>> חנה רדו (כדאי מאוד שתעקבו) היא מהנשים המשפיעות בישראל, יזמית עסקית-חברתית הפועלת לקידום נשים וליצירת תעסוקה איכותית בפריפריה. היא זכתה בפרסים רבים על מנהיגותה ופעילותה בתחום האקטיביזם המגדרי, מייסדת ומובילתגרופ19,סופרסונסובית הראשונות, ומובילה מודל ייחודי של "יזמות פרקטית" שמתרגם חזון לעשייה בשטח. בשבועות האחרונים היא הצטרפה לוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון, ואלה חדשות טובות מאוד לאוניבסיטת בן-גוריון. "תל אביב שלי עוברת תקופה מורכבת", היא אומרת. "עיר שנלחמת ונשברת וממשיכה לעמוד. בתוך כל זה יש לי כמה מקומות בעיר שמחזירים לי נשימה, מחשבה, השראה וגם פרופורציות. מקומות קטנים, רגעים קטנים – אבל הם אלה שמחזיקים אותי".

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. ברשל

אחרי יום של 300 ק”מ בין ירוחם, צפת ושאר האהובים בפריפריה, אני נוחתת בברשל ברמת אביב. כמה צעדים מהבית, כוס יין ישראלי שאילי מנהל המקום המתוק מאוד יודע לבחור לי בדיוק, נשים צעירות ומדליקות שמחזירות לי אנרגיה – וברגע אחד היום כולו הופך קליל. ברשל הוא תחנת הנשימה שלי בעיר.
ברודצקי 19 תל אביב (רמת אביב)

2. כחול

בשישי או שבת אני הולכת לים בחוף תל ברוך. שם, מול הכחול האינסופי, אני נושמת אחרת. שם גם נולדים הפוסטים הכי טובים שלי על Group19 ועל Supersonas. הים מרגיע אותי ומסדר לי את הראש. תמיד אותו משפט עולה בי: למה לטוס ליוון כשיש כאן את הים הכי יפה בעולם?
יצחק ארצי 2 תל אביב (חוף תל ברוך)

3. התיאטרון בתל אביב

התיאטרון הוא מקור ההשראה שלי. גשר והקאמרי הם הבית התרבותי שלי. ובקאמרי, באמצע הצגה, היתה לי הארה, נולד לי הרעיון למועדון האלף של סופרסונס – אלף נשים משקיעות 1,000 ש"ח לחודש בשוק ההון במשך שנה, בליווי חמישים מנטוריות. הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות, וביחד עם כל מי שמצטרפות אלי, נשנה את העולם. שולמית מהמנויים שתמיד דואגת שאגיע להצגות הנכונות היא חלק מהרגע הזה.
תיאטרון גשר/ שדרות ירושלים 9 יפו // תיאטרון הקאמרי/ שדרות שאול המלך 19 תל אביב

4. מוזיאון תל אביב

עם כל הנכדים שלי (חמסה) אני הולכת לתיאטרון אורנה פורת במוזיאון תל אביב. הםן מאוהבים בהצגות, ואני מאוהבת בהםן. המוזיאון תמיד מפתיע ומחדש, וגם הקפיטריה סבבה, רגע קטן של קפה שחור וסנדוויץ’ טוב. אחרי ההצגה אנחנו יוצאים לכיכר החטופים. לא מקום לילדים, אבל הוא חלק מהמציאות שלנו, והמפגש בין התמימות שלהםן לבין הכאב של המדינה מחזיר אותי למציאות בכל פעם מחדש.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

