא הולך להגיד, נותן לעצמו להרגיש תוך כדי ההופעה לטוב ולרע ולשם הוא הולך ולוקח אותנו איתו – מקום שבור מצחיק ושיכור. בהופעות כאלה אני נזכרת עד כמה מוזיקה היא פי מליון יותר מהאסתטיקה (שהוא כאילו התפקיד הרמאי שלה), וחושבת על התפקיד של הטרובדור, זמר נודד שעובר ממקום למקום ועוזר לאנשים להתגעגע, לצחוק ולבכות. זה התפקיד הכי יפה בעולם לדעתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

בתחילת המלחמה ביליתי אצל ההורים די הרבה. לא כל כך הצלחתי לקרוא כלום. מתישהו נתקלתי בספר קשרי משפחה/שעת הכוכב של קלריס ליספקטורשעמד על המדף בחדר שלי והתאהבתי מאוד, לא זכור לי אי פעם שהתאהבתי ככה בכתיבה של אישה – כתיבה סופר נשית שלוקחת רגעים קטנים ואינטימיים והופכת אותם לדרמה אינטנסיבית וסוריאליסטית. מאז כל פעם שהלכתי לחנות "סיפור פשוט"שעת קניתי ספר של לספקטור, או שביקשתי שיביאו לי ספר בסגנון.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אוהבת מאוד את עומדים ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניצן כהנים מכינה את הקינוחים הכי טעימים ויצירתיים שאכלתי בחיים. התקופה שהיא עבדה כקונדיטורית בדאמה (יפו) הייתה תור הזהב של הפשפשים מבחינתי. כל פעם קינוח הזיה אחר, באתי רק בשביל זה כל שישי.ואני א ו ה ב ת קינוחים ומכינה טארטים בעצמי כתחביב. כשטעמתי את הטארט חושחש שלה לראשונה פשוט היו לי דמעות מרוב אושר. לא מכירה אותה אישית אבל אני מעריצה.

מה יהיה?
חושבת איך לקחת חלק אקטיבי כדי לעשות פה את החיים ליותר טובים, באופן שלא דוחף לייאוש נוראי. זה נראלי מה שעדיף שכולם יעשו. קראתי עכשיו ספר פנטזיה על ממלכה שמשתחררת משלטון טוטליטרי של אלף שנים אז אולי יש סיכוי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• חוף העלייה
• בתי קפה בתל אביב
• סיפור פשוט
• יהדות רפורמית
• נמל יפו

>> ניר קליינר הוא מפיק מוזיקלי ואחד המתופפים הצעירים והמבטיחים ביותר בישראל (תעקבו), שמנגן כיום בין היתר עם עלמה גוב ואסף אמדורסקי. הוא נולד למשפחה ברזילאית והתחנך על יסודות המוזיקה הלטינית, ובסוף השבוע שעבר יצא אלבום הבכורה של הקוורטט שלו, מקומבה של ניר קליינר, שיושק בהופעה חגיגית במרץ 2 בחודש הבא (חמישי 21.8).אתם רוצים להיות שם.

1. פארק וולפסון

פארק ירוק ויפה ונעים מלא עצים. מקום שאפשר קצת לדמיין שאתה מתנתק מהעיר. לא הכרתי עד שהפקתי מופע לאירועי הקיץ של עיריית תל אביב-יפו. הרמנו מופע מחווה ל"ארץ טרופית יפה" בשקיעה וזו הייתה חוויה מיוחדת.

2. ג'וז ולוז

חדש חדש אצלי בארסנל אבל הייתי והתאהבתי לחלוטין. מקום לבוא ולעשות בו משתה. זה כנראה המקום שהכי נהנתי לאכול ולשתות בו בעיר.
שביל התנופה 7 תל אביב

3. חוף גבעת העלייה

החוף השקט והנעים היחיד שאני מכיר בעיר כנראה. אני הולך לשם לחשוב, להתקרקע ולראות שקיעה. מטייל עד בת ים וחזרה ומבלה קצת זמן במים.

4. דני פול

החומוס הכי טוב בעיר נקודה. מקום קטן ליד בלומפילד, קיים מ-1968, כמה דורות בבעלות משפחה מיוחדת שאני לא זוכר את שמם, אבל בדקתי ואין ולא היה דני אחד במשפחה הזו.
התקומה 46 יפו

5. הסטודיו שלי

הבניין ברחוב המסגר 1 הוא כנראה אחד הבניינים הכי מכוערים בעיר. ישן ומצ'וקמק ליד בניינים חדשים עצומים. יש סיפורים מטורללים על הבניין ועל הקומה שלנו בפרט. כל נהג מונית שאסף אותי מפה סיפר לי משהו אחר. הסטודיו עצמו הוא פנינה מדהימה בתוך סביבה כזו אפלה. המקום עבר המון ידיים והגיע אליי אחרי שהיה חדר חזרות מדהים בעשור האחרון, ועכשיו הוא הבית של כל הפרויקטים שאני מנגן בהם. הקלטות, חזרות, הופעות, ארוחות ומסיבות. קורה פה המון וזו זכות.
המסגר 1 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

קריית המלאכה. אני מגיע לנגן באולפנים וחדרי חזרות ולצלם בסטודיואים מדהימים שם מאז שאני בן 16. המקום מפוצץ באומנים, בתי עסק ובעלי מלאכה מדהימים, אבל למטה ברחוב תמיד מבאס. נראה לי תהיה הרבה תועלת בלנקות ולסדר את הרחובות האלה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הגעתי לאחרונה להצגה מדהימה של חברים קרובים מהילדות, הראל וירדן ישורון. "האוויר הוא של כולם". הם אחים שהעלו הצגה היסטרית על היחסים ביניהם. ניגנתי בתיאטרון הרבה וראיתי הצגות לאורך השנים, וחייב להגיד שלרוב אני מתרשם אבל לא מתרגש. מההצגה הזו התרגשתי.

מתוך ההצגה "האוויר הוא של כולם" (צילום באדיבות תיאטרון תמונע)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אגדת דשא". השילוש הקדוש אריק אינשטיין, שלום חנוך ומאיר אריאל. שיר שהוא מהאהובים והיקרים לי מאז ומתמיד אבל קיבל זווית אחרת לאחרונה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דרך פרויקט שיקום של קהילת קיבוץ בארי היה לי מפגש ראשון שבו אירחנו בסטודיו שלי ארבעה חבר'ה בני 18 מהעוטף. חברה שאיבדו יקרים, אבות ואחים ונשארו עם סימן שאלה ענק בחיים, מוזיקאים צעירים ומוכשרים שנותנים ביטוי למה שעברו במלחמה דרך אומנות ולא מוותרים לעצמם למרות הכאב והמורכבות. אני פחות חזק בהתנדבות בארגונים, אבל מנסה לייצר מפגשים אישיים משמעותיים ולנסות לעזור ולתמוך במי שיש ביכולתי לעזור לו/ה. אנחנו בונים מסלול מיוחד לנערים האלה ומציבים יעדים שיכללו מפגשים עם אמנים גדולים, והקלטת שיר שיכתבו יחד. מאמין שהכל יצא לפועל ויהיה לי עוד מה לספר על הפרויקט הזה בהמשך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שלום חנוך תמיד, בלי שאלה.

מה יהיה?
השנים האחרונות הפכו עשייה של אמנות ובכללי את החיים עצמם למשהו שמצליחים לעשות למרות הקושי, למרות הקורונה, למרות המלחמה. מחכה לרגע שלא יהיה למרות כלום, ונוכל פשוט לקיים חיים ולעבוד במה שאנחנו אוהבים ולהיפטר מהתחושה הקולקטיבית של לנסות לחיות בצל אסון שרודף אסון. מאמין שזה עוד רגע כאן.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• פארק וולפסון
• ג'וז ולוז
• חוף העלייה
• חומוס
• רחוב המסגר
• קריית המלאכה
• שלום חנוך

>> עמר גשן היא אחד הקולות המרהיבים שבקעו בשנים האחרונות מסצנת המוזיקה המקומית –אם לא עקבתם עד עכשיו זה לגמרי הזמן– ועכשיו היא בדרך לאלבום חדש שסינגל ראשון מתוכו, "יפו בת ים", הושק בשבוע שעבר בהופעה בלבונטין 7, כשהוא מלווה בקליפ חדש נהדר בכיכובה של נורית גלרון המלכה.כאן תוכלו להאזין או לצפות בו בכל הפלטפורמות.

>> החוף עם הקיר והבית של ההיפ הופ שגדלתי בו // העיר של נוה צור
>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע

1. חוף גבעת העלייה

החוף הכי טוב בתל אביב. אם אתם לא מכירים או לא מגיעים אליו זה דווקא טוב מאוד לי. ריק פה, יפה פה ונעים ואשמח אם זה באמת ישאר ככה. החוף הזה הוא המפלט והאוויר שלי, טובלת כאן כל יום, חברה של כל המצילים והכלבים, שוחה בכיף מהחוף של יפו לבת ים (גם קליפ חמוד צילמנו פה!).