5. ארקפה קניון רמת אביב

אני שם הרבה בזכות יונתן. הוא מהאנשים הנדירים שמרימים מקום שלם רק עם טוב לב. ושם, על קפה סביר ויונתן מצוין, מתנהלות הפגישות החשובות שלי: הטיקטוקיה, פותחות יומן, "מועדון האלף" "גרופ 19" סופרסונס + סניף חדש מהניילונים "סופרסונס בית שאן" שבדרך להיות אימפריה. אצלי תמיד מי שעושה את ההבדל הם האנשים, והמקום עצמו במקום שני 🙂
אינשטיין 40 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב איינשטיין ברמת אביב! מקום שאני שוהה בו הרבה, וכרגע אני פחות מתחברת אליו. שיפוצים שלא נגמרים, רעש יום ולילה, מדרכות שמשתנות כל שבוע, רכבת קלה, חפירות כבדות ואוטובוסים לא צפויים. החיים כאן מרגישים כמו מגורים באתר בנייה. ובנוסף, במלחמת 12 הימים של איראן, חלק מהרחוב ממש נפגע ועדיין אין שיקום מסודר. אומרים שב־2037 יהיה מדהים. בינתיים? רחוק מזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האקט התרבותי שהכי פתח לי את הלב לאחרונה היה ההופעה של איה כורם. זמרת אדירה, פמיניסטית – עם אימא פמיניסטית לא פחות – מצחיקה, כנה ומרגשת. היא מנצרת, מדברת על הפריפריה שאני כל כך אוהבת, והיא מנגישה את המציאות בצורה חדה ומדויקת. יצאתי מההופעה הזאת מחוזקת ומלאה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר"השמש לא מעניינת אותי"של יעל טבת־קלגסבלד. ספר חכם על אימהות, חמלה ואתגרים. בכלל, ספרים שנשים כותבות הם מקור כוח עבורי – אני תמיד מוצאת את עצמי בדמויות שלהן, הראשיות והמשניות, והכתיבה שלהן מרגישה כמו החיים עצמם. קוראת לפחות שלושה ספרים בשבוע.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99 מיסודה של לינור דויטש!רעיון גאוני שהוליד קבוצה לוחמנית, חרוצה ואותנטית של א.נשים שנלחמים בשבילנו בכנסת ובממשלה. הם מגנים עלינו מחוקים דרקוניים, עוצרים מהלכים ציניים, ודואגים שהמדינה תעבוד למען הציבור ולא על חשבונו. זה אחד המקומות הבודדים שאני מרגישה שבאמת נלחמים עבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הדס רגולסקי! היא מסמלת את מה שישראל עברה בעשורים האחרונים. מפונה מפתחת־רפיח, חיה בנתיב העשרה, הבית של הוריה נפגע בשבעה באוקטובר, וגם הם נפגעו כמו כל אנשי המקום. היום היא חיה בתל אביב ופועלת בזירה הציבורית באומץ גדול, מקדמת מהלכים חיוניים ומביאה חדשנות. אני עוקבת אחריה ולומדת ממנה בכל פעם מחדש.

מה יהיה?
אני מאמינה שיהיה טוב – אבל זה תלוי בנו. אם נבחר בחמלה במקום בכעס, בסבלנות במקום בפזיזות, ובהקשבה במקום בצעקה, בפמיניזם ושיוויוניזם במקום בשוביניזם, נוכל לבנות כאן משהו טוב יותר. תל אביב מוכיחה את זה בכל יום: בכיכר החטופים, בחלוקת מנות חמות, במתנדבים אנונימיים שעשו את הבלתי אפשרי ברגעים הכי קשים. ראיתי את האנשים האלה גם בצפת, בירוחם, באופקים, ובשדרות, וראיתי שהטוב בארץ הזאת עמוק יותר מהרוע. והכוח לשנות? הוא אצלנו. תמיד היה!

• העיר שלי
• אקטיביזם
• ברים בתל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון גשר
• תיאטרון הקאמרי
• מוזיאון תל אביב
• קניון רמת אביב

>> לי מסיקה אוחנה היא שחקנית ומחזאית (כדאי שתעקבו), ובימים אלה היא מככבת על הבמות ב"דור הוואי", מופע שיצרה יחד עם השותף שלה גיל כהן לצד השחקנים עפר גרינברג, יעל פולמן ורעות אלוש בקפה תיאטרון הקאמרי וברחבי הארץ. בנוסף, ממש באותם ימים אלה, עולה המחזמר המבוסס על שיריו של עילי בוטנר, "ימים של קיץ"בתיאטרון סיקרא אשקלון, אותו כתבה יחד עם אור אילן כהן שגם משחקת בו לצידה. הספק נאה? היא רק התחילה.

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

1. קפה גרונימן

בחורשת רידינג שבשכונה שלי, רמת אביב הירוקה. מקום עם אוירה מדהימה בכל שעות היום. אוכל הכי טעים. מקומות ישיבה בין העצים בתוך חורשה ירוקה. אין על זה.
רידינג 34 תל אביב (רמת אביב)

2. אולם קפה תיאטרון הקאמרי

אולם הבית של המופע שלי ״דור הוואי״ מזה 5 שנים. אולם ששמע הרבה צחוקים של הקהל שלנו והוגשמו בו הרבה חלומות.
שאול המלך 17 תל אביב (משכן אמנויות הבמה)

3. חוף תל ברוך צפון

כי תל אביב היא ים ואני של הים וזה החוף הכי טוב. במיוחד עם ילדים.

4. המספרה של אלירן הרוש והקליניקה של אפרת הרוש

אפרת היא דיאטנית שלימדה אותי מהו אורח חיים בריא ואלירן בעלה הוא הספר הכי טוב בארץ. כבר ממש נהינו משפחה וכולנו (המשפחה שלי) מסתפרים שם ומטופלים שם ואין כיף כמו לשתות שם קפה.
שלמה המלך 4 תל אביב

5. הטיילת

על הים בדיוק בחיבור בין תל אביב ליפו. יש שם איזה קסם שאי אפשר להסביר. זה תמיד יזכיר לי שכשרק עברנו לעיר נסענו שם בקורקינטים בלילות.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בואו נדבר רגע על התנים שבאים מהירקון בלילה לשכונה שלנו ומוציאים את כל הזבל מהפחים ובבוקר אנחנו קמים למזבלה אחת גדולה. זהו סיימנו לדבר 🙂

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מיקי מציל" בתיאטרון הקאמרי. ההצגה הכי מבריקה שראיתי בזמן האחרון. יש בה את כל מה שתיאטרון צריך להכיל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בימים אלו עולה בתיאטרון סיקרא אשקלון ההצגה "ימים של קיץ", הצגה מוזיקלית לנוער המושתתת על השירים הנפלאים של עילי בוטנר. המחזה מספר את סיפורם של בני נוער מהעיר, "חוצניקים", שמגיעים בחופשת הקיץ שלהם לשקם קיבוץ בדרום. הם נפגשים עם בני נוער מהקיבוץ וכל החבורה אמורה לצלוח את זה יחד, מה שבטח לא קורה בהתחלה. את המחזה כתבתי יחד עם אור אילן כהן ואנחנו גם משחקות בו. הכתיבה על הילדים שמתמודדים עם שאלת הזהות הישראלית בימים הקשים האלו וצולחים את כל האתגרים שאנחנו עוברים פה, נתנה לי כוח והרבה תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כאשת מילואימניק גאה! (גולני- חטיבת כרמלי שליטה!!!) כל מה שאני יכולה להגיד מניסיוני האישי הוא שההתמודדות בבית, כל כך הרבה ימים לבד, היא לפעמים בלתי אפשרית. אז כל יד שאתם יכולים לתת לנשות המילואים זו ברכה שמחזקת לעוד סבב ועוד סבב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני הכי רוצה להרים להורים של גן מקהלה. שכל כך עוזרים לי כשבעלי יוצא למילואים. לפני שאני אפילו מספיקה לבקש. זה מחמם את הלב וזו קהילה אמיתית בעיניי.

מה יהיה?
טוב! אין ברירה אחרת! אסור לנו להפסיק להלחם על הטוב שיהיה בעתיד. אין ייאוש בעולם כלל.

• העיר שלי
• תיאטרון
• גרונימן
• טיילת תל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון הקאמרי
• מספרות
• תנים

>> לימור פנחסוב היא מגדולות יוצרות הדוקו שמסתובבות בינינו, במאית אמיצה, חתרנית ורגישה חברתית, המביאה למסך קולות ושאלות שנותרות לעיתים מחוץ למיינסטרים, וביימה גם תחקירים רבים בתוכנית "עובדה". סרטה האחרון "אחרי המסיבה" שודר השבוע בכאן 11 במלאת שנתיים לשבעה באוקטובר. לצד יצירתה, שימשה כיו״ר איגוד הבמאיות והבמאים במשך שש שנים, והייתה ממייסדות פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל. החודש היא תיכנס לנעליו של ברק הימן ותוביל את המחלקה לקולנוע של "המדרשה".