2. חומוס אבו חסן (הדולפין!)

אם כבר יפו אז חומוס, אם כבר חומוס אז אבו חסן ואם כבר אבו חסן אז הדולפין. דמעות בעיניים מאדי הבצל באוויר. מנה שהיא פשוט טובה מאוד – חומוס בלי קונצים. טוב אולי רק קצת מהרוטב שום לימון הטוב הזה.
הדולפין 1 יפו

3. Jaffa Pizza Kitchen

נאפולי פינת יפו. ממש על יד המכללה האקדמית מתחבאת הפיצה הכי טובה בעיר, מקום קטן עם בעלים פשוט מקסים וחייכן, תנור גדול, חומרי גלם מעולים, בירה מהחבית ואווירה שכונתית – משפחתית נעימה ורגועה. פיצה כמו שפיצה אמורה להיות – בלי יומרות ובלי גימיקים, עם השקעה בכל פרט. הכל טעים – אבל תתחילו מהפפרוני.
חבר הלאומים 1 יפו

נאפולי פינת שדרות ירושלים. ג'אפה פיצה קיטשן (צילום: טל סיון)

4. פארק מדרון

הו פארק מדרון, כמה רגעים יפים. גבעות של דשא, ציפורים, עצים עקומים, שקט ואוויר. על הים. אווירה של קייפ טאון ביפו. בלי להכביר במילים – זה נפלא.

5. התיבה

ווניו פשוט מצוין ולא מספיק מדובר. קודם כל – אין מוזיקת רקע לפני ההופעה ואני כל כך מעריכה את זה – רגע להתכנס ולשמוע הופעה בלי לטחון את האוזניים לפני ואחרי, זה ממש נעים וטוב. כל הופעה שראיתי שם אי פעם הייתה פשוט מיוחדת ומילאה אותי בהשראה, בעיקר בזכות האווירה השלווה והסאונד המדהים של המקום.
שדרות ירושלים 17 יפו (חצרות יפו)

התיבה (צילום: פייסבוק/Hateiva)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל חורף מחדש מוזרמים מי נגר רבים לחופים שלנו, בגלל הצפות, תחזוקה לקויה של מערכות הניקוז והזרמות לא חוקיות אל הים. זה מזהם את הים ואת החופים וממש שובר לי את הלב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
דניאל סאן קריאף בהופעת השקת אלבומה השלישי "חיות" בתיבה ביפו (ספיקינג אוף). מאי סגל – חברה טובה ומתופפת (על) בלהקה שלי – ניגנה ובאתי לשמוע. זו הייתה פעם ראשונה ששמעתי את האלבום החדש (יש לי מקום חם בלב לאלבומים ששמעתי לראשונה בלייב), התרגשתי עד דמעות והתאהבתי, אולי כי לידי ישב חיות – בנה המתוק של דניאל שהאלבום נושא את שמו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"כימים אחדים"– מאיר שלו. פשוט ספר יפה על אהבה, קראתי אותו כבר כמה פעמים וכל פעם הוא תופס אותי אחרת. הפעם האחרונה הייתה ממש כמה שבועות אחרי ה-7.10, על סירה של חבר ביוון שנמלטתי אליה. הזכיר לי את היופי שבעולם ונתן לי השראה לכתוב שירים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום/להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. קודם כל. אפשר לתרום, לתמוך או פשוט להגיע לעצרות. עדיף גם וגם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו כרגע?
וואלה –רוצה להרים לחבר שלי אולי דנון, כנראה הדמות התל אביבית ביותר שאני מכירה אחרי אריק איינשטיין ואלתרמן. מוציא אלבום שלישי מושלם באוגוסט הקרוב. חשוב שמוזיקה ממש טובה תמשיך להיות חלק מהחיים שלנו.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה מזה.

• העיר שלי
• מוזיקה ישראלית
• אינדי ישראלי
• פארק המדרון
• אבו חסן
• חוף העלייה
• ג'אפה פיצה קיטשן
• הופעות

>>אלסה ארס ברושהיא אמנית, ילידת איסטנבול, עלתה לישראל לפני כ-15 שנה ומאז היא כאן איתנו בתל אביב-יפו. בסוף החודש שעבר נפתחה תערוכת היחיד שלה, "Ctrl + Altar + Delete", המוצגת בגלריה ורטהיימר (כיכר פלומר 8, מבנה 36, נמל תל אביב).המעבר שלה למערב חשף את עוצמת שורשיה המזרח־תיכוניים והצית בה עיסוק מחודש בשאלות של זהות, שייכות והשפעתה של התרבות הדיגיטלית, שנראית רלוונטית מתמיד עם פרוץ מלחמת איראן. התערוכה פתוחה עד ה-3.7, בתקווה שנוכל לצאת שוב אל הגלריות בקרוב.