גדלתי ברמת אפעל ואת התיכון העברתי בפנימייה בשדה בוקר, אז אם שואלים אותי אני אוהבת להגיד שאני שייכת לרוח המדברית ששם. אבל האמת היא שאני כבר 30 שנה בתל אביב, אז כן, אני תל אביבית, אדוקה יש לומר. כדוקומנטריסטית בנשמה, המקומות שלי בעיר תמיד קשורים או לסיפורים חזקים או לאנשים הקרובים אלי, החברות והחברים שלי.

1. ביתא קפה צהלה

המסעדה האהובה עלי בתל אביב היא פשוט המקום שבו אני יושבת כבר 20 שנה עם החברות הטובות שלי, עירית, עינת ואסנת – ביתא קפה בצהלה (מה נעשה עכשיו כשסוגרים את המקום?). טעים שם ממש, אבל עיקר הענין עבורי הוא ההיסטוריה שלנו בין השולחנות במקום – כי ביתא היא המקום שבו ישבנו פה על קפה, סלט או ממש ארוחה בכל רגע בחיים, חלקנו סיפורים מהגן של הילדים, הריונות, לידות, סיום יסודי, תיכון, דאגות של הילדים בצבא, גם גירושין וגם אהבות חדשות. הרבה סודות ושיחות פרטיות ועמוקות יש עבורי בביתא שהופכים אותה למקום קסום עבורי.
צה"ל 71 תל אביב (צהלה)

2. גינה

בהדר יוסף שבה נולדו ילדי, יש חורשה קסומה. אנחנו המקומיים קוראים לה "גינת העצים השוכבים" כי באמת העצים בה שוכבים במופע מופלא של טבע עירוני. באופן רשמי מתברר שהיא נקראית "האשלים המרקדים" שזה גם יפה לחשוב שהם מרקדים להם. ועכשיו נשאר להתפלל שלא יהרסו את החורשה בשביל עוד מגדל.

3. חוף תל ברוך

חוף תל ברוך הוא האהוב עלי כי אחרי שהצלנו את ישראל עמיר מכת לב טהור, הוא לא הפסיק לבקש להגשים את חלומו וללכת לים לראשונה בחייו בארץ ישראל. מיד כשנחתנו בארץ לקחתי אותו לטבילה ראשונה בחוף הזה. אז הוא היה שורד כת אלימה, רזה, כחוש ומפוחד. היום הוא גיבור של ממש, איש עוצמתי וחד פעמי. מעבר לזה חוף תל ברוך הוא המקום שבו אני פותחת את השבוע עם עירית חברתי הטובה, מול השקיעה עם בקבוק יין או סתם ענבים אנחנו מסכמות את השבוע בשקיעה של מוצ"ש, עטופות בצבעי השמש ובחברות טובה כל כך.

חוף תל ברוך (צילום: גיא יחיאלי)

4. קולנוע לב דיזנגוף

הילדים שלי גדלו בקולנוע לב מגיל אפס ממש, אז חוץ מסרטים מעולים אני מרגישה שם בבית. יש שם אולמות שבהם התגנבתי להניק, ואולמות שבהם ראיתי את פניהם מלאות הפליאה מול סרט ראשון, וגם הסרט "אמא חוזרת הביתה", שעשיתי עם ירון כפתורי, מספר את סיפור המנקה של הקולנוע, אז הנה שוב אני מוצאת את עצמי מחברת דוקו וחיים אמיתיים.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. בורקס שלמה בשוק הכרמל

אין על שוק הכרמל, ובימי שישי אני מקפידה להגיע למסלול קבוע של קניות ושיחות עם בעלי הדוכנים שכבר הפכו לחברים. הראשון שבהם זה דוכן הבורקס הצנוע בסמטת הכרמל. כמובן שהכל מחובר גם לחברה טובה, הפעם זאת חברתי, אחותי מכיתה ד', יעל קומרובסקי (תל אביבית בנשמה). אז כן, צריך לאכול בריא והכל, אבל לפעמים נדמה לי שיותר חשוב שיהיה בריא לנשמה, ואין כמו חיבור של שיחת נפש עם חברת ילדות ובורקס חם וטעים.
נחליאלי 2 תל אביב (שוק הכרמל)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הפקקים, כמה שזה קלישאה ככה זה בלתי נסבל עבורי. כמו רבות גם אני רצה בין העבודה, לבית, החברות, בן הזוג שלא לדבר על הזמן, הסרטים והפרויקטים שלי. ככה שכל שנייה ספורה ומדודה וברור לי שכמעט כל יציאה מהבית בעיר שלנו היא משאבת זמן יקר בפקק מעיק. החלק הטוב בזה זה פודקאסטים בצרפתית שאני שומעת וככה שומרת על השפה ואם אני נושמת ממש עמוק אז אפשר לדמיין שזה פקק פריזאי מפואר…

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בלוז כנעני של אהוד בנאי בחאן השיירות, ערב עם חבר מחבק ואוהב מצד אחד ועם ישראל השפוי והיפה מצד שני. זה הרגיש ערב מהאגדות ואפילו הצליח לרומם את הנפש לכמה שעות למרות המצב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חזרתי לעמוס עוז ול"מיכאל שלי"לאחרונה, ופתאום ראיתי את חנה ואת מיכאל גנץ באור חדש, מול הרצון או אולי הצורך לברוח מהמציאות הקשה של חיינו בשנתיים האחרונות. רק מקווה שלא ניפול לתהום כמו חנה.אניאהיה גם יומרנית לרגע ואספר על יצירה שלי: ליוויתי את סא"ל דותן מלול, מג"ד 932 ואת שחר מלול אשתו, במהלך 50 ימים של תמרון בעזה (עבור חדשות 12 מוצ"ש), צילמנו בג'בליה כמה ימים ארוכים וגם לילה אחד בלתי נשכח… מול המג"ד ושחר אשתו הרגשתי פעם ראשונה כוח ותקווה. שחר הודיעה לי מהשיחה הראשונה שהיא לא רוצה כתבת "ביחד ננצח", היא חייבת להגיד את האמת, וכך היה. הכנות והיכולת שלהם להביע מכלול כל כך רחב של רגשות ותחושות מסמנים לי עד עכשיו שבאמת מגיעה הנהגה ראויה לעם הטוב והנפלא שאנחנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לי לבחור, יש כל כך הרבה אנשים טובים. אני בוחרת באלעד פנחסוב – גילוי נאות: אחי הקטן. כבר שנתיים שאלעד והחברים שלו מגיעים לכל מיני מקומות משונים ורחוקים בשביל לפנק את החיילים בארוחה טובה, חיוך אור של טוב בעיניים ואווירה של בית. אלעד עושה את זה בצניעות ובשקט מוחלט ובטח יכעס על הפרסום הזה. תרומות הם לא מבקשים, אבל אם בא לכם להגיע לעמוד על המנגל או לחתוך סלט טרי לחיילים שלנו, אלעד הוא הכתובת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עינב צנגאוקר – אני מניחה שכבר אפשר לקרוא לה תל אביבית. אין לי מילים מול העוצמה של האישה הנדירה הזאת. אני לא יכולה לסבול ביקורת עליה, כועסת על מי שמעז לשפוט אותה.את נדירה עינב ואני כל כך מחכה לראות אותך מחבקת את הילד שלך.

מה יהיה?
יהיה ממש טוב, חייב להיות. הטובים, בסוף, תמיד מנצחים.

• העיר שלי
• דוקומנטרי
• המדרשה
• ביתא קפה
• הדר יוסף
• חוף תל ברוך
• קולנוע לב
• בורקס

>> ייגור פראוזנקו הוא מבכירי המיקסולוגים בישראל, יליד אוקראינה והאיש מאחורי "DROP", פופ-אפ קוקטייל בר סקסי בקומה השנייה של קפה אירופה (עד 31.3); בתחילת אוקטובר 2023 הוא נסע לגרמניה לתערוכת הברים הגדולה ביותר באירופהופגש חבר מאוקראינה. "למחרת בבוקר התעוררתי משיחות טלפון רבות והבנתי שאני נמצא כעת באותה סיטואציה כמוהו", הוא משחזר. כמה ימים אחר כך הוא שב לתל אביב והתנדב בהכנת אוכל לחיילים ושינועו לצפון. כמה שבועות לאחר מכן הוא פתח מחדש את מעבדת הקוקטיילים 7:1 Lab, בה היה שותף ומילא את כל התפקידים – מלצר, ברמן, מנהל, מארח ושוטף כלים.בשנה האחרונה הוא מתמקד בפיתוח קריירה חדשה כיועץ ברים וממתין כמו כולם לשלום שיבוא.