>> תופעה של חופש טהור ומסעדה לרקוד בה בכיסא // העיר של איתי דורון
>> בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט // העיר של מאיה קוסובר

1. קפה פינג'אן

המקום האהוב עליי בכל יפו הוא קפה פינג'אן ברחוב מרגוזה, בבעלות משפחת מנסור הנהדרת. פינג’אן הוא לא רק המקום עם הקפה הכי טוב בעיר, אלא גם מקום שנותן תקווה לעתיד של דו-קיום. הוא סמל יפואי ומקום מפגש אהוב של מקומיים.

2. גן הפסגה

אנחנו הולכים לשם הרבה עם המשפחה והחברים. במיוחד אני אוהבת לעשות שם פיקניקים בשקיעה ולהשתתף בהקרנות סרטים מהניינטיז.

3. PrintNFrame

החנות של רזיאל לוי. תקלתי בפנינה הזו של חנות מסגור לפני 15 שנה כשעליתי לישראל ובאתי להדפיס כמה תמונות. כיום אני ומשפחת לוי שמנהלת את המקום כבר ממש חברים, ועדיין משתפים פעולה בפרויקטים שונים.
אילת 56

4. חוף גבעת עלייה

עוד מקום שאנחנו פוקדים עם המשפחה והחברים. כל החופים בתל אביב לא ממש צריכים הקדמה, אבל חוף גבעת עלייה הוא החביב עלינו, ויפה במיוחד בזמן השקיעה.

5. שוק הפשפשים

אני קצת קלישאה של בחורה טורקיה, אבל יש לי אובססיה לשטיחי וינטג’. תוך כדי חיפוש שטיחים לבית, הפכתי לאחת מאלה שמכירות את שוק הפשפשים כמו את כף ידי. אני אוהבת את האנרגיה ואת הכאוס שלו, וזה גם משתקף בעבודות שלי.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי קצת שנוי במחלוקת, אבל דיזנגוף סנטר. אני תמיד הולכת בו לאיבוד ואף פעם לא יודעת באיזו יציאה לצאת. אני גם מעדיפה לקנות בעסקים קטנים בשכונה שלי ומנסה להימנע מקניונים, אם כי לפעמים זה בלתי נמנע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות בזמן האחרון עזר לך לנקות את הראש או פתח לך את הלב?
לא יצא לי לצאת הרבה בזמן שהתכוננתי לתערוכה שלי, אבל אני מצפה לראות את “עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות”, תערוכת צילום במוזיאון העם היהודי (אנו) שנפתחה בתחילת יוני, שבה מציגה המורה והמנטורית שלי היילי פנסר, יחד עם נשים פורצות דרך נוספות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז תחילת המלחמה?
השיר של יוני בלוך, "סוף טוב". אני יודעת שהוא אולי נחשב לקיטשי, אבל הוא ריגש אותי עד דמעות. זו תקווה לעתיד שכולנו יכולים לשאוף אליו.

לאיזו עמותה או מטרה היית ממליmה לתרום או להתנדב בה כרגע?
נשים עושות שלום, שויויאן סילבר הייתה אחת ממייסדותיה, קרובה לליבי מאוד.

איזה תל אביבי/ת לדעתך הכי ראוי/ה להערכה כרגע?
רוני דורי, עיתונאית במוסף כלכליסט וחברה יקרה. אני מאוד מעריכה אותה על העבודה שלה, המצפן המוסרי שלה והחמלה. החודשים הראשונים של האימהות לילד שני בתקופת הסגר הראשון של הקורונה קירבו בינינו מאוד, ועברנו יחד את כל מה שהשנים הבאות הביאו – כולל המלחמה כמובן.

מה יהיה?
באמת שאין לי מושג. אבל אני עדיין מחזיקה בתקווה. אני מאמינה באנשים במדינה הזו וביכולת שלהם להתאחד ברגעי משבר.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• יפו
• גן הפסגה
• חוף העלייה
• שוק הפשפשים
• דיזנגוף סנטר
• נשים עושות שלום