>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש // פסטיבל המגבר
>> הרחוב עם הריח הכי טוב וכיכר עם חור בלב // העיר של מוטי ביקובסקי // פסטיבל המגבר

1. גן הקקטוסים בפארק הירקון

גן ייחודי עם אוסף עצום של קקטוסים וסוקולנטים. מקום שקט אבל מלא אנרגיה. אני אוהב לברוח מדי פעם מהרעש של העיר, וזה האסקייפ המושלם.

2. גן הפסגה

מקום יפהפה ביפו עם נוף פנורמי משוגע של העיר והים, שממחיש את תל אביב כעיר מודרנית ומתפתחת. עבדתי במלון דה ג'אפה בתחילת דרכו, ולעיתים קרובות הייתי מגיע לכאן עם חברים לעבודה, לפני או אחרי משמרת.

3. חוף תל ברוך

מקום מושלם להירגע ליד הים. זה היה החוף הראשון שביקרתי בו בתל אביב. הבית הראשון שלי בעיר היה מעון העולים בבית ברודצקי ברמת אביב. לא היו לי תעודת זהות ישראלית, כרטיס אשראי או סים. לקחתי את האופניים ושאלתי אנשים איפה הים. איכשהו הגעתי לתל ברוך, ומאז זהו החוף האהוב עליי.

4. מרכז סוזן דלל

מרכז מצוין להופעות מחול ותיאטרון, ושטח ציבורי מעולה לישיבה ובהייה בעוברים ושבים. אני אוהב לשבת בכיכר המרכזית. יש שם תמיד אווירה מיוחדת שאין בשום מקום אחר בעיר.
יחיאלי 5

5. חנויות אסייתיות בתחנה המרכזית

כשגרתי בשכונת שפירא, סניף הדואר שלי היה בתוך התחנה המרכזית, והייתי מגיע לשם מדי שבוע לאסוף חבילות. שם גיליתי את החנויות האסייתיות, שנתנו לי השראה לרעיונות חדשים לקוקטיילים וחשפו אותי לטעמים חדשים. אפשר למצוא שם פירות אקזוטיים כמו דוריאן או ירקות ותבלינים שאין בשום מקום אחר בעיר.
לוינסקי 108

מקום לא אהוב בעיר

כרוכב אופניים, אני מוצא את רחוב סלמה אחד המסוכנים ביותר בתל אביב, במיוחד בצומת של סלמה ושדרות ירושלים. הרחוב הזה זקוק בדחיפות לשביל אופניים למען בטיחות התושבים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בשנה שעברה הוזמנתי להרצות בפסטיבל ברים בגאורגיה, ושם נכחתי בסמינר של זולטאן נגי מבוטיק בר בודפשט. המילים שלו השאירו עליי רושם עמוק. במיוחד: "הזמן הטוב ביותר לשתול עץ היה לפני 20 שנה. הזמן הטוב הבא הוא עכשיו" ו"אדם נהנה מסירה (boat) פעמיים: כשהוא קונה אותה וכשהוא מוכר אותה".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה "אייל קטן" לימדה אותי שהבעיות שלנו יכולות להיות פחות חמורות ממה שהן נראות, והזכירה לי לשמור על פרספקטיבה. גם מצאתי את עצמי מתחבר מאוד לדמות הראשית.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל, חשוב להתחבר לעמותות שקרובות ללבכם. באופן אישי, אני תומך ביוזמות שמסייעות לעולים חדשים בישראל. לפני ארבע שנים יזמתי פרויקט חברתי בשם First Step Matters שנועד לעזור לעולים חדשים למצוא עבודה בתעשיית האירוח. לאחרונה פגשתי ברמנית שסיפרה לי שמצאה את העבודה הראשונה שלה באירוע שארגנתי, וכיום היא מנהלת בר. בנוסף, כאוקראיני, כשפרצה המלחמה ארגנתי אירוע צדקה למען אוקראינים שנפגעו מהפלישה הרוסית. ביקשתי מחברים בתעשיית האלכוהול לתרום מוצרים, והברמנים בעצמם התנדבו, והכנו תפריט מיוחד לאירוע. כל מטרה שקרובה ללבכם מבורכת, החל מאימוץ בעלי חיים ועד עזרה לתושבים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש המון אנשים שזקוקים לעזרה, החל מתמיכה נפשית ועד עזרה כלכלית. חשוב לי להדגיש את חשיבות התמיכה בעסקים קטנים כמו מאפיות ובתי קפה. מאז שהמלחמה החלה, העסקים האלו נאבקים לשרוד, ותמיכה בהם חיונית לעתידם.

מה יהיה?
הלוואי שידעתי, אבל אני מאמין שלאחר המלחמה נרגיש עליה במספר האנשים שיעלו לארץ. האירועים האחרונים הובילו רבים בעולם לחשוב על ביטחונם האישי. כשהמלחמה תסתיים, התיירות צפויה לעלות – לאו דווקא תיירות נופש, אלא ביקורים של ישראלים החיים בחו"ל – מה שיחזק את הכלכלה שלנו, יתמוך בעסקים וישנה את האווירה בעיר. גם תיירות החוץ תחזור, גם אם לא במספרים שהיו לפני הקורונה.

• העיר שלי
• קוקטיילים
• קפה אירופה
• קקטוסים
• גן הפסגה
• חוף תל ברוך
• סוזן דלל
• תחנה מרכזית תל אביב
• סלמה

ניצן פלד בן ה-28 היא תל אביבית מלידה, סוכנת שחקנים לשעבר ב-ISCOUT, ואשתו של בלם הכדורגל לשעבר צליל נחמיה. כעת היא עובדת כמפיקה בתוכנית של חיים אתגר ומשיקה קריירה מוזיקלית. בימים אלו היא עובדת על אלבום בכורה. הסינגל "חלמתי גבוה", אותו יצרה עם אופיל מלול, הוא השיר הרביעי המשוחרר מהאלבום. זו העיר שלה

>>ספורט העתיד ופסל סביבתי בלתי מתוכנן. העיר של דורית חכים קרמר
>>מקומות טובים לפגוש בהם אנשים טובים. זאת העיר של רביד כחלני

1. פארק הירקון

פארק הירקון מזכיר לי את הילדות – על האש ביום העצמאות, ימי הולדת לחברים ובילוי בשבתות. הדשא הירוק והאגמים תמיד עושים לי טוב על הלב, ונותנים תחושה של חופש.

2. גורמה סבזי

כחצי פרסיה אין הרבה מה להוסיף, אבל בעצם יש. האוכל הפרסי מאוד ייחודי – חורשט סבזי, בון (תהדיג), גונדי ועוד מילים שבטח נשמעות לכם כמו סינית, אבל בשבילי מזכירות את הבית. המסעדה הזו, שנמצאת ברחוב לוינסקי יחד עם כל האווירה התל אביבית מסביב, משלבת באופן נהדר בין המודרניות לאתניות. האוכל מצוין ואתם חייבים לבקר.
לוינסקי 47

3. חומוס כספי

הסניף שנמצא בנאות אפקה וקרוב לביתי מזכיר לי את האווירה הנהדרת של סוף השבוע. כנערה היה לי ולמשפחתי מנהג לאכול בחומוס כספי כל שישי בצהריים, תמיד היינו מגיעים לקידוש מפוצצים – אבל זה היה שווה את זה. האווירה נהדרת וכמובן שגם האוכל.
נתן אלתרמן 13

4. חוף תל ברוך

הים הוא הפסיכולוג, התרופה של הנפש. כתלמידת תיכון בכל סיום שנה – ב-30.6 – היינו הולכים לחוף תל ברוך לחגוג את תחילתו של החופש הגדול. יש לי הרבה חוויות נהדרות מהחוף הזה, והשקיעה בים היא תמיד משהו מיוחד.

5. מיקדו סנטר

כתושבת השכונה מיום הקמתה – המיקדו הוא הבית שלי, המקום בו הייתי מבלה כילדה קטנה וכמובן עד היום. אפשר לומר שהייתי במיקדו יותר מבבית. למי שלא מכיר, מדובר במרכז שכונתי בשכונת תל ברוך צפון. זהו אמנם מרכז "רגיל לגמרי", אבל בשבילי המקום הזה מסמל ומסמן הרבה. כילדה קטנה שהייתה נמצאת עם אימא שלה הרבה במיקדו, היום אני הולכת לאותו מרכז בדיוק עם הבן שלי ואין סגירת מעגל יפה ומרגשת מזו. משהו בשכונתיות, בעסקים שנשארו כמעט זהים מזה 20 שנה, הפרצופים המוכרים שיושבים בבתי הקפה – פשוט מרגיש בבית.
אהרון בקר 8

מקום לא אהוב בעיר

לא מדובר במקום ספציפי אלא מגמה: לאחרונה מחליפים הרבה נתיבי נסיעה רגילים בתוך העיר בנתיבי תחבורה ציבורית, מה שהופך את ההתנהלות בתל אביב עם רכב מקשה לכמעט בלתי אפשרית. כתושבת העיר ובעלת רכב הדבר מאוד מקשה על התניידות, ומגביר את הפקקים שגם ככה ישנם בעיר כה מבוקשת. אני כמובן מברכת על שדרוג והרחבת המסלולים של התחבורה הציבורית, אבל צריך למצוא פתרון שלא יבוא על חשבון נתיבים של תחבורה רגילה שגם ככה צפופים, עמוסים ופקוקים בשגרה.

שאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאחת שעובדת בטלוויזיה, תוכניות וסרטים הם חלק בלתי נפרד ממני. מדובר בחלק מהעבודה שלי, אבל גם חלק מהמהות שלי. ברוח התקופה אבחר לציין את הסרט "בחרתי בחיים" של גלית גוטמן, (גילוי נאות: הסרט בהפקת קסטינה תקשורת, המקום בו אני עובדת): שלוש נשים שהחליטו לבחור באהבה חדשה אחרי שאיבדו את בעליהן במלחמת חרבות ברזל. הסרט נותן זווית אחרת ועמוקה כל כך על מה שהן עוברות, מצד אחד מתמודדות עם האבל הגדול ביותר ומצד שני עם שיפוטיות כל כך גדולה. כל אחת מהן היא פשוט לוחמת שפתחה את הלב בצורה מעוררת השראה. מדובר בנשים מדהימות וזה שיעור גדול לנו כחברה – לא לשפוט אף אדם שאנחנו לא נמצאים בנעליו.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה "לוחמים" בקשת 12 שנותנת הצצה לחייהם של הלוחמים הגיבורים שנפצעו, והקריבו עצמם למעננו. הסדרה עוקבת אחרי סיפור הפציעה והשיקום. כל פרק גורם לי לבכות, כל פרק גורם לכאב על מה שהאנשים האלה עברו ועוברים אבל לצד זה גאווה אדירה בלוחמים שלנו, בעם, בהקרבה. מצדיעים לכם.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה לתרום ולהתנדב לכל ארגון שעוזר לנפגעי המלחמה, פצועים, משפחות החטופים שמתמודדות במשך כשנה עם מציאות בלתי אפשרית, עזרה לחיילי מילואים ועוד. כל התנדבות מבורכת וגם אני תמיד משתדלת לתרום ולקחת חלק בכל יוזמה מבורכת כזו.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לפי דעתי צריכים להרים לכולם. כולנו זקוקים לאיזושהי זריקת עידוד ותמיכה. בהזדמנות זו אשמח להרים להורים שלי שהם לוחמים בפני עצמם ואני אוהבת אותם מאוד, וכמובן אחותי שהיא כמו נפש תאומה שלי.

5. מה יהיה?
אני חייבת לשתף במקרה שייתן לכולנו אופטימיות אדירה. אני עובדת כמפיקה, ובאחד משידורי החדשות בזמן המלחמה פגשתי את מירב לשם גונן, שביתה רומי חטופה בעזה כבר מעל לשנה. צריך לדייק ולומר שהפגישה התרחשה לפני חצי שנה בערך. בחצי ייאוש חצי תקווה ניגשתי למירב ושאלתי אותה "תגידי, מה יהיה?", והיא ענתה בישירות אך פשוט "מה זאת אומרת מה יהיה? יהיה טוב. חייב להיות טוב, אין אופציה אחרת". הרגע הזה הולך איתי מאז. היא לא יודעת, אבל קיבלתי ממנה שיעור אדיר, ובאירוניה מטורפת היא זו שחיזקה אותי. אישה אדירה, לוחמת, מודל לחיקוי והשראה. אז התשובה שלי חייבת להיות שיהיה טוב. בסוף יהיה טוב. חייב להיות. אין אופציה אחרת.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• מוזיקה
• חוף תל ברוך